עריכת הדף "תורת נתנאל/יט"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''השגות על תשובתו''' 

רב ברכות, שובע שמחות, בלי יגון ואנחות, יגיע לאהל ידידי הרב המופלא החריף ובקי כמהור"ר זעליג נר"ו. מכתבו מן כ"ג שבט הגיעני, והאריך שוב למעניתו, והזמן בוגד בי, ע"כ עתה באתי להשיב לו על ראשון ואחרון.

{{עוגןד|א. מה שעומד|'''א.''' מה שעומד}} לנגדי לחזק קושיתו על הרי"ף מסימן קצ"ה, אין רואה בזה תועלת. דע"כ הרי"ף ס"ל דע"י קנין משעבד נפשיה אף אם לא ילוה והעדים מפקיע לקלא, א"כ לקוחות אינהו אפסדי אנפשייהו, ותו לא מידי.

{{עוגןד|ב. מה שהוא|'''ב.''' מה שהוא}} אומר לאו תלמיד טועה כתב בסמ"ע כי מדברי דרכי משה הן, הלא הרב בהג"ה אחר העיון בעצמו חזר בו, א"כ מתלמיד טועה הוגה דברים אלו בסמ"ע, דאל"כ קשיא דברי סמ"ע אהדדי, והדברים ברורים למשכיל.

{{עוגןד|ג. מה שכתב|'''ג.''' מה שכתב}} שעיקר קושיתו על נחלת שבעה גם על הגה"ה בח"מ סימן פ"ז על מה שמשביעין עכשיו האלמנה בנקיטת חפץ, לא עליהם תלונתו כי אם על פסקי מהרא"י <small>(סימן ל"ו)</small> שמבטנו יצאו הדברים, שהוא בעל הוראה אחרון שרבים מעידים עליו שהיה גדול בתורה עד למאוד. וע"כ נ"ל דהיינו טעמ', דס"ל כדעת הרא"ש וטור כשהיא חנוונית ותובעת כתובתה משביעין אותה שלא תפסה מעצמה ושלא התפיס לה בעלה צררי, ושניהם שבועות עיקרים הן ולאו משום גלגול, כמו שכתב בית שמואל סימן צ"ז, ושבועת חנוונית שבועות הדיינין הן וצריך נק"ח, ומה"ט הקדים בעל נחלת שבעה שבועה זו שלא תפסה היא מקודם שבועות צררי, באשר שמשביעין אותה בנק"ח בגין שבועה זו, ודלא מכרה או מחלה כתובתה נמי עיקר שבועתה היא כמו שכתבתי בשם רמב"ם שלא הביא רק עיקרי שבועות ולא ג"ש. ומה שכתב חלקת מחוקק בסימן צ"ו ס"ק י"א דהוי גלגול שבועה אינו מוכרח. ומה שהקשה <small>(החלקת מחוקק)</small> אע"ג דהכתובה בידה, הלא הבית יוסף גם הב"ח כ"א לפי דרכו מתרצים היטב. גם סדר השבועות לפי נחלת שבעה המה מסודרים יפה כפי המשך הזמן, דתפיסת צררי אינו אלא סמוך למיתה, ואינך שבועות שייכים אפילו בחיי בעלה. בכן אין לזוז מנוסחת בעל נחלת שבעה, וכל מה שאנו יכולים לקיים המנהג צריך לימוד, כדי שלא יאמרו ההמון שהוא כשני תורות וכל אחד בונה במה לעצמו וזהו חילול השם.

{{עוגןד|ד. ואשר טען|'''ד.''' ואשר טען}} עלי א"כ אפילו על פלכה ועל עיסתה נמי תשבע. אברר דברי, בוודאי כשבאה האשה לגבות כתובתה משביעין אותה על הכל אפילו על פלכה ועל עיסתה, אך כשאינה תובעת כתובתה אינו יכול להשביעה אפילו על חנוונית, דהא יש פלוגתא בזה אם יכולים היורשים להשביע אותה, ומאחר שלא תבעה כתובתה אומרת קים לי לפטור משבועה כדאיתא בכללי קים לי.

{{עוגןד|ה. ואשר עמד|'''ה.''' ואשר עמד}} במגינו להגן בעד השגתי על הש"ך בסימן קע"א ס"ק ט', צלל מים אדירים והעלה כו', דלדבריו חכמים דברייתא מודים במקום שלא נהגו. א"כ במתניתין דאמרי רבנן אין שמין עגלין וסייחין למחצה אא"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו ע"כ איירי במקום שנהגו, ועלי' פליג רשב"ג בסיפא ואמר שמין עגל עם אמו, ש"מ דפליג רשב"ג אפילו במקום שנהגו, א"כ כוונו תוס' על רשב"ג דמשנתנו. והא דפריך תלמודא על הברייתא ורשב"ג כו' ולא פריך על המתניתין, משום הא לא אריא דחשיב התם תלתא תנא זה אחר זה דקיימו בחד שיטה, ומדרך הש"ס להקשות מקודם ולא נטר להקשות על המאוחר בדף שאחר זה.

{{עוגןד|ו. עתה אשיב|'''ו.''' עתה אשיב}} לו על מה שנתקשה לו דברי שלחן ערוך בסימן פ"ו באבן העזר, שהוא סותר מה שפסק בחושן משפט סימן צ"ט. אני אומר לו דהא דאומרת שלי הוא היינו באינו נושאת ונותנת בתוך הבית, וטוענת ששלי הוא שנתנה לה אחד באופן שאין לבעלה רשות בה, ובכה"ג אין הבעל אוכל פירות ואינו יורשה, ולכך אם אומרת של אחרים הם נאמנת במיגו שהיתה אומרת שלי הוא. ומעתה אין להקשות דהוי מיגו במקום חזקה, אדרבה חזקה מסייע לה. אבל כשנושאת ונותנת בתוך הבית, כל מה שיש לה המה בחזקת נכסי מלוג, וכך מוכיח הבית שמואל <small>(סימן פ"ה ס"ק כ"ז)</small> כדי שלא תקשה תשובת הרשב"א אהדדי. אבל בשבועות אין לי, ודאי אם טוען שניתן לו על מנת שאין לב"ח רשות בה נאמן, כמו שכתב הש"ך שם <small>(סוף ס"ק ו')</small>, אבל כל זמן שאין טוען כך אין לו מגו, דהוא עדיף טפי מאשה נושאת ונותנת בתוך הבית, ואמרינן דהוי מיגו במקום חזקה דכל מה שנמצא ביד אדם בחזקת שהוא שלו שהרוויח על ידי משא ומתן, וק"ל.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}