עריכת הדף "תפארת ישראל - בועז/טהרות/ב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} אמנם להרמב"ם [פ"ח מאהט"ו ה"י] דמשקין שנטמאו מהידים אין מטמאין כלי. ודאי קשיא מהכא דאמרינן דגם הקדרה נטמאת. וליכא למימר דהא דקאמר מתני' הכל טמא היינו כל מה שבקדרה. וחוץ מהקדרה עצמה. ליתא. דמדנקט גם בסיפא בהיתה טמא מת הכל טמא. ושם ודאי קדרה נמי במשמע. א"כ ילמוד עליון מתחתון. דהכל טמא דרישא הוא כהכל טמא דסיפא דא"כ הו"נ להתנא לפרש. אולם אפשר דבאמת מה"ט הרמב"ם רוח אחרת אתו בפי' משנתנו [כפ"ט מאוכלין ה"ג] וע"ש: 

{{עוגןמ|ב}} וא"ת הרי גם בטומאה שייך ביטול. וכדאמרינן [מכשירין פ"ב מ"ג] בגסטרין אם רוב מן הטהור טהור. וכ"כ אמרינן [בכורות כב"א] הנך מיעוטי בטלי ברוב. וכ"כ אמרינן נמי התם [כג"א]. ובמנחות [כג"א]. נבלה בטלה בשחוטה. וכ"כ בדוכתי טובא מתוספתא דמכילתין מייתי כמה בטולי לטומאה [ועיין מ"ש בס"ד נגעים פי"א סי' ע"ז. ועיין עוד מ"ש בריש מקואות בס"ד בבועז שם פ"א סי' ג'] וא"כ ה"נ נימא דהטפה הטמאה שחזרה לתוך המשקה שבקדרה. נתבטלה בכל מה שבקדרה. וכ"כ ק' בכל דוכתא דאמרינן דמשקה מטמא חברתה [ועיין רמב"ם פ"ד מאוכלין ה"ב]. ונ"ל דהא דאמרינן בכל דוכתא דבטל. היינו רק שלא יהא דין התערובות כדין הטומאה שנתבטלה. אבל עכ"פ היה דינו כנוגע בהטומאה ההיא. דלא גרע מהא דאמרינן [חולין עב"ב] דג' על ג' הבאות מבגד גדול הטמא. דגם המטלית ההוא של ג' על ג' ג"כ טמא. מדקבל טומאה מהבגד הגדול בשעה שנפרש ממנו. א"כ ה"נ באותה רגע שנגעה הטפה הטמאה שעל העלה בהמשקין שבקדרה. כבר נטמאו אותן משקין שבקדרה מהטיפה קודם שנתערבו לגמרי יחד [ודו"ק]. אמנם מ"ש רתוי"ט דהאי חזרה לקדרה מצי קאי אנגעה בכביצה נגוב. תמה עליו הגאון הגדול מהו' עקיבא זצוק"ל. הרי בנגוב נעשה רק שלישי מהידים. ואמ"ט תו להמשקין להיות תחלה. והניח בצ"ע. ולפענ"ד נראה דרתוי"ט קאי אהך גרסא דגרסינן. נגעה במקום המשקה. אם יש בו כביצה. הוא טמא והכל טהור. והרי להך גירסא ע"כ ר"ל דכשהעלה לא נגעה רק בהקדרה ולא במה שבתוכה. דאין כלי מקט"ו מאוכלין. ואהא קאמר תנא. חזר לקדרה. ר"ל ואם מקום הנגוב שבעלה שהוא כביצה נפל לתוך הקדרה. הכל טמא. דהעלה הרי נעשה שני מהמשקין שעליו בהחלק שבהעלה חוץ לקדרה. אבל אילו היה בא חלק הלח שבעלה. והיה נפל לתוך הקדרה. לא היה צריך שיהי' בהעלה כביצה. ורק הראיה שהביא רתוי"ט שגם הרמב"ם פי' כדבריו. זה לפע"ד תמוה. דהרי הרמב"ם לשיטתיה אזיל. דפי' משנתנו באשה נדה. והיא פשיטא שעושה להמאכל ראשון. גם בנגעה בנגוב. ומזה ראיה לדידן דאוקימנא בידים מסואבות: 

{{עוגןמ|ג}} וא"ת היכי קא יליף ר"א מנבלת עוף טהור. מדלא מצינו שיהא האוכל קיל מהמאכל. אמאי לא נימא נבלה יוכיח. שהיא עצמה אהט"ו. והאוכלה קיל מינה שאינו נעשה אלא ראשון לטומאה. ואת"ל התם לאו משום אכילה מטמאינן לי'. רק כשהיתה בפיו נטמא משום משא נבלה. ואפילו חזר ופלטה ולא בלעה כבר נעשה ראשון. עכ"פ ק"ל דכיון דר"א מנבלת עוף טהור יליף. נילף מינה ומינה. שיהיה האוכל חמור מהמאכל. דהיינו לגמרי כאוכל נבלת עוף טהור. או נימא דבין שאכל מאכל ראשון שני או שלישי בשעה שהמאכל בביה"בל של האוכל יהיה אב. ואח"כ יהיה ראשון. בדוגמת נבלת עוף טהור. וי"ל דכיון דכל עיקר הטומאה שגזרו באוכל מאכל ראשון שני שלישי הוא רק מחשש שבעודה בפיו ישתה תרומה. א"כ כדי להזהר מהך חשש די לן בזה שנעשהו טמא. ולא ישתה תו תרומה. אבל למה נחמיר עליו שיהיה יותר טמא מהטומאה עצמו שאכל. ואת"ל א"כ הוה סגי לן נמי למימר דבין שאכל ראשון שני או שלישי. יתהווה שני. דאז תו אין חשש שיאכל או ישתה תרומה. י"ל דכבר הקשו כן תוס' [חולין לג"ב ד"ה האוכל]. ותירצו דר"א השוה מדותיו. שיהי' תמיד האוכל כמאכל: 

{{עוגןמ|ד}} ול"מ היה נ"ל דאין אנו צריכין לומר כן דבל"ז כיון דכל עיקר גזירת טומאה על האוכל מאכל טמא הוא רק משום שמא בעוד המאכל בפיו יבלע ג"כ תרומה. והרי הרוק שבפיו שע"ג המאכל הטמא כשמהפכו בפיו. נטמא הרוק ונעשה ראשון [ככלים פ"ח מ"י] והתרומה הנוגעת בהרוק נעשה שני להכי גזרו על האוכל ג"כ שיהיה שני: 

{{עוגןמ|ה}} אבל אי"ל דבשהיה הנוגע תרומה לא תני מינה רק עד משנה י'. אבל הכא רק בשהי' המגיע והנוגע חולין קמיירי. וה"ק טמא ומטמא. ר"ל יש שראשון שבחולין זה. רק הוא עצמו טמא. אבל לא הנוגע בו. שלא יהיה רק פסול. והיינו בנגע הראשון זה באוכלין חולין. ויש שיהי' ראשון זה גם מטמא. שיהיה גם הנוגע בו טמא. דהיינו בשנגע גם במשקין חולין שיתהוו ע"י נגיעה זו תחלה רק דא"א לומר כן. דא"כ היאך קאמר בסיפא דשני אמ"ט. הרי שני מטמא משקה. 

{{עוגןמ|ו}} וחילי משים דכיון דהא דשני של חולין עושה שלישי. רק מק"ו דטבו"י ילפינן [כסוטה כט"א]. א"כ די לבא מן הדין להיות כנידון. והרי גם טבו"י אינו רק פוסל תרומה או קודש [כמעילה דח"ב]. ועיין ברש"י שם בסוטה [ד"ה ככר] שלא זכיתי להבינם. וצ"ע: 

{{עוגןמ|ז}} ומה"ט נקט תנא לשון נזיד הדמע. ולא נקט כפשוטו נאכל בתבלין של תרומה. אלא דבעי לאשמעינן דדוקא בשניהן נזיד. דהיינו רוטב לח. ושרק מדומע ומעורב. דהיינו שמתובלת בתרומה. ואז מדמתערב יפה. לא יהא כזית תרומה בכדי אכילת פרס של התבשיל זה [כחולין לה"א]: 

{{עוגןמ|ח}} אמנם לא ידענא. למה שינה רבינו הר"ב טעמו. וחלק עלינו את השוין. דבכאן פירש. שאם נתערבה התרומה כבר בחולין שנעשו שלישי. מותר לאכלו. א"כ נאכלת דוקא קאמר תנא. ולקמן במשנה ד' פי' דמותר לערבו. א"כ נאכל דקאמר תנא. מקיל טפי מרישא. דמותר אף לערבו לכתחלה. ומ"ש הא מרישא. והן אמת שגם רש"י [חולין לד"ב] פי' בבבא זו. שכשנתערבה עם תרומה מותר לאכלה. אמנם כמדומה לאו דוקא נקט בדיעבד. דהרי גם הרא"ש והר"ש מתנבאים בסגנון א' גם בבבא זו שמותר לתתו לכתחלה לתוך המקפה. וכן בדין. דאין כאן חשש מבטל איסור לכתחלה. מדאין בנגיעת התרומה בשלישי של חולין זה רק זהירת בעלמא. ולא עדיף מתרומת ח"ל שג"כ טמאה היא. שמותר לערבה בידים כדי לאכלה [כבכורות כז"א]. ורב"א פי' והשלישי שבחולין. היינו כל חולין שנגע בשני שבחולין. מותר לאכלו בנזיד הדמע. ר"ל בתבשיל תרומה. מדאין שני עושה שלישי בחולין כלל. ולפיכך א"א שיטמא התרומה. ומשמע מדברי רבינו דאף שיש כזית בכדי אכילת פרס שרי. אולם זה דלא כפי סוגית הש"ס חולין הנ"ל. אלא כן ארחת רבינו. שהוא כמלך הפורץ גדר לעשות לו דרך. כי רב חילו ועצום עושה דברו. וגם בל"ז יש לדקדק בדבריו. דא"כ למה נקט נזיד הדמע דוקא הול"ל מותר לאכלה עם תרומה ביחד. וגם עם תרומה בעינא מותר לאכלה: 

{{עוגןמ|ט}} והקשה הקשה כברזל ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל, מה איצטריך לאשמעינן דחמישי נאכל בנזיד הקודש. והרי אפילו רביעי של קודש נאכל בנזיד הקודש. וכמבואר במשנה ד'. ואת"ל דמשנה ד' נקט לרבותא דהיתירא. דאפילו רביעי מותר לאכלו בנזיד. מדאין בו כזית בכדי אכילת פרס. ומשנה ה' נקט לרבותא דאיסורא. דאפילו חמישי דאקליש טומאתו. דוקא בנזיד שרי. ולא במעורב ממנה טפי מכזית בכדאפ"ר. עכ"פ ק' הרי לעוסקי בחטאת א"א לבטל בנזיד. דהרי אין מונין ראשון ושני בחטאת ונטמא גם המבטל. ותי' ע"ר זצוק"ל. דהתם רק בדבר שהוא בעין. ולא כי הכא בתערובות לח שאין הנטמא בעין. ע"כ תוכן ד"ק של ע"ר זצוק"ל. ול"מ אני בו"ת היה נ"ל לתרץ ב' הקושיות בחדא מחתא דכל הני נאכל בנזיד דקתני במשניות ג' ד' ה'. היינו דמקלינן רק היכא דנעשה על טהרת דבר שהוא למעלה ממנו במדרגה. וכגון בשלישי מקלינן לאכלו בנזיד התרומה. ורק זה בשהשלישי הוא חולין שנעשה ע"ט תרומה. הא שלישי של תרומה ממש. אסור לאכלו אפילו בנזיד תרומה. וכ"כ רביעי דשרי לאכלו בנזיד הקודש. זהו דוקא בשהרביעי הוא תרומה שנעשה ע"ט קודש. הא רביעי של קודש ממש אסור לאכלו בנזיד הקודש. ורק חמישי של קודש שנעשה על טהרת פרה. שרי לאכלו בנזיד הקודש. מדאין בו כזית בכד אפ"ר. הא ביש בו כזית בכדאפ"ר. היה אסור לאכלו מדנשמר לחטאת ונקרא עליו שם טומאה. מיהו גם באין בו כזית בכד אפ"ר. אע"ג דמותר לאכלו. אפ"ה נשאר בטומאתו לחטאת ומטעם דאין מונין ראשון ושני בחטאת, ודו"ק: 

{{עוגןמ|י}} ומכאן נמי מוכח כדברינו שם. דשני שבחולין הוא רק פוסל לקודש. דאל"כ האיך לא אשתמט תנא הכא לאשמעינן דעכ"פ מטמא לקודש. ותו דאי ס"ל דמטמא לקודש. הוה שפיר טפי למתני במשנה דעושה לתרומה שלישי. דאז ממילא שמעינן. דכל שלישי שבתרומה עושה תו רביעי בקודש. אע"כ דשני שבחולין. גם לקודש רק פוסל הוא אלא דנקט רבותא. דשני שבחולין אפילו לתרומה פוסל: 

{{עוגןמ|יא}} כך פירשתי ע"ד הר"ש והרא"ש והר"ב ורב"א. כל הנביאים מתנבאים בסגנון א'. דכשהשלישי שבתרומה נעשה ע"ט תרומה מטמא את הקודש ועושהו שני. וסמכו רבותינו א"ע על הא דאמרינן [חולין לה"א] שטהרת תרומה. טמאה היא אצל קודש. וא"ת א"כ מה אריא דנקט תנא שלישי של תרומה. לאשמעינן רבותא טפי. דאפילו תרומה טהורה ממש מטמא קודש. י"ל דדוקא כשהתרומה כבר טמאה אפילו הוא רק שלישי גזרו. מדחזינן שכבר לא נזהרו בשמירתה. להכי חיישינן שמא נתעצלו אח"כ יותר בשמירתה ונגעה גם בשרץ. אבל בכל תרומה טהורה ליכא למיחש כלל. וא"כ כ"ש שכך הדין בחולין. דהרי בחולין נזהרים פחות הרבה מבתרומה. ולפיכך רק כשהחולין טמאים אפילו הן רק שני. אמרינן דעושה רק לקודש הנוגע בו שני. אבל כשהחולין טהורים אז תרומה או קודש שנגע בו טהור. דדוקא בבגדים גזרו שיהיו בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. ובגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קודש [כחגיגה פ"ג]. אבל במאכלים טהורים של זה וזה לא גזרו טומאה. וכן מצאתי לרב"א שכתב כן להדיא [בפרקין מ"ג]. אולם רבינו משה ינחנו פה במעגלי צדק בפירושו במשנה. והאריך למעניתו. אבל תוכן דברי קדשו. דהאי אבל אם נעשה על טהרת תרומה דנקט תנא. לא קאי אתרומה דנקט מקמי הכי. בתרומה שנעשה על טהרת קודש. רק אחולין קאי. והכי קאמר תנא. שלישי שבתרומה. פוסל למאכלי קודש. ואפילו נעשו המאכלים ההם רק על טהרת קודש. והן באמת חולין או תרומה. אפ"ה מדנעשו ע"ט קודש. נפסלו כשנגעו בשלישי שבתרומה. וכל זה בשהיה שלישי זה תרומה ממש אבל בשהיה שלישי זה חולין. רק שנעשה על טהרת תרומה. והרי מצד הדין אינו טמא כלל. ולפיכך שלישי כזה אינו פוסל לקודש לעשותו רביעי. אפ"ה עכ"פ קודש שנוגע בראשון או שני של חולין שנעשו ע"ט תרומה. דינו כאילו נגע תרומה בטומאה ההיא. כגון ראשון של חולין שנעשו ע"ט תרומה שנגע בקודש. נעשה קודש ההוא שני. ושני זה שנגע תו בקודש. עושהו שלישי. וכשחזר שלישי זה ונגע תו בקודש, טהור לגמרי. דאע"ג דכל הנוגעין, קודש היו. אפ"ה כיון שהראשון שעל ידו בא הטומאה לאלו הנוגעים. לא הי' רק חולין שנעשו על טהרת תרומה. קילא טומאתו. ואינה מתפשטת להלן משלישי. זהו כל תוכן דברי רבינו למדקדק בפירושו כאן. והנה בספרו יד החזקה [פי"א מאהט"ו] פירש הדברים יותר. שכתב שם [ה"ט] וז"ל. חולין שנעשה ע"ט תרומה. שלישי שבהן אינו עושה רביעי בקודש שנגע בו. ושם [ה"ח] כתב דשלישי של תרומה ממש. עושה רביעי בקודש וכו'. והשתא מדברי רבינו נלמוד. דאף לבתר מאי דאמרינן [חולין לה"א] דהאוכל שלישי של תרומה או אפילו רק שלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. מחשב האדם האוכל כשני לענין מגע קודש. ועושה להקודש שלישי. משום דטהרת תרומה טמאה היא אצל קודש. וכך כתב רבינו בעצמו [שם הי"ב]. וק' לפ"ז א"כ האיך כתב רבינו שם [ה"ח] דשלישי של תרומה ממש אם נגע בקודש עושהו רק רביעי. ואמאי וכי חמור האדם שאכל השלישי. טפי מהשלישי בעצמו. שכשנגע בקודש עושהו רק רביעי. והאדם שאכל השלישי עושה להקודש שנוגע להיות שלישי. וכ"ש דק' מ"ש שם [ה"ט] דשלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. כשנגע בקודש לא פסלו. א"כ נימא הקודש לאדם שאכל השלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. מטמאיך לא טמאוני ואתה תטמאני [ככלים פ"ח מ"ד ופרה פ"ח מ"ב וכו']. י"ל דדוקא באדם שאכל שלישי של תרומה. או שאכל שלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה אמרינן דמדאכל טומאה דייש בטומאה. וחיישינן דלמא כמו שאכל תולדה זו הקל. דהיינו שלישי. שמא אכל נמי תולדה היותר חמור דהיינו ראשון או שני ונתהווה עי"ז שני [כפ"ב מ"ב]. וכדגזרינן מה"ט בכל דייש בטומאה. דהרי מצורע אע"ג דטבל בז' חוזר וטובל בשמיני לביאת מקדש. מדדייש בטומאה [כיומא ד"ל ע"ב]. וכ"כ מחוסר כפורים צריך מה"ט טבילה לאכילת קדשים דמדדייש בטומאה חיישינן שמא חזר ונטמא אחר טבילתו ולאו אדעתיה [כחגיגה כד"ב ורמב"ם פי"ב מאהט"ו הט"ו]. מיהו רק לקודש מחמרינן כן, מצד מעלה. אבל לענין תרומה. אמרינן דלא יהא האדם האוכל השלישי חמור מהמאכל השלישי בעצמו. שאינו פוסל במגעו את התרומה. ולהכי רק אסור לאכול תרומה עד שיטבול. אבל מותר ליגע בתרומה אפילו לכתחלה [רמב"ם פי"א מאהט"ו הי"א]. וכל זה דיין האדם שאכל השלישי. אבל המאכל שלישי של תרומה או של חולין שנעשה ע"ט תרומה. לא חיישינן שמא אחר שנטמא ונעשה שלישי נטמא טומאה יותר גבוה ונעשה שני. נמצא שיטמא גם תרומה. ליתא. דאע"ג דכבר נטמא מזהר זהיר בטהרתה. מדכתיב משמרת תרומותי. בב' תרומות הכתוב מדבר. דגם בתרומה טמאה מוזהר לשמרה לבלי תתטמא יותר [כבכורות לד"א]. ולפיכך שלישי של תרומה רק בנגע בקודש עושהו רק רביעי. אבל שלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. נחות חד דרגא. דבנגע בקודש הו"ל כנגע ברביעי וטהור לגמרי. ואגב ראינו לבאר פה המדרגות שבין טהרת תרומה לטהרת קדש. ונקרא שמו בישראל גרם המעלות. א) תרומה טהורה עצמה. וכ"כ חולין טהורין עצמן. טהורים לקודש [ירושלמי ספ"ב דחגיגה]. ב) אבל אדם הטהור לא יגע בקודש לכתחלה [כמשנה ספ"ב דחגיגה]. ורק בנגע בדיעבד בקודש טהור [כרמב"ם רפי"ג מאהט"ו]. מיהו כל זה בלא הסיח דעתו מלאכול תרומה. דבהסיח דעתו מלאכלה. אף תרומה מטמא במגעו עד שיטבול. ואפ"ה אם אמר ברור לי שלא נטמאתי. מותר לאכול תרומה. ורק אפ"ה צריך שיטול ידיו מקודם שיאכל. ורק ליגע בתרומה מותר בלי נט"י. מדברור לו שלא נטמא. אבל אפ"ה אסור ליגע בקודש לכתחלה עד שיטבול. וכדאמרן [טהרות פ"ז מ"ח ורמב"ם פי"ג מאהט"ו ה"ג]. והא דהחמירו באדם טהור לתרומה דאסור ליגע בקודש [כלעיל סי' א']. ומ"ש ממאכלים טהורים דאמרינן גבייהו דאפילו לכתחלה מותרים ליגע בקודש. ואי"ל דה"ט. משום דדוקא במאכלים טהורים מזהר זהיר בהו אינש טפי שלא יתטמאו. משום דכשיתטמאו א"א תו שיתטהרו שוב בטבילה. משא"כ באדם שכשיתטמא אפשר שיתטהר בטבילה. או דנימא דרק באדם מדאפשר שיטבול קודם שיגע בקודש. להכי החמירו עליו שיטבול לכתחלה קודם שיגע בקודש. משא"כ במאכלים טהורים. ליתא. דאי משום הנך תרתי טעמי. א"כ הו"ל נמי להחמיר גם בכלי שטף הטהור לתרומה דאסור ליגע בקודש עד שיטבול. והרי בש"ס [חגיגה דכג"א] משמע דגם בכלי טהור מזהר זהיר בי' מלהתטמא [כל דלא חזי למדרס]. אלא ה"ט. משום דרק באדם גזרו לכתחלה שלא יגע בקודש עד שיטבול. מדדרכו להתנועע תמיד ממקום למקום חיישינן עכ"פ לכתחלה. דילמא בא אל הטומאה ונטמא ולאו אדעתי'. וכדאשכחן כה"ג בסתם ידים. מדהן עסקניות. יהיו שניות [כטהרות פ"ז מ"ח]. משא"כ במאכלים וכלים טהורים. דהן נחין במקומן לא חיישינן שהובא הטומאה אצלן. או הן אצל הטומאה. ג) אבל בגדי אדם הטהור לאכול תרומה. שנגעו בקודש. נעשה ראשון [רמב"ם רפי"ג מאהט"ו] והחמירו בבגדים. מדמצוי שישבה עליהן אשתו נדה ולאו אדעתי' [ונ"ל דה"ה שאר כלי הראוי למדרס. והוא טהור לתרומה. עושה לקודש שנוגע בו ראשון מה"ט]. ד) שלישי שבתרומה שנגע במאכל קודש נעשה רביעי. [ולהר"ש ושאר רבותינו הנ"ל נעשה שני]. ובנגע זה השלישי במשקה קודש. נעשה זה המשקין תחלה. אבל שלישי שבתרומה שנגע במשקה תרומה, טהור. וכן רביעי שבקודש שנגע במשקה קודש, טהור {{ממ|רמב"ם פי"א ה"ח מאהט"ו. ועיין ראב"ד ורכ"מ שם}}. ה) שלישי שבחולין שנעשה על טהרת תרומה. ונגע בקודש. נשאר בטהרתו. וכן משקה קודש שנגע בשלישי זה, טהור [רמב"ם שם ה"ט]. ו) אדם האוכל שלישי שבתרומה. או שלישי שבחולין שנעשה על טהרת תרומה. מותר ליגע בתרומה. אבל אסור לאכלה עד שיטבול. אבל אדם שאכל שלישי של תרומה או שלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. ונגע אח"כ האדם בקודש. נעשה הקודש שלישי. ורק אדם האוכל שלישי שבחולין שנעשה על טהרת קודש. הר"ז טהור לגמרי. ומותר ליגע אף בקודש {{ממ|רמב"ם שם הי"ב.}}. אולם השלמת ענין סדר המדריגות עיין בהלכתא גבירתא בסתר המדרגה: 

{{עוגןמ|יב}} והא דמקדים הכא חולין קודם תרומה. דלא כסדרן ברישא. ה"ט משום דבין ברישא ובין הכא מקדים תנא טפי כל דבר שמתפשטת הטומאה גבי' טפי. להכי ברישא מקדים קודש לתרומה ותרומה לחולין. משא"כ הכא במשקין חולין מתפשטת הטומאה טפי מבתרומה דהרי משקין נעשין ראשון. ותרומה רק נפסלת מהשני: 

{{עוגןמ|יג}} ולרמב"ם הנ"ל. ר"י ס"ל דראשון ושני ושלישי שבחולין כשנגעו בקודש. הו"ל כאילו נגעו בתרומה. דהראשון שבחולין מטמא א' ופוסל א' בקודש. ושני שבחולין פוסל אחד בקדש שלישי שבחולין טהור לגמרי לקודש. ולר"א ראשון שבחולין מטמא שנים ופוסל א' בקודש. ושני שבחולין מטמא א' ופוסל א' בקודש. ושלישי שבחולין עכ"פ פוסל א' בקודש. 

{{עוגןמ|יד}} ונ"ל עוד דמה"ט נקט בית הבד. דהיינו מקום כבישת הזיתים. ולא נקט גת. שהוא מקום דריכת הענבים. היינו משום דבעי לאשמעינן רבותא. דלא מיבעיא גת. בוודאי האוכל מאכל טמא. לא יתעסק שם בטלטול הענבים. דהרי כבר הוכשרו משבצרן {{ממ|כשבת דט"ז}}. אלא אפילו זיתים שאין נכשרין במסיקתן. עד שיגמור למסוק כפי הצורך למלוי בית הבד {{ממ|כלקמן רפ"ט}}. להכי סד"א דמקמי הכי שרי לעשות שם בבית הבד בטלטול הזיתים. קמ"ל דאפ"ה גזרינן מקודם אטו אח"כ. וא"כ אי נימא דהאי לא יעשה דמשנתנו לשון דחיקה וכבישה הוא. מה לי זיתים או ענבים. ומ"ש בית הבד דנקט. אמנם מ"ש הר"ב ומטמא משקין להיות תחלה. במחכ"ר היא שלא לצורך. דהרי הזיתים כבר הוכשרו משגמר למסוק. וא"כ הרי שני שבחולין פוסל את התרומה [כלעיל מ"ו]:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}