עריכת הדף "תיבת גמא/פרשת תולדות"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{מרכז|<big><big>'''פרשת תולדות'''</big></big>}}

בפסוק שא כליך וקשתך כו' ודברי רבקה הביאה לי ציד כו' לאשר אנ"י מצוה כו' עיין י"ד סימן ב' להר"מ ז"ל מומר לד"א צריך לבדוק לו סכין יצחק לא חשד אותו בגזל כ"א לזרוזי נפשיה גם י"ל להר"מ ז"ל מומר הרבה פעמים מצריך לבדוק סכין מדרבנן. ורבקה ידעה שעשו חשוד על הגזל כמ"ש לצוד ציד להביא כפירש"י ז"ל גם חשוד על עכו"ם מומר לעכו"ם לכל התורה אין לו נאמנות על השחיטה גם להכעיס לא היה בכלל וזבחת מי שמאמין בזביחה א"כ יאכיל אביך נבילות ע"כ שמע לאשר אנ"י מצוה אותך דטעמא מאי כבוד אב קודם לכבוד אם שהיא מחויבת בכבודו אבל כולנו בכבוד המקום חייבין אני ה' עיין י"ד סימן ר"מ כאמור.

והא דשא קשתך היינו גיריה דילה חץ לאשוט עופא בהדי דפרח עיין רא"ם ז"ל. והנה בחולין י"א יליף בתר רובא משחיטה ועיין בחה"ר דלמא קרע העור למ"ד יש בדיקה לוושט מבחוץ לנקב וקדשים נמי בשעה שחתך העור משא"כ עופא בהדי דפרח א"א לבדוק ומנא ידע שציפור זה חי יב"ח ע"כ מוכח וודאי דאזלינן בתר רובא וי"ל דרש הוא זה ולא מפורש ועיין מ"ש בפ' חיי שרה במשנה דטהרות פ"ו מ"ד יע"ש.

ואת עורת גדיי העזים עיין חולין קי"ב ב'. והנה חצי זית חלב וחצי זית חלב אמאי אין לוקה דקיי"ל איסור חע"א בחצי שיעור בי"ד רל"ח ובב"ח מצטרף לשיעור שלם ולכאורה נבילות וטריפות איסור חייל על ח"ש דלא כתיב בהו רבויא כ"א דיליף מה מצינו מחלב דכתיב כל ואין למידין ממה מצינו וק"ו אפילו איסור עשה כמ"ש המ"מ פ"ך מה"ש הוה איסורא בעלמא וחייל משא"כ מלב כל רבויא יש בו לאו אלא דאין לוקין עליו דאכילה כתיב ביה כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תל"ט משא"כ להר"מ ז"ל כל דאתי מריבוין דינו כמ"ש אף חלב עמ"מ פ"ג מה' מ"א ובה' שגגות פי"ג ה"ה במ"ל ומ"ש המגיה שם ומיהו חלב ודם נמי כתוב בהו כל פ' ויקרא ומרבי ח"ש עיין תשובת הרשב"א ז"ל תל"ט ושם כל אתא לחוטין וקרומת ג"כ. והוי יודע הנשבע על ח"ש מבב"ח אין שבועה חלה עליה דבב"ח לא תבשל כתתיב א' לאיסור אכילה וכ"ש נמי יש לאו אלא דהלמ"מ דאין לוקין פחות מכזית ואין שבועה חלה על לאו ועשה. ותדע למ"ש מהרלנ"ח בתשובה הביאו המ"ל פ"א מחו"מ ה"ז דח"ש בע"פ עד הלילה מותר מ"ה דמחלב ליכא למילף שכן לא היה ש"ה בב"ב היה ש"ה עיין חולין קי"ו א' ש"מ כדאמרן. ודע עוד נשבע על ח"ש מדם ואף על רביעית לוקה דאם חייל שבועה בכולל מחמת מיגו כ"ש דם דמיגו דחייל שבועה אי מבשלו ליה חייל נמי כך. ומיהו לכאורה הא בורכא דאי מבשל ליה והוה דרבנן פשיטא דאין שבועה חייל על דרבנן אלא תסור עש"ך י"ד רל"ט כ' ורל"ח וי"ו ודדוקא שלא להדליק נ"ח שוא"ת ולפ"ז ח"ש מדם אם נשבע שלא יאכל חי שבועה חלה ואם נשבע שלא יאכל לאחר בישול אין שבועה חלה ובסתמא חלה. וכן יהיה בב"ח נשבע על מ"ש בשר בהמה עם חלב חייל ובשר עוף מ"ש עם חלב לא חייל אף שלכאורה הפך השכל ומיהו כתבנו בב"ח אין חייל.

עיין בכורות וי"ו ב' דלמא בב"ח אסור בהנאה כתבנו בס' ג"ו דקשיא ליה דלעבור בב' לאוין אין איסור חע"א אמר דאסור בהנאה הוה מוסיף להר"מ ז"ל בכריתות יש אוכל כו' ומיהו להר"מ ז"ל טכ"ע דרבנן ובב"ח ד"ת צריך קרא לבשר הנבלע מחלב וי"ל דטעם דלא יליף מבב"ח דחידוש הוא וכפירש"י ז"ל חולין ק"ו א' דהאי לחודיה שרי משא"כ אי חלב לחודיה אסור לא הוה חידוש ויליף לכ"ה ואיך יחול איסור בב"ח על טעם חלב הנבלע בו וי"ל דאיסור חל על ח"ש להר"מ ז"ל. מ"ש רש"י בחולין האי לחודיה ולא דאי תרי כו' עיין פסחים י"ל דסובר כבוש דווקא בחומץ כו' ומדאפקיה לאכילה בלשון בישול לומר חלב בחלב כיון דאאכילה כו' או להיפוך אבל למ"ד מר אמר חד אול"פ עיין חולין קי"ד א' ע"כ דאפקיה אכילה בלשון בישול דאי תרי שרי וכבוש בהכרח בשאר איסורין ד"ת עי"ד ק"ה ופר"ח ופריי שם וי"ל בשר עם חלב ודברים חריפים שפיר בולע וכבוש במים וכדומה לא.

אגדה. כי צייד בפיו איך מעשרין מלח ותבן עיין עוללת אפרים מאמר שצ"ט יפה. מיחה במילה שמעשר הוא ערש"י קהלת מעשרה שליטים אשר בעיר ובית עשיו לקש ואין מכניסו לקיום פטור ממעשר הולך למות משא"כ יעקב במיתה אסיפה לה' בעק"ב עשיו מה שבעשיו סופו מיתה אז ידו ורשותו וכוחו ביעקב אל מקומו שואף זורח הוא שם ויעקב איש תם נולד מהול יושב אוהלים ב' תורה ועבודה וגם ג"ח ניחום אבילים נזיד הרי ג' עמודים. מלח עשיו ארץ מליחה אין בו זריעה קדושה משא"כ יעקב יש לו אחיזה בארץ העליונה עמ"ש בפריי לא"ח שי"ן אם אין ג"ק היינו שעושין ממים ואין בו טחינה בשבת ואין בו עימור משא"כ מלח שחופרין מארץ ג"ק הוה ועיין עירובין חוץ ממים ומלח ועיין הל' פסח ואי"ה יבואר.

בהפטורה כי ממזרח שמש כו' בקהלת המשיל התורה לשמש ובכלי יקר פ' בראשית שמש סובבת ג' רוחת לבד צפון שם הזהב ומי שמזוקע בחמדת הארץ לא יכיר גדולה ה' אך אם עיניו לשמים כי אראה שמיך כו'. עם האר"ץ עיניו למטה ירא שמי"ם עיניו למעלה ז"ש אפילו עכו"ם הרואה בזריחת השמש וצבא השמים יכיר שיש מנהיג ומשגיח. אמרו ז"ל אסור להנות מעוה"ז בלא ברכה שלישה ולא כל הנהנה צריך לברך עד"מ מלך ב"ו אין מניח במדינה איש שלא יהא לו ריוח ממנו כי מפסיד המדינה אוכל ואין עושה הקב"ה ברא העולם ורשע א' אוכל נגד מאה איש מכלה העולם אך צדיק מוריד שפע ואוכל מעט לשובע נפשו. ויראה לפרש דור הולך ודור בא כו' יגיעים כי לפנים ירדו נפשות טהורת וחדשות היה מתרבה השפע בעולם וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה כו' משא"כ עתה גלגולים דור הולך קודם ואח"כ בא אותו הדור בגלגול אח"כ ע"ד ואת בני בניכם אריב היינו אתכם עם בני בניכם וחד יצוייר בגלגול לא הבנים. וז"ש יגיעים אין ברכה ושפע כ"א תשות כח ורק אין נראה לעיין והבן.


{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:פרשת תולדות]]