עריכת הדף "תפארת יעקב/גיטין/יז/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף י"ז ע"א'''}}

בתוס' בד"ה אחד אומר בפני נכתב לרבא אפי' ליכא מעיד על הכתיבה כשר וכו' אגב רישא וכו' איברא עיקר דברי התוס' תמוהין לפענ"ד מאוד דא"כ בלישנא בתרא דהוא אליבא דרבא היאך קאמר אפי' יוצא מתחת ידי ע"ח כשר אלמא קסבר שנים שהביאו וכו' וקשה היאך קאמר אפי' יוצא מתחת ידי ע"ח ונהו דנימא דהכוונה אפי' אחד מע"ח כמ"ש הר"ן. אבל עכ"פ אי יוצא מאחר שאינו לא עד כתיבה ולא עד חתימה לא מהני ובאמת לרבא דאיירי אליבי' בלא"ה מהני דהא איכא שנים המעידין בפנינו נחתם וכתיבה לא בעינן ויהא הגט יוצא ממי שהוא, ועוד היאך קאמר עלה אלמא קסבר וכו' דבמתניתן לאו מהאי טעמא אתינן עלה כלל דאפי' יוצא מתחת יד אחר מהני וכ"ש לפי מה שהוכחתי לעיל דאפי' למ"ד לקיימו לא ברירא לן דאין צריכין רק מדברי ר"י דייקינן א"כ נהו דמוכח דטעמא משום קיום אבל עכ"פ מנין שאין צריכין לומר דהא הכא אמרי וקאי לכן נראה לפע"ד ברור דדוקא בהביאוהו שנים יש נ"מ בין רבה לרבא כדאיתא בריש מכילתין א"ב דאתי' בי' תרי דאז לרבא לא תקנו כלל, אבל כל שהוא באופן דחלה תקנת חכמים שאין ליתן הגט בלתי שיאמר ממילא לא חילקו בתקנתם שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואפי' שנים שאם יאמרו בפני נחתם בלבד יכשירו גם באחד בפני נחתם בלבד ולא פלוג רבנן רק באתי' בי' תרי אז לא תקנו כלל ובהא לא שייך לא פלוג כמו שפירש"י, הלכך שפיר דייק כיון דכשר ביוצא מתחת ידי ע"ח ש"מ משום דלא בעינן שיאמרו כלל דאי בעינן לא מהני עד שיאמרו בפנינו נכתב ג"כ, וע"כ דלא בעינן כלל ולא קתני לה רק משום יוצא מתחת עד כתיבה דאז בעינן שיאמרו ומהני כמו שאומרים אבל מתחת ע"ח אין צריך כלל וכן נראה לי מדברי הרמב"ם הובא בש"ע סי' קמ"ב דכתב ג"כ אמר אחד בפני נכתב וקשה לומר דאיהו נמי לאו בדוקא נקט לה, ובזה נראה ליישב גם מה שהקשו התוס' לעיל בד"ה דאתי' בי' תרי לפירש"י דכך שווין שנים מן השוק המעידין עליו, ולפי הנ"ל יש לומר דכל שצריך להעיד עליו לא מהני רק שיעידו על הכתיבה ג"כ דלא פלוג בין שליח לשליח דאי יעידו על חתימה בלבד יכשירו בשליח אחד ג"כ כשיעיד על חתימה בלבד דהא חשיב כשנים אחרים כנ"ל:

בגמרא משום בת אחותו נראה לי דהיינו דוקא בגט שחתומים בו עדים אבל גט בלי ע"ח רק שניתן בע"מ יש להכשיר לכתחילה בלי זמן כלל דפשיטא שלא יוכל לחפות דאם לא תביא ע"מ לפנינו פשיטא שלא נאמין לה שהוא גרושה, תדע דרש"י פי' לקמן דהועילו דלא כתבו לה סופרי הדיינים ולא חתימו עלי' סהדי מוכח להדיא דבלי סהדי חתומים לא יוכל לחפות כלל כיון שהוא בחזקת א"א וגרושה לפנינו לא הוי דדוקא בע"ח דנין מן הסתם הי' ע"מ אבל לא בלי עדים שוה חתומים כלל וכמו כן לר"ל משום פירות ליכא למיחש כלל דהא אפי' יכתוב זמן יוכל להכחיש שלא גירשה כלל ותצטרך ראי' להוציאה מחזקת א"א א"כ לא יוכל להפסיד לה פירות:

איברא יש לדקדק לר"ש דסובר כיון שנתן עיניו לגרשה אבד פירות א"כ לדידי' אפי' לא חתומי סהדי כלל צריך שיכתוב בו זמן דאל"כ תפסיד משעת כתיבה ולרבנן דס"ל משעת חתימה בדלא חתומי סהדי כלל ליכא למיחוש כלל ואין צריך זמן  והרי יש כאן מחלוקת חדשה בין ר"ש לרבנן מה שלא הוזכר במשנתינו בעיקר דין תיקון הזמן אי ניתקן בגט בלי ע"ח או לא:

לכן הי' אפשר לומר להיפוך דלר"ל דס"ל לרבנן משעת חתימה היינו דוקא בגט בע"ח אז אמרינן כל כמה דלא החתים עדים לא אבד פירות, אבל בגט בלי ע"ח דלא מיחסר רק נתינה כתיבה דידי' כחתימה היא ומודי רבנן דמשעת כתיבה אבד הפירות ולפי זה לרבנן נמי צריך זמן בזה. אך לפ"ז יתחדש עלינו מחלוקת חדשה בין ר"י לר"ל בדליכא עדים עליו כלל דלר"ל גם בהא צריך זמן ולר"י לא, גם לר"י פליגי ר"ש ורבנן בהא ור"ש מחמיר בהא טפי מרבנן והוי להו לומר בש"ס דר"ל לא אמר כר"י דלדידי' ר"ש מחמיר טפי מרבנן בגט שאין בו זמן שאין עליו עדים אבל מ"מ יהא איך שיהא אין לי מקום לדחות דבר זה דכל שאין עליו ע"ח כלל לר"י דקי"ל כוותי' אין מקום לתיקון הזמן כלל, ואפשר לי לומר עוד דאדרבא מהאי טעמא לא שאלו בש"ס מאי בינייהו דס"ס בין לר"י בין לר"ל תקנו זמן ואי לא כתבו פסול ולא תצא, ולהנ"ל יש לומר דהיינו דאיכא בנייהו בגט שאין עליו עדי חתימה כנ"ל, ובביאורי לא"ה הארכתי בזה:

בתוס' בד"ה נכתב ביום וכו' לר"י משום שמא יחפה ולר"ל משום פירות. נמשכו בזה למה שכתבו לקמן בד"ה עד, דכל שלא ניתן ביום כתיבתו קול יוצא לדבר ולכ"ע אמרינן לה אייתי ראי' וליכא לר"י רק משום חיפוי בלבד דלא נחייבוה מספק כמ"ש מהרש"א לקמן:

איברא בעיקר דבריהם אני תמה מאוד דהיאך שייך במתניתין שמא יחפה דלא שייך חיפוי רק כשתזנה יתן לה גט כזה לחפות עלי' אבל כיון שתקנו זמן, כשתזנה אם יוכל לכתוב לה גט באותו יום א"כ גם נחתם ביום יוכל לעשות כן דיאמר בבוקר גירשה וע"כ דלא חיישינן רק שיאמר אתמול גירשה א"כ איזה חיפוי שייך כאן, ועוד אבאר לקמן בראיות ברורות בס"ד דבמתניתין ליכא משום בת אחותו כלל לכ"ע וכן מפורש בירושלמי להדיא ר"י אמר משום אכילת פירות והיינו דקאי התם אמתניתן וליכא טעמא דבת אחותו כלל רק לכ"ע משום פירי, וכן מבואר בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל דכאן לא שייך חיפוי כלל, ולקמן יתבאר עוד ביאור הירושלמי מה ששאל ר"ל גיטין הבאין ממ"הי שמא נכתבו ביום ע"ש:

ודע דלדברי התוס' מוכח דמוקדם ונכתב ביום וגט שאין בו זמן כלהו חד טעמא אית בהו משום בת אחותו לר"י דמשום פירי ליכא דכל שלא ניתן ביום הכתיבה יאמרו לקוחות אייתי ראי' כמ"ש התוס' לקמן ולפי זה ע"כ דמוקדם ונכתב ביום ג"כ לא תצא, והר"ן פרק המגרש כתב דלשיטת רש"י כך הדין דהוא סובר דלעולם צריכה ראי' אימת מטי לידה משמע דלשיטת התוס' דאמרינן מסתמא ביום שנכתב נמסר יש במוקדם משום פירי אבל באמת הא ליתא דמודים התוס' בזה מטעם אחר דכל גט שלא ניתן ביומו קלא אית לי' כמ"ש לקמן בד"ה עד שעת נתינה ע"ש:

בד"ה ור"ש מכשיר דלית לי' שמא יחפה. דבריהם צ"ע דא"כ אנן דקי"ל כר"ש בשעת הדחק ע"כ דבשעת הדחק לא חיישינן לחיפוי א"כ למה לא נכשיר גט שאין בו זמן בשעת הדחק כיון דעיקר טעמא משום בת אחותו הוא והרי בשעת הדחק לא חיישינן לבת אחותו, והרמב"ם בפי' המשנה כתב להדיא דר"ש ג"כ סובר שמא יחפה רק בנכתב ביום לא שייך זה, ועיקר הוכחת התוס' מדקאמר בגמ' כי קאמינא לרבנן לר"ש לא קאמינא ש"מ דר"ש לית לי' שמא יחפה אבל לקמן אבאר דאין מזה שום ראי' וכ"ע אית להו חשש חיפוי לר"י ע"ש:

בא"ד וא"ת וניחוש שמא נכתב בלילה וכו' דבריהם צריכין ביאור דמה ס"ד שהעדים יחתמו על מוקדם כיון שתוכל לטרוף שלא כדין, ונראה לי לפרש דבריהם דודאי יש להבין הך נכתב ביום דפסול לת"ק היכי משכחת לה דמי מודיע שכך הי', ועוד שהעדים שעשו כך נפסלין שחתמו על מוקדם וכן שאלו בירושלמי על משנת מוקדמין פסולין ושם אמרו דכתבו ללוה בלי מלוה ולא ידעו דרב אסי ומאן דלא ידע דרב אסי לא נפסל וזה לא שייך כאן ומזה הי' נראה לכאורה דשאני גט מוקדם משטר מוקדם דדוקא שטר דעיקרו לטרוף הוא לכך כל שחתמו על מוקדם פסולין ואינן נאמנין לומר מוקדם הוא, אבל גט מוקדם כיון דאינו רק לגירושין והם חתמו על הגירושין שזה גירש לזו והיינו דאמרינן בירושלמי על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו והיינו שלא עלה על דעתם שיוכל להגיע הפסד לקוחות ע"י גט זה והם לא חתמו רק על הגירושין הכתובים בגט ואהא קשיא להו לתוס' דניחוש אפילו לר"ש שמא נכתב בלילה והעדים חתמו עליו שהם לא חתמו רק על עיקר הגירושין כמו דלת"ק דפסול אפי' נכתב באמת ביום מ"מ נאמנין לומר דנכתב ביום כמו כן לר"ש ניחוש שמא נכתב בלילה והקדימו זמן של יום, ואהא תרצו דלעולם אין העדים חותמין אפי' בגט אשה רק כשיודעין שנכתב ביום הכתוב בגט לא שהוקדם למפרע ונכתב ביום לת"ק שאני דלא חתמו בשקר כלל שהרי באמת נכתב ביום והם חתמו עליו שכך הי' כמו שכתוב בגט ואף דיוכל לבא הפסד מ"מ כיון שלא חתמו שקר לא נפסלו משא"כ כשלא ראו שנכתב ביום והם חותמין בלילה על זמנו של יום הרי חותמין שקר שנכתב ביום זה והם לא ידעו מזה ע"כ אין חותמין רק כשיודעין שבזמן הכתוב בגט באותו זמן נכתב. ובעיקר קושית תוס' נראה לי לפי מה שכתבתי דע"ח מעידין על הכשר הגט שנכתב לשמה א"כ צריך שיראו כתיבת הגט וידעו אימת נכתב ולק"מ:. בד"ה מפני מה וכו' מיגו דאי בעי תטמין את גיטה. קשיא לי הא לקמן בד"ה עד שעת נתינה פירשו התוס' משום דיכולה להראות גיטה לב"ד, והשתא אכתי יכול לומר כר"ל וע"כ תצטרך להראות הגט ותפסיד מזונות ובמה נפשך חדא מנייהו תפסיד:

ונראה דכוונת התוס' לפי מה דס"ל עכשיו שזהו תקנה לפניה שלא תוכל לברר ע"י מסירה, א"כ מלבד שאין תועלת בזמן למזונות אדרבא יוכל להגיע הפסד ע"י הזמן דבלי זמן תטמין את גיטה ולא תראנו עד שתרצה לינשא אבל כשיש בו זמן לא תוכל להטמין כי יתגלה כל אימת שתראנו וע"י הזמן תפסיד כשיגרשנה אחר זמן הכתיבה הלכך אף שיש תיקון בזמן לענין פירי ומזונות בצירוף, לא שייך לומר שתקנו זמן מה שע"י הזמן יכול לבוא לה הפסד:

ועל זה תירצו עוד דבלא"ה אין תועלת בזמן דיכולה לברר ע"י מסירה ולא נתכוונו להקשות על זה שמא לא יתרצו דודאי אין צריך לתקן זמן בשביל שמא לא יתרצו ולפסול הגט בשביל זה, דהא גט שאין עליו עדים כלל כשר ולא פסלוהו משום שמא לא יתרצו רק הך ומיהו נמשך לחזק תירוץ ראשון גם כן דלכאורה אין כאן רק תירוץ ב' בלבד כי הראשון נדחה דאי אפשר לפרשו רק אם ע"י הזמן תפסיד והשתא אין כאן הפסד כלל דהא יכולה לברר, ועל זה כתבו דמ"מ גם תירוץ ראשון אתי שפיר דשמא לא יתרצו ואדרבא ע"י הזמן תפסיד דודאי הא לא שייך לתקן זמן מה שיש במציאות הפסד ע"י הזמן כשלא יתרצו, ודוק:

והנה מהרש"א הקשה דנימא משום הפסד הבעל ותירץ דיכולה להטמין ודבריו תמוהין דדוקא באין בו זמן יכולה להטמין כמבואר בתוס' שלא תראנו עד שתרצה להנשא אבל ביש בו זמן לא שייך להטמין שהרי יתגלה אח"כ כשתרצה לינשא בו, ועוד שהרי כתבו התוס' אח"כ ואדרבא ע"י הזמן תפסיד, ופי' מהרש"א דקאי אדמעיקרא וקשה הא גם בזמן יכולה להטמין ולא תפסיד ע"י הזמן, ועיקר קושיתו לק"מ דלמשועבדים אין מוציאין למזונות רק מהבעל א"כ מי ימחה בידו לכתוב זמן להנצל מהפסד או שלא יתן עד שיכתבו לו שגירשה או שיבוא לב"ד ויאמר גרשתי ולא שייך לתקן זמן רק לטובת האשה שמגרשה בע"כ:

בא"ד היינו דוקא מכאן ולהבא ואפי' מכאן ולהבא וכו'. לא ידעתי מה הוצרכו לזה, דכאן לא שייך רק לענין למפרע, ואולי נתכוונו לומר דס"ד כל שנאמן מכאן ולהבא הרי בחזקת גרושה היא וממילא לא תוכל להוציא מזונות מספק שמא נתגרשה קודם כמו שכתבו לקמן לענין חיפוי דלא היו הורגין מספק כל שהיא גרושה לפנינו, לזה כתבו דאפי' מכאן ולהבא אינו נאמן במכחישתו. איברא קשה דלא משני בב"ב דף קל"ד ע"ב תרי מימרי דר"י דכאן במכחישתו כאן באין מכחישתו ותרווייהו להבא. ועוד קשיא לי דאי ס"ד דנאמן להבא ולא תוכל להוציא מזונות למפרע מספק א"כ ממילא אינו נאמן כלל דהא אין בידו לגרשה דאי יגרשה בודאי ישלם מזונות עד עכשיו משא"כ באמרו שכבר גירשה רוצה להרויח מזונות א"כ אינו נאמן כלל:

והנה מדברי התוס' נראה דאי הי' נאמן למפרע היה מקום לומר דתיקון הזמן משום מזונות, וצ"ע במה שכתבו בב"ב לתמוה דמה ס"ד דנאמן למפרע דהרי יחפה על בת אחותו, ולהנ"ל יש לומר דאי נאמן למפרע יש תועלת בזמן למזונות, וצריך לומר דעיקר הקושיא דר"י התם קאמר לה ור"י בפירוש אמר בת אחותו דאל"כ בלא"ה לק"מ דיש תועלת לפירות כר"ל  קמש"ל דאינו כן וע"כ משום דר"י גופו קאמר בת אחותו ותרתי למה לי, ולפי זה למ"ד לקמן איפוך קמייתא בלא"ה לק"מ קו' התוס' דהתם:

בא"ד שיעידו לפני ב"ד או עדים. הלשון מגומגם דמה יועיל עד מפי עד ומפי הכתב, ואולי כוונתם דתביא עידי מסירה ויעידו לפני ב"ד או עדים אחרים שראו הגירושין ויעידו לפני ב"ד דאין צריך דוקא ע"מ שנתייחדו לכך, עוד אפשר לומר דכה"ג דהוי מילתא דעבידא לאגלויי אפי' עד מפי עד נאמן:

אך מה שכתבו או לומר לעדים ויכתבו לה שטר אחר שמאותו יום נתגרשה הוא מגומגם מאד דקשה לפרש דהכל קאי על שמא לא יתרצו דגם זה לא יתרצו לומר לעדים שיכתבו לה דמה זה שסיימו ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה, ונראה לי שיש חילוף בתוס' והך או לומר צריך להיות קודם ומיהו, דמעיקרא כתבו שהיום נתגרשו והיינו שתביאם תיכף באותו יום או אם לא תוכל להביאם באותו יום שאינם כאן מ"מ גם לאחר זמן תוכל לומר להם שיכתבו לה שמאותו יום נתגרשה, וזה שכתבו קודם היום נתגרשו ובתר הכי מאותו יום ואח"כ כתבו ומיהו שמא לא יתרצו ואדרבא וכו' כמו שפירשתי לעיל, כנ"ל:

בא"ד ואפי' למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו וכו'. אין דבריהם מוכרחים דלאביי ג"כ לא מהני רק במטי' לידי', וכבר כתבתי בספרי ת"י סי' ס"ה דמהני ביטול בזה הלכך כשמסר לאחר קודם הוי כאלו נתבטל ראשון ונשרף משא"כ שמסר לזה בעצמו שכתבו לא בעינן מוכח מתוכו כלל כנ"ל:

בד"ה משום בת אחותו וכו' גרושה לפנינו וכו' איכא למידק למ"ד ע"מ כרתי ודעת התוס' וסייעתם דלא מהני ע"ח רק ע"מ דוקא א"כ היאך היא גרושה לפנינו דלמא לא ניתן בע"מ ובעלמא אמרינן דמסתמא ניתן כדין אבל גט זה בודאי יש לחוש דניתן כדי לחפות בלי ע"מ כלל ואינה גרושה לפנינו כלל וצ"ל דמ"מ כיון דאי לא באו עדים שזינתה היינו מחזיקין אותה בגרושה גמורה שאין לנו שום ריעותא בגט זה הלכך אפי' באו עדים שזינתה לא היו הורגין אותה מספק כיון שיש גט כשר בלי ריעותא ככל גיטין:

איברא איכא למידק דמאי פריך לקמן מג' גיטין פסולין מאי הועילו בתקנתן, וקשה מאי קושיא התם בגט שידענו שניתן כדין בע"מ רק דעבר אתקנתא דרבנן דיו לפסלו לכתחלה אבל כשיבוא לחפות בגט כזה בודאי כל כמה דליכא ע"מ פסלינן לי' לגמרי דמאן לימא לן דניתן כדין כיון דפסול הוא, ועיין בא"הע סי' קכ"ד וק"ל דכל שיש בו פסול בעינן ע"מ לפנינו ואפי' לא בא לחפות לא ידעתי מנין לנו דגט כזה בלי ע"מ שנדון בו דמסתמא נמסר כדין כיון דאית בי' פסול ולא הכשירו התם רק בע"מ לפנינו א"כ פשיטא דליכא חשש חיפוי כלל, ועמ"ש לקמן בגמרא ישוב נכון לזה, ומיושב בזה דברי הטור ריש סי' קכ"ז התמוהין לכאורה:

בד"ה ר"ל אמר משום פירות וא"ת גט מאוחר יפסל וכו'. למ"ד משום בת אחותו לא קשיא להו דיש לומר באמת מאוחר פסול והתם מקושר הוא דמכשירין דאי יפתחנו ולא נדע שהי' מקושר הרי יפסל באמת דמאוחר פסול ואי יפתחנו ונדע שהי' מקושר לא יוכל לחפות וכמו כן אי ימתין עד הזמן ואז יפתחנו א"כ לא יוכל לחפות, אבל למ"ד משום פירי קשיא להו דהוא יאמר שהי' פשוט והיא עשאתו מקושר והיא לא תרגיש לבוא לב"ד כמ"ש מהרש"א ומהאי טעמא פוסל הרמב"ם גט מאוחר דקי"ל משום בת אחותו לכך מאוחר פסול ומקושר כשר כנ"ל:

אמנם לדעתי אינה קושיא כלל, דאם הוא ירצה להוציא ממנה הפירות הרי בודאי תראה גיטה ואם ימתין עד הזמן וירצה להוציא פירות מאיזה צד יאומן הוא לומר שהי' פשוט ועשאתו מקושר להוציא מידה, לכן לא נתבררו לי דברי התוס':

והנה הר"ן הביא ראי' ממתניתין דשביעית דחשיב שטרי חוב ופרוזבול ולא חשיב גט בין מוקדם בין מאוחר פסול ולדעתי לק"מ דהך מאוחר דגט דפסול אין האיחור גורם הפסול רק מה שאין בו זמן עד אותו הזמן שנתאחר והוי כמגרש בגט שאין בו זמן, אבל מוקדם ומאוחר דשטר ופרוזבול הקדמתו ואיחורו גורמין הפסול דמחמת הקדמה דשטר ואיחורו של פרוזבול יוכל לבוא גבי' שלא כדין אבל אם לא הי' בו זמן כלל לא יוכל לבוא גבי' שלא כדין כלל ופיסולו לאו משום שאין בו זמן רק לפי שיש בו ונתאחר, אבל בגט אין הפסול מחמת זמנו שנתאחר שהרי אם ישהנו עד זמנו כשר לגרש בו דמאי חשש יש, רק מעיקרא פסול כמו כל גט שאין בו זמן, וכבר שמענו דגט שאין בו זמן פסול מכלל מ גיטין וה"ה מאוחר פסול לגרש בו קודם שיגיע זמנו האמיתי שהרי אין בו זמן עד אותו זמן וזה ברור:

ודעת הראב"ד ז"ל דמאוחר כשר לגמרי והקשו עליו שהרי יש לחוש לבת אחותו שיתן לה גט מאוחר, אבל המעיין בראב"ד יראה שלא הכשיר מאוחר רק בניתן לפנינו בע"מ כדינו אבל כל שלא ניתן לפנינו בע"מ חוששין לו כיון שאין דרך לעשות מאוחר דלחפות עלי' נתנו לה וכיון שהיא רוצה להציל עצמה בגט זה ויש בו ריעותא דמאוחר מה שאין דרך לעשות כן אין דנין בו כדין גרושה לפנינו עד שתביא ע"מ, ולא הכשיר הראב"ד מאוחר רק בע"מ:

בא"ד ואין הגירושין חלין עד הזמן. דין זה צ"ע לפע"ד כיון דקי"ל דכל תנאי פוסל בגט ואפי' נתקיים התנאי, וכן אפי' על פה קודם כתיבת התורף דהכתיבה צריך להיות לשם כריתות גמור, א"כ נהי דהך אינו כתנאי רק כקביעת זמן מ"מ כיון שאיחר זמנו בגט הרי כתבו הסופר על דעת שלא יחולו הגירושין עד הזמן הוי כאלו לא נכתב לשם כריתות כיון שכתב הגט שלא יגרש רק אחר זמן אפי' יתנו מיד, ודוקא אי מתנה בעת נתינה שלא תתגרש רק אחר ל' מהני, ולא שיכתבנו הסופר על דעת כן וכ"ש כאן שכתבו בתוכו:

'''בא"ד. דאם הי' רוצה הבעל לא הי' מקפיד.''' ולפעד"נ דלק"מ דכיון דאמר מעיקרא כלכם חתומו הרי נכללו כולם בדיבור אחד שלא יחתמו זה בלא זה ואח"כ כשירצה להכשירו בשנים החתומים ע"כ יבטל הדיבור שאמר מקודם כלכם חתומו א"כ גם חתימת השנים הוי כאלו חתמו בלי ציווי הבעל כיון דדיבור ראשון נתבטל והי' צריך מינוי מחדש, וכן משמע בב"י סי' ק"כ, ואף דשם נמצא פסול מ"מ מה בכך כל שלא חתמו לא שייך שיבטלו הכשרים דאין כאן עדות כלל ולא נצטרפו רק הטעם כיון שנמצא אחד פסול והוא מבטל הדיבור דמעיקרא צריך מינוי מחדש וצ"ע ובזה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>