עריכת הדף "תועפות ראם/תב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{תועפור|א}} '''דכתיב כו'.''' כתב השם חדש, נראה דהקדים רבינו האי קרא משום דמיניה ילפינן לקמן דאפילו בשבת מהלינן. ולי נראה דמש"ה הקדים רבינו האי קרא משום דמיניה ילפינן טעם המצוה לח' ולא לז' כדאיתא ב[[בבלי/נדה/לא/ב|נדה ל"א ב']] שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים וז"ש וטמאה שבעת ימים וגו' וביום השמיני [שאז היא טהורה] ימול וגו' ואח"כ הוסיף רבינו להביא '''וכתיב וימל אברהם וגו'''' כדי שלא נאמר עכשיו שלא שייך טעם הגמרא דביום השמיני ללידה עדיין היא טמאה אינו נימול לשמונה עז"א וכתיב וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים וגו' ובדורות הראשונים אין אמו טמאה לידה ואפ"ה מילה לשמונה וכדא"ל אביי לרבה {{ממ|[[בבלי/שבת/קלה/א|שבת קל"ה א']]}} דורות הראשונים יוכיחו שאין אמו טמאה לידה ונימול לח' וה"ה בזה"ז וז"ש במדרש תנחומא ריש תצוה ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול, כך שנו רבותינו קטן נימול לשמונה מ"ט כשם שנימול יצחק אבינו ע"כ. וביאור דבריהם, קטן בזה"ז שעדיין אמו טמאה לידה ואין כאן טעם הגמרא דנדה שם לכמה נימול, ע"ז השיבו דאעפ"כ נימול לשמונה מ"ט כשם שנימול יצחק אבינו וכנ"ל עיין פרפראות לחכמה שבספר נחלת עזריאל.

{{תועפור|ב}} עיין [[תוספות/קידושין/ט/א#אותו|קדושין כ"ט א']] תוד"ה אותו, ובאור זרוע {{ממ|ח"ב הל' מילה [[אור זרוע/ב/צו|סי' צ"ו]]}}, ובהריטב"א ותוס' רי"ד, ועיין בטורי אבן {{ממ|[[טורי אבן/חגיגה/טז/ב|חגיגה ט"ז ב']] ו[[טורי אבן/מגילה/כ/ב|מגילה כ' ב']]}} מה שכתב לתרץ וכתירוצו כתב הרוקח {{ממ|הל' לולב [[הרוקח/רכ|סי' ר"כ]]}} עיי"ש.

{{תועפור|ג}} '''ר' יונתן אומר.''' לא כגירסא שלפנינו ר' נתן ו[[רש"ש/שבת/קח/א|הגרש"ש שם]] כתב להגיה ר' יונתן והוא מבואר כאן ועיין במדרש [[מדרש רבה/בראשית/מו/ה|בר"ר פמ"ו סי' ה']]. 

{{תועפור|ד}} קיצור יש כאן בדברי רבינו כי במשנה לא נאמר רוב גובהה של עטרה אלא רוב העטרה אך בגמרא שם א"ר אבינא אמר ר' ירמיה בר אבא א"ר בשר החופה את רוב גובהה של עטרה וכן הוא בנדפס לשון המשנה את רוב העטרה וכ' אח"כ אמר רבינא אמר רב ירמיה ב"א בשר החופה את רוב העטרה רוב גובהה של עטרה, ועיין ירושלמי [[ירושלמי/יבמות/ח/א|פ"ח דיבמות ה"א]] ר' יוסי בן יוסי אמר בחופה רוב גגה של עטרה ופי' ה[[פני משה/יבמות/ח/א|פני משה]] במקום גובהה ביותר ומיקל מדר' אבינא. 

{{תועפור|ה}} '''ויש לשאול ע"ז הפי' דאמרינן כו'''' וסיים רבינו '''ותירוץ לא שמעתי.''' ועיין [[תוספות/יבמות/עא/ב#לא|יבמות ע"א ב' תוד"ה לא]]. שתירצו דאע"ג דלא נצטווה מ"מ קיים מצות פריעה דאפילו עירוב תבשילין קיים. ומש"כ התוס' שם פרע מילתו ר"ל מה שמל פרע ואין כוונתם מילת עצמו של אברהם דאדרבה את עצמו לא פרע כמבואר בהמדרש בר"ר שהביאו התוס' לראיה דאברהם פרע כמש"כ הגרד"ל בביאור לפרקי דרבי אליעזר פכ"ט בהגהות אות ח' עיי"ש דלא כהגרי"פ, ורבינו לא ניחא ליה בתי' התוס' די"ל כמש"כ הפנים יפות בפרשת לך במה שהקשו המפרשים כיון שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה אם כן מפני מה לא קיים מצות מילה קודם שנצטווה ותירץ הפנים יפות שם דבאיסור חובל נאסר גם בני נח וא"כ לא היה רשאי בשביל חומרא שהחמיר על עצמו במה שלא נצטווה לדחות איסור חובל עיי"ש, וכ"כ בחי' סוף מס' קדושין, וא"כ אין לומר שאברהם פרע מעצמו לדחות איסור חובל שע"י הפריעה יוצא דם הרבה יותר מע"י המילה עצמה אע"כ שנצטווה גם על הפריעה. ועיין בספר לימודי ה' {{ממ|[[לימודי ה'/קה|לימוד ק"ה]]}} שכתב שם ע"ד רבינו שעמד ע"ד הבה"ג דלכאורה קשה מ"ש שלא עמד ע"ד הגמרא דיבמות שם דאמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו וקשה ע"ז מדברי המדרש בר"ר, ותירץ דודאי גירסת בה"ג כל"א שכתב רש"י שם והתוס' ע"ש ר"ח, ולפי"ז כ' התוס' וגרסינן ודילמא לאקושי כו' ולא משני מידי אהך קושיא, וא"כ י"ל דבאמת אידחי לה הך מימרא דרב, אך הבה"ג שהביא להך מימרא וגם לאקושי כו' ויליף לאקושי מדאסמיך פריעה למילה להדדי ע"ז הקשה רבינו.

והנה דעת הריטב"א והרשב"א בחי' ליבמות ע"א ב' כי משה נצטווה שיעשו כן כשיכנסו לארץ ונגמר הדבר ע"י יהושע, ועיין תוס' יבמות [[תוספות/יבמות/עא/ב#לא|שם סד"ה לא]] ובזה יתבאר מ"ש בפסיקתא ובמדרש קהלת רבה עה"פ תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לז' [שמשה היה דור שביעי לאברהם] וגם לשמונה זה דור שמל יהושע לח' [שיהושע היה דור ח'] שר"ל למצות מילה ופריעה זה דור שמל משה הוא מילה וגם לשמונה זה דור שמל יהושע היינו פריעה ועיין בשו"ת מחנה חיים {{ממ|[[מחנה חיים/קא|ס"ס ק"א]]}} פי' חדש בגמרא דיבמות עיי"ש ועיין [[#כא|להלן אות כ"א]].

{{תועפור|ו}} הלשון מגומגם וזה לשון הנדפס: וקטעה ואמר יהבית מיכסא כו'. והריקאנטי {{ממ|[[ריקנטי/תקצח|סי' תקצ"ח]]}} הקשה ע"ד רבינו דחשיב קטיעה בר שלום גר גמור, הא קי"ל מל ולא טבל אינו גר עד שימול ויטבול וליכא למימר דטבל קודם דטבילה באחרונה היא כדמוכח בפרק החולץ, ובהגהות פורת יוסף בע"ז שם כתב ואע"פ שצריך טבילה אפשר לומר דטבל ג"כ עכ"ל, ובשו"ת שארית יעקב הנד"מ {{ממ|[[שארית יעקב/יח|סי' י"ח]]}} לא ראה דברי הריקאנטי, ועי' בהגהות יד שאול ליו"ד {{ממ|[[יד שאול/יורה דעה/רסד#א|סי' רס"ד סק"א]]}} ע"ד מילה בנכרי שהעיר הפורת יוסף ו[[#טז|להלן אות ט"ז]]. 

{{תועפור|ז}} '''שכבר.''' תיבה זו ליתא בנדפס ואולי צ"ל '''שסבר'''. ודע דהיש"ש {{ממ|[[ים של שלמה/יבמות/ח/ג|פ"ח דיבמות סי' ג']]}} חולק ע"ד רבינו וס"ל שאפילו גדול שמל את עצמו צריך פריעה ובספר כורת הברית {{ממ|[[כורת הברית/יורה דעה/רסד#יז|סי' רס"ד סקי"ז]]}} כתב דלא כהרא"ם עיי"ש. מיהו אף לרבינו דוקא גדול שנשא אשה דנתמעך ע"י תשמיש וצל"ע שיעורא בכמה ודלא כמש"כ בשו"ת מחנה חיים {{ממ|[[מחנה חיים/קג|ס"ס ק"ג]]}} עיי"ש שהביא מספר אות ברית סי' רס"ד סק"י שהביא בשם רא"ם ובשם ריקאנטי הובאו בשיורי כנה"ג הא דאמרינן מל ולא פרע כאילו לא מל דוקא בקטן אבל לא בגדול, וכתב ע"ז המחנה חיים שם וז"ל אני לא זכיתי להיות ספר הנ"ל במחיצתי לראות אותיות מחכימות, ולפמש"כ נכון שאצל גדול הלך חיוב כרת בחיתוך ערלה לבד אבל בקטן שיקיים האב או הב"ד מ"ע אז מל ולא פרע כאילו לא מל ודוק, והמחבר הנ"ל הקשה עליהם ממדרש שאברהם פרע לישמעאל ולפמש"כ לק"מ דאם ניתן פריעה גם לאברהם כדעת המדרש אז בודאי יש מ"ע אפילו לפרוע דכתיב המול ימול שני פעמים אבל דוקא למצוה אבל בכרת דכתיב רק וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו אז דוקא בערלה לבד יש כרת וק"ל עכ"ל. ובאמת מבואר ביראים ובריקאנטי דחיליה דהרא"ם הוא מהמדרש שאברהם פרע לישמעאל משום שלא נתמעך בתשמיש משא"כ אברהם אבינו בעצמו לא פרע מילתו שנתמעך עור הפריעה ע"י תשמיש וזהו החילוק בין גדול לקטן, וא"כ אין התחלה לקושיית המחבר ספר אות ברית על הרא"ם מהמדרש, וגם אין לומר כסברת המחנה חיים בפי' דברי הרא"ם לחלק בין גדול לקטן דהיינו חיוב כרת או עשה כנראה להמעיין בפנים דברי רבינו.

{{תועפור|ח}} '''בפי המכה וכל.''' הלשון מגומגם וז"ל הנדפס: פי' כמה דאפשר כו', וכן פירש"י לועס בשיניו כמה דאפשר לשנויי משנינן, וכ"כ התוס' שם ע"ב ד"ה לועס בשיניו דאחר מילה חולה שיש בו סכנה הוא מ"מ כמה דאפשר לשנויי משנינן ועיין ביאור הגר"א [[ביאור הגר"א/יורה דעה/רסו#י|יו"ד סי' רס"ו סק"י]] וא"כ נראה דתיבות בפי המכה וכל ט"ס וכצ"ל פי' דכמה דאפשר כו' והמג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/שכא#יב|סי' שכ"א ס"ק י"ב]]}} כתב דבר שאינו חפץ לאוכלו אסור ללועסו בשיניו משום טחינה כ"מ ד' קל"ג ברש"י ופי' שם המחה"ש דהיינו מדפי' רש"י כמה דאפשר לשנויי משנין משמע דס"ל דגם ע"י לעיסה יש בו משום טוחן אלא שהוא ע"י שינוי דאל"כ למה הוצרך לומר הטעם משום כמה דאפשר לשנויי וא"כ י"ל דכצ"ל בדברי רבינו ונותן בפה על המכה דכל דאפשר כו' ובאמת הטעם דלועס בשיניו דלא כפרש"י אלא משום דאין כאן טוחן ויותר נראה להשוותו להנדפס. 

{{תועפור|ט}} '''המעכבין''' את המילה כ"ה בגמרא בכל הברייתא ורבינו חיסר כאן תיבות את המילה, ונראה דדעתו כמש"כ האו"ז הל' מילה {{ממ|[[אור זרוע/ב/צז#ה|סי' צ"ז אות ה']]}} וכשם שהציצין מעכבין את המילה כך מעכבין את הפריעה לפי דברי ר"ת כו' עיין [[תוספות/יבמות/עא/ב#סוף|יבמות ע"א ב']] תוד"ה סוף אבל בנדפס דקדק וכ' פירש על ציצין המעכבין את המילה חוזר כו' ומלשון השו"ע יו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/רסד#ה|סי' רס"ד ס"ה]] משמע ג"כ דציצין המעכבין הוא במילה דוקא כמש"כ בספר תוספת אהרן שבת קל"ז ב' ובנחל אשכול לס' האשכול הל' מילה צד קכ"א עיי"ש.

והנה מסדור לשון רבינו נראה שמפרש הך ברייתא דהמל כ"ז כו' לענין שבת מיתנייא אבל בחול חוזר על הכל וה[[כסף משנה/מילה/ב|כ"מ בפ"ב מהל' מילה]] כתב להרמב"ם מיירי הברייתא בין בחול ובין בשבת ועיין שאגת אריה [[שאגת אריה/נ|סי' נ']] ו[[שאגת אריה/נא|נ"א]]. וע"ד שה"ר הנחל איתן על הרמב"ם פ"ב מהל' מילה ה"ד דגם בחול ליכא חיובא לחזור ע"צ שאינן מעכבין מיבמות מ"ז ב' נשתיירו בו ציצין המעכבין כו' משמע הא נשתיירו בו ציצין שאינם מעכבין אינו חוזר כשפירש והתם ודאי בחול איירי ולענין חיוב לחזור או לא שאין מילתו דוחה שבת כלל עיין בביאור שער החדש לס' העיטור הל' מילה ח"ב אות מ' שכתב כי אין זה ראיה להרמב"ם דהתם ה"ק אם היו ציצין המעכבין את המילה אין ממתינין לו עד שיתרפא ולטבול אותו ושוב לתקן המילה כדי לטובלו אחר המילה ראשונה כיון שהוא כאילו לא מל אבל אם היו ציצין שאין מעכבין שוב א"צ לתקן המילה קודם הטבילה ויכול להמתין עד שיתרפא מהמילה ראשונה ולטובלו ונעשה בזה גר ושוב מתקנין את המילה לאחר הטבילה דאם יתקנו את המילה מקודם יש לחוש שמא ישהה מלהתרפא ולא יהיה יכול לטבול ואשהויי מצוה לא משהינן כדאי' התם עכ"ל, ועיין בס' מבשרי אחזה סי' מ"ג וכבר קדמו בס' בית הלוי {{ממ|[[בית הלוי/ב/מז|ח"ב סי' מ"ז]]}} שכתב שם לדחות ראיית הנחל איתן להרמב"ם מההיא דיבמות עיי"ש דברים נכונים ובשו"ת שארית יעקב הנד"מ חיו"ד סי' כ"ב לא ראה כל האחרונים שקדמוהו.

{{תועפור|י}} בנדפס אמר ר"י אמר שמואל ובסמ"ג {{ממ|[[סמ"ג/עשין/כח|עשין כ"ח]]}} הגי' אמר רבא הלכה כר"ע.

{{תועפור|יא}} כ"כ ה[[תוספות/יומא/פד/ב#אלא|תוס' יומא פ"ד ב']] ד"ה אלא והנה רבינו כתב בדברי הברייתא דיומא ואפי' ספק דוחה את השבת וכן הוא מבואר בפנים התוספתא שבת פט"ז וז"ל התוספתא שם ואין אומרים המתינו לו שמא יחיה אלא ספיקו דוחה שבת עכ"ל וזהו שאמרו בגמרא דיומא שם בלשון הברייתא ואין אומרים נמתין לו שמא יבריא אלא מחמין לו מיד מפני שספק נפשות דוחה את השבת ודלא כהמאירי ליומא שם שכ' הגירסא דברייתא אין אומרים המתינו לו עד שיבריא וכ' בפירושו אין אומרים להמתין בדברים אלו עד שיבריא ר"ל אלא אם כן הבריא ונתברר שאינו צריך עכ"ל המאירי ועיין להרי"ף פ' י"ד דשבת שכ' ג"כ הגירסא עד שיבריא ופי' שם הר"ן וז"ל ואין אומרים נמתין לו שלא לחום לו חמין בשבת עד שיאמרו הרופאים ודאי שאם נחום לו חמין יתרפא אבל אם היה ספק להם אם יתרפא אם לאו לא נחלל עליו את השבת קמ"ל דלא אמרינן הכי והיינו נמי דקתני וספיקו דוחה את השבת עכ"ל ויש לכלול גם פי' הר"ן במשכ"ר ואפילו ספק דוחה את השבת דר"ל ואפילו ספק אם יתרפא החולה בהחמין שיחמו לו מ"מ דוחה את השבת וכ"כ המאירי בפרק שמונה שרצים כד' הר"ן עיי"ש.

{{תועפור|יב}} '''ע"י עובד כוכבים.''' כמש"כ הרמ"א ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שכח#יב|או"ח סי' שכ"ח סעי' י"ב]] ע"ש האו"ז ועיי"ש ב[[ט"ז/אורח חיים/שכח#ה|ט"ז סק"ה]] וב[[אור זרוע/ב/לח|או"ז הל' ערב שבת סי' ל"ח]] בשם תוספת ריב"א, וכתב בביאור ווי העמודים דדעת רבינו כהרמב"ם [[רמב"ם/שבת/ב|רפ"ב מהל' שבת]] דדחויה היא שבת אצל סכנת נפשות עיי"ש ב[[כסף משנה/שבת/ב|כ"מ]] דלמ"ד הותרה שבת אצל חולה אפי' יש שהות וליכא ספק נפשות בהמתנת עובד כוכבים עושין ע"י ישראל כחול עיי"ש, ובספר תוספת בכורים באור לתוספתא פט"ז דשבת כתב: ודברי הרמב"ם פ"ב מהל' שבת צריך ישוב, פעם אומר עושין לו כל צרכיו בשבת ופעם אומר עושין כל צרכי רפואה בשבת עכ"ל. והנ"א [[נשמת אדם/סט#ג|כלל ס"ט הל' שבת אות ג']] כתב בתשובה ע"ד הרמב"ם ב[[רמב"ם/שבת/ב#ב|פ"ב מהל' שבת סה"ב]] שכתב כללו של דבר כו' שזהו כסברת הר"מ שכתב הרא"ש בפ"ח דיומא ה"ד ואע"ג דהרמב"ם סובר דשבת דחויה אצל פקוח נפש אפ"ה פסק הרי הוא כחול ולא כרשב"א בתשובה שהביא הב"י דתלי זה בזה, והמג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/שכח#ט|סי' שכ"ח סק"ט]]}} שכתב משום שהותרה לא דק כו' עכ"ל. ומשכ"ש הנשמת אדם עמש"כ המג"א שם ומשמע ברא"ש ביומא דאפילו איסור דבריהם אין מאכילין אותו וז"ל ובאמת ל"מ שום דבר ברא"ש אלא דנראה לי כו' עכ"ל הנשמת אדם, במחכ"ת לא דק, דכוונת המג"א למש"כ שם הרא"ש בשם הר"מ לומר לנכרי לנחור עופות דליכא אלא איסור דרבנן דאין שחיטה לעוף מן התורה דמשמע מזה דה"נ בשבת בחולה שיש בו סכנה נחלל שבת לשחוט ולא נאכילהו נבילה דרבנן לומר לנכרי לנחור עוף וכ"כ הגמ"ר בשבת פכ"א ע"ש מהר"ם עיי"ש, והווי העמודים הוכיח מההגמ"ר דשבת הותרה לחולה שיש בו סכנה ודעת הנשמת אדם אינו כן, ועיין ב[[תשב"ץ/ג/לז|תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז]] שצידד לומר דפקוח נפש הותרה לשבת, ועיין [[תוספות/פסחים/מו/ב#רבה|פסחים מ"ו ב' תוס' ד"ה רבה]] בסופו, וא"ת כו' הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה והיינו למ"ד דשבת הותרה אצל פקוח נפש אבל לפי מאי דקיימא לן דשבת דחויה היא אצל פקוח נפש לק"מ דהא גם לחולה לא הותרה כלל, כ"כ בזר זהב לאיסור והיתר {{ממ|סי' נ"ט דין ח'}} עיי"ש. 

{{תועפור|יג}} '''נמי.''' בנדפס ליתא תיבת נמי, וכתב השם חדש: לא יכולתי להלום דברי רבינו שכתב והיינו דתנן כו' דמשמע דפי' דברייתא דקתני ולא ספק דוחה שבת היינו כדתנן נולד בין השמשות ואילו בגמרא {{ממ|[[בבלי/שבת/קלה/א|קל"ה א']]}} מפרש ספק היינו ספק בן ז' ספק בן ח' עיי"ש אבל לפי מש"כ כאן פי' דברי רבינו דקטן שנולד בה"ש דמיא נמי לספק בן ז' ספק בן ח' דח"ט לשניהם דמנא תיתי לאחולי שבת מספק וכמש"ו רבינו אלא למעוטי אנדרוגינוס איצטריך קרא וכדברי התוס' [[תוספות/שבת/קלה/א#ולא|שבת קל"ה א' ד"ה ולא]], אולם לפמש"כ רבינו בסמוך דברי ר"א בר אהבה דמולין אותו ממ"נ כו' א"כ ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו אפי' בשבת וכמש"כ ב[[תשב"ץ קטן/שצה|תשב"ץ קטן סי' שצ"ה]] ועיין ש"ך {{ממ|[[ש"ך/יורה דעה/רסו#טו|יו"ד סי' רס"ו סקט"ו]]}} לתרץ דברי הרי"ף שהביא הך ברייתא דספק בן ז' אין מחללין עליו את השבת לענין שאר חילולין עיי"ש וא"כ י"ל דגם כוונת היראים לענין שאר חילולים אבל מילה עצמה מלין אותו ממ"נ ועיין בתוס' רעק"א {{ממ|[[תוספות רבי עקיבא איגר/שבת/יט#קס|פי"ט דשבת אות ק"ס]]}} ובספר קובץ להרמב"ם [[קובץ/מילה/ב#ח|פ"ב מהל' מילה ה"ח]].

{{תועפור|יד}} המוסגר הוספתי, וכ"ה בנדפס. אולם במשנה הוא בין השמשות של ערב שבת א"כ ביו"ט ודאי שלא בזמנה היא דבי"ט הוי ספק ט' ספק י' אבל נולד במו"ש בה"ש וחל יו"ט במו"ש דהוי יו"ט ספק ח' ספק ט' אפשר דספק מילה שלא בזמנה דוחה יו"ט אלא דמסתבר דיו"ט כשבת אבל '''כדתנן''' שכתב רבינו אינו מדויק שאינו מבואר במשנה, ואם נימא דגירסת רבינו במשנה הוא קטן נימול לעשרה כיצד נולד בה"ש וחל יו"ט כו' נימול לעשרה הוה א"ש דפי' בה"ש של מו"ש אבל לא נמצא גירסא זו וגם מדברי רבינו דלעיל לא משמע גירסא זו.

{{תועפור|טו}} '''לא קי"ל כוותיה אלא לענין זה כו'.''' יחיד הוא רבינו בפסק זה ולא מצאתי לו חבר שהרי הרי"ף כתב מרחיצין ולא הזכיר זילוף וכ"ד כל הפוסקים שכתבו מרחיצין ולא כתבו מזלפין. שם חדש.

ואני אובין ואדון לפניך דעת רבינו. ז"ל האו"ז ח"ב [[אור זרוע/ב/קו#ד|סי' ק"ו אות ד']]: ובפרק רבי עקיבא [פ"ו א'] סתם לן תנא כר"א בן עזריה ואע"ג דקי"ל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם הכא לאו מחלוקת הוא דאין בין חכמים לר"א ב"ע אלא שינוי רחיצה דלרבנן בעי לשנויי ולראב"ע מרחיץ כדרכו עכ"ל ופי' דברי האו"ז משום דס"ל בפי' מ"ש סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם ר"ל שהלכה כדעת החולק וכמו שצדד התוי"ט ב[[תוספות יום טוב/נזיר/ו#ט|פ"ו דנזיר מ"ט]] לומר כן דהכוונה שהלכה הוכרעה כחולק על הסתם ודלא כהרשב"א בתשובה שהביא הד"ח רפ"ח דחולין וכן הוא מסקנת התוי"ט [[תוספות יום טוב/כלים/י|רפ"י דכלים]] שפירושו כלומר שאין זה בכלל הלכה כסתם מדלא אמרו דהלכה כמחלוקת אלא אין הלכה כסתם אמרו עיי"ש דלפ"ד הרשב"א אין התחלה כלל לקושיית האו"ז, ואע"ג דקיי"ל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם דמה בכך וכי משום זה אי אפשר לפסוק הלכה כהסתם אע"כ דהאו"ז ס"ל כנ"ל ומש"ה קשה ליה להאו"ז היאך פסקינן הלכה כר"א ב"ע שהוא כהסתם נגד הכלל וע"ז תי' האו"ז הכא לאו מחלוקת הוא כו' וע"ד רבינו הוא מרחיצין דשבת פ"ו א' הוא כדרך רחיצה דהיינו כראב"ע והוה סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם אלא כרבנן דהיינו זילוף לחודא ועיין בדברי השער המלך [[שער המלך/מעשר שני/ג|הל' מע"ש פ"ג]] בענין סתם ואח"כ מחלוקת.

{{תועפור|טז}} לשון הנדפס הוא כך '''ור' יוחנן אמר המול ימול המל ימול''' ונראה שהמל ימול הוא מדברי רבינו לפרש דברי ר' יוחנן שאמר מילה בנכרי פסולה ממה שנאמר המול ימול לשון כפול וע"ד שפי' הר"ח שם המהול ימול לאפוקי נכרי דלאו מהול הוא וכן פרש"י שם קרי ביה המל ימול מי שהוא מהול ימול אחרים ומדברי הריטב"א בחי' לעבודה זרה שם נראה שמש"כ רש"י קרי ביה המל ימול אין זה מפרש"י אלא ה"ג בלשון הגמרא ופרש"י כלומר מי שהוא מהול ימול אחרים והשיג שם על פרש"י דהמל לא משמע אלא המוהל אלא כך פירושו המוהל יהא הוא מהול, וכן יש לפרש בדברי היראים הנדפס ור' יוחנן אמר המול ימול המל ימול כ"ז הוא מדברי הגמרא ופירושו כפי' הריטב"א המל לאחרים ימול יהא הוא מהול ודלא כפי' הר"ח. וגי' הריטב"א בגמרא קרי ביה המול ימול ונראה פירושו קרי ביה יָמוֹל היו"ד בקמץ והמ"ם בחולם והוא יוצא לאחרים והיינו בודאי מי שהוא מהול ימול לאחרים וכפי' הר"ח. ודע דכתב הריטב"א שם וא"ת והיכי פליג ר' יוחנן אברייתא דלעיל דמייתי לה בהדיא מואתה את בריתי תשמור וי"ל דהני בגירסא דההיא ברייתא פליגי ולר' יוחנן ההוא תנא מהמול ימול מייתי לה עכ"ל, וכן כתב הכסף משנה ב[[כסף משנה/מילה/ב|פ"ב מהל' מילה]] אלא שכתב שם דלר' יוחנן הו"ל כאומר וכו' ומפיק לה מהמול ימול דכתיב בפרשה וע"ז כתב הל"ס לע"ז והוא דוחק גדול דבהדיא תניא דמפיק לה ר"י הנשיא מואתה את בריתי אבל לפי' הריטב"א לק"מ ודו"ק.

ודע עוד דהרמב"ן כתב בפרשת לך בסופו שאברהם אבינו מל תחלה כל אנשי ביתו וישמעאל בנו ואח"כ מל את עצמו עיין בדבריו, ובספר מעשי ה' חלק עליו ואמר שמל עצמו קודם משום המל ימול, והחת"ס בתשובה חיו"ד {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ב/ש|סימן ש]]}} כתב כדעת הרמב"ן ואי משום המל ימול ניחא ליה כיון שהיה בדעת אברהם למול גם את עצמו אח"כ וכן עשה בסוף שפיר מיקרי המל גם בתחילה כשמל אותם, והוא סמוכין למש"כ הפורת יוסף בהגהותיו לעבודה זרה דף י' ב' בענין קטיעה בר שלום שמל את עצמו דהא מילה בנכרי פסולה [עיין [[#ו|לעיל אות ו']]] ותי' כיון שבזה המעשה בעצמו נתגייר ש"ד והבן. ועיין שאלתות דרב אחאי גאון [[שאילתות דרב אחאי/לז|סי' ל"ז]] שכתב שם ועובד כוכבים פסול למימהל בר ישראל דכתיב המול ימול קרינן ביה המול ימול עכ"ל, והוגה שם מן הצד המל כצ"ל, וכ"פ רש"י ד"ה המול עכ"ל, ובאמת אין מן הצורך להגיה והוא כגי' הריטב"א בגמרא קרי ביה המול ימול ודלא כגי' רש"י. ועיין [[שאילתות דרב אחאי/י|שאילתא י']] [[העמק שאלה/י#ב|הע"ש אות ב']] שדקדק עמש"כ בה"ג ורי"ף אסור למימהל ושינו ממה שאמרו בגמרא פסיל וכן הוא בדברי רבינו כאן ונכרי אסור למימהל כו' וביראים הנדפס איתא ונכרי אפילו למימהל כו' ואינו מובן והשם חדש שם הגיה פסול תחת אפילו.

{{תועפור|יז}} '''בכתובות פ"א.''' ט"ס וצ"ל בביצה פ"א [[בבלי/ביצה/ד/א|[ד' א']]] ועיין עבודה זרה [[תוספות/עבודה זרה/כז/א#אשה|כ"ז א' תוד"ה אשה]] ובהגמי"י הביא פסק רבינו וכן הריקאנטי סי' תקצ"ד הביא דברי רבינו, ובספר כורת הברית ליו"ד הל' מילה סי' רס"ד סק"ב הביא בשם ילקוט ראובני פרשת לך שמביא בשם ספר תמונה דהפלוגתא הוא רבה ור' יוחנן ור' יוחנן הפוסל ולא זכר דברי ההגמי"י [[הגהות מיימוניות/מילה/ב|רפ"ב מהל' מילה]] שכתב שם בזה"ל ויש ס"ה כתוב בו שבוש דר' יוחנן פוסל וליתא כדאיתא התם עכ"ל.

{{תועפור|יח}} עיי"ש ב[[תוספות/שבת/קלה/א#|תוד"ה לא]] ובאו"ז {{ממ|הל' מילה [[אור זרוע/ב/צט|סי' צ"ט]]}}.

{{תועפור|יט}} '''וכמה בעל בשר אמר שמואל כו'.''' רבינו מפרש דמ"ש במשנה מתקנו מפני מראית העין זהו מ"ש שמואל אם כשמתקשה אינו נראה מהול צריך למולו והיינו מ"ש רש"י במשנה מתקנו משפע באיזמל וכן פי' הב"ח ב[[שו"ת הב"ח/קכ|תשובה סי' ק"כ]] אבל הרמב"ם [[רמ"ם/מילה/ב#ה|פ"ב מהל' מילה דין ה']] מפרש שהמשנה מיירי בענין דאמר שמואל ורשב"ג שא"צ למולו לכל מר כדאית ליה אעפ"כ אומר דמתקנו מפני מראית העין ואחריו נמשך השו"ע יו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/רסד#ו|סי' רס"ד סעי' ו']] עיי"ש בש"ך [[ש"ך/יורה דעה/רסד#יא|סקי"א]] וט"ז [[ט"ז/יורה דעה/רסד#ט|סק"ט]] ולפי פירוש הרמב"ם דין המשנה בודאי אינו שייך כ"א לדין מילה ולא לענין אחר אבל לפי' היראים גם לדין תרומה ופסח שאסור לערל שייך דין דמשנתנו כמבואר בדברי רבינו לעיל ס"ס נ"ז לענין ערל בפסח.

תולדות הערל כו' בעל בשר שאינו נראה מהול כדתנן בשבת פרק רבי אליעזר ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין וכ"כ שם ס"ס נ"ח לענין ערל בתרומה תולדות הערל כאשר פרשתי למעלה בערל בפסח, ותמיהני על הרב הגאון אדמו"ר בספר צמח צדק על ש"ס משניות שבת פי"ט מ"ב סי' ב' שכתב שם דברי היראים דס"ל דדין המשנה מיירי באינו נראה מהול וכ"כ פי' זה בתה"ד ס"ס רס"ד רק שדחאו בחנם וסיים שם ומעתה משמע דאפילו אינו נראה מהול אוכל בתרומה אפי' מדרבנן וא"כ קשה הא דמשוך אינו אוכל בתרמה כו', איך לא ראה דברי היראים שבנדפס ס"ס קע"ו שהביא דין המשנה דשבת ואם היה בעל בשר כו' גם לענין תרומה ועיין לעיל [[יראים/נז|ס"ס נ"ז]] מש"כ בביאורי.

{{תועפור|כ}} '''על ביעור כולי עלמא לא פליגי כו'.''' וכן בהגמי"י [[הגהות מיימוניות/מילה/ג|רפ"ג מהל' מילה]] הביא דברי הרא"ם בזה"ל וכתב אפי' אבי הבן שמל אמר למול יצא דבעל כ"ע ל"פ דלהבא משמע עכ"ל אבל נראה שהוא ט"ס וצ"ל דבלבער כ"ע ל"פ דלהבא משמע וכ"ה בנדפס ועיין בספר ארצות החיים סי' ח' אר"י סק"ז שהביא שם פי' הכ"מ פי"א מהל' ברכות וכתב עליו אמנם באמת פי' הכ"מ דחוק מאוד כו' אפכא הול"ל תחלה רב פפא אמר על ביעור ורב פפי אומר לבער ויהיה פירושו אף לבער עכ"ל ובאמת האגודה פ"ק דפסחים כתב בזה"ל מאי מברך רב פפא אמר על ביעור חמץ רב פפי אמר לבער חמץ עכ"ל וכן בעיטור הל' ביעור חמץ כתב בזה"ל מאי מברך רב פפי משמיה דרבא אמר על ביעור רב פפא משמיה דרבא אמר לבער עכ"ל הנה בגירסתו הוחלף דברי רב פפי לרב פפא אבל עכ"פ מקודם נזכר על ביעור והדר לבער וכן הרי"ף והרא"ש כתבו כמש"כ האגודה על ביעור חמץ כו' לבער חמץ הרי שגירסת הראשונים באמת להיפך ממש"כ לפנינו בגמרא ולק"מ על הכ"מ וראיתי באו"ז [[אור זרוע/א/קלט|ח"א סי' קל"ט]] שגם הוא כתב שם כדברי העיטור רב פפי משמיה דרבא אמר על ביעור חמץ ורב פפא אמר לבער חמץ. 

{{תועפור|כא}} עיין הגמי"י [[הגהות מיימוניות/מילה/ג|רפ"ג מהל' מילה]] שהביא שם דברי רבינו ולמד מדברי רבינו שאין שם ברכה זו כשאין שם אבי הבן, וכדברי הרמב"ם שם "אם אין שם אביו אין מברכין אחרים ברכה זו ויש מי שהורה שיברכו אותה ב"ד או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן", ועיין הגהות תשב"ץ קטן סי' תמ"ט שכתב מברך האב להכניסו אחר ברכת המילה לפי שאין בידו לקיים המצוה בשל אדם אחר, וט"ס בשל וצ"ל כשמל אדם אחר, וכ"ה בכלבו [[כלבו/קכד|סי' קכ"ד]] ע"ש הרר"פ, ובנדפס כתוב כאן ואני בנימן קבלתי לברך בין מילה לפריעה כדי לקיים דברי שניהם דכיון שלא פרע אין גמר המצוה עדיין עובר לעשייתן קרינא ביה, מפי רבי מאיר יצ"ו עכ"ל. וכ"כ הרא"ש [[רא"ש/שבת/יט/י|פי"ט דשבת ס"ס י']] ועיין מש"כ לעיל [[יראים/תא#א|סי' ת"א אות א']]. וכתב בספר כורת הברית ליו"ד הל' מילה סי' רס"ה סק"ה עמש"כ הריעב"ץ בפותח כיון לכן נתקנה ברכה מיוחדת למילה לבדה שהיא בריתו של א"א וז"ל לא זכיתי להבין כו' דנהפוך הוא לאשמעינן דנתנה פריעה לאברהם אבינו וכן משמע בפירוש מהב"ח ע"ש עכ"ל, ועיין לעיל בביאורי [[#ה|אות ה']]. והנה התוס' ב[[תוספות/שבת/קלז/ב#אבי|שבת קל"ז ב' ד"ה אבי]] כתבו שראיית ר"ת לברך אבי הבן להכניסו אחר המילה מדקאמר העומדים שם אומרים כשם שהכניסו לברית מכלל שכבר הכניסו ע"כ ולכן רבינו היראים שהסכים לפרש"י שאומר קודם המילה כתב בסמוך לתרץ מסירתו לבעל ברית זו היא הכנסתו במילה ורבינו לא ס"ל מש"כ המרדכי פ"א דפסחים דמברכין אחר המילה להכניסו דחיישינן שמא תתקלקל המילה והוי ברכה לבטלה וכ"כ בס"ס הכלבו דא"כ על המילה היכי מברך עובר לעשייתה ובבגדי ישע להשל"ה כתב ב' תירוצים לחלק בין ברכת מילה לברכת להכניסו עיי"ש ועיין שו"ת הרי"ף [[שו"ת הרי"ף/רצג|סי' רצ"ג]] ומש"ש המגיה.

וראיתי להשם חדש כאן שחקר אם מצוה על העומדים שם לומר כשם שהכנסתו כו' או הוא רשות, ועיין [[בבבלי/סוטה/מ/א|סוטה מ' א']] העם מה הם אומרים כו', וכתב המעדני יום טוב בפ"ג דברכות סי"ח אות ע' דמשמע שמנהג העם הוא ולא חיוב מדברי חכמים, וכ"כ הצל"ח ל[[צל"ח/ברכות/כא/ב|ברכות כ"א ב']] תוד"ה עד מדנפשיה וזהו כוונת הגרעק"א ב[[שו"ת רבי עקיבא איגר/א/נח|תשובה סי' נ"ח]] שכתב והך מילתא להניח ידו על המזוזה אין לו מקור בש"ס רק בשו"ע יו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/רפה|סימן רפ"ה]] בהג"ה בשם מהרי"ל וכוונתו ככוונת התוס' בברכות שם דאין לו מקור בש"ס שצריך לעשות כן דמ"ש ב[[בבלי/עבודה זרה/יא/א|ע"ז י"א א']] חזא מזוזתא דמנח אפיתחא אנח ידיה עלה, מעצמו היה עושה כן, ולחנם תפסו עליו חכמי לב ה"ה מהרי"צ מעקלענבורג בסדורו עיון תפלה מ"ת בברכת מזוזה, ובס' אשי ישראל למס' שבת י"ד א', והר"ר מ"ש בצופה להמגיד שנה ח' גליון מ"ו הערה י' ואמרו כולם שנעלם מהגרעק"א ד' הגמרא דע"ז שם, ואנכי לא כן עמדי. וא"כ בנידון דידן נמי העומדים שם אומרים משמע שמעצמן נהגו כן ולא חיוב מדברי חכמים ולא דמי לההיא ד[[בבלי/יבמות/קו/ב|יבמות ק"ו ב']] שהביא השם חדש דהתם מקרא דרשינן ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ועיין ש"ך [[ש"ך/יורה דעה/רסה#ג|יו"ד סי' רס"ה סק"ג]] בנידון {{גופן||וילנה|הִכְנַסתו}}. 

{{תועפור|כב}} '''חק.''' כ"ה לפנינו בגמרא אבל בנדפס '''וחוק''' וכ"ה ב[[ירושלמי/ברכות/ט/ג|ירושלמי פ"ט דברכות]]. 

{{תועפור|כג}} '''חי''' חלקינו צורינו '''צוה'''. כ"ה בנדפס וכ"ה בירושלמי שם, ולפנינו בגמרא חי חלקינו צוה, ועיי"ש בירושלמי דליתא למען בריתו אשר שם בבשרינו. 

{{תועפור|כד}} בחי' הרשב"א שבת שם כתב וא"ת מנ"ל באברהם שנתקדש מן הבטן י"ל דדילמא קים להו דילפינן לה בג"ש דידיעה ידיעה באברהם כתיב כי ידעתיו ולהלן כתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך עכ"ל ורבינו כתב כאן קידש מבטן כל הצדיקים כו' אולם התוס' במנחות [[תוספות/מנחות/נג/ב|דף נ"ג ב']] כתבו שפי' במדרש דכתיב באברהם כי ידעתיו וכתיב בירמיה כו' א"כ מבואר במדרש הגז"ש שכתב הרשב"א ולא זכיתי למצוא המדרש כעת. 

{{תועפור|כה}} בנדפס כתב המסדר וז"ל: ולי בנימן צעיר נראה לפרש, ידיד זה יעקב שנתקדש מבטן אמו כדאיתא בב"ר ויתרוצצו הבנים בקרבה לשון ריצה היתה עוברת במדרשו של שם ועבר ויעקב היה מפרכס לצאת היתה עוברת בבית ע"ז עשו מפרכס לצאת. וחוק בשאירו שם, שנולד מהול דאמרינן בב"ר פ' פ"ג ושני לאמים ממעיך יפרדו אמר רבי ברכיה מיכן שנולד מהול. וצאצאיו חתם באות ברית קודש, מה שאין כן בבני אברהם ויצחק שהרי כפרו במילה בני עשו וישמעאל, ע"כ.

והנה מש"כ פ' פ"ג ט"ס וצ"ל פ' ס"ג. ועיקר פירושו עיין [[אור זרוע/ב/קז|או"ז סי' ק"ז]] ובערוך ערך ידיד בשם רב שרירא. ובהגהות יד שאול ליו"ד ריש סי' רס"ה כתב, עיין תשובת הגאונים הנד"מ בברלין סי' פ"ט שפי' ידיד מבטן זה יעקב כו' ולא העיר מהנ"ל.

{{תועפור|כו}} עיין בב"י [[בית יוסף/יורה דעה/רסה|יו"ד סי' רס"ה]] שכתב ע"ש המרדכי סוף יומא דמה שהורגלו לברך על הכוס הוא מטעם שאין אומרים שירה אלא על היין ודוחק. שם חדש.

ועיין בסוף ספר כורת הברית בקונטרס דברי שלום אות כ"ה שכתב שם גם כן שהוא רק סמך בעלמא להמנהג דשאר שירה לכ"ע בלא יין עיי"ש, אולם רבינו כתב שהוא מתוך חביבות המצוה והוא כמ"ש ב[[בבלי/שבת/קל/א|שבת ק"ל א']] כל מצוה שקיבלוה בשמחה כגון מילה, והרמב"ם בתשובה בספר קובץ תשובות הרמב"ם סי' ע"א שכתב שם תשובה אין הברכה צריכה כוס ע"כ ר"ל בימי התענית ובאופן השאלה אם אירע מילה ביו"כ או ת"ב אבל בשאר הימים מודה לדברי רבינו וסיום ד' הרמב"ם שם ולכן אין מביאין כוס כלל כו' ר"ל אפי' שלא לברך בפה"ג רק לברך כורת הברית כלשון השאלה שם א"צ. ועיין יד שאול יו"ד [[יד שאול/יורה דעה/רסה#ד|סי' רס"ה אות ד']].

{{תועפור|כז}} בנדפס כתוב כאן: ולי בנימן צעיר נראה, דאין אנו חוששין משום ערוה בכך כי היכי דלא חיישינן בצואתו כדאמרינן בסוכה [[בבלי/סוכה/מב/ב|[מ"ב ב']]] קטן האוכל כזית דגן פורשין מצואתו וממימי רגליו ד' אמות דעד שאינו אוכל כזית דגן לא איקרי צואה ה"נ לא מיקרי ערוה שהרי הבא על הקטנה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אינו נהרג עליה ואפילו היא בתו או אחותו או אחת מכל העריות שבתורה {{ממ|[{{כ}}[[בבלי/נדה/מד/ב|נדה מ"ד ב']]]}} א"כ י"ל כיון דנפקא לה מתורת ערוה בהאי נפקא נמי בהאי גוונא ועוד דאמרינן בברכות לענין קריאת המיטה {{ממ|[[בבלי/ברכות/כד/א|[כ"ד א']]]}} אם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר לקרוא ק"ש דאין בהם משום ערוה וספק בידי עד יבא מורה צדק עכ"ל. וכ"כ העיטור הל' מילה ריש ח"ד ויען ששם כתוב בקצרה ובשיבוש ראיתי להעתיק לשונו כפי מה שכתב התניא רבתי סי' צ"ד ע"ש וז"ל כתב בעל עשרת הדברות ז"ל כו' קטן לא בריר מילתא שפיר דאיכא דמדמי ליה לצואה דלא מפרשינן מינה עד שיאכל כזית דגן ולא צריך למכסייה ואיכא מ"ד דלא דמי לצואה וצריך למכסייה ומסתברא דלא הוי ערוה עד שיהא ראוי לביאה כדגרסינן בק"ש היה ישן במטה ובניו וב"ב בצדו לא יקרא ק"ש אא"כ טלית מפסקת ביניהם ואם היו בניו וב"ב קטנים מותר עכ"ל ועיין שו"ע או"ח סי' ע"ה [[ביאור הגר"א/אורח חיים/עה#י|ביאור הגר"א סק"י]]. והטור [[טור/יורה דעה/רסה|יו"ד סי' רס"ה]] שכתב וי"א שצריך לכסות ערות הקטן בשעת הברכה כוונתו לשיטת רבינו הרא"ם כאן ודלא כהב"י שם שכ' דהי"א הוא דברי רבינו יונה בס"פ מי שמתו ועפי"ז כ' במכשירי מילה ליישב לשון הטור אחרי דגם רבינו יונה מודה בזה כמש"כ הב"י א"כ מנו י"א ע"ש והובא הספר מכשירי מילה בדברי ספר כורת הברית ליו"ד סי' רס"ה ס"ק נ"ג, ואין התחלה כלל לקושייתו, וכבר כתב בספר ברכי יוסף ליו"ד [[ברכי יוסף/יורה דעה/קעט#יד|סי' קע"ט דין י"ד]] שכפי הנראה לא היה להבית יוסף ספר יראים כי אם כת"י, כי הנדפס נדפס שנת שכ"ו אחר שכבר נתפשט הב"י בעולם ונדפס כמה פעמים.

{{תועפור|כח}} '''המברך אומר כו'.''' הוא כגי' היש ספרים שכתבו הרשב"א והריטב"א בחידושם שכתוב בהן המל אומר על המילה והמברך אומר למול את הגרים וכ"כ הרב בעל ההלכות ז"ל דתרתי תקינו תחילה וסוף כשאר המלות עיי"ש ספי"ט דשבת וכ"ה לפנינו בגמרא אבל התוס' ב[[תוספות/פסחים/ז/ב#לא|פסחים ז' ב']] ד"ה לא סגיא כתבו המל גרים מברך למול את הגרים שהמברך חייב למול כמו האב המל, ועיי"ש במהרש"א שכתב על דברי התוס' דכן הוא בהדיא בברייתא בסוף פרק רבי אליעזר דמילה במל את הגרים דמברך למול כו' עיי"ש. ונראה שכיון לגי' הרי"ף שם וכ"ה בספרים מדוייקים המל את הגרים אומר אקב"ו למול הגרים ולהטיף כו' בא"י כורת הברית ולאחר המילה אינו מברך כלום ועיין בכסף משנה [[כסף משנה/מילה/ג#ה|פ"ג מהל' מילה ה"ה]] שהניח בצ"ע לשון הרי"ף שם שמסיים ובתר דמהיל ליברך למול כו' ובאמת הוא לשון הבה"ג דף כ"ד ג' (ד' ווארשא) ד"ה פסק ובה"ג לשיטתו דמברך שתים, וכ"כ בהגהות יד שאול ל[[יד שאול/יורה דעה/רסח#ה|יו"ד סי' רס"ח ס"ה]] אך לא ראה שהוא שאלת הכסף משנה.

{{תועפור|כט}} המוסגר הוספתי מהנדפס. ומה שכתב רבינו '''בני ארץ ישראל מוהלין במים''', האשכול בהל' מילה כתב אנשי מזרח מוהלין על המים כו' ועיי"ש בנחל אשכול שכתב וז"ל בני בבל נותנין הערלה במים ובני א"י בעפר עיין אבודרהם ושערי צדק ובהגמי"י מוחלפת השיטה עכ"ל וכ"כ הגרד"ל בביאור פדר"א פכ"ט בהגהות אות י' דט"ס הוא מש"כ בהגמי"י דבני בבל נוהגין בעפר כמבואר בכל המקומות שהביא שם בני מזרח במים ובני מערב בעפר ובני מערב הן בא"י עיי"ש.

{{תועפור|ל}} כוונת רבינו בפירושו דלא נימא הפירוש מוהלין במים היינו למצוץ דמי המילה ולשפוך הדם על המים אבל הערלה משליכין בעפר מש"ה פירש רבינו משליכין הערלה במים ומינה דבבני בבל שמוהלין בעפר פי' ע"כ נותנין הערלה בעפר וכלשון הפרקי דרבי אליעזר {{ממ|[[פרקי דרבי אליעזר/כט|פכ"ט]]}} מכאן אמרו חכמים מכסין את ערלת הדם בעפר הארץ עכ"ל, ולשון ערלת הדם הוא מגומגם ונראה דצ"ל שם את הערלה והדם בעפר כו', ודלא כמש"כ הנודע ביהודה מהדו"ת [[נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/קסב|חיו"ד סי' קס"ב]] וז"ל שבדברי הגאון [רב יהודאי שהביא הטור יו"ד סי' רס"ה] לא נזכר ליתן הערלה בעפר רק למול על העפר והיינו הדם יזוב על העפר וזה שנהגו לתת הערלה בעפר אינו מדברי הגאון כו' עכ"ל. ולשון העיטור הוא במתא מחסיא מנהג למהול במים כו' ונופל דם המילה על המים כו' ועיי"ש בהעיטור שהביא לשון הפרקי דרבי אליעזר מכסין את הערלה בעפר ולא זכר שם הדם והוא נכון בפדר"א ערלת האדם ודע דחסר בעיטור תיבות דכתיב וארחצך במים לראיה לבני מזרח שמוהלין על המים עיי"ש. 

{{תועפור|לא}} ופי' ממ"ש אין מים בו סומכין שלא לימול על המים רק להשליך לעפר כמו לבור כרוי בעפר לשון הגרד"ל בביאורו לפדר"א [[רד"ל/פרקי דרבי אליעזר/כט#נב|פכ"ט אות נ"ב]].

וראיתי להעיר כאן עמש"כ בספר פענח רזא שמות כ"ד ו' עה"פ וישם באגנות וז"ל פרש"י להזות עליהן שנכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים וקשה דבחולין ויבמות אמרו אבותינו מלו ולא טבלו וי"ל דהתם אבותינו אברהם יצחק ויעקב קאמר. מהר"ר יעקב. עכ"ל. ותמהני דב[[בבלי/יבמות/מו/ב|יבמות מ"ו ב']] נראה להדיא דאבותינו היינו בימי משה כשיצאו ממצרים וקבלו התורה ודברי רש"י הם דברי ר' יהושע דאמר התם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה ור' אליעזר היא דאמר התם דאבותינו מלו ולא טבלו ול"ל דאין הזאה בלא טבילה עיי"ש בתוד"ה ור' יהושע:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}