עריכת הדף "תיבת גמא/פרשת מקץ"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{מרכז|<big><big>'''פרשת מקץ'''</big></big>}}

בפסוק פן יקראנו אסון מיתת ב"ד אף שוגגין פטור ממון בפדיי א"ח סימן רע"ט נסתפקנו עבר עבירה ביה"ש שבת או דבר הלמד מק"ו מיתה וממון כהדיה אי משלם דשמא חייב מיתה הוא ביה"ש ספק לילה ושמא אין פירכא על הק"ו וחייב מיתה וכל שיש ספק אין חייב ממון דומה למיתה שוגג גזירת הכתוב הוא והמע"ה יע"ש. ועיין פ"ד דרך דוד ב"נ עונשין מ"ה זה לטעם בישראל דלא תהוי ליה כפרה בב"נ ל"ש זה משא"כ לטעם קרבן אהרן שמא יש איזה פירכא ה"ה ב"נ אין עונשין מספק עמ"ל פ"ט ויו"ד מהל' מלכים דאף ב"נ אין עונשין מספק ב"ק אין נהרגין על המילה יע"ש וק"ו ומה מואבים י"ל הוא בכלל מאתים מנה משא"כ ק"ו הבנוי מתכונת קולא וחומרא גם בב"נ אין עונשין.

הבוקר אור כו' ריש פסחים אור יממא. לאור יקום רוצה אי מספקא לך כו' קשה בפסוק באיוב שם מדבר באנשי דור המבול שמתו בטוב ואיהו היה ליה יסורין ומאי שייאטיה דדין זה אי מספקא לך כו' וי"ל ע"פ מה שכתב מהרש"ל פסחים ע"ז חידוש עמ"ש זק"ן זה כו' אשת זנונים הוא כי זקן הוא אין מרבה בתשמיש ל"ש רוב בעילות אחר הבעל. דור המבול היה פרוצים בעריות ל"ש רשוב לא מרוב בחזקת כשרות ולא רוב בעילות עיין באה"ע פרוצה ביותר י"א חוששין וא"כ במחתרת אב על הבן ספק הוא שמא אין בנו ואפ"ה מספק מרחם עליו ועיין תוס' שם וא"ש לרש"י וז"ש איוב על כל רשעתם אפ"ה מתו בטוב.

חנוכה עיין שו"ת חכם צבי ז"ל סימן פ"ז מכניס טמא שרץ למקדש עיין ר"מ הלכות ביאת מקדש פסק שם בנר דחייב וצ"ע. עיין שבת כ"א ב' ברש"י ד"ה בחותמו בהצנ"ע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו וביש ספרים בחתמו בהצנעו. לכאורה מתרץ קושית התוספת ד"ה שהיה אי גזרו על עכו"ם כזבים כו' בהצנע מסתמא לא ראו דאי ראו היה פותחין שמא יש בו מרגליות מאחר שחתום ומלת בחותמו של כה"ג היה ראוי לומר בחותם של כה"ג ומפרש בחותמו בהצנעו ודוחק. וי"ל מאחר דמ"ע מ"ה להדליק בכל לילה ולא היה כי אם ללילה אחת מסתמא משהו יותר דאי אפשר לצמצם אמאי לא עירבו שמן טמא פחות פחות מרביעית ולבטל ברוב משהו יותר ויהיה לב' לילות עכ"פ כמו ברזל טמא עם טהור בטל ברוב ופחות מרביעית אין מטמא אחרים וכ"ת אין מבטלין איסור לכתחילה למ"ד אין מבטלין דרבנן ובמצוה שרי לבטל לכתחל' כבסי' תרכ"ו בא"ח בט"ז אות ב' דלא יעשה המצוה בעבירה או דמצות לאו להנות נתנו קשה. ובמקום אחר נסתפקנו אתרוג ערלה ויש לו ב' כשירים אי שרי לבטל לכתחלה להיות לשלשה בני אדם למצוה ושמא דווקא סכך הא מידי דראוי לאכילה אח"כ גזור. ועיין מ"ל פ"א מהלכות מטמאי משכב ומושב ובכורת כ"ג א' טומאת משא לית ליה ביטול אי מ"ה או מדרבנן ול"ש ביטול דמ"מ מכניס הכל בבית המקדש כאחד משא"כ בבית הבליעה כל משהו אמרינן היתרא הוא א"ש ובמ"א נסתפקנו בב"ח שנתבטל יבש חד בתרי או לח כה"ג אי שרי למכור הכל והנאה יהיה יותר חמור מאכילה עמ"ש בפריי לי"ד. ולמה שכתב הח"צ ז"ל באמת דומה טומאה רק הש"י הראה להם חיבתו א"ש דאין צורך לבטל ונעשה נס בליל א'. הנס להראות שאין תחת המזל רק בהשגחה שלא בטבע רבים ביד מעטים ובשמן הרמז לת"ת שעולה נגד כולם כשמן על כל המשקים בזמן שקול יעקב אין ידי עשיו.

אגדה. ופרעה חולם כו' בלעדי כו' ירא פרעה מי שם ליועץ עיין רמ"א ועיין מבקש ה' הפרש בין חלום עכו"ם לחלום ישראל כי לעכו"ם אין מראין כי אם הנוגע לו ולקרוביו ומה שיארע לזמן קרוב וא"א לבטל משא"כ לישראל והטעם כי לעכו"ם בא החלום ע"י שר שלו אין מראין לו כ"א מה שנוגע אליו להשפיעו וזמן קרוב וא"א לבטל אחר שכבר יצא הפסק אל השר משא"כ לישראל החלום מאתו יתברך מי שראוי לכך מראין לו נביאות לכל העולם ולזמן רחוק ואפשר לבטל ובזה פירשתי ההוא מאן דחזי חלמא ליקום קמיה כהנא אני שלך וחלומתי שלך בין שחלמו על אחרים דווקא קמיה כהני כי הכהן מתברך מה' ומורדי לבו נתבאר שאין אנו תחת השר ומזל. יעקב חבל נחלתו אני וחלומתי ממך לא ע"י שר א"כ יש תקנה כל זמן שלא יצא המשפט לשרים ותדע בין שחלמתי על אחרים כו' וז"ש יוסף ירא פרעה דאל"כ למה הראו למרחוק שני רעב ש"מ דרצון ה' שתעשה פעולה ויקבוץ עתה.

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:פרשת מקץ]]