עריכת הדף "תפארת ישראל - בועז/חולין/יא"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} ובש"ס קאמר איסי מתני ליה לברי' דר' יוחנן. רחלים. א"ל ר' יוחנן אתניי' רחלות. א"ל כדכתיב. רחלים מאתים. א"ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ותמוה הרי אשכחנא גם בלשון חכמים [פ"ד דשבת מ"ד] אין הרחלים יוצאות חנונות. והרי התם מתלתא טעמי הו"ל למתני רחלות. חדא מדבאמת התם בנקיבות קמיירי. וכדקאמר בש"ס התם. אי הכי זכרים נמי. וכדמוכח נמי מלישנא דמתני' התם. דנקט לעיל מנה הזכרים יוצאים ש"מ דהך בבא דרחלים בנקיבות קמיירי ותו דהרי במין כבשים גם זכרים נקראו בלשון חכמים רחלות. וכדקאמר הכא. ותו דנקט לשון מסורס. רחלים יוצאות. דלא דמו לעזים דנקט נמי התם עזים יוצאות. דעזים שאני שהנקיבות נקראו במשקל זכרים כמו יונים. וכדומה. משא"כ בכבשים הרי הוא איפכא. דכל שאין מקפיד על המין אם זכר או נקיבה. נקראו בל' חכמים רחלות. וודאי ראוי למנקט רחלות יוצאות. ולא לשון מסורס. ואת"ל הרי עיקר טעמא דאסור התם. אינו משום דלמא נפל ואתא לאתויי *). דא"כ פשיטא. וכדקאמר התם בש"ס [דנ"ג א'] אלא הטעם דאסור. דמשום דאינה מצטערת הרבה מהתולעים שבראשה. הו"ל כלתענוג לה. וכל דרק לתענוג לבהמה אסור [וכש"ס דנ"ג ב' וא"ח של"ב]. א"כ י"ל דמה"ט נמי נקט תנא רחלים יוצאות בלשון מסורס. לגלויי. דרק בנקיבות חזקות כזכרים מיירי. שאינן מצטערות הרבה בהתולעים. הא במצטערות הרבה. הו"ל כרפואה ושרי [וכא"ח שם]. עכ"ל הרי נמי תנינן בפ"ט דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז. והרי התם נמי אין חילוק בין זכרים לנקיבות. ואפ"ה תני רחלים. ונ"ל דהתם נמי בכיוון נקט תנא לשון רחלים. לאשמעינן דדוקא בששערן קשה כזכרים קמיירי. ששערן קשה קצת יותר משל נקיבות. דאז אפשר שיתערב יפה עם צמר גמלים שג"כ קשה קצת. אבל בצמר רחלות נקיבות שרכות ביותר. לא בטל. דמדניכר במקומו בין צמר גמלים הקשה. כל כה"ג לא בטל [כי"ד צ"ט]. ואפשר עוד דמ"ש ר' יוחנן לשון תורה לחוד ול"ח לחוד. ר"ל דבלשון תורה נקראו בכל מקום רחלים. אבל בלשון חכמים נקראו לפעמים רחלים. ולפעמים רחלות. והכא נקט התנא לשון רחלות. והרי חייב אדם לומר בלשון רבו [כהוריות פ"א מ"ג]. וזה היה כל הקפידא של ר' יוחנן על איסי:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}