עריכת הדף "תורת נתנאל/ז"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''סופר שאמר שכתב חק תוכות בספר תורה''' 

'''שאלה.''' 

{{עוגןד|מאחי האלוף כהר"ר|'''מאחי''' האלוף כהר"ר}} ליזר ווייל מקיפנה. וז"ל, הייתי אצל אחי בק"ק זולצבארג, והוא נתן ספר תורה לבית הכנסת שכתב סופר אחד ממדינת עלזוס, וראיתי בתוכו עמק שאינו שוה, דהיינו האות קו"ף נגע רגל הקו"ף בפנים, והוא חק תוכות לפי דעתי, ואמרתי לקרוא הסופר ויתקן האות, וכשבא הסופר לתקן האות ולקח סכין ורצה לגרור הדבוק בין הרגל ובין גוף האות, ואמרתי לו שהוא אינו עושה כדין, אך צריך לגרור כל הרגל ואח"כ יחזור ויכתבנו. והוא אינו רוצה לגרור כל הרגל, ואמר לי בפירוש אם הוא צריך לגרור רגל הקו"ף וכאשר אני אומר יהי עליו מלאכה גדולה לתקן הכל בעצמו, ואמר בפירוש שהיה כותב יותר ממאה אותיות בדרך זה באותו ספר תורה, ואינו רוצה לגרור כל הרגל מהקו"ף ואח"כ יחזור ויכתבנו, ואמר שמימיו לא ראה ולא שמע ולא עשה כן, ויהיה אות מה שיהיה הן קו"ף או שי"ן או אל"ף אם נגע רגל האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה או מ"ם פתוחה שנדבקו פתיחתה היה גורר הדיבוק, ואמרתי לו ח"ו אם עשה כן כל ימיו לא בכשרות. ע"כ יודיעני ממנו מה לעשות בזאת התורה ובשארי ס"ת שכתב כל ימיו שלא בכשרות, עכ"ל.

'''תשובה.''' 

{{עוגןד|גרסינן בגיטין דף|'''גרסינן''' בגיטין דף}} נ"ד ע"ב ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי, א"ל ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי לשמן, א"ל ספר תורה ביד מי, א"ל ביד לוקח, א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת, עכ"ל. והנה וודאי אי ידע הך סופר מהלכות חק תוכות ואתא מדנפשיה ואמר ס"ת שכתבתי לפלוני כמה פסולי חק תוכות כתבתי בתוכו, אמינא כמו כן כיון דס"ת ביד לוקח נאמן להפסיד שכרו ואינו נאמן להפסיד ס"ת, דאיכא למימר דמשקר ונתכוון להקניט, וסבר נמי שלא יפסיד אלא שכר אותן תיבות ואותיות כדאמרינן בהאי עובדא דר' אמי דטעה בדר' ירמיה.

{{עוגןד|אמנם בנדון דידן|'''אמנם''' בנדון דידן}} שלא להקניט נתכווין כי אם מחמת חסרון ידיעה שנשכח ממנו או לא למד כלל הך פיסקא, והראיה שעשה מעשה בורות ולקח סכין ורוצה לגרור הדיבוק, ואיכא לדמוי להך שכתב הרמ"א ביורה דעה סימן א' בשם הרשב"א, אם בדקו איזה שוחט ובודק ונמצא שאינו יודע, אם נטל פעם אחת קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרינן השתא הוא דאתרע, אבל אם לא נטל קבלה מעולם כל מה ששחט טריפה, גם הכלים שבשלו מבשר שחיטה שלו צריכים הכשר, עכ"ל. וא"כ בנדון דידן אם הסופר היה לו כתב ראיה מאיזה גדול שהוא ספרא דיוקנא איתמחי גברא ואוקי אחזקתיה ואין פוסלין למפרע סת"ם שכתב, כי אמרינן השתא הוא דאיתרע, חוץ מאותו ס"ת שפיו ענה בו שהיה כותב יותר ממאה אותיות בדרך זה באותו ס"ת. ואם לא נטל קבלה מעולם, כל מה שכתב בספק פסול הוא, דמאי שנא סופר משוחט, כמו זה כן זה. ברם סגיא באש עלוהי  לפסול כל סת"ם בכל מקום שימצא בבל יראה, ממש דבר שאין הצבור יוכל לעמוד, ע"כ חפשתי בנרות להראות באצבע אור תורה, ושמתי כל מגמותי להצילו, ויגעתי ומצאתי און לי למעתיק בתכלית הקצר מה שמגיע בשרשי הדין הזה.

{{עוגןד|גרסינן בגיטין דף|'''גרסינן''' בגיטין דף}} כ' <small>(ע"א)</small> ת"ר וכתב ולא וחקק, למימרא דחקיקה לאו כתיבה, ורמינהו עבד שיצא בכתב שע"ג טבלא ופנקס יצא לחירות, אמר רבי אלעזר ל"ק הא דחק תוכות הא דחק יריכות. והנה רוב פוסקים קדמאי ובתראי הלא המה רא"ש <small>(בשו"ת כלל ג' סימן ט"ז)</small> וראב"ן, בעל התרומה <small>(סימן ר"ה)</small> ורשב"א <small>(בשו"ת סימן תרי"א)</small>, אור זרוע, האגור  ומהר"מ, ומהאחרונים בעל תרומת הדשן <small>(סימן מ"ח)</small>, מהר"י קלון  ל"ב  ורד"ק, ובבית יוסף סי' <small>(ל"ו)</small> [ל"ב] בארוך וקצר <small>(סע' י"ח)</small> חושבים מ"ם פתוח שעשאה כסתומה או יודי"ן שבאל"ף אם נגעו בקו האמצע ואפילו ההי"ן וקופי"ן אם נגעו בגגו שעליהם לדעת מהרי"ו <small>(דינין והלכות)</small> סימן ס"ד ותה"ד לחק תוכות ממש ואוסרים לחוק הנגיעה ופוסלים אפילו בדיעבד.

{{עוגןד|אכן המרדכי בהלכות|'''אכן''' המרדכי בהלכות}} ס"ת <small>(סימן תתקנ"ב)</small> כתב שם ז"ל בשם ר"ץ אם כתב ודבקה שלא יוכל להפרידה אח"כ דהוי חק תוכות, ואין נראה אלא ה"ל כשאר טעות ויוכל לתקן. וראיה דאמרינן בהבונה דף ק"ד ע"ב שקליה לגג דחי"ת ועשאו שני זייני"ן חייב, רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דלי"ת ועשאו רי"ש חייב, ולדבריו היינו חק תוכות והיאך חשיב ליה כתב גבי שבת, אלא נראה כיון שהוא מתעסק בהפרדת האותיות אינו חק תוכות. וכתב תו באותו הלכות <small>(סימן תתקנ"ג)</small>, וז"ל, ואם הודבקו ה' וקו"ף ברגליהן לגגיהן לא ידע אם יכול להפרידן בסכין ולעיל פי' דהוי כחק יריכות ושרי, וכן מצאתי שחזר בו ר"ץ מה שפירש לעיל דהוי חק תוכות, עכ"ל. והנה לשיטת מרדכי ור"ץ אחר חזרה ס"ל דלא הוי חק תוכות כי אם כשכל האות נעשית ע"י חקיקה כמו שפירשתי הא דחק תוכות של אותיות וצדיהן והאותיות בולטות אינו כתב לפי שלא צייר את האותיות אלא חקק סביבותיהם והעץ כמות שהי' בדפוס האותיות מאליו, ע"כ, אבל אם כתב כל האות אלא שנסתם קצת במקום מן הראוי להיות פתוח כיון שהוא מתעסק בהפרדת האותיות חק יריכות מקרו.

{{עוגןד|ובאמת ראיות מרדכי|'''ובאמת''' ראיות מרדכי}} ראי' אלימתא היא, וליכא למימר דהתם בהבונה איירי בכתב בעלמא ולא בס"ת. וכמו כן צריכין לומר לדברי ר"ת שהביא האגור <small>(סימן ס"ג)</small> אם לא זיין שעטנ"ז ג"ץ פסולים, וקשה מהאי דשקלי' לגגי' דחי"ת ועשאו שני זייני"ן, אע"ג דלא זיינן בתגין, אלא דר"ת מוקמא לה בכתב בעלמא ולא בס"ת, והא דמשני התם הא דבעי זיונא והא דלא בעי זיונא, ה"ק הא בס"ת דבעי זיונא דהילכתא גמירי להו וכל זמן שלא זיינן לא נגמרה מלאכתן, הא בפנקס בעלמא דלא בעי זיונא, מש"ה אם נתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זייני"ן חייב. דמ"מ אנן משום חיוב כתיבה מחייבינן ליה דהוי במשכן, ואצל משכן מלאכת כתיבה מצינו ולא חקיקה, ואם פרידת האות מיקרי חק תוכות אם נטל לגגיה דחי"ת לא להוי ככתיבת שתי אותיות דהא לא כתב אלא חקק וכדאמרינן, ובכתב ע"ג כתב כשאין כתב העליון מתקן כלום לכ"ע לא הוי כתב דאין זה מקרי כתיבה אפילו כותב כן כל היום כולו. ולא דמיא למ"ש הרב בעל מגן אברהם סימן ש"מ <small>(ס"ק י')</small> דכתב גלחות הוי כתב וחייב בכותב שתי אותיות, התם כיון דהוי כתב שלהם למה לא יתחייב, אבל כאן אי נימא דחקיקה תוכות הוי לא יתחייב משום כתיבה. וגדולה מזו כתב הרב מגן אברהם שם דכתיבה דקה שאנו כותבין שטרי הדיוטות לאו כתב הוא כיון דהוא נלקח מכתב אשורית, וא"כ פשיטא וק"ו הוא אם נטל לגגיה דחי"ת ועשאו שני זייני"ן דכיון דכתב אשורית הוא וכתב אשורית זה מיקרי חקיקה ולא כתיבה דאינו חייב אלא, ש"מ דחק יריכות מקרי וכתיבה הוי, ודו"ק.

{{עוגןד|עוד יש ראיה|'''עוד''' יש ראיה}} להתיר מהירושלמי <small>(ברכות פ"ב ה"ג)</small> שהביא הסמ"ק ורשב"א, והכי איתא התם עירב אותיות אית תני כשר ואית תני פסול, מאן דאמר כשר מלמטה, מ"ד פסול מלמעלה, כגון ארצינו ותפארתינו, אבל ארצך צריכא, עכ"ל. ופי' רשב"א בתשובה <small>(ח"א סימן תרי"א)</small> דה"ק מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית האות נפסלה צורתה, הילכך אם בא לגרור הוי כחק תוכות שלא נעשה האות מעולם עד עכשיו שהוא גוררו, אבל כשנדבקו מלמטה אחר שנגמר צורת אות ומתחלתה כשרה היתה ואם בא עכשיו לגררו לא הוי כחק תוכות, ע"כ. וא"כ נוכל לומר מה שאמר הסופר שכתב כן למאות אותיות שנגעו הקוצין וסתם במקומות שהיה מן הראוי להיות פתוח אנו אומרים שנעשה הדיבוק אחר שנגמרה צורת האות וזה כשר לדעת הירושלמי. הגם שבתלמודינו לא מפליג בין נוגע למטה או למעלה, וגם רוב הפוסקים קדמאי ובתראי לא נראה להם פסק מרדכי וחשבי דיבוק האותיות לחק תוכות, מ"מ כדאי הירושלמי והרב מרדכי שהיה מגדולי בעלי הוראה אשכנזי לסמוך עליהם בשעת הדחק שלא לגנוז ס"ת ות"מ למאות ולאלפים. כדאמרינן בשבת דף מ"ה ע"א, א"ל רב כהנא ורב אסי לרב הכי הילכתא א"ל כדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. א"כ אנו אומרים בכל ס"ת שכתב זה הסופר אנו שרינן מכח ספק ספיקא, חדא שמא ידע וגמר ועשה כהלכתו עד עכשיו והשתא הוא דאתרע, ואת"ל שלא למד וידע כלל הך דינא דחק תוכות עדיין ספיקא דדינא שמא קיי"ל כמרדכי וכהירושלמי. אמנם תורת משה אחינו שפיו ענה בו וגם עשה הסופר מעשה, מ"מ ראוי לסמוך על המרדכי ור"ץ והירושלמי בשעת הדחק, וכדפרשתי.

{{עוגןד|איברא מה שנוכל|'''איברא''' מה שנוכל}} לתקן עד שידינו מגעת, באופן שמתחילת ס"ת עד סופו צריך בדיקה איו איפו מצינו ראינו הגהות אות שהי' דבוק כרעיהן לגגיהן או יודי"ן שבאל"ף או שי"ן וצדי"ק ורשומו ניכר יגרור אותו אות ויכתוב מחדש כהלכתה, ובזה אנו יוצאים ידי חובותינו. וגם על הסופר מצד הדין אני מקיל עליו שלא להפסיד שכרו שיכול לומר קים לי כהמרדכי, אמנם הוראות שעה למגדר מילתא ומצד הקנס ועצלות במלאכה מלאכת שמים ראוי לקנסו לשלם שכר הגה"ה, ומאז והלאה לא יבא למלאכת הקודש כ"א שילך אצל חכם וילמוד סדר העבודה עד שפומי' מחכים עליו, כי בטוח אני באותו איש אם יקח אותו בכור הבחינה ימצא חסר בכמה דינים והלכות וילמד סתום מן המפורש, אך בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו, אמנם יגעל מן הכהונה עבודת הקודש עד עמוד אותו אצל הרב מורה צדק ויקבל כתב ראיה שמומחה לרבים. והשם יצילנו משגיאות.

{{עוגןד|נתנאל אשכנזי ווייל|'''נתנאל''' אשכנזי ווייל}} מפראג


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}