עריכת הדף "תורה תמימה/שמות/ה"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''ויחנו לי במדבר. ''' אמר ליה רב פפא לאביי, ממאי דהאי ויחגו לי זביחה היא, ודלמא חוגו חגא היא {{תוספת|א|מלשון יחוגו וינועו (תהילים ק״ז:כ״ז) ומענין מחולות. וע"ע באות הסמוך מזה.}}, אמר ליה, אתיא מדבר ממדבר, כתיב הכא ויחגו לי במדבר וכתיב התם (עמוס ה׳:כ״ה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר, מה להלן זבחים אף כאן זבחים {{תוספת|ב|ר"ל מהתם ילפינן דבמדבר קרבו זבחים, וקאי זה על הזמן שיצאו ישראל ממצרים, וא"כ דין הוא לפרש דהאי ויחגו לי הוא מענין זביחה. ויש לעיין למה צריך להביא ראיה על הוראת ויחגו שענינו זביחה ממרחק מדברי קבלה בעוד שכאן בפרשה מבואר פי' זה, דכשחזר משה את דברי ה' אמר ונזבחה לה' אלהינו (פסוק ג ), וצ"ע.  אמנם בכלל הדבר צריך באור מהיכי תיתי היינו מפרשים ויחגו מלשון חוגו חגא ומענין מחולות ורקודין, ומה טעם בדבר. ונראה ע"פ המבואר בסוכה נ"א א' דבשמחת בית השואבה חסידים הראשונים היו מרקדים ואומרים שירות ותשבחות לה', ובכתובות י"ז א' בענין המצוה לשמח חתן וכלה כיצד מרקדין, ר' יהודה ב"ר אלעאי היה מרקד אתלת, ובסוטה י"ב א' ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ובדוד המלך מצינו שהיה מפזז ומכרכר לפני ה' (שמואל ב ו׳:ט״ז), והבאור הוא, דפעולה זו מורה על חבוב והתפעלות העבודה ואהבת ה', וזהו הענין משירת הלוים בשעת הקרבת קרבנות כדי לעורר השמחה, ולכן אמר קהלת עת ספוד ועת רקוד, ולכאורה היה צ"ל ועת לשמוח שהוא היפך ההספד, אלא שתפס שתי הקצוות היותר מנגדות זל"ז, וכמו ההספד המדרגה היותר גבוהה בעצבות כך הריקוד הוא הסימן המורה על השמחה והתפעלות היותר גבוהה, וא"כ היה אפשר לפרש שרצה משה להביע ענין העבודה בשמחה מופלגה שיעבדו בה ישראל לה' במדבר רמז אותו בלשון ויחגו מענין ריקוד, כמבואר, ודו"ק.}}. (חגיגה י׳ ב׳).

== ב ==

'''ויאמר פרעה. ''' תני משמיה דר' יהושע בן קרחה, פרעה שחרף בעצמו כדכתיב ויאמר פרעה מי ה' נפרע ממנו הקב"ה בעצמו, דכתיב (פ׳ בשלח) וינער ה' את מצרים בתוך הים {{תוספת|ג|ולא כמו סנחריב שחרף ע"י שליח כדכתיב (מלכים ב י״ט:כ״ג) ביד מלאכיך חרפת נפרע ממנו הקב"ה ע"י שליח כדכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, ועונש הבא מהקב"ה בעצמו הוא חמור מעונש הבא ע"י שליח, וע' מש"כ בפ' וירא בפסוק וה' המטיר על סדום.}}. (סנהדרין צ"ד ב׳).

'''מי ה'. ''' אמר הקב"ה לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני {{תוספת|ד|כמו אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר, משה ואהרן אמרו ונחנו מה, ודוד אמר ואנכי תולעת ולא איש.}}, אבל אומות העולם אינם כן, נתתי גדולה לפרעה – אמר מי ה' {{תוספת|ה|וכן מצינו בנמרוד שאמרו עמו הבה נבנה לנו עיר, (וע' ספורנו שם), וסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי (מלכים ב י״ח:ל״ה), ונבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיהו י״ד:י״ד), וחירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי (יחזקאל כ״ח:ב׳), ועיין מש"כ בפ' ואתחנן בפסוק לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' השייך לאגדה זו.}}. (חולין פ"ט א׳).

== כ ==

'''נצבים לקראתם. ''' א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל מקום שנאמר נצים נצבים אינם אלא דתן ואבירם {{תוספת|ו|דרשה זו נתבארה לפנינו לעיל בפרשה זו בפסוק שני עברים נצים ובפסוק כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, עיי"ש וצרף לכאן.}}. (נדרים ס"ד ב׳).


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{הערות תורה תמימה}}



{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:פרשת שמות]]