עריכת הדף "תוספת יום הכיפורים/יומא/פו/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף פ"ו ע"א'''}}

גמרא ועל ל"ת לא ורמינהי כו' לא תשא וכל דדמי ליה איכא למידק לפי תירוץ זה אמאי נקט חוץ מלא תשא נימא חוץ מלא תעשה גמור יש לומר דנקט חוץ מלא תשא לאשמועינן דמדכתיב גבי לא תשא לא ינקה שמעינן דבאיסור לאוין אין תשובה מכפרת לחוד אי נמי נקט לא תשא משום חדושא דאף על גב דלא עביד מעשה דעקימת שפתים לא חשיב מעשה כדאיתא פ"ג דשבועות דף כ"א אפ"ה אין תשובה לחודה מועלת וכ"ש שאר לאוין דאית בהו מעשה אין תשובה לחוד מכפרת ודו"ק:

ת"ש רי"א כל שהוא מלא תשא כו' איכא למידק ודקארי לה מאי קארי לה הלא התירוץ פשוט כדשני לעיל לא תשא וכל דדמי ליה יש לומר דהכא הוה ס"ל למקשה דהוי דוחק לאוקומי לא תשא וכל דדמי ליה משום דקתני מלא תשא ולמעלה והתרצן דחק עצמו ואמר דגם ברייתא זו ה"ק מלא תשא וכל דדמי ליה ולמעלה תשובה תולה כו' ומכל מקום ק"ל בגופא דברייתא דאין הלשון מדוקדק דרישא קתני מלא תשא ולמטה תשובה מכפרת כלומר ולא תשא אינו בכלל וסיפא קתני מלא תשא ולמעלה תשובה תולה כלומר ולא תשא בכלל הוא והוא דוחק לפר' חד לישנא בתרי פי' ודו"ק:

ת"ש לפי שנא' בחורב ונקה כו' ופרש"י לפ"ש בחורב תשובה ונקה לאחר מעש' העגל כו' מתוך פי' על מעשה העגל הוא אומר ונקה והלא מעשה העגל הוא מן החמורות דעכו"ם הוי ממיתת ב"ד וברייתא מיירי דעל לאוין הוא דתשובה מכפרת חוץ מלא תשא י"ל דגבי מעשה העגל כל מי שעבד עכו"ם מת או נהרג וג' מיתות נדונו שם כמשחז"ל והביאו רש"י פרשת כי תשא וישראל הנשארים לא היה להם עון דעכו"ם דהוא ממיתת בית דין אלא איסור לאו בלבד דלא תעשה לך פסל ומהאי טעמא עשה אהרן את העגל ולא מסר עצמו למיתה שלא לעשותו כמו שהוא הדין בעכו"ם וג"ע וש"ד יהרג ואל יעבור דזה אינו אלא בעכו"ם גופיה אבל לעשות פסל הוא מאיסורי לאוין ואינו מחוייב למסור עצמו על קדוש ה' ולגבי עון זה דלא תעשה לך פסל דהוא איסורי לאוין דנתנו נזמיהם לעשות עגל על זה נאמר בחורב ונקה לשבים ודו"ק:

תניא על מה תשובה מכפרת כו' ועל ל"ת גמור כו' ק"ל דמה צ"ל ועל ל"ת גמור השתא כריתות ומיתות בית דין מתכפרין ל"ת גמר מיבעיא ויש לומר דהוי לא זא"ז לענין תליה ל"מ דכריתות ומיתות ב"ד אין תשובה לחודה מכפרת אלא תולה אלא אפילו ל"ת גמור תשובה תולה אך קשה דא"כ היל"ל תשובה תולה ויוה"כ מכפר על מיתות ב"ד וכריתות ועל ל"ת גמור דמיתות ב"ד חמירי מכריתות ויראה דלענין כריתות ומיתות ב"ד הוי לא זא"ז לענין כפרה וכן הוא הלשון השגור בכל מקום כריתות ומיתות ב"ד ונקט לא תעשה גמור באחרונה דהוי לא זא"ז לענין תשובה תולה דאינה מכפרת לחודה כדפרישית ודו"ק:

תניא ר"א אומר א"א לומר ונקה כו' ופירש"י דכתיב נקה לא ינקה גבי הדדי ע"כ וק' דאפילו לא כתיבי גבי הדדי היו מכחישין זה את זה. ויראה דרש"י דקדק מ"ש א"א לומר ונקה שכבר נאמר כו' ומשמעות הלשון דכתיב לא ינקה קודם ונקה והיינו טועים לפרש דקאי אלא ינקה דכתיב בפ' יתרו גבי לא תשא ועל זה הוא דמשני ונקה לשבים אפי' לשבועת שוא וזה הפך ברייתא דלעיל דאמרו דשבועת שוא היא מן החמורות ותשובה לחודה לא סגי לה לכן בא רש"י לאשמועינן דמאי דרמי קראי לאו היינו לא ינקה דכתיב גבי שבועת שוא אלא דכתיבי גבי הדדי פ' כי תשא כנ"ל ועי' בס' יד יוסף דף רע"ז דהקשה על זה דמאי קמ"ל דמנקה הוא לשבים ולא ידענא מאי ק"ל דחדוש גדול אשמועינן דמנקה לשבים בל"ת גמור הפך תנא אחר דאמר דתשובה אינה מכפרת על ל"ת. ורש"י פ' כי תשא הביא ברייתא זו והקשה הרא"ם מהא דאמרינן פ"ק דר"ה דף י"ז גבי י"ג מדות ה' ה' אני הוא קודם שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא ויעשה תשובה א"כ למאי אצטריך מדה זו יע"ש. ולע"ד יראה במ"ש שם הרא"ש בר"ה וז"ל וא"ת מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא וי"ל אע"פ שגלוי כו' א"נ קודם שיחטא בעכו"ם כו' יע"ש וא"ל על תירוץ השני מהא דאיתא פרק קמא דקדושין דף ט"ל ע"ב ודלמא מהרהר בעכו"ם הוה כו' הרי משמע מהכא דהב"ה מעניש במחשבה דעכו"ם אף על גב דעדיין לא חטא והוא הפך מ"ש הרא"ש ויראה לתרץ במ"ש רש"י על פסוק וקראתי בשם ה' לפניך כו' ללמדך סדר בקשת י"ג מדות יע"ש וחנותי פעמים שארצה לחון עכ"ל הרי די"ג מדות של רחמים הוא לפעמים כשירצה לחון ואם כן ההוא דקדושין ודלמא מהרהר בעכו"ם הוה וענשו הב"ה בשעת מחשבה לא רצה הקב"ה לחון עליו להמתין שלא להענישו עד שיעשה מעשה ואז יצרף המחשבה עם המעשה והיינו דהרא"ש. עי"ל דסבירי ליה להרא"ש דזה פלוגתא דאמוראי שם בקדושין דף מ' ע"א דר' אסי אמר מחשבה רעה אין הב"ה מצרפה למעשה כו' עולא אמר דמש"ה הנני מביא אל העם הזה פרי מחשבותם הוי כדרב הונא כו' וא"כ מ"ש רב אסי בשאר עבירות יאמר רב הונא גבי עכו"ם דמהרהר לעכו"ם אינו נענש בשעת המחשבה וכשיעשה עכו"ם ממש מצרפה עם המעשה ודעת הרא"ש לפסוק כעולא ודו"ק. והנה לפי דעת הרא"ש דמפרש אני ה' קודם שיחטא היינו בחשב לעכו"ם ומינה דאני הוא לאחר שיחטא היינו שעבד עכו"ם ובתשובה לחוד סגי וכיון דעכו"ם היא מן החמורות לא סגי ליה תשובה לחוד אלא לענין שהקב"ה ירחם עליו אבל החטא עצמו של עכו"ם אינו נמחל לו אלא תשובה ויום כפור תולין ויסורין ממרקין כשאר כל כריתות ומיתות בית דין כמ"ש ר' ישמעאל בברייתא דחלוקי כפרה וכמ"ש הרמב"ם ספ"א דתשובה אבל מדה של ונקה לא ינקה דר"ל מנקה הוא לשבים איירי במי שעבר על לא תעשה גרידא דבהא בתשובה לחודה הוא מכפר לגמרי לדעת האי תנא דל"ת הוא מן הקלות ודו"ק:

שאל ר' מתיא בן חרש את ראב"ע שמעתי ד' חלוקי כפרה כו' ופירש רש"י. א"ל ג' הן הנחלקין כו' ואיכא למידק אמאי קאמר ג' הן ולא רצה לחשוב חלוקה קמייתא דתשובה מכפרת על עשה ואילו לא מסתפינא מכבודו דרש"י ז"ל הייתי מפרש דתשובה דמכפרת על עשה הוא מכלל הג' ומאי דמפיק ממניינא הוי ההיא דחלול ה' דאין לו כפרה עד שימות ואין ראוי להכניסה במנין ולומר ד' חלוקי כפרה כיון דאין מתכפר לו בעודו חי עד שימות ואין המתים נכנסים למנין חלוקי כפרה אלא בעלי תשובה שהם חיים וכן מצאתי שפירש בעל העקדה שער ס"ג ולפי דרך זה יומתק מה שכתב התנא אבל מי שיש בידו חלול ה' כו' דמאי אבל דקתני והלא היא אחת מג' חלוקי כפרה והיל"ל ומי שיש בידו חלול ה' אלא לפי מאי דפרישית דחלול ה' אינו נכנס בכלל חלוקי כפרה לכך שינה לשונו ואמר אבל וראיתי בדברי מרן כסף משנה ספ"א דתשובה הביא ברייתא זו וכתב עלה כלומר ג' הן הנחלקין דהיינו אחד עבר על עשה ב' על ל"ת ג' על כריתות ומיתות ב"ד אבל עבירה דחילול ה' שהיא צריכה לכולם אינה מהמנין ויראה לי להליץ בעד רש"י ז"ל דהכריחו לפרש דעבר על עשה אינה מכלל החלוקים משום דדייק לישנא דבריייתא דקאמר ג' הן ותשובה עם כל אחד מהם דס"ל דה"ק דמלבד התשובה צריך שיצטרף דבר אחר דהיינו תשובה ויוה"ך או תשובה ויוה"ך ויסורין או תשובה ויוה"ך ויסורין ומיתה ומאי דסיים הברייתא אבל מי שיש בידו חלול ה' יש לתרץ לישנא דאבל דבא לרמוז דאפי' לא עבר רק אעשה אם בשעה שעבר היה חלול ה' אין לו כפרה עד שימות ושוב ראיתי בירושלמי בפרקין דמייתי ברייתא זו וקתני בהדיא גימל הם חוץ מהתשובה ועיין ביפה מראה טעם לדבר יע"ש:

עבר על עשה ושב אינו זז משם כו' הקשה מהרי"ט בדרשותיו דף רל"ב דמאי אינו זז דקאמר וכי עד כמה הוה ס"ד שיתלה ועוד היכי יליף משובו בנים דאינו זז משם והלא ארפא משבותי' להבא משמע ותירץ ע"ש וק"ל מנ"ל להרב ז"ל לפרש דמה שכתב הכא עבר על עשה דמיירי בסרבן שחזר לסורו ולכן יראה לי לפרש כשיטת רש"י והרמב"ם ואגב אתרץ קושית התוספות וכולן שחזרו בהן כלומר דעשו תשובה לת"ק אין מקבלין אותן עולמית ר"ל אין מקבלין להחזיקם בתורת חברות לסמוך עליהן עולמית אלא מזמן לזמן צריך לבודקן אולי יהיו חוזרין לסורם ורבי יוחנן סובר חזרו בתשובה במטמוניות דיש להם יראת שמים בסתר אבל בפרהסיא אינם חוזרין בתשובה מפני הבושה שלא ילעגו עליהם בני אדם אין מקבלין אותם חזרו בפרהסיא מקבלין אותם ור"ש ורבי יוחנן בן קרחא אומרים בין כך ובין כך מקבלין אותם כלומר אף על גב דבמטמונית שב ולא בפרהסיא שנאמר שובו בנים שובבים אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי וכן פסק הרמב"ם ספ"ג דתשובה ועל פי זה יאמר עבר על עשה ושב אף על גב דהתשובה היא במטמוניות אין אומר נמתין עד שישוב בפרהסיא אלא אינו זז משם עד שמוחלין שנאמר שובו בנים שובבים אף על גב דעדין הוא שובב שהרי לא בפרהסיא שב והיינו ארפא משובותיכם עתיד כלומר דהב"ה יעזרהו לשב במטמוניות שיחזור גם בפרהסיא. ומכל מקום ק"ל היכי פסיק מהך קרא דמיירי דעבר אעשה והלא קראי מוכחי בישראל השבים מעבודת עבודת כוכבים ומזלות כדפירש רש"י ירמיה סימן ג' יע"ש ואפשר ליישב דקרא מיירי בגדולי ישראל שלא היו מוכיחים על דורם העובדים עבודה זרה והיו הגדולים עוברים אעשה דהוכח תוכיח ועליהם נאמר שובו בנים שובבים דעברתם על עשה דתוכחת כיון דשבתם בתשובה להוכיח בצנעא אע"ג דלא שבתם בגלוי להוכיח בפרהסיא ארפא משובותיכם ומכאן למדנו עבר על עשה כו':

עבר על ל"ת כו' איכא למידק מנ"ל לאוקמי קרא דעבר על ל"ת גרידא והלא פשטיה דקרא משמע דלכל חטאת האדם הוא דמכפר איברא דרש"י כתב דחלוקי כפרה נפקא מסברא הקל לקלה והחמור לחמורה מ"מ צריך לבקש איזה רמז בפסוק דלא איירי אלא בל"ת ויראה דיש רמז מדכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ודרשינן עבירות שבין אדם למקום יוה"ך מכפר אבל שבין אדם לחברו כגון שחבל בחברו או גזלו אינו מתכפר עד שירצה חברו והנך עבירות דבין אדם לחברו דבריצה את חברו סגי היינו בחייבי לאוין כגון גזל או חבל את חברו ואם כן דכותה דהנך חטאות דהם חייבי לאוין בעבירות שבין אדם למקום הוא דאמר קרא כי ביום הזה יכפר עליכם דלא סגי בתשובה לחוד אלא תשובה תולה ויה"ך מכפר ועיין מ"ש הרב מאור עינים וראיתי שהקשה הרב שם דמאי נ"מ במ"ש דעבר על לא תעשה תשובה תולה ויוה"ך מכפר דמאי נ"מ שיכופר מיד או ביוה"ך כיון דס"ס יכופר ביוה"ך וליכא למימר דנ"מ אם לא יגיע עד יוה"ך דמ"מ יכופר במיתה ויראה לע"ד דנפקא מינה להכריע את העולם לחובה כיון דלא נתכפר עדיין ושוב ראיתי דקו' זו קדומה ביפה מראה דף קל"ב ע"ג ועיין בס' תאוה לעינים מ"ש בזה ודוק:

עבר על כריתות ומיתות ב"ד כו'. איכא למידק מנ"ל דאכריתות ומיתות ב"ד יסורין ממרקין דלמא אכרי' דקילי סגי יסורין למרק אבל מיתות ב"ד לא סגי יסורין למרק אלא יצטרך מיתה למרק דומיא דחלול ה'. ויראה להשיב לזה כשנקדים דבשמואל ב' סי' ו' כתיב דאמר נתן הנביא בשם ה' לדוד על שלמה אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם ואז"ל במדרש והביאו הילקוט והוכחתיו בשבט אנשים זה הדד ורזון בן אלידע שנאמר ויקם ה' שטן לשלמה את הדד ויקם אלקים לו שטן את רזון בן אלידע כדכתוב במלכים א' סימן י"א ובנגעי בני אדם אלו המזיקין בנוי דאדם הראשון וכן פירש רש"י בתילים פ"ט פר' ופקדתי בשבט פשעם והנה שם במלכים א' סי' י"א כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו כו' וילך שלמה אחרי עשתרות אלקי צידונים כו' ויעש שלמה הרע כו' ולכן כתיב אחר זה ויקם ה' שטן לשלמה את הדד ואת רזון שהם היסורין ופקדתי בשבט פשעם לכפר על מה שחטא בעבודת כוכבים ומזלות ועכו"ם היא ממיתות ב"ד למדנו שכריתות ומיתות ב"ד מתכפרין ע"י היסורין. וא"ת והלא שלמה לא עבד עבודת כוכבים ומזלות ממש וכמ"ש ספ"ה דשבת רי"א כתיב במלכים ב' כ"ג ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל כו' אפשר בא אסא ויהושפט ולא ביערום עד שבא יאשיה וביערם כו' יע"ש ובעל כלי יקר דף קל"ג ע"ג הביא סוגיא זו וכתב וז"ל וצ"ע מאי איכא בין ס"ד למסקנא והרב תירץ יע"ש ולע"ד יראה דלקס"ד במה זו דכמוש דכתיב אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב לא בנו אותו אפי' נשיו של שלמה אלא אנשים אחרים שהיו לפני שלמה בנו אותה ומשום דלא מיחה שלמה בנשיו בשאר עכו"ם שהיו עושים תלה הכתוב במה דכמוש דבנאה שלמה לגנאי כי היכי דאשכחן לשבח דתלה הכתוב דיאשיה ביער במה דשיקוץ צידונים אף על גב דהוא לא ביערה אלא הראשונים ביערו אותה תלה הכתוב בו לשבח משום דבער עכ"ום אחרות ועל זה פריך והכתיב ויעש שלמה הרע בעיני ה' כלומר וכתיב בתריה אז יבנה שלמה דמשמע דבזמן שלמה נעשית במה זו דכמוש ומשני אלא מפני שהי"ל למחות בנשיו כו' וכיון שכן יקשה איך מוכח דיסורים ממרקים על כריתות ומיתות ב"ד הלא שלמה לא בנה הבמה ולא עשה עכ"ום אלא על שלא מיחה בנשיו שבנו הבמה ושעבדו עכ"ום כתיב ופקדתי בשבט פשעם י"ל כיון דאשכחן דכתיב ויעש שלמה הרע בעיני ה' ושיקל הכתוב לשלמה מה שלא מיחה בנשיו שבנו הבמה ושעע"ז כאלו הוא עושה הרע בעיני ה' וחזינן דמתכפר לו על ידי יסורין כדכתיב ופקדתי בשבט פשעם למדנו דכריתות ומיתות ב"ד מתכפרין ע"י יסורין:

וא"ל אם יסורין ממרקין לכריתות ומיתות ב"ד וכך היא המדה לכל בני האדם מה הבטחה הבטיח ה' לדוד דאם יחטאו בניו ופקדתי בשבט פשעם וחסדי לא אפיר מעמו י"ל דהבטחה היא דכשיתעורר זרע דוד לשוב בתשובה מיד הב"ה יביא לו היסורין לגמור כפרתו אבל שאר בני אדם לא הובטחו בהבטחה זו שימהר הב"ה להביא עליו יסורין להשלים כפרתו דכמה בני אדם יש דאינם מוצאים חן בעיני ה' כדי שישלח עליהם יסורין לגמור כפרת' בחייהם אלא עונותם תלוי עד יום המיתה וקרוב לזה מצאתי ביפה מראה דף קל"ב ע"ד יע"ש וראיתי לרמב"ם ספ"א דתשובה כשהעתיק ברייתא זו כתב וז"ל עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה וכו' ואיכא למידק מה בא ללמדנו במה שחזר לומר ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין עכ"ל ויראה דבא לרמוז דלא תימא דהא דלא סגי יוה"ך לכפר ובעי יסורין היינו בזמן דליכא קרבנות אבל בזמן דבה"מ קיים דאיכא שעיר סגי לכפר יוה"ך אף על גב דלא יבואו עליו יסורין לאפוקי זה בא ואמר לעולם כלומר אפילו דאיכא שעיר אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבאו עליו יסורין וכ"ת מנ"ל להרמב"ם חדוש זה יש לומר דמגופא דקרא נפקא דכתיב ופקדתי בשבט פשעם דאיירי על שלמה שהביא עליו יסורין לכפר לו מה שחטא ואמאי הלא בזמן שלמה היו מקריבין שעיר אלא ודאי כדאמרן, וא"ת והלא כתב הרמב"ם לעיל מזה דשעיר מכפר על הקלות ועל החמורות כשעשה תשובה ופי' דהחמורות הם כריתות ומיתות בית דין יש לומר דאותה כפרה היא כפרה קלישא שמקלין לו מן הדין אבל אינה כפרה גמורה אלא ע"י יסורין הבאים עליו והיינו דקאמר ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה כו'. עוד יש לומר דמ"ש ולעולם בא לרבות דאפילו יעברו עליו ב' יום כפור לא תימא דיוה"כ א' יתלה ויוה"כ הב' יגמור כפרתו במקום יסורין קמ"ל דלעולם אין מתכפר כו' עי"ל דמ"ש ולעולם בא לאפוקי אם באו היסורין לכללות המדינה שהוא בה דיש שם מכת מדינה אין אותם יסורין גומרים לו הכפרה אלא בעינן יסורין מיוחדין שיבואו עליו ולא על זולתו כדי שיתבייש על חטאתיו ויתכפר לו עוד אפשר דבא לאפוקי אם היו עליו יסורין כבר קודם יוה"כ ופסקו היסורין קודם יום כפור ובא עליו יום כפור לא נתכפר לו דבעי' שהיסורין יבואו עליו אחר יוה"כ לכפר לו כפרה גמורה ודו"ק:

אבל מי שיש בידו חלול ה' ופירש"י חלול ה' חוטא ומחטיא ואיכא למי' היכא רמיזא בקרא דאיירי בחוטא ומחטיא יש לומר דקרא כתיב בישעיה כ"ב ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד כו' כלומר דהקב"ה מיצר על ישראל על חורבן ביה"מק בד' צומות וכנגדן אמר ד' לשונות בכי מספד קרחה חגור שק וכתיב אחר זה והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין כו' כלומר אבל לפניו בד' צומות עם ישראל על חורבן ביהמ"ק ויש אנשים חוטאים ומחטיאים ועושים מרזיחים וזהו והנה ששון ושמחה כו' ואומרים לחבריהם הרוצים להתענות פרוש מן הצבור המתענים ואכול ושתו עמי כי מחר נמות ומה בצע להתענות היום ועליהם נאמר אם יכופר העון הזה לכם וכו' דלא די שהוא לא התענה להתאבל על ירושלים אלא שחטא והחטיא את אחרים וזהו חלול ה' דמיתה ממרקת כנ"ל. ובהא דקתני אבל מי שיש חילול ה' בידו כו' לעיל כתבתי בפירש תיבת אבל ועיין ביפה מראה דף קל"ג ע"ב גם מהרי"ט בדרשותיו דף רל"ג יע"ש עוד ראיתי למהרי"ט שם דהקשה אמאי לא חשיב חלוקת כפרה אחרת דמיתה בלא תשובה מכפר אכריתות ומיתות בית דין כסברת רבנן דפליגי על ר' בשבועות דף י"ג חוץ מפורק עול ומגלה פנים ומפר ברית ולפי הדרך דפרישית בריש סוגיין דהכא כי רבנן לא מוקי קרא דהכרת תכרת בג' חמורות אלא בעכו"ם ונמצא דבכריתות ומיתות בית דין איירי קרא דבעי תשובה ומיתה והיינו ודאי בלא יסורין אבל אם באו עליו יסורין נתכפר לו קודם שימות לא קשיא מידי דתשובה עם מיתה כבר מנאה ר' ישמעאל ומיתה בלא תשובה אינה מכפרת על כריתות ומיתות בית דין ואפילו אעשה מיתה לחודה אינה מכפרת אם לא חזר בתשובה אלא צריך שיקבל עונשו בגיהנם כנ"ל ודו"ק:

וראיתי בספר אזני יהושע דף מ"ז ע"ב דהקשה קצת קו' על ברייתא זו דמ"ל לתנא לומר דכריתות ומיתות בית דין חשיבי כחדא להתכפר עם יסורין דלמא מיתת בית דין בעי מיתה ולא סגי ליה ביסורין אלא מיתה וחילול ה' לא סגי במיתה ולפי מה שפירש לעיל דבקרא אם יכופר לכם עון הזה עד תמותון יש הוכחה דמיירי בחילול ה' דחוטא ומחטיא אתי שפיר. וזה ראיתי שדקדק הרב הנז' במ"ש רש"י ומסתברא דקל לקלה וחמור לחמורה דאמאי כ' רש"י הך מסתברא קודם שיזכיר חילול ה' דבעי מיתה דבתר כולהו הול"ל הך ומסתברא דהא גם בקרא דכתיב כו' יע"ש. ולע"ד יראה דודאי רש"י סבירא ליה דאין הכרח חותך לאוקומי קרא דתשובה לחוד מהני בעשה ותשובה עם יוה"כ ללא תעשה ותשובה וכיפור ויסורין לכריתות ומיתות לחילול ה' אלא עיקרא דמלתא הוא הסברא דהקל לקלה והחמור לחמורה ובסמך הסברא שהיא העיקר בקשנו רמזים בפסוקים ליפות הדרשא אבל עיקרא דמלתא אסברא קא סמכינן והיינו דכתב רש"י ומסתברא הקל לקלה כו' ומה שכתב רש"י הך מסתברא בתר ג' קמאי דהיינו עשה ולא תעשה וכריתות ומיתות בית דין משום דהנך ג' בבות הם מיני עבירות זו למעלה מזו וחלוקה דחילול ה' אינה מחמת כובד העבירה מצד עצמה אלא מצד העושה אותה דלמדין ממנו לחטוא וזה תלוי לפי גדולת האדם שלמדין ממנו להקל והתנא עצמו הגדיל חלוקה זו מהנשארים ואמר אבל מי שיש בידו חילול ה' משום דחילול ה' דהוי חוטא ומחטיא הוי אפילו בעשה ולא תעשה אם אדם גדול הוא החוטא דלמדין הימנו לחטוא ועל זה הבדילה התנא ואמר אבל כו' אפילו בעבירות עשה ולא תעשה אינו מתכפר אלא במיתה ולכן רש"י ז"ל אחז דרך התנא והפריד חלוקה דחילול ה' מהשאר ואמר עלה למדנו שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה כלומר למדנו דיש עבירה אפי' מהקלות דעשה ולא תעשה יש פעמים דאין מתכפרים אלא במיתה כשיש בעשייתה חילול ה' דלמדין הימנו באופן דהך למדנו דכתב רש"י גבי מיתה דהיא על חילול ה' לא דמי ללמדנו קמאי דיש כפרה דתשובה סגי ויש כפרה דבעי תשובה ויום הכפורים ויש דבעי יסורין דאותם לימודים הם סברות לחלק על מיני העונות הקל לקלה והחמור וכו' והך למדנו על כפרה דבעי מיחה הוא מין למוד אחר דאפילו אעברה קלה כגון עשה ול"ת יש פעמים דבעי מיתה ולכך לא עירב רש"י הלימודים לכתוב בתר כולהו ומסתברא דקל לקלה כו' כנ"ל ומ"ש רש"י באזני ה' צבאות אמר הנביא באזני אמר הקב"ה כו' הקשה הרב הנז' מי שאל ממנו פירש הכתוב לכשיגידהו ומחזי נדרש ללא שאלוהו ותירץ הרב דק"ל לרש"י מי אמר דעונש זה לדורות דלמא לפי שעה אמר כן לזה אמר רש"י באזני גילה הקב"ה דמדנקט ל' גילוי אזן משמע דלדורות הוא יע"ש וק"ל דרש"י לא הזכיר תיבת ונגלה והעיקר חסר מהספר ורש"י לא תפס בתיבת ונגלה אלא תפס באזני ה' כו' ויראה דכוונת רש"י היא משום דהוא הקדים תחלה ואמר חילול ה' חוטא ומחטיא אחרים והיינו כשגדול א' עושה דבר מגונה שלמדין הימנו לזלזל בדבר יותר חמור כדמוכח בסוגיא דלקמן דאמר ה"ד חילול ה' כו' באופן דחילול ה' לא משכחת לה אלא בגדול הדור והרגיש רש"י מנ"ל דקרא בגדול הדור שעושה דבר מגונה איירי דלמא מ"ד אם יכופר העון הזה כו' היינו אפילו להדיוטות דמזלזלים שלא לצום ולהתאבל על ירושלים יש להם עונש זה משום דהקב"ה מתאבל על ירושלים והם אוכלים ושותים ונמצא דעונש המיתה הוא על איכות העבירה מצד עצמה לא מצד העושה אותה לכן פירש"י דההכרח הוא משום דכתיב באזני ה' צבאות דמהו זה שאמר הנביא דנבואה זו נאמרה לו באזניו טפי משאר נבואות אלא דאמר הנביא באזני כלומר שים הדבר הזה באזניך ובאזני דכוותך שהם גדולי הדור שאם יעשו דבר מגונה בהם דוקא הוא חילול ה' ולא יכופר להם עד ימותון בשביל שלמדין מהם אבל לא תשים הדבר הזה באזני ההדיוטות דלגבי דידהו אינו חילול ה' דאין למדין מהם ודו"ק:

ובמ"ש התנא אבל מי שיש בידי כו' ולא ביוה"כ לכפר כו' קשה מ"ש ולא ביוה"כ מכפר דמשמע דלפחות תולה להגין עליו מן היסורין והא ליתא דאפילו לענין תליה תשובה ויום כפור לא סגי לתלות מן היסורין והכי הוי ליה למימר אין לו כח בתשובה ויום כפור לתלות שלא יבואו עליו יסורין ולא ביסורין למרק ויראה לומר כיון דעון חילול ה' הוא בגדול הדור דעובר אעשה או לא תעשה דלמדין ממנו שאר בני אדם ונמצא חוטא ומחטיא לכן אמר אבל מי שיש בידו חילול ה' דעבר אעשה אף על גב דבעלמא תשובה מכפרת הכא אפילו תליה מן היסורין לא מהני ליה תשובה לתלות שלא יבואו עליו יסורין ואם יבא עליו יום כפור לא תימא דסליק דרגא ויתכפר עליו אלא גם אין לו כח ביום כפור לכפר אחילול ה' בעשה ובעי דיבואו עליו יסורין ואפילו אם יבואו עליו יסורין אין כח ביסורין למרק אלא כולם תולים וכ"ת לאיזה ענין כולם תולין הא כל מקום דאמרינן תולין הוא מן היסורין וכיון דהכא מיירי דבאו עליו יסורין לענין מה חולין ויראה דכיון דבאו עליו יסורין חדש אחד או ב' לפי שקול אל דעות דסגי ליה באותם יסורין מהיום ההוא והלאה שוב אין לו עוד יסורין ולז"א כולם תולין כלומר שלא יבואו עליו עוד יסורין ומיתה ממרקת וכי תימא מאי נפקא מינה דאינו מתכפר עם היסורין עד שימות והלא בלאו הכי סוף אדם למות מי גבר יחיה ולא יראה מות יש לומר דהמות שלו תהיה שלא בזמנה ואפילו הוא זקן יהיה בכרת דיומי או יציאת נשמתו תהיה בצער וכיוצא בזה כתב ביפה מראה דף קל"ג ע"א יע"ש ודו"ק:

ת"ר חילול ה' א"ר כגון אנא דשקילנא כו' והרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה דין י"א כתב וז"ל ויש דברים שהם בכלל חילול ה' כו' כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר כו' ודבריו תמוהים דהם הפך הגמ' ומרן בכ"מ כ' דגי' הרמב"ם נראה שהיא בהפך כו' יע"ש ומשמע דר"ל דאין חילוק ממקום למקום אלא החילוק הוא דאם תובעים ממנו ואינו משלם מיד איכא חילול ה' ואם לא תבעוהו ליכא חילול ה' וזה ודאי דוחק גדול בפירש אתר דתבעי ואתר דלא תבעי דאינו מקומות אלא מציאיות ותו דמה שכתב בסמוך אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דתבעי הוא לא יתיישב על פי פירוש הכ"מ דאינו רוצה לומר מקום אלא מציאות וכבר ראיתי בס' אזני יהושע דף מ"ז ע"ד דנתקשה בזה וע"ש מה שתירץ יע"ש. ולע"ד יראה דלעולם הרמב"ם גריס כגירסתינו אלא דהוא ז"ל מפרש דמה שאמרו היכי דמי חילול ה' דשקילנא בשרא ולא יהיבנא דמי לאלתר אינו רוצה לומר במי שלוקח בהקפה דאם כן הוי ליה למימר דשקילנא בשרא בהקפה אלא דרך הקצבים למכור בהקפה כל השבוע וביום הששי דרך הטבח לילך ולתבוע הקפותיו של אותה השבוע ובזה הוא דאמר דלא יהיב דמי לאלתר רוצה לומר סמוך לתביעה ראשונה דכיון דמאחר לפורעו אחר תביעה ראשונה אומר הטבח דרוצה לגוזלו ולומד ממנו להיות מזלזל בגזל ועז"א אביי ל"ש אלא באתרא דלא תבעי פעם ב' בשבוע אחר הקפות שבוע שעברה אבל באתרא דתבעי בשבוע ב' או ג' הקפות שבועות שעברו ואינם מקפידים להתפרע מידי שבוע בשבוע מכל בני האדם דיש פעמים שפורעים בסוף השבוע ויש פעמים בסוף החדש והקצבים תובעים להם בכל שבוע ואם יש מעות ללוקחים נותנים להם ואם אין להם ממתינים להם ותובעים לשבוע אחר או לסוף החדש ואין מקפידים בזה בכי האי גוונא ליכא חילול ה' ונמצא דמ"ש הרמב"ם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעים והוא מקיפן מיירי באתרא דלא תבעי אלא פעם א' ורגילים לפרוע מיד אחר תביעה א' וזה דמשנה מנהג עירו דהמוכרים תובעים לו והוא מקיפן מה שאין עושין אחרים הוא חילול ה' דחושב הקצב דרוצה לגוזלו כנ"ל ודוק:

אמר רבינא ומתא מחסיא כו' פרש"י מקומו של רבינא ע"כ ויש להתבונן מה בא ללמדנו יש לומר דרש"י בא לאפוקי דלא תימא דרבינא בא להעיד על מקום אחר שלא היה דר בה דאם היה דר בה רבינא הוי ליה למימר ומתא דידן והיה קשה דזה הפך השגור לנו מכל התלמוד דמתא מחסיא הוא מקומו של רבינא לכן בא רש"י ולימד לנו דאין לחוש דהאמת הוא דהוא מקומו של רבינא. אי נמי יש לומר דכונת רש"י שהרגיש מה בא רבינא ללמוד דמתא מחסיא הוא אתרא דתבעי והלא הדרים שם ידעו מנהג מקומה אלא רבינא בא ללמד דהוא לימד דעת את הקצבים והנהיג שיהיה מקומו אתרא דתבעי כי היכי דלא יכשלו בחלול ה' ומזה ילמוד כל גדול בעירו להנהיג שיהיה אתרא דתבעי ועיין שלהי קמא א"ר ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא ולא פרש"י שם מקומו של רבינא ודוק:

אביי כדשקיל בשרא וכו' לפי פשט השמועה דבאתר דלא תבעי אסור ליקח בהקפה עובדא דאביי הוי באתרא דתבעי ולכך היה לוקח בהקפה ולימד לנו דהיה פורע לשני השותפין וכדפרש"י אמנם לפי מה שפי' דעת הרמב"ם דמותר ליקח בהקפה לעולם אלא דבאתר דלא תבעי פעם ב' צריך לפרוע מיד בתביעה א' ואם לאו איכא חלול ה' אפשר לומר דעובדא דאביי דלקח בהקפה הוי באתרא דלא תבעי פעם ב' ובתביעה א' היה פורע לא' מהשותפין וכששותף הב' היה תובעו היה חוזר ופורע לו ולא היה א"ל פרעתי לחבירך שמא יסבור שהיא דחיה או שמא ישכח חברו שפרעו אביי ויש כאן חילול ה' ודוק ועיין בחדושי הלכות דביאר דברי רש"י ולא ידעתי מה בא ללמדנו:

רבי יוחנן אמר כגון אנא כו' ופרש"י ואין הכל יודעים כו' ע"כ ומלתא דפשיטא דר"י לא הי' בו עון חילול ה' כיון דאנוס הי' ללכת ד"א בלא תפילין ותורה ומ"ש כגון אנא ר"ל אותו שילמוד ממני ללכת ד"א בלא תורה ותפילין ואין לו חולשא ומיחוש כאב הראש כמוני אותו יקרא שחילל את ה' שילמדו ממנו להקל אבל בדידיה ודאי לית חילול ה' כיון דאנוס הוא. ובירוש' פרק היה קורא גרסי' ר"י בקייטא דלא הוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון ברם בסיתווא דהוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה ויש מוכיחים מכאן דאסור להניח תפילין של ראש ע"ג כובע הדק שע"ג הראש ומרן הב"י דחה ראייתם דר"י הוה מזיק לו הקרירות אפי' אם היה מניחם ע"ג כובע דק ולכך לא היה מניחם כלל ובס' שתי ידות דף ל"ד ע"ב הביא הירוש' הנז' עם גירסא הפוכה ר"י בסיתווא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון ופי' דבימי ר"י היה שמד שלא להניח תפילין ובסיתוא דהוה חזיק רישיה מחמת הצנה היה יכול ללבוש התפילין בהצנע תחת הסודר כו' יע"ש וממ"ש הכא ר"י כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תפילין משמע דטעמו הוי משום חולשא ולא משום סכנה:

גם ראיתי דברים זרים בס' הנז' דמסיים להוכיח דתפילין של יד צריך להניחם ע"ג חלוק ולא ע"ג בשר ממה שאמ' שם בירושלמי על מה שהיה לובש ר"י תפילין כל היום ואינו אסור משום ערוה ומשני אפרקסין היה לובש מבפנים יע"ש ודבריו אינם נראים כלל דודאי תפילין של יד צריך להניחם ע"ג בשר ומאי דפריך היאך ר"י לובש תפילין כל היום והלא כיון דר"י בעל בשר היה ודאי דבקיץ מפני החום הגדול היה פושט בגדיו ונמצא לבו רואה את הערוה ומשני אפרקסין היה לובש מבפנים דהיינו דלא היה פושט מעליו המכנסיים והחלוק ולעולם היה מניח תפילין ע"ג בשר ועיין ביפה מראה פ' היה קורא:

ר"י אמר כגון אנא דמסגינא כו' איכא למידק מאי בינייהו דר' ור"י י"ל דבהא פליגי דרב סבר דליכא חלול ה' אלא כשלמדין הימנו לזלזל בחייבי לאוין כגון גזלה וגניבה אבל אם למדין לזלזל בעשה אינו חילול ה' ור"י ס"ל דאפילו למדין לזלזל בעשה מיקרי חילול ה':

ורבי ינאי אמר כל שחבריו מתביישין מחמת שמיעתו ושם רע היוצא עליו אע"ג דהוא שקר דכל שם רע הוא שקר אפ"ה מיקרי חילול ה' אר"ן בר יצחק כו' יראה דר"ן בר יצחק לא בא לחלוק דא"כ היל"ל ר"ן בר יצחק אמר כו' אלא ר"ן לפרושי דר' ינאי קא אתי דאמר כל שחבריו מתביישין ממנו דהיינו שיצא עליו שם רע אע"ג דהוא שקר וכן מוכח מדברי הרא"ש ופי' ר"ן דלא מיקרי חילול ה' אלא כשטעו העולם וסברו דהשם רע הוא אמת עד שאו' שרא ליה מריה לפלניא אבל אם נתברר לעולם שהוא שקר אע"ג דהביא עצמו לידי חשד עד שהוציאו עליו שם רע אין כאן חילול ה' ודוק:

אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' אלקיך כו' בהרי"ף ורא"ש ועין יעקב וילקוט פרש' ואתחנן ובירמיה סי' ג' מייתי ברייתא זו וגריס בסיפא אבל מי שקורא ושונה כו' מה הבריות אומ' עליו אוי לו לפ' שלמד תורה כו' וק"ל למה הבריות מזלזלים בתורה ויראה דטעמייהו משום דהם תולים דזה שלמד לעשות רשעיות מכח התורה ע"ד מ"ש פ"ג דסוטה כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות דכיון דנכנסה חכמה באדם נכנסה בו ערמומיות לעשות דברי עבירה בהצנע ואמרינן בפ"ה דבתרא אין עושין את המחק צדו אחת עבה וא' קצרה כו' ועל כולן אמר ריב"ז אוי לי אם אומר שמא ילמדו רמאין אוי לי אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין ת"ח בקיאים במעשה ידינו גם בפר' חלק דף ק"ט דרש רבי יוחנן מש"ה חתר בחשך בתים יומם חתמו למו דפי' ההמצאה שהיו עושים לחתור בתים וכששמעו הרשעים אותה דרשא חתרו בצפורי ש' מחתורות יע"ש. הרי דיש פעמים דיש רשעים למדין רשעיות מתוך התורה ועז"א אשריהם ב"א שלא למדו תורה וזהו חילול ה' דהקב"ה נתן לנו התורה לדעת להזהר ולפרוש מכל התחבולות רשעיות והבטיחנו הקב"ה דהתורה מצלת מן החטא ועתה שרואים בהפך הוא חילול ה' דאומרי' ח"ו אין יכולת ביד הקב"ה ובתורתו להציל את האדם מן החטא ודומה לחילול ה' הרמוז בפר' באמור עם ה' אלה ומארצו יצאו כלומר דאין יכולת להציל חכמיו וחסידיו כדפרש"י:

א"ר חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה וכו' כתב הרי"ף בס' מאור עינים יש לדקדק כיון שר' חמא עצמו מוקי לקרא דארפא משובותיכם בתשובה מחמת יראה שהוא כבעל מום שנתרפא למה לא הודיע מעלת התשובה של אהבה שעוקרת החטא לגמרי ולע"דנ דכונת ר' חמא לומר בא וראה מעלת התשובה אפילו תשובה גרועה שהיא מחמת יראה מביאה רפואה לעולם שנאמר ארפא משובתם של כל העולם כולו ואוהבם בנדבת לבי יען נמצא ביניהם איש אחד ששב בתשובה וזהו כי שב אפי ממנו והרפואה שמביא בעולם היינו משום דאמרינן ריש שבועת הדיינין וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מחמת הערבון וכששב העובר עבירה בתשובה מביא רפואה לעולם ועיין בס' תאוה לעינים מה שכתב בזה גם מ"ש ס' הנז' מס' ר"ה סי' י"ד ועיין בס' בינה לעתים דף כ"ט ודוק:

ר"ה בר חנינא רמי כתיב כו' ל"ק כאן מאהבה כו' איכא למידק דמה טעם שישובו מיראה אחר שא"ל שישובו מאהבה ולכאורה יראה דה"ק אני מצוה לכם שובו בנים שובבי' מחמת אהבה ולפחות אם לא תוכלו לשוב מאהבה שובו מחמת יראה וארפא משובותיכם אמנם יראה כשנדקדק בכתוב ירמיה סימן ג' קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את דרכם כו' וכתיב בתריה שובו בנים כו' וקשה מה מצוה להם שישובו הרי כבר שבו ונשמע בכייתם שהיו אומרים כי העוו את דרכם כו' אלא הענין הוא דהם שבו מחמת יראה ולכן היו בוכים ואומרים כי העוו את דרכם וכיון דתשובתם היתה מיראה לא היה להם פנים להתפלל לנוכח לפני ה' אלא היו מתודים בלשון נסתר כי העוו כו' וא"ל הנביא בשם ה' אין זו תשובה מעולה אלא שובו בנים שובבים תשובה מעולה והתוודו לפני ה' לנוכח דתשובה עם הוידוי נסתר שעשיתם לא הועילה לכם אלא שעשיתי רפואה לכם והיינו ארפא משובותיכם וע"כ עשו תשובה מעולה ולכן כתיב אחר זה הנני אתאנו לך כי אתה ה' אלקינו וגו' דשבו מאהבה והתוודו לנכח ה' ופה אל פה דברו עמו ודוק:

רב יהודה רמי כתיב שובו בנים וכו' וכתיב אנכי בעלתי בכם ל"ק כאן מאהבה כו' וקשה דמעיקרא יראה דפריך ורמי תרי קראי ח"א שובו בנים וח"א אנכי בעלתי בכם ומשני כאן כו' והרואה יראה דבפסוק ואנכי בעלתי בכם כבר כתיב שם בירמיה סי' ג' שובו בנים שובבים כי אנכי בעלתי בכם ואיך מתיישב דבחד קרא קרו להו בנים ואומר כי בעלתי בכם ותו אמאי מעיקרא לא פריך קרא גופיה דכתיב שובו בנים כי אנכי בעלתי בכם דקשיא קרא רישיה אסיפא י"ל דה"ק שובו בנים כלומר שהייתם לי בנים מעיקרא וע"י חטאתכם גליתם מלפני ואין אתם לפני אפי' בערך עבדים ולפחות שובו בנים דמעיקרא להיות ע"י התשובה במדרגת עבדים כי אנכי בעלתי בכם והשתא רמי דבקרא אחרינא כתיב שובו וכו' ארפא משובותיכם אלמא דעל ידי התשובה הם חוזרים להיות במדרגת בנים ומשני כאן מאהבה כו' ורש"י כתב ואית דגרסי כו' וירא' לע"ד דאית דגרסי דחו גירסתינו מחמת מה שהקשתי לעיל וק"ק לפי גירסתם איך כתיב קודם שישובו שובו בנים כי אנכי בעלתי בכם קודם שתשובו דהאדם בחירי ואפשר שלא ישוב בתשובה מעולה מאהבה או מיראה י"ל דכשיתעורר האדם לשוב מאהבה או מיראה הקב"ה מקדים להיות אדונו ומסייע לו לשוב כי הבא ליטהר מסייעין אותו שישוב בתשובה שלימה:

אמר ר"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד דמר אמר מגעת ומר אמר אינה מגעת ויראה דישראל כשהם צדיקים פרצופותיהם חקוקת בכסא הכבוד כדכתיב ישעיה סי' מ"ט הן על כפים חקותיך וכשח"ו חוטאים משליך פרצופם משם וכמ"ש על פ' השליך משמים ארץ תפארת ישראל דבעונות ישר' השליך זיו איקונין של יעקב החקוקה בכסא הכבוד וכן נמי אשכחן בירמיה סי' כ"ב דכתיב חי אני נאם ה' כי אם יהיה יכניה חותם ע"י ימיני כי משם אתקנך וכתיב שם כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כו' וכשחזר יכניה בתשובה נולד לו זרובבל והתנבא עליו חגי הנביא ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאילתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם ואז"ל כלפי שנגזר על אביו לנתק חותמו הועילה לו תשובתו ונולד לו זרובבל והושם כחותם ובהא קא מיפלגי ר"ל סבר דתשובה מגעת עד כסא הכבוד שהחוטא עצמו יוכל לשוב לחזור ולחקוק פרצופו ור"י ס"ל עד ולא עד בכלל שאינו יכול לחזור החוטא עצמו לחקוק פרצופו בכסא הכבוד ממש אלא שיעלה להיות בפלטין של מלך קרוב לכסא הכבוד ומההיא דזרובבל לא תקשי לר"י דשניא ההיא דבן יכניה הוא דזכה להחקק אבל יכניה עצמו לא זכה לכך אע"גב דשב בתשובה שלימה. ובספר תאוה לעינים פירש דר"ל ס"ל דגדולה תשובה שיש בה כח לכפר אף שכפר בעיקר ועבד ע"ז שזהו עד כסא הכבוד ור"י ס"ל דעל כל דבר תשובה מכפרת חוץ מעובד עבודת כוכבים ומזלות וכופר בעיקר וזהו ולא עד בכלל יע"ש וק"ל מנ"ל דר"י ס"ל דאין התשובה מכפרת על עכו"ם הלא אין לך דבר עומד בפני התשובה ומנשה יוכיח דעכו"ם ונתקבלת תשובתו דת"ק דפ' חלק ס"ל דמנשה אין לו חלק לעולם הבא ואמרינן עלה בגמרא דף ק"ג ע"א אר"י כל האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה ידיהם של ב"ת הרי דר"י ס"ל דהועילה התשובה למנשה אע"ג דעכו"ם לכן מחוורתא כדכתיבנא וראיתי להרמב"ם ה' תשובה פ"ו דין ו' דפסק כר"ל דאין הפרש בין יחיד לרבים ומתברר מדבריו דפירש גדולה תשובה שמגעת עד כ"ה הוי כדפרי' וזכיתי לדעתו והנה פלוגתא זו דעד ועד בכלל אשכחן דאפליגו תנאי ואמוראי בפ' ולחם וקלי כו' עד עצם דהיינו י"ו דניסן מ"ס עד ועד בכלל וי"ו דניסן הוא מכלל האיסור ומ"ס ולא עד בכלל כדאי' במנחות דס"ח ושם אמרו דר"י ור"ל ס"ל ולא עד בכלל ואזדא ר"י לטעמיה ומש"ה אמר ר"י דתשובה מגעת עכ"ה ולא עד בכלל ועיין בחדושי פר' י"ט של ר"ה מ"ש שם באריכות ומ"מ איכא למידק מה טעם נחלקו ר"ל ור"י בהך קרא דנביאים הול"ל לחלוק בפסוק דפ' ואתחנן דכתיב בצר לך כו' ושבת עד ה' אלקיך. ויראה דהתם אליבא דכ"ע הוו עד ולא עד בכלל משום דמיירי בתשובה שהיא מחמת יר' דהם שבים מחמת הצרות והקללות שבאו עליהם אבל בפ' זה דהושע דהב"ה א"ל שובה ישראל תשובה מאהבה ותשיג מעלה עד ה' אלקיך יען התשובה שעשית עד עכשו מיראה לא עשה לך אלא זדונות כשגגות וזהו כי כשלת בעונך כדלקמן בזה הוא דנחלקו ועי"ל דקרא דושבת לא מיירי התם לענין שיעלה במעלות לחקוק פרצופו בכסא הכבוד אלא לענין שישיג הנבואה כדמסיי' קרא ושמעת בקולו כמ"ש השמע עם קול אלקים כו' אבל בהך קרא דלא כתיב בתריה ושמעת בקול משמע דבא לומר דעל ידי התשובה יעלה במעלות לחקוק פרצופו בכסא הכבוד ובזה הוא דנחלקו כנ"ל ועיין בס' אהבת עולם דף ע"א ע"א יע"ש ודוק:

ומי אמר ר"י הכי והאר"י כו' הקשה בס' מאור עינים דמאי קושיא וכי בשביל שדוחה את ל"ת לית לך שעד כסא הכבוד מגעת ולא עד בכלל ותו דאמאי הקשה ממ"ש ר"י גדולה תשו' יקשה אליו מכח הכתוב לחוד ונימא והכתיב הן ישלח איש את אשתו כו' וכתיב בסיפיה דקרא ושוב אלי נאם ה' ויראה לי דאלולא דאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה ל"ק מכח הכתוב לחוד דהו"א דהק"ק הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר אם ישוב ד אליה עוד הוא עון פלילי וחנוף תחנף הארץ ואת זנית רעים רבים ואתם סבורים לשוב אלי כבראשונה להיותכם חקוקים תחת כסאי בחיבה יתירה כדמות נשואין כבראשונה זה דבר דלא אפש' אלא הלואי תהיה תשובתכם שאקרב אתכם לפלטין להיות תחת כסא הכבוד עד ולא עד בכלל אמנם עתה שאר"י שאין זה פירוש הכתוב אלא כונת הכתוב לומר גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שמבטיחן הכתוב דאע"ג כי את זנית רעים רבים ושוב אלי כלומר שישובו אליו למעלתם הא' להיות חקוקים בכסא הכבוד כדמות נשואין איש ואשה השתא ק"ל מדר"י לדר"י ומשני הא ביחיד הא בצבור דזכות תשובת הרבים עדיפה דמגעת עכ"ה ועד בכלל אבל תשובת יחיד ולא עד בכלל ויש מקשים אמאי לא תירץ כאן מאהבה כאן מיר' ומתרצים דתירוץ כאן ביחיד כו' הוא רמוז בפסוק שובה ישראל לשון יחיד לכן כתיב עד ה' אלקיך ולא עד בכלל אבל בצבור כתיב בתריה קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא כתיב ושובו עד ה' אלמא דהחילוק הוא בין יחיד לצבור ודוק:

אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת כו' מקשים העולם מאי אולמיה דתשובה והלא כך היא המדה דאתי עשה ודחי ל"ת ובס' כסף נבחר דף קצ"ג הביאו מפרש הילקוט ירמי' סי' ג' תירץ בשם רבו ז"ל דהא דאמרינן בעלמא אתי עשה ודחי ל"ת היינו היכא באותו שדוחה את ל"ת מקיים העשה וכדי שזה יקיים העשה אין אנו חוששין לדחו' ל"ת אבל הכא מי שמקיים עשה של ושבת הם כנ"י ונהי שראוי שתדחה ל"ת לחזור עם בעלה אבל מי התיר לבעל לחזור עמה ולעבור על לאו דלא ישוב בעלה מאחר שאינו מקיים שום עשה וכן תירץ בס' אהבת עולם דף ע' ע"ד יע"ש וק"ל דהא תנן בפרק אלו נערות האונס שותה בעציצו אבל נמצא דבר ערוה או שאינה ראויה לבא לישראל אינו רשאי לקיימה שנא' ולו תהיה לאשה הראויה לו ופרכינן עלה בגמרא דף מ' ניתי עשה ונדחי ל"ת ומשני היכא אמרינן ניתי עשה ונדחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומא לעשה אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתא לעשה כלל ע"כ ואם איתא כדברי הרבנים הנזכר' מאי פריך ניתי עשה דולו תהיה לאשה וידחה לאו דממזרות נהי דלגבי דידיה יש עשה דולו תהיה לאשה מ"ע לגבי דידה ליכא עשה והיאך היא תעבור על לאו דלא יבא ממזר בקהל ה'. וכן יש להקשות על הרבנים הנ"ל מהא דגרסי' פ"ק דיבמות דף ב' ע"ב ת"ר אשה אל אחותה לא תקח כו' מה ת"ל לפי שנאמר כו' ופרכינן בגמרא טעמא דכתב רחמנא עליה כו' ל"ת גרידא כו' הרי דאם היה ל"ת גרידא הו"א אתי עשה דיבמה יבא עליה ודחי ל"ת וכן אמרי' פ"ב דיבמות דף כ' דחייבי לאוין יכול לייבם משום דאתי עשה ודחי ל"ת ואם איתא כדברי הרבנים הנז' אמאי עשה דיבום אינו מקיים אותו אלא היבם והאיך יבמתו תעבור על לאו מבלי שתקיים עשה אלא ודאי הדבר ברור {{הערה|'''א) מ"ש''' דהדבר ברור הוא אינו כן דהרי בגיטין {{ממ|[[תוספות/גיטין/מא/א#לישא|דף מא]]}} בתוספות ד"ה לישא שפחה וכו' כתבו בחד תירוץ כיון דבדידה ליכא עשה היא מוזהרת שלא לעבור על הלאו וההיא דכתובות {{ממ|דף מ}} שהביא המחבר ראיה ממנה, בתוספות ישנים שם כתבו באמת דזהו כוונת הש"ס בתירוצם הכא אי אמרה לא בעינא היינו דבדידה ליכא עשה ומש"ה א"א לה לעבור על הלאו וההיא דיבמות ביבום באמת צ"ל דעשה דיבום חל גם עליה וכ"כ הפני יהושע בכתובות שם ועכ"פ לאו מלתא דברירא הוא ואפשר דלאידך תירוצם בגיטין בתוספות שם וכן לאידך פירושים בהת"י דכתובות בההיא דאמרה לא בעינא אפשר דס"ל כמ"ש המחבר כאן וצ"ע: '''הגהת רבי עקיבא איגר ז"ל.'''}} דכל מ"ע דרמיא על א"א ומוטלת עליו לעשותה בחברת אחר דוחה ל"ת שבתורה אעג"ב דלגבי א' מהם ליכא עשה כדאמרן א"כ ה"נ כדי שיקיימו ישראל מצות התשובה לחזור עם הב"ה יכול הב"ה לעבור על הלאו דכך כי המדה דאתי עשה ודחי לא תעשה כדאמרן:

ולע"ד יראה לתרץ כשנבאר תחלה מ"ש ר"י גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה איזהו האי ל"ת ולכאורה יר' דה' גירש לכ"י והלכה כ"י ונשאת לאחר דהיינו דעדכ"ם ואסורה. לחזור לבעלה הראשון דהיינו הב"ה משום לא יוכל בעלה הראשון כו' אמנם זה א"א לומר דה' גירש לכ"י דהרי כתיב בישעיה סי' נ' איזה ספר כריתות אמכם כו' ותו שישראל שעובדים עכו"ם לא חשיב כנשאת לאחר אלא כמי שזנתה עם אחר כדכתיב ואת זנית רעים רבים וגרושה שזנתה מותר' לחזור לבעלה וראיתי למהרי"ט בדרשותיו דף קצ"ח דעמד בסתירת הפסוק דירמיה סימן ג' משמע שהם גרושים ומישעיה סי' נ' משמע דלא נתגרשו ותירץ דהאמת הוא דלא נתגרשו אלא מה שעובדים עכו"ם ישראל הוי כא"א שזנתה תחת בעלה דאסורה לבעלה בלאו לדעת חכמים כמו שאמרו ביבמות דף י"א דמאי לא יוכל בעלה הראשון לקחתה אחרי אשר הוטמאה דרשינן לרבות סוטה שנבעלה ואע"ג דידעינן דסוטה שנבעלה אסורה לבעלה מדכתיב והיא נטמאה היינו איסור עשה אבל לאו לא שמענו אתא ריבוייא דאשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה למיק' עלה בלאו וקרא ה"ק לאמר הן ישלח כו' והלא דברים ק"ו ומה המחזיר גרושתו אחר שנשאת לאחר אסירא זנתה תחתיו לא כל שכן דאדרבה עיקר טומאה דכתיב אשר הוטמאה בסוטה שזנתה איירי ולהכי עביד ק"ו ואפ"ה אני אומר דאע"ג דאת זנית רעים רבים אפ"ה ושוב אלי נאם ה' ומ"ש בירמיה שלחתיה ואתן ספר כריתות אליה פירש הרב דהגט היה פסול לפי שא"ל איני אישך איני בעלך ולא אמר הרי את מותרת יע"ש ועיין כיוצא בזה בהליכות אלי דף ע"ד ולפי זה הדבר מובן דהל"ת הוא מא"א שזנתה דאסורה לבעלה מריבויא דקרא דאשר הוטמאה דדרשינן לה לרבות סוטה שזינתה דאסורה לבעלה בלאו וכתבו התוס' בפ' אלו נערות דף מ' ד"ה ניתי עשה כו' ובכה"ג לא אמרינן עשה כו' משום דאית ביה לאו ועשה יע"ש ואם כן היינו רבותא דתשובה שדוחה ל"ת שבתורה משום דכיון דהוי א"א שזנתה אסירא בעשה דכתיב גבי סוטה והיא נטמאה ואסורה בל"ת דלא יוכל בעלה כו' הוטמאה דדרשינן ליה לרבות סוטה שזנתה דאסור' בלאו וזה חדוש גדול דעשה דתשובה דוחה ל"ת ועשה משא"כ בעלמא כמ"ש התוספות ומה שהזכיר ר"י שדוחה ל"ת ולא הזכיר העשה משום דאיסור עשה הוא פשוט אליבא דכ"ע מדכתיב והיא נטמאה אבל הל"ת הוא חדוש דפלוגתא דתנאי הוי פ"ק דיבמות דף י"א ע"ב דלר"י ן' כיפר א"א שזנתה לית בה לאו ודריש ונטמאה למעוטי מחזיר גרושתו מאירוסין וחכמים דס"ל דאיסור גרושה הוי גם מן הארוסין דרשי ונטמאה לרבות סוטה שזנתה בלאו נמצא דענין הלאו הוא חדוש וזה רמז ר"י במ"ש גדולה תשובה כו' לרמוז דא"א שזנתה אית בה לאו כס' חכמי' וגדולה התשובה היא דאתי עשה דתשובה ודחי לא תעשה ועשה דא"א שזנתה ודוק:

עוד י"ל דרך זה במונח שהב"ה גירש כ"י ודנן כשלוחין וגרושין כי כן מוכח פשטיה דקרא דירמיה ומש"ה שלחתיה ואתן ספר כו' ואע"ג דבישעיה כתיב איזה ספר כריתות אמכם הנה רז"ל במ' איכה אמרו פרק היתה כאלמנה רבנן אמרי למלך שכעס על מטרונא כו' והדבר קשה להבין איך תפיס חבלא בתרי רישין. ויראה דענין זה תלוי במ"ש פ' יש נוחלין דף קכ"ט ובנדרים דף פ"ז והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי וכתב רשב"ם פרק י"נ שאם קדש אשה בפני עדים וחזר תוך כ"ד ואמר ליהוי מתנה אין שומעין לו וחומרא דרבנן היא כו' אלמא מדאורייתא בכולהו מילי אפי' בגיטין וקדושין תכ"ד כדבור דמי אבל הר"ן בנדרים כתב בשם ר"ת דתוך כ"ד כדבור דמי תקנתא דרבנן היא כו' יע"ש ולפי שתי הסברות הללו יובן המאמר הנז' אשר המשילו רז"ל למלך שכעס על מטרונא ונתן לה גיטה ובתוך כ"ד חזר בו וחטפו ממנה וכל זמן שהיתה רוצה לינשא לאחר אומר לה היכן גיטך כלו' שכבר חזרתי בי תוך כ"ד ואין את יכולה להנשא משום חומרא דא"א אבל כשהיא תובעת מזונות לענין ממון הקל הבעל הוא מוחזק ואין מוציאין מידו מספק דא"ל והלא גרשתיך. ואע"ג דאמרינן פ' אלמנה נזונית דף צ"ד א"ר זירא מגורשת ואינה מגורשת חייב במזונותיה כבר אמרו המפרשים דמדינא פטור והראיה דיורשיו אין חייבין לזונה אלא תקינו רבנן שיזון אותה הבעל בחייו משום דאגידא ביה כדי שמחמת דוחקו יתן לה גט כריתות כדי שתוכל להנשא לאחר ותקנה זו לא שייכא גבי קב"ה דאין לו שום דוחק לעשות נסים לישראל דהם המזונות דיותר מה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק באופן דעלה בידנו דכ"י נתגרשה ואח"כ חטף הב"ה הגט מידה בתוך כ"ד וכשרוצה לינשא לאחר א"ל איזה ספר כריתות וכשמבקשת נסים א"ל שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה כו'. ולפ"ז שהאמת הוא דהב"ה נתן גט לכ"י מש"ה בירמיה לאמור הן ישלח כו' הוא כפשטו שנתן לה גט ומ"מ מ"ש ר"י גדולה תשובה כו' האי ל"ת לאו היינו שנשאת לאחר דישראל לא נשאו לאחר וכל מעשיהם שעע"ז אינו אלא זנות כדכתיב ואת זנית רעים רבים כו' וא"א שזנתה תחת בעלה אסורה בלאו דלא יוכל בעלה הראשון כו' אשר הוטמאה לרבות סוטה שזנתה כדאיתא ביבמות וכ"ת כיון דהל"ת הוא משום א"א שזנתה תחתיו ל"ל לכתוב דהב"ה גירש את ישראל י"ל דהדבר מובן על פי ס' הרמב"ם פי"א מגירושין דין י"ד דביאר שם מרן הכ"מ דדעת הרמב"ם הוא דא"א שזנתה תחת בעלה אין בעלה לוקה עליה משום דהוי לאו שבכללות אבל א"א שזנתה תחת בעלה ושוב גרשה אם יחזרנה אצלו אע"ג דלא ניסת לאחר בזה הוא דאיכא לאו ולוקה וקרא ה"ק לא יוכל בעלה הראשון וכו' אם היתה לאיש אחר או אם נטמאה תחתיו וגרשה לא יוכל להחזיר גרושתו אע"ג דלא ניסת לאחר יע"ש וא"כ לפי זה היינו דקאמר אע"ג דהאמת הוא דאם ישלח איש את אשתו והיתה לאיש אחר אם ישוב עליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ובכלל לאו זה הוא א"א שזנתה וגרשה בעלה דלא יוכל להחזירה ואם החזירה עובר בלאו דמחזיר גרושתו אפ"ה אני אומר לכם ואת זנית רעים רבים ושוב אלי כו' והיינו מ"ש ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה דהיינו ל"ת דמחזיר גרושתו אחר שזנתה תחתיו ולזה רמז במ"ש ל"ת שבתורה דתיבת שבתורה מיותרת אלא מפני שיש בכלל לאו זה ל"ת והוא א"א שזנתה ולא גירשה דאסורה לבעלה אבל אינו לאו ממנין הלאווין דהוא לאו שבכללות לדעת הרמב"ם ז"ל אבל כשזנתה וגרשה אם יחזיר גרושתו אז עובר על ל"ת שבתורה כלומר שהוא ממנין הלאוין דהוא לאו חמור דמחזיר גרושתו ולוקין עליו מלבד דאיסור עשה איכא דא"א שזינתה אסורה לבעלה משום עשה דוהיא נטמאה וכשגרשה אסור להחזיר משום לאו דמחזיר גרושתו אע"ג דלא ניסת לאחר וזו היא גדולת עשה דתשובה שדוחה עשה דוהיא נטמאה ודוחה איסור לאו דמחזיר גרושתו כדאמרן אני שמעתי בפי אור עיני חתני וגיסי הרב המובהק המג"ן נר"ו דפירש דטעמא דר"י הוי משום דכתבו התוספות פרק המוצא תפילין דף ק' ע"א וז"ל וא"ת וליתי עשה ולידחי לאו דבל תוסיף ויש לומר דלא דמי כלל לכלאים וציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו עכ"ל וה"נ מן הראוי היה דעשה דתשובה לא ידחה לאו דא"א שזנתה דאסירא כיון דע"י פשיעה הוא בא וזו היא מעלת התשובה שדוחה ל"ת אע"ג דבא ע"י פשיעה:

גמרא א"ר יונתן כו' בעין יעקב גריס הכי אר"י גדולה תשו' שמביא גאולה לעולם שנאמר ובא לציון גואל מה טעם משום דלשבי פשע ביעקב אר"י גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם כו' ויראה לע"ד דר"י ור"י פליגי בהא דאיתא בפרק חלק דף צ"ז ע"ב דמר סבר אם ישראל עושים תשובה נגאלים ואם לא אינם נגאלים ומ"ס דכשיגיע הקץ האמיתי אפילו לא יעשו תשובה נגאלין אלא דאם יעשו תשובה מקרבין הגאולה להביאה קודם זמנה וסברת ר' יוסי הוא כמ"ד אם עושין תשובה נגאלין ומוכח לה מדכתיב ובא לציון כו' הא אם לא שבו אין כאן גואל ור' יונתן חולק וס"ל דבא לציון גואל לא קאי לסיפיה דקרא אלא משום דכתיב בישעיה נ"ט כי יבא כנהר צר ובא לציון גואל ודרשו בפרק חלק דף צ"ז אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר כו' יע"ש וס"ל לר"י דכשיבא הקץ האמיתי אפי' לא יעשו תשובה נגאלין אלא דאם יעשו תשובה הם גורמין לקרב הגאולה ומוכח לה מדכתיב בישעיה סי' נ"ז כה אמר ה' שמרו משפט כו' והקשה הרי"ף היכא רמיזא תשובה בפ' זה ונדחק בתירוץ קו' זו והדבר מובן דבישעיה סי' א' הכתוב מוכיחם יתום לא ישפוטו כו' לכן אמר הכתוב שאם יעשו תשובה דהיינו שישמרו משפט כו' יקרבו את הגאולה וזהו כי קרובה ישועתי לבא:

ורבי יוסי יסבור דהך קרא לא מיירי במעלת התשובה אלא במעלת המשפט והצדקה וכמ"ש פרק קמא דבתרא דף י' ע"א גדולה צדקה שמקרבת הגאולה כו' ועיין בכלים פ"ז דף רי"ד ע"ב ודף רכ"ח ע"א ודוק. אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות עיין בס' עיקרים מ"ד פ' כ"ה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>