עריכת הדף "תורה תמימה/במדבר/לב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ג ==

'''עטרות ודיבן. ''' אמר רב הונא בר יהודה א"ר אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבן {{תוספת|א|פירש"י עטרות ודיבן שאין בהם תרגום, עכ"ל. והקשו התוס' דלפי טעם זה למה תפס עטרות ודיבן ולא פסוקי שמות אנשים ראובן שמעון וכו' וכדומה, ולבד זה הנה גם בפסוק עטרות ודיבן יש תרגום ירושלמי [והובא גם באונקלוס], ותירצו יען כי עטרות ודיבן אין בו רק תרגום ירושלמי ולא תרגום ידוע הו"א דיקרא שלש פעמים העברי קמ"ל שטוב לקרוא פעם שלישי בתרגום, עכ"ל. והדוחק מבואר, לבד מה שקושייתם הראשונה במקומה עומדת, ובגה"ש הגיהו שצ"ל דיבן ועטרות ומכוין לפסוק ל"ד שאין בו כל תרגום, אבל גם בהג"ה זו לא תתיישב קושית התוס' משמות אנשים, והרבה מפרשים טרחו בבאור דבר זה.

ואני תמה מי מלל לרבותינו דכונת הגמרא קאי על אחד תרגום, בעוד אשר לדעתי ברור הדבר דקאי גם על שנים מקרא, והבאור הוא דכל פסוק זה אינו דבוק ומוכרח להמשך הפסוקים לא לפניו ולא לאחריו, כי גם אם ידלגו עליו כולו לא יחסר הכונה והמשך ענין הפרשה, כי אפשר לעבור מפסוק ב' לפסוק ד' מבלי כל גמגום וחוסר כונה, כפי שנראה לעין, כזה ויאמרו אל משה וגו' לאמר (הוא פסוק ב') הארץ אשר הכה ה' וגו' (הוא פסוק ד'), והו"א דלכן אין חיוב בכלל לעבור מקרא זה שנים מקרא ואחד תרגום, אלא רשאי לדלגו או לומר רק פעם אחת, קמ"ל דדינו ככל פסוקי התורה.

ולפי זה תראה עומק השגת חז"ל והרגשתם, כי לפי שבארנו הנה באמת פסוק כזה שאין בו כל המשך הכרחי לפניו ולאחריו ובהשמטו לא יחסר מאומה מענין הפרשה הוי פסוק זה יחיד ומיוחד בכל התורה כולה, ודו"ק.}}. (ברכות ח׳ א׳).

== כא ==

'''ועבר לכם. ''' ועבר – להבא משמע, מנלן, דכתיב ונכבשה הארץ לפני ה׳ ואחר תשובו {{תוספת|ב|בא להוציא שאין כונת הלשון ועבר שכבר עבר כמו ועבר עליו רוח קנאה (פ' נשא).}}. (סוטה ג' א׳).

== כב ==

'''והייתם נקים. ''' תניא, גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין מעותיהם לאחרים ואין פורטין לעצמן {{תוספת|ג|כשנתקבץ אצלם הרבה פרוטות לוקחין דנרי כסף לפי שהפרוטות של נחושת מחלידות, ולכן מחלפין אותם מאחרים ולא בדינרים שלהם כדי שלא יחשדום שפורטים בזול.}}, וגבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן משום שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל {{תוספת|ד|ועיין ביו"ד סי' רנ"ז ס"א עוד ענינים שונים השייכים לגבאי צדקה המסתעפים ממדה זו דוהייתם נקיים, ובחו"מ סי' י"ד ס"ד מבואר דמטעם והייתם נקיים צריך הדיין כשרואה שבעל דין חושדו בהטיית דין לצד שכנגדו להודיעו מאיזה טעם דנו, ואפילו לא שאל אותו. –

ועיין בברכות ל"א ב' שאמרה חנה לעלי יין ושכר לא שתיתי (ש"א א') אמר ר"א, מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו. וצריך באור מה שאמר מכאן, והלא הוא מדה בתורה והייתם נקיים אף קודם שנחשד ומכש"כ לאחר שנחשד, וי"ל דאי מפסוק זה הו"א דרק עצה טובה היא שנתן משה לבני גד, קמ"ל מחנה דחובה היא, וכהאי גונא כתבנו בסמוך אות ח', יעו"ש. וע"ע מש"כ בפ' בחקתי בפסוק וכשלו איש באחיו.}}. (פסחים י"ג א׳).

'''והייתם נקים. ''' ת"ר, בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ומעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים גזונים, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל {{תוספת|ה|אפשר לומר דבמכוון אמר הלשון ביד בניהם, ומוסב על הבנים הקטנים, דדרך הקטנים לצאת לחוץ ופתם בידיהם ויש לחוש מפני הרואים, אבל הגדולים מותרים לאכול משלהם בבתיהם, ואע"פ דקיי"ל כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, אך כבר כתב הרא"ש בשבת פ' חבית ועוד פוסקים דכלל זה אינו אלא באיסור דאורייתא ממש ולא באיסור דרבנן, ומכש"כ בדבר כזה שאינו רק מדה ומנהג יפה ולא מדינא, דכמה אנשים אוכלין פת נקיה, וראיה שאין בזה דין וחובה ממש שהרי אמרו בגמרא כאן שעל זה שבחום חכמים לבית גרמו, ואם היה בזה דין וחובה לא שייך שבח על קיום דבר זה. ואין זה סתירה למש"כ באות הקודם דמה שהתנצלה חנה עצמה לפני עלי היה מצד החובה, דשאני התם ששמעה מפורש שחשדה, יעו"ש.}}. (יומא ל"ח א׳).

'''והייתם נקים. ''' ת"ר, בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת, ומעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשהיו נושאין אשה ממקום אחר היו מתנין עמה שלא תתבשם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבשמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל {{תוספת|ו|ואמרו בגמרא על זה שבחום חכמים, ועיין מש"כ באות הקודם מה דיש ללמוד מלשון זה.}}. (שם שם).

'''והייתם נקים. ''' התורם את הלשכה אינו נכנס לא בפרגוד חפות {{תוספת|ז|מין בגד המחובר משני כסויין ובתוכו חלול, ואפשר לחשדו שנותן לתוכה ממעות הלשכה.}} ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלין ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל {{תוספת|ח|בכל אלה שחשיב יש משום חשד שמטמין בתוכם ממעות הלשכה, וכתבו המפרשים אע"פ דבלא"ה אסור ליכנס לעזרה במנעל ובסנדל עיין לפנינו בפ' קדושים בפ' ואת מקדשי תיראו, צ"ל דאיירי כאן כשהם של בגד דאז מותר ללבוש בעזרה כמבואר ביבמות ק"ג ב'. ומסיים עוד ואומר (משלי ג') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, ומה שמביא עוד מכתובים כתב בתוי"ט דבא בזה לרמז שיש גם קצת חובה בזה משא"כ מפסוק והייתם נקיים אפשר לומר דאינו רק עצה טובה. ועיין באות הסמוך.}}. (שקלים פ"ג מ"ב).

'''והייתם נקים. ''' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, בתורה דכתיב והייתם נקיים מה׳ ומישראל, בנביאים דכתיב (יהושע כ"ג) אל אלהים ה׳ הוא יודע וישראל הוא ידע, ובכתובים דכתיב (משלי ג׳) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. גמליאל זוגא שאל לר׳ יוסי בר רבי, איזהו המחוור שבכולם, אמר לו, והייתם נקיים מה׳ ומישראל {{תוספת|ט|דממנו מבואר שלא די שצריך למצוא חן ושכל טוב אלא שצריך גם להזהר שלא יעלה על דעת איש לחשדו, וגם יש לפרש דמפסוק וישראל הוא ידע אפשר לדחות הראיה די"ל שהכונה רק שיהיה בכלל דעתו מעורבת עם הבריות וכמ"ש בכתובות י"ז א' והיינו שיהיה נוח לבריות.}}. (ירושלמי שקלים פ"ג ה"ב).

== ל ==

'''ואם לא יעברו. ''' ר׳ מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו בני נד ובני ראובן ואם לא יעברו {{תוספת|י|ואם לא היה כופל תנאו היו נוחלים את ארץ הגלעד אע"פ שלא היו עוברים, ואע"פ שאמר אם יעברו לית לן מכלל הן אתה שומע לאו, ולכן אם לא היו משפטי התנאים כדרוש אז התנאי בטל ומעשה קיים אם אפי' לא נתקיים התנאי. –

והנה אע"פ שתלה כאן הלמוד מתנאי ב"ג וב"ר רק לענין תנאי כפול, בכ"ז באמת למדין אנו מפרשה זו כמה דינים בתנאים והם א) הן קודם ללאו, כמו שאמר משה אם יעברו ונתתם ואם לא יעברו לא תתנו, ועיין מזה בגיטין ע"ה ב'. ב) תנאי קודם למעשה כמו שאמר אם יעברו ונתתם ולא אמר יתנו להם אם יעברו, ועיין בגיטין שם. ג) שיהיה התנאי אפשר לקיימו כמו הכא בתנאי משה, לאפוקי אם מתנה ע"מ שתעלי לרקיע וכדומה, דהוי רק מפליג בדברים, ועיין גיטין פ"ד א'. ד) תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, כמו הכא שהתנאי היה לעבור את הירדן, והמעשה – נחלת עבר הירדן, לאפוקי אם היה התנאי ומעשה כאחד, כגון האומר לאשתו הרי זה גיטך ע"מ שתחזירהו לי אינו תנאי מפני שהתנאי סותר המעשה, דאין הגט חל אלא לאחר שנתקיים התנאי ואז אין הגט בידה, ועיין גיטין ע"ה ב'. ה) תנאי שיהיה אפשר לקיימו ע"י שליח, דאל"ה מעשה רבה היא ולא אתא דבור ומבטל מעשה, ולכן אין תנאי בחליצה מפני שא"א ע"י שליח, עיין כתובות ע"ד א'. ו) שלא יהיה התנאי בא לבטל דבר מן התורה, ע' כתובות נ"ו א'. ובכל אחד מפרטים אלו יש אריכות דברים בבאורים שונים, ולא מצאנו להאריך בהם, מפני שכבר נתבארו הרבה בפוסקים, ועיין ברמב"ם פ"ז מאישות ובאה"ע סי' ל"ח.}}. (קדושין ס"א א׳).


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{הערות תורה תמימה}}



{{שולי הגליון}}