עריכת הדף "תורה תמימה/שמות/ז"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''ואהרן אחיך יהיה נביאך. ''' קטן מתרגם ע"י גדול אבל אין כבוד שיתרגם גדול על ידי קטן, שנאמר ואהרן אחיך יהיה נביאך {{תוספת|א|ר"ל אין כבוד שיהא הקטן קורא והגדול יהא מתרגם, ועיין מש"כ בפרשה הקודמת בפסוק כ"ו אות י"ח.}}. (תוספתא מגילה פ"ג).

== יא ==

'''בלהטיהם. ''' א"ר חייא בר אבא, בלטיהם (פסוק כ"ב) אלו מעשה שדים, בלהטיהם, אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר (פ׳ בראשית) ואת להט החרב המתהפכת {{תוספת|ב|מפרש מה דכתיב בפרשה זו ויעשו כן החרטומים בלטיהם ופעם ויעשו וגו' בלהטיהם, ופירש"י וז"ל בלטיהם כמו ותבא בלט (רות ג׳:ז׳) – בסתר, וזה מעשה שדים שנסתרין ואין נראין, וכל מקום שנאמר בלטיהם היו החרטומין עושין בלחשיהם ע"י שדים, ובלהטיהם אלו מעשה כשפים שאינו עושה ע"י שדים אלא מעצמו, והביא ראיה מפסוק ואת להט החרב המתהפכת מתהפכת מאליה ודומה לכשפים ולא ע"י שדים היתה מתהפכת אלא מאליה וקרי ליה להט, וכל מעיין יראה, כי גם אחרי הדברים האלה עדיין ענין זה דורש באור מספיק.  ואפשר לומר הכונה ע"פ המבואר בסוגיא זו דתכונת מעשה שדים הוא שאין הדבר הנראה מתהפך לתמונת הדבר הנרצה ע"י אחיזת עינים, אלא אותו הדבר הנדרש מובא הוא ממש למקום הנדרש, וכמו שפירש"י כאן על מ"ש בגמרא האי [מעשה שדים] מכנף ליה בריות גדולות נוחים לקבצם ונאספים אליו, משא"כ מעשה כשפים הוא שהדבר הנראה מתהפך ע"י אחיזת עינים לעיני הרואים לתמונת הדבר הנרצה והנדרש, ועל זה מביא לרמז וסימן לדעת מה הוא לט ומה הוא להט מפסוק ואת להט החרב המתהפכת, דכמו דמצינו דאצל המלה להט סמוך המלה מתהפכת כך מורה המלה להט על מין קסם כזה שתכונתי להפך הדבר הנראה לתכונת הדבר הנרצה ע"י אחיזת עינים, וזה הוא מעשה כשפים, אבל במעשה שדים מובא ממש אותו הדבר הנדרש, כמבואר, ומוכח דבלהטיהם אלו מעשה כשפים וממילא הוי בלטיהם מעשה שדים, ובזה הענין מבואר. –  וראה איך לפי"ז יתיישב דקדוק נמרץ בפרשה מה דקשה דכאן בהתהפכות המטה לנחש כתיב ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן, ולהלן פסוק כ"ב בהתהפכות הדם למים כתיב ויעשו כן וגו' בלטיהם, ולפי שבארנו דבלהטיהם אלו מעשה כשפים, והיינו שהדבר הנראה מתהפך ע"י אחיזת עינים להדבר הנרצה, ובלטיהם אלו מעשה שדים, א"כ למה בהתהפכות המטה עשו במעשה כשפים ובהתהפכות המים לדם עשו במעשה שדים.  אך מבואר בגמרא כאן דאין לכישוף שליטה על המים וכמ"ש מי איכא דזבין אינש הכא מידי ולא בדיק אמיא, ופירש"י דכל דבר כישוף נמחה על המים ואין לו קיום שם, וא"כ לא יכלו החרטומים במופת התהפכות המים לדם לעשות על ידי כישוף, אחרי כי אין להם שליטה על המים, ולכן הוכרחו לעשות במעשה שדים והיינו להביא דם ממש ולבלול במים ולכן כתיב בזה בלטיהם, ודו"ק. ועיין ביו"ד סי' קע"ט לענין פרטי איסור כישוף בזה"ז, ולפנינו בפ' קדושים בפסוק לא תנחשו ולא תעוננו יבואר אי"ה מזה.}}. (סנהדרין ס"ז ב׳).

== יב ==

'''ויבלע מטה אהרן. ''' א"ר אלעזר, נס בתוך נס {{תוספת|ג|ר"ל לאחר שחזר ונעשה מטה בלען, ולא כשהיה תנין, ודייק זה מדלא כתיב ויבלע תנין אהרן.}}. (שבת צ"ז א׳).

== טו ==

'''הנה יוצא המימה. ''' אמר אביטול ספרא משמיה דרב, פרעה שהית בימי משה אמגושי היה, שנאמר הנה יוצא המימה {{תוספת|ד|בשבת ע"ה ב' פליגי רב ושמואל בפי' אמגושי, חד אמר מכשף וחד אמר מגדף [כלומר מין האדוק בעבודת כוכבים ומגדף תמיד את השם], ולדברי שניהם יתכן הפי' כאן והראיה מהפסוק, דלהפי' אמגושי מכשף הוי הפי' שהוא יוצא המימה לעשות כשופו [וצ"ל דהולך על שפת היאור ולא על היאור גופיה, דמבואר בסנהדרין ס"ז ב' שאין לכישוף שליטה על המים], ולהפירוש אמגושי מגדף הוא מפני שהיה כופר בעיקר והיה אומר לי יאורי ואני עשיתיני (יחזקאל כ"ט ג').}}. (מו"ק י"ח א').

'''ונצבת לקראתו. ''' [מאי לקראתו], ריש לקיש אמר, רשע הוא והעיז פניך בו, ור' יוחנן אמר, מלך הוא והסבר לו פנים {{תוספת|ה|ריש לקיש דריש לקראתו כמו גבי בלעם שאמר להמלאך כי אתה נצב לקראתי (במדבר כ"ב ל"ד), ור' יוחנן דריש לקראתו כמו גבי משה ואהרן (שמות ה' כ') נצבים לקראתם (כפשוטו דקאי עליהם ולא כמדרשו). וע"ע מענין זה לקמן בפ' בא בפסוק וירדו כל עבדיך אלה אלי.}}. (זבחים ק"ב א׳).

== יח ==

'''והדגה. ''' [מכאן דדגה בין גדולים בין קטנים במשמע] {{תוספת|ו|כיון דכולם מתו וכתיב והדגה, אבל דג משמע רק גדולה.}}, ואעפ"כ בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם {{תוספת|ז|שרגילים לקרוא דג לגדול מפני שנמכר בפני עצמו ודגה לקטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד, וכשאומר דג דגה שאני טועם אסור בכולם. ובפוסקים נשמט פרטי דין זה והוא פלא שישמיטו משנה מפורשת, ודוחק לומר שסמכו על הכלל שכללו בכ"מ דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם, וצ"ע.}}. (נדרים נ"א ב׳).

== כח ==

'''ובתנוריך ובמשארותיך. ''' [סמיך תנוריך למשארותיך, לומר לך, דאפילו בשעה שהתנור הם], דאימתי משארות מצויות אצל תנור – בשעה שהתנור חם {{תוספת|ח|יתכן דדריש נפלאות מופת זה, דהלא תמיד טבע הצפרדע להיות במים, ולכל הפחות לא במקום חם, ובזה אשמעינן דאפילו בשעה שהתנור חם באו ג"כ הצפרדעים, אף כי זה נגד טבען.}}. (פסחים נ"ג א׳).


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{הערות תורה תמימה}}



{{שולי הגליון}}