עריכת הדף "תורה תמימה/אסתר/ב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''אחר הדברים.'''  רבנן משום ר' יוסי בן זמרא אמרי, כל מקום שנאמר אחרי – סמוך, אחר – מופלג {{תוספת|א|ר"ל רחוק בזמן מענינו של מעלה, ובא הכתוב להורות דאע"פ שכבר עבר זמן רב מהמאורע הקודמת בכ"ז לא שככה כל חמתו, וכמבואר בדרשה הבאה כשוך ולא בשוך, יעו"ש. }} [מ"ר] 

'''כשך חמת המלך.'''  א"ר יוחנן, כל אותן השנים משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר לא שככה חמתו של אחשורוש, אמרו ליה, והכתיב כשך חמת המלך ' אמר להו, בשך אין כתיב כאן, אלא כשך – שכיכה שאינה שכיכה {{תוספת|ב|דהלשון כשוך בכ"ף הדמיון מורה רק על דמיון של שכיכה, ולא על שכיכה מוחלטת, וע"ע לקמן סוף פרשה ז' בפסוק וחמת המלך שככה ומש"כ שם. }} {{מקור קטע|שם סוף פרשה ג'}} 

'''אשר עשתה וגו'.'''  ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה – כשם שעשתה כך נגזר עליה, [היא עשתה מלאכה בבנות ישראל ערומות לפיכך נגזר עליה שתבא ערומה – ונהרגה] {{תוספת|ג|עיין מה ששייך לדרשה זו לעיל בפרשה הקודמת בפסוק {{ממ|י'}} ביום השביעי כטוב לב המלך. ויתכן דמדייק המלים אשר עשתה, ולא פירש מה עשתה, כי הלא מֵאוּנָהּ לבא לפני המלך היה רק בשב ואל תעשה, ולכן מפרש על המלאכה אשר עשתה בבנות ישראל ערומות ואשר ננזר עליה מדה כנגד מדה, ואולי בזה שככה חמת המלך כי ראה שמאת ההשגחה היתה זאת, והוא היה רק שלוחה, לענשה כמדתה, ובזה נבין מה שמביא כאן את זכירת ושתי וענשה, שלכאורה אין להם ענין כאן למאמר משרתי המלך, אבל לפי דברינו אתי שפיר, כי זכר כאן את הדברים האלה, יען כי המה היו הסבה לשכיכת חמתו, ובמ"ר כאן הדרשה באופן אחר. }} {{מקור קטע|מגילה י"ב ב'}} 

'''אשר נגזר עליה.'''  עיין לפנינו לעיל פרשה הקודמת פסוק י"ב בדרשה ותמאן המלכה באות ק"א וק"ב. 


{{עוגןמ|ג}} '''את כל נערה בתולה.'''  אמר רב, מאי דכתיב {{ממ|משלי י"ג}} כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת, כל ערום יעשה בדעת זה דוד, דכתיב {{ממ|מ"א א'}} ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, כל מאן דהוי ליה ברתא אייתה ניהליה, וכסיל יפרוש אולת, זה אחשורוש דכתיב ויפקד המלך פקידים וגו', כל מאן דהוי ליה ברתא איטמרה מיניה {{תוספת|ד|ר"ל דוד לא בקש אלא אחת לפיכך כל אדם הראה לשלוחיו את בתו אולי תיטיב בעיניהם, ואחשורוש צוה לקבץ את כולן, הכל יודעין שלא ישא אלא אחת ואת כולן יחלל, ולכן כל אחד חשש אולי יחלל את שלו, ולכן כל אחד טמן את בתו, ועל כן הוצרך להפקד פקידים מיוחדים על זה שיחפשו וימצאו, וזהו הפירוש יפרש אולת שעם פקודתו את הפקידים בכל המדינה פרש את אולתו לדעת סבת הדבר }} {{מקור קטע|מגילה י"ב ב'}} 


{{עוגןמ|ה}} '''איש יהודי.'''  איש – מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו, דכתיב ביה והאיש משה עניו מאד, מה משה עמד בפרץ עמו אף מרדכי דכתיב ביה {{ממ|י' ג'}} דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, ומה משה למד תורה לישראל אף מרדכי דכתיב ביה {{ממ|ט' ל'}} דברי שלום ואמת, וכתיב {{ממ|משלי כ"ג}} אמת קנה ואל תמכור {{תוספת|ה|עיין מש"כ בבאור התואר איש לעיל בפרשה הקודמת פסוק ח' בדרשה לעשות כרצון איש ואיש, וצרף לכאן. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 

'''איש יהודי.'''  למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא, לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם, לפיכך נקרא יהודי לומר – יחידי {{תוספת|ו|הא דייחד שמו הוא בזה שלא השתחוה להמן מפני שהיתה צורת עבודת כוכבים חקוקה על לבו כמבואר בריש פרשה הבאה בפסוק ומרדכי לא יכרע, יעו"ש. ומה שדרש יהודי כמו יחודי הוא מפני דה"א מתחלף בח' מפני שהן ממוצא אחד, וכמו שדרשו בפרשה הבאה פסוק ה' ותאמר אסתר להתך, התך זה דניאל ולמה נקרא שמו התך, שכל דברי מלכות נחתכין על פיו, וכן מפורש בירושלמי שבת פ"ז ה"ב לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה' לח', ובתו"ת פ' קדושים בפסוק קודש הלולים הבאנו כמה דוגמאות לזה, וע' בסמוך בדרשה איש ימיני עוד דרשה בשם איש יהודי. }} {{מקור קטע|שם}} 

'''איש יהודי.'''  עיין בסמוך בדרשה איש ימיני. 

'''היה.'''  א"ר יוחנן, כל מי שנאמר בו היה הוא תחלתו והוא סופו {{תוספת|ז|ר"ל תחלתו וסופו שוין, מי שהוא צדיק היה בצדקתו מתחלתו ועד סופו ומי שהוא רשע הוא ברשעתו מתחלתו ועד סיפו. }}, ומרדכי היה מתוקן לגאולה {{תוספת|ח|ר"ל מתחלת הווייתו נקרא לתכלית גאולת ישראל, וע' בדרשה הבאה. }} {{מקור קטע|שם}} 

'''היה.'''  רבי לוי אמר, כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, וכן במרדכי, אתמול וילבש שק ואפר, ועכשיו – יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' {{תוספת|ט|נראה באור דרשה זו, דהוא לא ס"ל כהדורש הקודם [בדרשה הקודמת] דכל מי שנאמר בו היה הוא תחלתו והוא סופו אלא רק מי שנאמר בו הוא הוי תחלתו וסופו שוין, שכן דרשו בגמרא בכ"מ, אבל היה יש בו שינוי בין תחלתו ובין סופו, אך א"כ קשה איך שייך לומר שהיה במרדכי שינוי ולא היה בצדקתו מתחלה ועד סוף, לכן דריש דהשינוי בו היה בענין אחר, אתמול וילבש שק ואפר והיום יצא בלבוש מלכות, ועל זה בא לרמז הלשון היה שמורה על שינוי. }} {{מקור קטע|שם}} 

'''ושמו מרדכי.'''  בכל מקום הצדיקים שמם קודם להם, וכן הכא ושמו מרדכי ולא ומרדכי שמו, ולמה כן, לפי שדומין לבוראן, דכתיב ביה {{ממ|ר"פ וארא}} ושמי ה' לא נודעתי להם {{תוספת|י|וכן ושמו קיש, ושמו ישי, ושמו בועז, ושמו אלקנה, ולא כמו הרשעים שדרך הכתוב לכתוב השם העצמי קודם, גלית שמו, נבל שמו, שבע בן בכרי שמו, ואע"ג דגם בלבן כתיב ושמו לבן {{ממ|פ' ויצא}}, אך התם יש דרשה מיוחדת על זה שמלובן ברשעות. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 

'''ושמו מרדכי.'''  מה מור ראש לכל הבשמים אף מרדכי ראש לכל הצדיקים בדורו {{תוספת|יא|ודכיא הוי כנוי לצדיקים שהוא בעברית – טהור. ונראה בטעם הדרשה שהוכרח לדרוש שם מרדכי, משום דבגמרא מגילה י' ב' מבואר דעיקר שמו היה פתחיה ורק נשתנה לשם מרדכי, ומפרש בזה טעם למה נשתנה, מפני שהוא ראש לכל הצדיקים שבדורו, וכנוהו על שם זה כדמפרש. וע"ע מש"כ בתו"ת פ' תשא בפסוק מר דרור. }} {{מקור קטע|שם}} 

'''ושמו מרדכי.'''  שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז למרדכי מן התורה מניין, אמר להו, דכתיב {{ממ|שמות ל'}} מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא {{תוספת|יא|פירש"י מניין לגאולת מרדכי דמתרגמינן מירא דכיא, וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים לאנשי כנה"ג, עכ"ל, והדברים צריכים באור, ונראה ע"פ האגדה דמגילה י' ב' דדריש שם על הפסוק דישעיה נ"ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הנעצוץ זה המן, יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר בשמים ראש ומתרגמינן מירא דכיא, ע"כ. ור"ל שהצדיקים מכונים בשם בשמים ע"ש הכתוב בשה"ש נרדי נתן ריחו, ומרדכי הוא ראש לצדיקי הדור ההוא, וכמש"כ באות הקודם. <br>אך לולא פירש"י היה נראה לפרש דכונת הגמרא מוסבת לענין אחר, והוא לפי המבואר בגמרא דמגילה שהבאנו דעיקר שמו של מרדכי היה פתחיה, א"כ קשה למה שינה את שמו העברי בשם שאין לו מקור בעברית, ועוד לשם שהוא יותר נוטה לשמות האומות, כמו מרודך, ומפרש דגם שם מרדכי יש לו רמז בתורה, דהוא מלשון מר דרור בעברית וע"פ התרגום כמבואר, ועיקר טעם הדבר שנשתנה שמו הוא מפני שהוא ראש לצדיקים שבדורו, וכמש"כ בדרשה הקודמת. ועיין עוד מש"כ בתו"ת פ' נצבים בפסוק ואנכי הסתר אסתיר. }} {{מקור קטע|חולין קל"ט ב'}} 

'''בן יאיר וגו'.'''  מאי קאמר, אי ליחוסיה קאתי, ליחסיה וליזל עד בנימין, ומאי שנא הני, אלא כדתניא, כולן על שמו נקראו, בן יאיר – בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן שמעי – בן ששמע אל תפלתו, בן קיש – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו {{תוספת|יב|ויהיה מובן השם "בן" בכל אלה כמו בן אוני, בן הכות, בן מות, כלומר איש שהאיר כו' ששמע ד' כו', ועיין מש"כ בתו"ת ר"פ שלח בדרך חז"ל לדרוש שמות, ורומז כאן למה ששמע הקב"ה את תפלתו בדבר גזירת המן, ובשקלים פ"ה מ"א איתא פתחיה זה מרדכי, ולמה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן, ולפי הדרשות דהכא היה אפשר לפרש שנקרא פתחיה שנפתח לו פתח יה דהיינו שערי רחמים כדדריש כאן שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג ב'}} 

'''איש ימיני.'''  היכי דמי, קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי, א"ר יוחנן, לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי על שם שכפר בעבודת כוכבים, שכל הכופר בעבודת כוכבים נקרא יהודי, כדכתיב {{ממ|דניאל ג'}} איתי גוברין יהודאין {{תוספת|יג|המפרשים עמלו בבאור דרשה זו, ולי נראה דהיא מכוונת להדרשה דלעיל במ"ר איש יהודי, והלא איש ימיני הוא אלא לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם [במה שלא השתחוה להמן שהיתה צלם של עבודת כוכבים חקוקה על לבו] לפיכך נקרא יהודי לומר יחודי [בחלוף אותיות אהח"ע], יעו"ש, ולזה מכוין גם כאן שכל הכופר בעבודת כוכבים נקרא יהודי על שם היחוד שמייחד שמו של הקב"ה, ובאה דרשה זו בקצרה כאן, ונסמכת על הדרשה הנזכרת. ודעת חד מ"ד בגמרא דנקרא יהודי מפני שאמו מיהודה, וי"ל דלא ניחא ליה לר' יוחנן בדרשה זו משום דקיי"ל משפחת אם אינה קרויה משפחה, ולא שייך לייחסו עליה. }} {{מקור קטע|שם י"ג א'}} 


{{עוגןמ|ו}} '''אשר הגלה מירושלים.'''  אמר רבא, שגלה מעצמו {{תוספת|יד|דהו"ל לכתוב בקצרה אשר הגלה עם יכניה, ודריש דהם גלו עם יכניה בעל כרחם ע"י נבוכדנצר, אבל הוא גלה עמהם מעצמו, וכמו שהיה ירמיה גלה מעצמו. }} {{מקור קטע|שם שם}} 


{{עוגןמ|ז}} '''את הדסה.'''  תניא, ר' מאיר אומר, אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר {{ממ|זכריה א'}} והוא עומד בין ההדסים {{תוספת|טו|בין הצדיקים שגלו לבבל, ובשכינה משתעי קרא. }}, בן עזאי אומר, לפיכך נקרא שמה הדסה, לפי שהיתה לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדסה, ר' יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרוקת היתה [כהדסה] {{תוספת|טו|המלה כהדסה המוסגרת בין שני חצאי מרובע נמצאת כן בש"ס כ"י, והוא נכון, כי גם הוא מוסיף טעם לשם הדסה, ובגמרא מסיים [ואעפ"כ] חוט של חסד משוך עליה. ויובא לקמן בפסוק ותשא חן וחסד {{ממ|י"ז}} ושם יתבאר מקור לאותה דרשה ומה ששייך לדרשה זו. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}} 

'''את הדסה.'''  תניא, אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה, מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר, כך היתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן {{תוספת|טז|הבאור הוא משום דמטבע האדם אם הוא בעצם טוב הוא טוב לכל, ואם הוא בטבעו רע הוא רע לכל, וכמ"ש גמירי בישא לא הוי טבא, והנה אסתר היתה תופסת שתי הקצוות, היתה טובה מאד למרדכי ורעה מאד להמן, ומפרש בזה שהיתה נדמית בזה להדסה, שיש בה ג"כ מעין שתי קצוות כאלה, מתוקה בריח ומרה בטעם. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 

'''היא אסתר.'''  תניא, ר' יהודה אומר, הדסה שמה, ולמה נקרא שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה, ור' נחמיה אומר, לפי שהיו אוה"ע קורין אותה בשם אסתהר {{תוספת|יז|פירש"י ירח יפה כלבנה, [כפי הנראה מפרש אסתהר משרש סהר, והוא כנוי ללבנה בכתוב], וצ"ע שבאיוב ל"א כ"ו על הפסוק אם אראה אור כי יהל פרשו המפרשים [ובכללם רש"י] חמה בתקופת גבורתה, תרגומו אין אחמי אסתהר, הרי דשם זה כנוי לחמה ולא ללבנה, וכן מוכרח מפסוק גופיה דזה הלשון אם אראה אור קאי על השמש, שכן סוף לשון הפסוק וירח יקר הולך, הרי דמקודם איירי בשמש. וי"ל. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}} 

'''אין לה אב ואם.'''  אמר הקב"ה לישראל, אתם בכיתם ואמרתם {{ממ|איכה ה'}} יתומים היינו ואין אב, חייכם, אף הגואל שאני עתיד להעמיד לכם במדי לא יהיה לו אב ואם, הדא הוא דכתיב כי אין לה אב ואם {{תוספת|יח|ובא בזה לנחמם כי אין חסרון אב מעכב מלעשות נסים וגאולה להם, שהרי נס ע"י אסתר נעשו נסים וגאולה, וע"ע בדרשה הבאה ומש"כ שם. <br>וגם יש לפרש כוונת כלל הדרשה ע"פ מ"ש במ"ר ס"פ נח כל מקום שנאמר אין לה הוי לה, ותהי שרי עקרה אין לה ולד והוי לה, ובמ"ר איכה כ"פ ציון היא דורש אין לה – והוי לה ובא לציון גואל, אין לה מנחם – והוי לה, אנכי אנכי הוא מנחמכם, ועוד הרבה. ולפי"ז יהיה הבאור כאן אף הגואל שאני עתיד להעמיד מכם במדי לא יהיה לו אב ואם כדכתיב כי אין לה אב ואם – ואעפ"כ הוי לה, כלומר הוי מי שעמד לה במקום אב ואם, והוא מרדכי, וכמש"כ לקחה מרדכי לו לבת, כך אתם אע"פ שתתאוננו יתומים היינו ואין אב אפ"ה יהיה לכם מי שיעמוד לכם במקום אב, והוא כי אני אני הוא אביכם מרחמכם. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 

'''ובמות אביה ואמה.'''  וכי מאחר שנאמר כי אין לה אב ואם, מה ת"ל עוד ובמות אביה ואמה, א"ר אחא, ללמד דכשעברתה אמה מת אביה וכשנולדה מתה אמה {{תוספת|יט|עיין בדרשה הקודמת ומש"כ שם, ויש להוסיף עוד דבא לאשמעינן דאע"פ דע"פ הטבע היתה במצב כזה עצובה ושפלה [וכמש"כ הרמב"ם בפ"ו ה"י מדעות, היתומים נפשם שפלה מאד ורוחם נמוכה ואע"פ שהם בעלי ממון ואפילו יתומיו של מלך] ואין הקב"ה משרה שכינתו על עצבי רוח כמ"ש ביעקב ותחי רוח יעקב ששרתה עליו רוה"ק שנטלה ממנו עד כה, יעו"ש, אפ"ה זכתה אסתר לגדולות רבות כדי שתתגלגל על ידה תשועה גדולה לישראל. <br>והנה אנחנו הרחבנו לשון הקושיא כפי הנראה לנו קצת מסגנון נוסחתנו בגמ', "כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה, למה לי", דמשמע דהדיוק הוא מסוף הכתוב, אך לפי"ז אינו מכוון דברי הדורש האומר ללמד כו', איפה מרומז זה בכתוב. אך בנוסחת ש"ס כ"י ליתא להמלות "למה לי" ועיקר הדיוק הוא, דאחרי דכתיב ובמות אביה ואמה אין כל צורך עוד לומר כי אין לה אב ואם [וכ"ה במ"ר כאן], ולכן קאמר דהכונה היא ללמדנו, דמיום הִוָלדהּ לא היה לה לא אב ולא אם, והוי כמו שלא היו לה אב ואם כלל, וזאת היא כונת רש"י כאן שהאריך לבאר הדבר, אף שבראשית דבריו לא פירש כן, אך הבאור הזה בכלל נכון הוא. – ויש להעיר כי הלשון ויהי אומן שבראש הכתוב ג"כ מסייע להדרשה הזאת, כי השם הזה הונח על המטפל בגדול ילד קטן יונק שדי אמו, כמו כאשר ישא האומן את היונק, ותקח נעמי את הילד ותהי לו לאומנת. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}} 

'''לו לבת,'''  תני משום ר' מאיר, אל תקרא לבת אלא לבית {{תוספת|כ|כפי הנראה נסמך על הדרשה לקמן פסוק כ' כאשר היתה באמנה אתו שטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי והיינו שהיתה לו לאשה, ודריש כאן לקחה מענין קדושין מלשון כי יקח איש אשה וכמ"ש דקיחה הוא קנין של קדושין {{ממ|קדושין ב' א'}}, לפי"ז דריש לבת כמו לבית ע"פ הדרשה הידועה דהאשה מכונה בשם בית {{ממ|שבת קיח ב'}}, ביתו זו אשתו {{ממ|יומא ב' א'}}, אך עם כ"ז לא נתבאר ההכרח מדרשה זו בכלל, והלא הלשון ותהי לו לבת יונח כפשוטו על הגידול והחינוך, וכמ"ש {{ממ|סנהדרין י"ט ב'}} כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדן, ומה איפה ההכרח להוציא המלה לבת מפשטה ולדרשה כמו שדורש. <br>ואפשר לומר דמצא הדורש רמז לענין זה שדרש בפסוק גופי' אשר לפי פשוטו לא יעלה סגנונו יפה, כי הן זה פשוט שסבת לקיחת מרדכי אותה אליו הוא מפני שנתיתמה מאב ומאם, וסבת לקיחתה אל בית המלך הוא מפני היותה יפת תואר ויפת מראה, וא"כ קשה טובא למה הקדים הכתוב לספר סבת לקיחתה אל מרדכי מפני היותה יפ"ת ויפת מראה, כאלו אשר לוּ לא היתה יפ"ת לא היה מרדכי לוקחה לו, ובאמת היה צריך להסמיך סבה זו אל המאורע מלקיחתה אל בית המלך אשר שם הסבה אך זה שהיתה יפת תואר. ולכן דריש דאמנם כן, דמדהיתה יפ"ת ויפ"מ לקחה מרדכי לגדלה ולאמנה לו, ואחרי דלגדולי בת אין שייך התואר הזה, לכן הכונה שלקחה לגדלה לו לאשה. <br>ודבר קיצור הלשון לבת מן לבית הביאו בגמרא שכן מצינו במשל אוריה ובת שבע דכתיב ובחיקו תשכב ותהי לו כבת דהיינו לבית. [והתם מוכרח לפרש לבית, יען דאיזו שייכות לשכיבת חיק עם תואר בת]. ובכלל לא לפלא הוא כתיב וקרי כזה, יען שכן מצינו באותיות אהו"י נוהג חסרון, כמו {{ממ|פ' שמות}} ותתצב אחותו במקום ותתיצב, ירושלם במקום ירושלים, ובעמוס {{ממ|ה' ט"ז}} הו הו במקום הוי הוי, ושם {{ממ|ח' ח'}} ועלתה כאור במקום כיאור, והרבה כהנה, ואף הכא לבת במקום לבית. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}} 


{{עוגןמ|ט}} '''שבע הנערות.'''  אמר רבא, שהיתה מונה בהן ימי השבת {{תוספת|כא|דריש יתור לשון הראויות לה, ורומז להדרשה שבתרגום שכל נערה היתה משמשה יום אחד מימי השבוע, ולכל אחת קראה בשם יום אחד מימי השבוע, ולזו ששמשה לפניה ביום השבת קראה בשם שבת והיתה יודעת שאותו היום הוא שבת. <br>והנה איתא בתרגום ראשון פרטי שמות נערותיה בזה הלשון, חולתא הות משמשא בחד בשבתא, רוקעיתא בתרין בשבתא, גנוניתא בתלת בשבתא, נהוריתא בארבע בשבתא, רוחשיתא בחמש בשבתא, חורפיתא בשיתא, רגועיתא ביומא דשבתא, ע"כ, ואנחנו אמרנו להביאם הנה ולבארם, ואולי תצא מזה איזו תועלת לשפתנו. חולתא [ביום הראשון] על שם תחלת ויסוד הבריאה שבו, ע"ד הכתוב {{ממ|תהלים צ'}} ותחולל ארץ ותבל, או על שם שהוא ראשון לימות החול. רקועיתא [בשני] ע"ש הרקיע שנברא בשני בשבת. גינוניתא [בשלישי] על שם גינה של ירקות ועצים שנבראו ביום השלישי. נהוריתא [ברביעי] על שם המאורות הגדולים שנתלו ברביעי. רוחשיתא [בחמישי] ע"ש ישרצו המים. חורפיתא [בששי] ע"ד הלשון בחז"ל {{ממ|תענית ב' ב' }} הא בחרפי הא באפלי פי' בקדמותא טרם זמן הנכון, ובסנהדרין ע' ב' פוק אחריפו, כלומר קדמו, וזה תואר ליום הששי שהוא קודם יום הנועד מתכלית הבריאה, יום השבת, וכהלשון הרגיל ערב שבת. רגועיתא [בשבת] על שם המנוחה והמרגוע שבו, והענין מבואר. }} {{מקור קטע|שם שם}} 

'''וישנה.'''  מהו וישנה – רב אמר שהאכילה מאכל יהודי, שמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי {{תוספת|כב|פי' בערוך שהוא עשב הצומח על ראש חזרת, והוא מאכל שרים, ועיין עוד מש"כ באות הבא. }}, ור' יוחנן אמר, זרעונים האכילה, וכן הוא אומר {{ממ|דניאל א'}} ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים {{תוספת|כג|יש לפרש כל ענין מחלוקת זו, משום דבודאי גם לבד אסתר נתקבצו הרבה בתולות יהודיות ע"פ גזירת המלכות, ואין ספק שהתנהגו עמהם בכבוד ובחסד, ועל כן קרוב לומר שלמענן היה מוכן מאכל כשר ליהודים, כמו לבנות עמים אחרים שאר מאכלים. אך אסתר אשר לא הגידה את עמה ובמצאה חן בעיני הגי נתן את הבחירה בידה לאכול מטוב בית הנשים אשר ייטב בעיניה אין אונס [ובזה ניחא מה שתיכף אחר זה מגיד הכתוב אין אסתר מגדת מולדתה וגו', כלומר ולכן לא הוקבע לפניה מאכל מיוחד לעם מיוחד]. ועל זה יסבו פלוגתת החכמים בזה, רב מבאר את התואר וישנה לטוב – על הטוב המוסרי, מאכל כשר ע"פ דת יהודים, ושמואל מפרש שהציע לפניה מאכל טוב בחומריותו, והוא קדלי דחזירי, שעל זה אמרו {{ממ|חולין י"ז א'}} שהוראת הפסוק {{ממ|פ' ואתחנן}} ובתים מלאים כל טוב זו קדלי [או כתלי] דחזירי, אע"פ שלא אנסה לאכול מזה, ור' יוחנן מפרש תואר טוב על התועלת היוצא מאותו המאכל, והם זרעונים, שמצינו בדניאל וחביריו שאכלו זרעונים והיה מראיהם יותר טוב מבני גילם אשר אכלו דברים טובים. ולפי"ז אין צריך למה שפי' בערוך דקדלי דחזירי הוא מין עשב, ופשוט הדבר דהכריחו לפרש כן ולא כפשוטו משום דלא יתכן שאסתר אכלה זה, אבל לפי שכתבנו באמת לא אכלה זה, אלא בכלל הוצעו לפניה מאכלים שונים וגם זה בכלל ועם כל זה לא אנסוה לאכול, ודו"ק. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}} 


{{עוגןמ|יא}} '''מרדכי מתהלך וגו'.'''  מרדכי הוא אחד מאלה שניתן להם רמז מן השמים וחשו, אמר, וכי אפשר לצדקת זו שתנשא לערל, אלא שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להנצל על ידה, הדא הוא דכתיב ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר וגו' {{תוספת|כד|וסמיך זה על הלשון ומה יעשה בה, כלומר מה הוא הדבר שעתיד להעשות על ידה. ויתכן דמפרש הדורש את הלשון מתהלך מענין מחשבה והלוך רעיונות, וכמו בחנוך ויתהלך חנוך את האלהים, ובאברהם התהלך לפני, ובאלישע {{ממ|מ"ב ו'}} לא לבי הלך, שפירושו מענין מחשבה והגיון, ודריש שהיה מרדכי מחשב והוגה בענין זה, וכדמפרש. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 

'''חצר בית הנשים.'''  לשאול על כתמה ועל נדותה {{תוספת|כה|ודריש חצר בית הנשים בלשון נקיה על עסקי כתמים וכמ"ש בנדה י"ז ב' משל משלו חכמים באשה החדר וכו' כי היתה משתדלת להיות עם אחשורוש בטהרתה, וע"ע השייך לדרשה זו לקמן פסוק כ'. וטעם דרשה זו י"ל דמדייק דהלא בודאי חפש אחר מקורים שונים לדעת משלומה, וא"כ למה פרט את הליכתו לפני החצר, והול"ל בקיצור שהיה משתדל לדעת את שלומה יום יום, ולכן דרש הלשון בדיוק דהוא ע"ד משל ולשון נקיה כדמפרש. }} {{מקור קטע|שם}} 

'''את שלום אסתר.'''  שלא יעשו לה כשפים {{תוספת|כו|מקנאת יתר הנשים והבתולות על שנשאה חן ביותר ושינו אותה לטוב יתר על כולן. }} {{מקור קטע|שם}} 

'''את שלום אסתר.'''  אמר ליה הקב"ה, אתה דרשת שלום נפש אחת, חייך שסופך לדרוש שלום אומה שלמה, הדא הוא דכתיב {{ממ|י' ב'}} דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו {{תוספת|כז|יתכן בטעם החידוש והרבותא מדרשו את שלום אסתר עד שעבורה זכה למה שזכה כדמפרש, כי מתבאר שבכל יום ויום היה מתהלך לפני חצר בית הנשים, וקרוב שזה היה לא לפי כבודו, אך מפני חפצו לדעת שלום אסתר ומה יעשה בה לא קפד על כבודו, ועבור זה קיבל שכר לדרוש שלום אומה שלמה שזהו לפי כבודו וערכו. }} {{מקור קטע|שם}} 


{{עוגןמ|יב}} '''בשמן המר.'''  מאי שמן המור, ר' חייא בר אבא אמר – סטכת {{תוספת|כח|מין שמן טוב ובתרגום כאן העתיק שיתא ירחי בטכסת, ובילקוט כת"י כאן הגירסא אפרסמון ע' ד"ס. }}, ורב הונא אמר, שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין בו, לפי שהוא משיר את השער ומעדן את הבשר {{תוספת|כט|ונ"מ במחלוקת זו לענין הנודר משמן המור למר אסור בשמן סטכת [אפרסמון] ולמר בשמן שלא הביא שליש. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}} 


{{עוגןמ|יד}} '''ובבקר היא שבה.'''  א"ר יוחנן, מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו, שלא היה משמש מטתו ביום {{תוספת|ל|והשבח בזה י"ל ע"פ מ"ש בנדה י"ז א' בטעם מניעה זו בכל האנשים שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך, ועיין במ"ר פרשה א' פסוק ג' חשיב ד' מדות טובות שהיו באחשורוש, וצ"ע שלא יחשיב מדה זו. }} {{מקור קטע|שם שם}} 


{{עוגןמ|טו}} '''בעיני כל ראיה.'''  א"ר אלעזר, מלמד שלכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו {{תוספת|לא|יש לפרש הרמז בזה ע"פ מ"ש בסנהדרין ק"ח א' אף על נח נחתך גזר דין המבול אלא שמצא חן בעיני ה' כמש"כ ונח מצא חן, והבאור דשם חן יונת על דבר שעל האמת אין שוים בה, וזו גם כונת הדרשה בברכות ז' א' וחנותי את אשר אחון – אע"פ שאינו ראוי לכך, ובספרי פ' נשא דרשו ויחונך – שיתן לך מתנת תנם, וזו היא גם כונת נוסח ברהמ"ז הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים – קבץ את כל מיני הויתור, ולפי"ז אחרי שהכתוב מעיד שהיתה יפת תואר וטובת מראה א"כ הלא באמת ראויה שיכירוה כולם לטוב, וא"כ לא יונח על זה לשון חן [ומטעם זה דריש ר' יהושע בן קרחה בסמוך פסוק י"ז שירקרקת היתה ורק מצאה חן, אבל להדורש הזה לא ניחא ליה בזה, אחרי שהפסוק מעיד מפורש שהיתה יפ"ת וטובת מראה], ולכן דריש שנדמתה לכל אחד כאומתו, וזה ודאי דבר שאינו, שהרי רק מאומה אחת היא, אלא ודאי מפני שמצאה חן. }} {{מקור קטע|שם שם}} 

'''בעיני כל ראיה.'''  ר' יהודה אומר, כאיקונין הזה שאלף בני אדם מביטין בה והיא ערבה על כולם {{תוספת|לב|איקונין הוא ציור דמות אדם, והבאור הוא, כי דמות אדם חי קשה שיהיה בו בטבע כל שלמות היופי והנועם, ולכן א"א שיפיק רצון כל אדם, משא"כ האיקונין שאפשר לצייר בה כל שלמות היופי והנועם, לכן תפיק רצון מכל, וכך היתה אסתר מצויינה בכל. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 

'''בעיני כל ראיה.'''  רבנן אמרי, בעיני כל רואיה – בעיני עליונים ובעיני תחתונים, כמש"נ {{ממ|משלי ג'}} ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם {{תוספת|לג|ולפי"ז לא איירי כאן בחן ויופי הפנים אלא בנועם וטהרת המדות, כי גם במעלות אלו יפיקו רצון אנשים. }} {{מקור קטע|שם}} 


{{עוגןמ|טז}} '''ותלקח אסתר.'''  מתעלה בלקוחין דין אמר אנא יהיב מאה דינרין ועליל עמה ודין אמר אנא יהיב תרתין מאוון ועליל עמה {{תוספת|לג|יתכן דמדייק מדכתיב ותלקח [דלשון זה שייך רק בשעה שלקחוה מביתה כמו שהוא בפסוק ט', אבל לא עתה שכבר היתה בבית המלך] ולא כתיב ותבא {{ממ|כמו דכתיב גבה ובשאר הנערות – לבוא אל המלך}} ולכן דריש ותלקח מלשון מקח וקנין {{ממ|ואין קיחה אלא בכסף}}, כלומר כל אחד חפץ לפזר כסף מלא בעד הזכות ללותה אל המלך. והלשון ועליל עמה אולי צ"ל ועיל עמה, ובזה הראו כלם כי יקרה היא מאד בעיניהם, וז"ש מתעלה בלקוחין, ע"י המשא ומתן בזה נתכבדה ונתעלתה אסתר. ועיין עוד בבר"ר פ' מ'. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 

'''הוא חדש טבת.'''  ירח שבו נהנה גוף מן הגוף {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}} 

'''בשנת שבע למלכותו.'''  א"ר שמואל בר אימי, מדה טובה היתה באותו האיש, שהמתין ד' שנים עד שמצא אשה ההוגנת לו {{תוספת|לד|דהמאורע עם ושתי היתה בשנת שלש למלכותו. ואע"פ כי קיבוץ הנשים והבתולות החלה מיד אחר נפילת ושתי, צ"ל דהכונה שלא היה נמהר לגמור הלקוחין עד עבור ד' שנים. }} [מ"ר פרשה א' פסוק ג']. 


{{עוגןמ|יז}} '''מכל הנשים.'''  א"ר חלבו, מלמד שנם הנשואות הביאו לפניו {{תוספת|לה|צ"ע הא הפקודה היתה להביא רק בתולות כמש"כ ויקבצו את כל נערה בתולה, וקשה לומר שבאו מעצמן. וקרוב לומר שע"פ הפקודה להביא נערות בתולות היו כמה מהבתולות משתמטות עצמן באמתלא שנשואות הן, ולכן כיון שלא יכלו לברר האמת הביאו גם הנשואות. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 

'''מכל הנשים וגו'.'''  מכל הנשים ומכל הבתולות – אמר רב, ביקש לטעום טעם בתולה טעם, ביקש לטעום טעם בעולה טעם {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}} 

'''חן וחסד.'''  תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר, אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד היה משוך עליה {{תוספת|לו|עיין מש"כ לעיל אות ל"א [במוסגר] בטעם דרשה זו דיליף כן מלשון חן וחסד, דתוארים אלו יונחו על דבר שעל האמת אינו ראוי לזה ואם היתה יפה באמת לא שייך חן וחסד, יעו"ש. וע"ע לעיל בפסוק את הדסה בא עוד טעם בדעתיה דר' יהושע דירקרקת היתה, דדריש שמה הדסה ירוקה כהדס, וצ"ל דכונת הדרשה שלפנינו ע"פ שבארנו הוא רק לדרוש ענין מניעת יופיה, ואותה דרשה דהדסה באה לדרוש דלא רק שלא היתה יפה אלא עוד ירקרקת היתה. והא דכתיב והנערה יפ"ת וטובת מראה היא ע"פ החוט של חסד, וכהאי גונא פירשו בשטמ"ק לכתובות י"ז א' על מ"ש שם כיצד מרקדין לפני הכלה אומרים כלה נאה וחסודה דאפילו אם מכוערת היא ג"כ רשאי לומר כן, ואין בזה משום שקר, לפי שאז חוט של חסד משוך עליה, ולכן אומרים וחסידה מלשון חסד לכלול גם את זו שאינה נאה. וגם י"ל דהדורש הזה ר' יהושע בן קרחה, אזיל לשיטתיה בב"ב י"ד א' דאיוב בימי אחשורוש היה, ובאיוב כתיב ולא נמצאו נשים יפות כבנות איוב, וא"כ קשה למה לא נשא אחת מבנות איוב, לכן דרש דאת אסתר לקח לא מפני יפותה יען כי באמת לא היתה יפה אלא חוט של חסד משוך עליה. }} {{מקור קטע|שם שם}} 

'''תחת ושתי.'''  עד שהמליכו את אסתר היתה איקונין של ושתי קיימת, כיון שנשא את אסתר אמר, תיחות ושתי ותיסק אסתר, הדא היא דכתיב וימליכה תחת ושתי {{תוספת|לז|מדייק יתור לשון וימליכה תחת ושתי, אחרי דכבר נאמר וישם כתר מלכות בראשה, ודריש שנתן איקונין שלה תחת איקונין של ושתי, ובזה תם כל זכר מושתי. ויש לפרש ענין הסרת ונתינת האיקונין בכלל, ע"פ הנהוג גם בזה"ז שאיקונין של המלך תלויה בכל הבתי דינין וערכאות אשר במדינה לאות כבוד ואימת המלכות, מבואר באגדות שלושתי היתה חלק בהנהגת המלוכה כמו לאחשורוש וכהוראת הלשון שאמר אחשורוש עד חצי המלכות, וא"כ היתה תלויה גם איקונין שלה, ועתה כשנשא את אסתר עם כל זכיות המלכה הקודמת, נתן פקודה לתלות את איקונין של אסתר ולהסיר את איקונין של ושתי. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 


{{עוגןמ|יח}} '''משתה גדול וגו'.'''  עביד משתה ולא גליא ליה [והנחה למדינות] דלי כרגא ולא גליא ליה, [ויתן משאות] – שדר פרדישני ולא גליא ליה {{תוספת|לח|ר"ל חזר על כמה ענינים לפיוסה כדי שתגלה לו את מולדתה ולא הועיל, ומפרש בזה בסמיכות על לשון הכתובים לפסוק אין אסתר מגדת מולדתה, ודריש שעשה משתה לכבודה ועשה בשמה הנחה ממסים ושלח דורונות לשרים בשמה, ועם כל אלה אין אסתר מגדת מולדתה. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}} 


{{עוגןמ|יט}} '''ובהקבץ וגו'.'''  [מהו ובהקבץ בתולות שנית], אלא אזיל שקול עצה ממרדכי {{תוספת|לט|איך יסבב הדבר שתגלה לו. }}, אמר ליה, אין אשה מתקנאת אלא בירך חבירתה [לפיכך קבץ בתולות שנית], ואפילו הכי לא גליא ליה, הדא הוא דכתיב ובהקבץ בתולות שנית אין אסתר מגדת מולדתה {{תוספת|מ|ואע"פ דמרדכי בעצמו צוה עליה שלא תגיד, ואיך זה יעץ עצה שתגיד, אך הוא חשב שאם אמנם ימצא לו אחשורוש אחרת הלא אין טוב מזה, ובזה הלא גם רצון אסתר שהרי היא נלקחה בעל כרחה וכמש"כ ותלקח אסתר וגו', וכפי דמשמע מלשונה כאשר אבדתי אבדתי. ועיקר טעם הדרשה שלקח עצה ממרדכי י"ל דמדייק ודריש המשך ושייכות הלשון ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך, מה שייכות ספור ישיבת מרדכי בשער המלך לענין קיבוץ הבתולות שנית, ולכן דריש דענין זה מהקיבוץ השני היה מעצת מרדכי שהיה יושב בשער המלך ומקורב לו ונטל עצה ממנו כדמפרש. }} {{מקור קטע|שם שם}} 


{{עוגןמ|כ}} '''אין אסתר מגדת.'''  מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה ועמדו כל גדולי זרעה בשתיקה. רחל ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה ובשאול בן בנה כתיב {{ממ|ש"א י' ט"ז}} ואת דבר המלוכה לא הגיד לו {{מקור קטע|מ"ר}} 

'''מאמר מרדכי וגו'.'''  א"ר ירמיה, שהיתה מראה דם נדה לחכמים {{תוספת|מא|דריש יתור כל לשון זה, ויש שייכות לדרשה זו עם הדרשה דלעיל פסוק י"א ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים – לשאול על כתמה ועל נדותה, וכאן מוסיף לדרוש ששמעה לו בכל צווייו. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג ב'}} 

'''באמנה אתו.'''  אמר רבה בר לימא, שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי {{תוספת|מב|המפרשים פירשו דרשה זו בענין אישות, וכנראה סמכו לפרש כן ע"פ הדרשה דלעיל פסוק ז' לקחה מרדכי לו לבת, אל תקרא לבת אלא לבית, כלומר, לאשה, ואמנם אפשר לפרש עוד ענין דרשה זו דמכוין לענין החולין שהיה מרדכי אוכל על טהרת הקודש והיתה טובלת כדי שלא תטמא אותו בישיבתה אתו סמוך לו כדרך הישיבה בחיק. אך מהדרשה שבסמוך וכאשר אבדתי אבדתי מתבאר כפי' המפרשים, יעו"ש. }} {{מקור קטע|שם שם}} 


{{עוגןמ|כא}} '''קצף בגתן ותרש.'''  א"ר יוחנן, הקציף הקב"ה עבדים על אדוניהם לעשות נס לצדיק ומנו מרדכי {{תוספת|מב|וכן פרעה קצף על עבדיו לעשות נס לצדיק ומנו יוסף. }}, דכתיב ויודע הדבר למרדכי {{מקור קטע|שם שם}} 

'''קצף בגתן ותרש.'''  על מה קצפו – על שהעביר אותם והושיב את מרדכי במקומם {{תוספת|מג|בילקוט מבואר ענין זה בארוכה, שאמרה אסתר לאחשורוש למה אין אתה עושה כדרך שהיו המלכים הראשונים עושים שהיו מושיבים אדם צדיק בשער המלך שאם יגיע להם דבר היו מגידים לו וכמו נבוכדנצר שהושוב את דניאל כמש"כ ודניאל בתרע מלכא, אמר לה, מכרת את יהודי כשר, אמרה ליה, יש כאן אדם כשר וצדיק ושמו מרדכי, והעביר המלך את בגתן ותרש והושיב את מרדכי בשער המלך על מקומם וכו' יעו"ש, ומכוון ענין וה ללשון הפסוק בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש, מבואר דיש שייכות לקציפתם עם ישיבתו בשער המלך. אמנם בסמוך פ' כ"ג דריש דבר הקצף בענין אחר. }} {{מקור קטע|מ"ר}} 


{{עוגןמ|כב}} '''בשם מרדכי.'''  א"ר חנינא, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי {{תוספת|מד|דמסבה זו נסתבבה מפלת המן וגדולת מרדכי, שמצא המלך כתוב זה בספר. והרי"ף הקשה מנ"ל כלל זה בכל דבר ודילמא הוא רק בענין כזה מהצלת מלך. אבל י"ל דהכונה פשוטה, שמכל דבר הנאמר בשם אומרו אפשר כי במשך הזמן יסתבב איזה דבר נכבד אשר אין לשער ולראות מראש. ותפס בעל המאמר את הלשון "גאולה" ע"ש המאורע כאן. }} {{מקור קטע|מגילה ט"ו א'}} 


{{עוגןמ|כג}} '''ויבקש הדבר וימצא.'''  [כיצד נמצא], א"ר יוחנן, בגתן ותרש שני טרסיים היו והיו מספרין בלשון טורסי {{תוספת|מה|יתכן דדריש ותרש כמו ותרשי ממדינת תרשיש דתרגומו טרסיס {{ממ|תהלים ע"ב י'}} ובגתן היה בן מדינתו, ולכן היו אמונים זל"ז ולא היו יראים לטכס עצה כזו. }} ואומרים סיום שבאת זו לא ראינו שנה בעינינו {{תוספת|מו|כי היה מטייל ומשוחח עמה הרבה, ועיין פירש"י. }}. בא ונטיל ארס בספל כדי שימות, אמר לו, והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה {{תוספת|מז|שאם היתה משמרתן שוה ביחד היה אחד יכול לשמור שם והשני יכול לילך להביא הארס ממקום שהיה, אבל כיון שאין משמרתי ומשמרתך שוה כאחד תהא משמרתי בטלה בעת שאני הולך להביא את הארס וירגישו בדבר. }}, אמר לו, אני אשמור משמרתי ומשמרתך, והם לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה ויודע בשבעים לשון, והיינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא – שלא נמצאו במשמרתם {{תוספת|מח|דאין לפרש שמצאו הספל עם הארס, דאין זה מופת הכרחי שהם עשו זאת ולפחות לא שניהם יחד, משא"כ בחליפת המשמרות ניכר היו ששניהם היו בעצה אחת. }} {{מקור קטע|שם י"ג ב'}} 

'''ויכתב בספר.'''  א"ר לוי, ומה ספרו של בשר ודם כך, לכשיבא ספרו של הקב"ה דכתיב ביה {{ממ|מלאכי ג'}} ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו – על אחת כמה וכמה {{תוספת|מט|ר"ל ומה ספרו של בשר ודם אין אבדן למי שנכתב בו לזכרון כמבואר בפרשה ו' וימצא כתוב וכו', מכש"כ לכשיבא ספרו של הקב"ה, בודאי שהכל ימצא בו ולא יאבד דבר ממנו. וע"ע ריש פרשה ו' בפסוק וימצא כתוב. }} {{מקור קטע|מ"ר}}


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{הערות תורה תמימה}}
[[קטגוריה:תורה תמימה: אסתר]]