עריכת הדף "תוספת יום הכיפורים/יומא/פה/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף פ"ה ע"ב'''}}

נערה ר"א אמר ומה מילה וכו' פרש"י לפי שחייבים עליה כרת לאחר זמן כך שנויה בתוספתא דשבת ע"כ וראיתי התוספת' פי"ו דשבת וז"ל ר"א אמר מילה דוחין עליה כו' והרי הדברים ק"ו כו' וצריך להבין מה היה דעתו של ר"א וכי אינו יודע דמילה אינה דוחה שבת אלא כשהיא ודאי לא כשהיא ספק י"ל דודאי ר"א מודה דספק מילה אינה דוחה את השבת אבל ראייתו היא באופן זה דאם לא ימול בשבת אינו ודאי שיהיה חייב כרת לאחר זמן דאפש' אחר שבת למולו ואפילו שהדבר הוא ספק שמא לא ימול לאחר זמן ויהי' חייב כרת לאחר זמן אנו מחללין עליו עתה את השבת למולו כדי שלא יבא לידי ספק כרת וחכמים דחו לה דלזה הטעם גם בספ' ערלה הוי ליה למימר למול דאפי' ס"ס דפקוח נפש דוחה את השבת ומ"מ יש לי גמגום על ק"ו זה דר"א מכח דהמילה היא באבר אחד ופקוח נפש הוא בכל הגוף ולא ידעתי למה קרא את המילה אבר א' והלא אם לא ימול ויתחייב כרת לאחר זמן הוא מת בכרת והמיתה היא בכל הגוף ופקוח נפש הוי דיש לו מכה גדול' באבר א' ואם לא יעשו לו רפואה באותו שבת ימות וא"כ למה המילה קרי לה אבר א' והחולה קרי ליה כל הגוף ודוק:

ר"ש בן מנסיא אומר ושמרו כו' חלל שבת א' כו' יש להתבונן היכא רמיזא ולכאורה היה נראה לומר דרך הלצה דה"ק ושמרו בני ישראל את השב' כלומר שישמרנו בחיבה ויחללנו כדי לעשות שבתות הרבה אמנם הנכון הוא לפרש הפסוק כפשוטו ושמרו בני ישראל את השבת שלא יחללהו בתנאי דשמיר' זו דשבת תהיה בצירוף לעשות שבתות הרבה דהיינו דהאדם הוא בריא ודייקינן מינה הא אם שמירת שבת זו היא גרמא שלא יעשה שבתות הרבה שימות מחמ' חוליו בכה"ג לא צויתיך לשמור את השבת ונמצא דמדיוקא דקרא שמעי' חלל שבת אחד כדי לשמו' שבתות הרבה וכן פירש רש"י למדקדק בדבריו אך ק"ק ה"ק כדי לשמו' שבתות הרבה והלא אפי' לחיי שעה חיישינן ומחללין עליו את השבת כדלעיל י"ל שישמור שבתות הרבה לאו דוקא אלא ר"ל צוויים הרבה דה' צוני ובחיי שעה דאדם הוא חי עושה כמה מצות והם הנקראים שבתות הרבה ודו"ק:

אמר שמואל דידי עדיפא וחי בהם כו' וקשה דמה ראיה יש מהתם דילמא קרא איירי על האדם עצמו דאינו חייב לקיים המצות אם הוא אנוס והולך למות בעבור שמירת המצות אלא יעבור עליהם אבל שיחלל שבת ישראל זה על ישראל חבירו מנ"ל י"ל דמדיוקא דקרא יליף לה דהול"ל אשר תעשו אותם ותחיו בהם דהוי לשון רבים ולנכח כעין רישא דקרא דכתיב ושמרתם את חקותי וכו' השתא דשני קרא בדבוריה משמע דבא לומר שיחללו שבת שאר אנשים להציל לחבריהם וקרא ה"ק אימתי אני אומר ושמרתם את חקותי כלומ' שלא תחללו את השבת בעבור חבריכם היינו במקום דחברכם אינו מסוכן והיינו דסיים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אבל אם חברכם אינו חי בהם לא תשמרו את חקותי ואפשר דלזה רמז מ"ש לכולהו אית להו פירכא בר מדשמוא' וכו' וחזר ואמר דשמואל ודאי לית ליה פרכא דרצה לרמוז דגם בדברי שמואל לכאורה יש פרכא אבל לפי האמת לית ליה פרכא דהכתוב מדוקדק לשמואל כדפרישית ודו"ק:

מתניתן חטאת ואשם ודאי מכפרין ופירש רש"י ז"ל הם אשם גזילות ומעילות וכו' וקשה במה שכתב רש"י ז"ל ואשם ודאי הם אשם גזלות ומעילות דאמאי נקט הנך תרי בלבד והלא חמשה הם אשם ודאי וכדתנן בפרק איזהו מקומן אלו הן אשמות וכו' גם בפרק בתרא דמס' כריתות דף כ"ה ע"ב ת"ר ה' אשמות מכפרין אשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה ויראה לומר דרש"י ז"ל נקט רישא דמתניתין והוי כמו וכולי ועוד אפשר היה לומר משום דבגמרא פריך אשם ודאי אין אשם תלוי לא ומשני בתי' בתרא הנך אין אחר מכפר כפרתם דהיינו יוה"כ כלומר דמי שמחוייב חטאת או אשם ודאי שעב' עליו יוה"ך חייב להביא קרבנותיו ואלו הוה נקט רש"י אשם נזיר אשם מצורע הוי משמע דוקא אשם ודאי אבל שנטמא בספק או ספק מצורע הו"א דלא יביא אחר יוה"ך והא ליתא דדין הוא דיביא נזיר שנטמא בספק או ספק מצורע קרבנותיו אחר יוה"ך כמ"ש בגמרא כריתות דף כ"ו ע"א דאע"ג דחייבי אשמו' תלוין פטורין אחר יוה"ך משום דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו חטא שאין מכיר בו אלא ה' יוה"ך מכפר אפ"ה נזיר שנטמא בספק או ספק מצורע צריך שיביא קרבנותיו אחר יוה"ך משום דהקרבנות שלהם אתי לאשתרויי להו שיאכלו בקדשים א"כ לכך לא נקט רש"י ז"ל אשם ודאי מכפרין אלא אשם גזילות ומעילות אבל אשם נזיר ומצורע אפילו בספק צריכין להביא אחר יוה"ך כדי לאשתרויי בקדשים ומיהו כל זה איננו שוה דהתניא בגמרא כריתות דף כ"ה ת"ר ה' אשמות מכפרין אשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה ומפרש רבינו דה"ק ה' אשמות אין אחר מכפ' כפרתם דכי מתידע ליה מייתי אשם תלוי אחר' מכפ' כפרתן דלכי מתיידע ליה לא מייתי יע"ש ומ"ש רש"י אשם תלוי הבא על שגגת ספק כרת הוא כסברת רבנן אבל ר"ע סבירי ליה דגם על ספק מעילה אתיא אשם תלוי כדתנן בכריתות דף כ"ב ונקט רש"י סבר' רבנן משום דהלכת' כותייהו כדפסק הרמב"ם פ"א מהלכ' מעילה ופ"ט מהלכות שגגות יע"ש ומ"ש רש"י ובגמרא פריך כו' צריכין אנו למודעי מה בא רש"י ללמדנו ויראה דהוקש' לו ז"ל בגופא דמתניתן דקתני חטאת ואשם ודאי מכפרין מה בא ללמדנו והלא מלתא דפשיטא דהם מכפרים דכפרה כתיב בהו ע"כ בא רש"י ללמדנו דמתני' לאו לגופא אלא לדיוקא אתא למעוטי אשם תלוי דאינו מכפ' והראיה דמתניתן לדיוקא אתא דבגמרא פריך כו' והנה התלמוד תירץ אהך קושיא הנך מכפרי כפרה גמורה כו' וק"ל כיון דמתני' לדיוקא דאשם תלוי אתא ל"ל למנקט חטא' לא לימא אלא אשם ודאי מכפר וחטאת ל"ל לא לגופיה ולא לדיוקא אצטריך ולכאורה יש לומ' דאיידי דהוצרך לומר אשם ודאי נקט נמי חטאת אף על גב דלא אצטריך אמנם יראה דיש ליישב דגם בחטאת אצטריך למתני למעוטי מין חטאת דאין מכפר כפרה גמורה והענין הוא כגון דאכל חלב בשוגג או עשה מלאכה בשבת בשוגג ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו באיזה חטא חטא שנינו בתו' פ"ב דכריתות דהרי זה מביא חטאת ותשחט לשם מה שהוא ותאכל וכ"פ הרמב"ם פ"ב דהלכות שגגות דין ד' ומסיים בתוספ' הנז' דחוזר ומביא חטאת על הידיע' כו' והקשה הראב"ד שם דכיון דהביא חטאת ונתכפ' היאך יביא חטאת אחרת הא הויא ליה חולין בעזרה ותירץ מרן בכ"מ דאפש' ליישב דחטאת שמביא א' מכפר קצת לכשנודע לו ויביא חטאת אחרת תגמר לו הכפרה עכ"ל הרי דלפי' התוספת יש חטאת תלוי כמו אשם תלוי דאינו מכפ' כפרה גמורה וא"כ א"ש דנקט מתני' חטאת ואשם ודאי מכפרין ומלת ודאי חוזר גם לחטאת למעוטי חטאת תלוי ואשם תלוי כדאמרן והתלמוד לא פירש רק חלוקה א' למעוטי אשם תלוי דהיא חלוקה פשוטה אבל חלוקה זו דחטאת תלוי השנוי בתוספ' הוא דין מחודש וי"ס דל"ג בתוס' כמ"ש שם מרן הכ"מ ולפיכך לא ביאר התלמוד דין החטאת ודו"ק:

עוד כתב רש"י חטאת ואשם ודאי מכפרין ומסתמא תשובה איכא שאם לא כו' יראה דטעמו משום הא דתנן ספ"ה דערכין חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם וטעמא כיון דלכפרה אתו לא משהו להו ובפרק קמא דשבועו' דף י"ג גם בפ"ק דכריתות תניא דחטאת ואשם אין מכפרים אלא על השבים ופרש"י פרק קמא דשבועות אין מכפרים אלא על השבים דכתיב והתודו את חטאתם כו' והתודה אשר חטא עליה עכ"ל והנה פרשת והתודו את חטאתם כתיב בפרש' נשא גבי אשם גזלות ופרש' והתודה הוא בפרש' ויקרא גבי שבועת הפקדון וטומאת מקדש וקדשיו ושבועת ביטוי דקרבנם עולה ויורד ומשם אנו למדין למחוייב חטאת דאינו מכפר אלא דעשה תשובה והתודה כדקתני בבריית' אבל אם לא היה משמיענו הברייתא דחטאת אינה מכפרת אלא על השבים אפש' היה לומר דמכפרת אף על גב דלא שב והשתא ניחא מה שכתב בפרק קמא דכריתות דף ז' דרבא היה סבור מתחלה דהאומר לא יתכפ' לי חטאתי חטאתו מכפרת ואח"כ הדר ביה רבא וסבר דאינה מכפרת אם אינה שב מכח הבריית' דקתני אין מכפרין אלא על השבים ועיין בלחם משנה ריש הלכות תשובה דיש לגמגם על דבריו מתוך מ"ש:

מיתה ויום כיפור מכפרים עם התשובה מדלא סגי ליה תשובה עכ"ל דבחמורות מיירי כדקתני סיפא תשובה מכפרת על עבירות קלות כו' על החמורות הוא תולה שיבא יוה"ך ויכפר וקשה הך רישא דיום כיפור מכפר עם התשובה למאי אצטריכ' והלא מסיפא שמעינן לה ואפש' לומ' דאגב דהוצר' לומר מיתה תנא נמי תשובה עם יוה"כ וא"ת סיפא אמאי אצטריכא יש לומ' דאי מרישא הו"א דבחמו' תשובה לא סגי לתלות מן היסורין עד שיבא יום כיפור קמ"ל סיפא דתשוב' תולה מן היסורין בחמורות עד שיבא יום כיפור וה"ה דתשוב' תולה מן היסורין בחמורות עד שימות ויגמר כפרתו והא דתירצתי דרישא דנקט תשובה היא משנה יתירתא ונשנית אגב דינא דמיתה הוא לפי מאי דמוקי התלמוד מתני' כרבי אבל לפי מאי דס"ד דמתני' דלא כרבי וכן הוא האמת לענין הלכה כמ"ש הרמב"ם פ"א הלכו' תשובה רישא דמתני' אצטריכא שפיר לאשמועינן דיום כיפור אינו מכפר אלא לשבים ודו"ק:

האומר אחטא ואשוב וכו' איכא למידק דברישא קתני באומר אחטא ואשו' תרי זמני אין מספיקין בידו לעשות תשובה כלומר דלא יעזרוהו מן השמים כיון דחטא ב' פעמים על סמך התשובה ומשמע ודאי דנהי דלא יעזרוהו מן השמים מכל מקום אם הוא השתדל בכל מאמצי כחו ועשה תשוב' ודאי דמכפר' ועוד משמע דאם פעם א' בלבד הוא דאמר אחטא ואשוב וחטא על סמך תשוב' מספיקין בידו לעשות תשובה כיון דלא שנה בחטא ואלו בסיפא קתני אחטא ויוה"ך מכפר אין יוה"ך מכפר כלומר כיון דחטא על סמך שישוב בתשובה ויכפר לו יוה"ך אין יוה"ך מכפר והוי סיפא הפך רישא בתרי ענייני דברישא באומר תרי זמני הוא דאין מספיקין הא בחדא זמנא אין לו עונש דאין מספיקין ואלו בסיפא אפילו בחדא זמנא דאמר אחטא ויום כיפור מכפר אמר דאין יום כיפור מכפר ועוד שינוי אחר דעונש דרישא הוא עונש קל דאין מספיקין בידו כלומ' דאין עוזרין אותו לשוב אבל אם הוא בעצמו ישתדל לשוב מתכפר לו ואלו בסיפא החמיר עליו העונש ואמר אין יום כיפור מכפר אף על גב דעשה תשובה וקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא ויש להשיב על פי מ"ש בגמרא אהך דסיפ' לימא דלא כר' דתניא כו' ומשני אפילו תימא ר' אגב שאני ויראה מתוך זה הפלפול דסיפא דקתני אחטא ויוה"ך מכפר מיירי באדם שאינו עושה תשובה והוא חוטא על סמך שיוה"כ יכפר לו אפי' לא ישוב בתשובה בכה"ג הוא דאמרי' אין יוה"ך מכפר אף על גב דלא אמר אלא חדא זימנא דכיון דחטא על סמך יום כפור ולא שב בתשובה אין יוה"ך מכפר לו אבל ברישא באומר אחטא ואשו' תרי מני על סמך התשובה נהי דאין עוזרין לו מן השמים לשוב כיון דחטא על סמך התשובה מ"מ אם הוא משתדל לשוב ושב בתשוב' גמורה נתכפרו לו עונותיו ע"י התשובה והיינו ודאי בעבירות קלות כגון עשה ול"ת דתשובה לחודה מועיל להן ועי"ל דריש' מיירי בעבירות קלות דתשוב' סגי להו ובסיפא דאומר אחטא ויום כפור כו' מיירי בעבירות חמורות דבעו יום כפור לכפר וגם עיין בהרמב"ם בפי' המשנה יע"ש:

ואהא דמשמע ממתני' דהאומר אחטא ואשוב תרי זימנא הוא דאין מספיקין בידו לעשות תשובה אבל באומר פעם אחת אין לו עונש זה דאין מספיקין מקשים העולם דהרמב"ם ריש פ"ד דהלכ' תשובה כתב הפך זה דבאומר אחט ואשוב אין מספיקים בידו לעשות כו' משמע מדבריו דבחדא זימנא אין מספיקין בידו לעשות תשובה והל"מ נתקשה בזה ותירץ יע"ש וק"ל לפי פירושו כשמונה הרמב"ם באותו פ' דין ד' ה' דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהם דדומ' לו דאין זה חטא ה"ל למימני נמי האומ' אחטא ואשוב תרי זימנא דאז אינו עושה תשובה מפני שנעשית לו כהיתר ולע"ד יראה דהכרח הרמב"ם הוא ממאי דפריך המקשן בגמרא ל"ל למימר אחטא ואשוב תרי זימנא אלמא דמשמ' להמקשן בפשיטות דבפעם אחת שיאמר אחטא ואשוב יש לו עונש זה דאין מספיקין וא"כ למה נקט התנא תרי זימנא ומשני כדרב הונא כו' וסבירי ליה להרמב"ם דהתרצן לא עקר סבר' המקשן אלא גם התרצן סבירי ליה דבחדא זימנא אין מספיקין כדעת המקשן אלא דהתנא נקט תרי זימנא לאשמועי' חדושא דאע"ג דהוא חטא חמור דנעשי' לו כהיתר אפ"ה כל עונש שלו הוא דאין מספיקין בידו לעשות תשובה כלומר דלא יעזרוהו מן השמים לעשות תשובה אבל אם הוא ישתדל לשוב בכל לבו תשובה מועלת לו ואם היה אומר התנא אחטא ואשוב חדא זימנא הייתי טועה לומר דבתרי זימנא לא יועיל לו תשובה קמשמע לן דאפילו בתרי זימנא העונש שלו הוא דאין מספיקין וכו' והוא הדין באומר פעם א' אין מספיקין דמלתא דסברא הוא דכיון דחוטא על סמך התשובה לא יעזרוהו לשוב כסבר' המקשה ובכן עלו דברי הרמב"ם כהוגן ואין להקשות לפי דרך זה אמאי לא אשמועי' הרמב"ם דאפי' באומר אחטא ואשוב תרי זמני אם שב בתשובה מועלת לו דהרי כבר ביאר הרמב"ם בס"פ הנזכר דכל הדברים המעכבים את התשובה אם עשה תשובה הרי זה בעל תשובה יע"ש ועיין בס' אהבת עולם דף ע"ה מה שכתב בישוב לשון זה של הרמב"ם ויש לי גמגום על דבריו יע"ש:

אמנם רש"י חולק על הרמב"ם וס"ל דדוקא באו' תרי זמני אין מספיקין בידו שכן כתב רש"י על מאי דמשני בגמרא כדרב הונא דכיון דחטא תרי זמני אין מספיקין בידו לעשות תשובה לפי שהעבירה דומה עליו היתר עכ"ל ואיכא למידק לפי דברי רש"י ז"ל דסבירי ליה דמה שכתב רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר היינו לומר דאין מספיקין בידו לעשות תשובה אם כן אמאי אצטריך במתני' לומר דהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה דמשמע דהעונש הוא משום דסומך על התשובה ת"ל משום דחטא תרי זמני ושנה בחטא דנעשית לו כהיתר ואין מספיקין בידו לעשות תשובה אף על גב דלא סמך על התשובה וראיתי בספר תאוה לעינים דעמד בזה ולעד"ן דיש ליישב דהאמת הוא דבחטא תרי זמני אין מספיקין בידו לעשות תשובה כיון שנעשית לו כהיתר מכל מקום מתניתין נקט חדושא דאפילו דשנה בחטא וגם סמך על התשובה באומר אחטא ואשוב כל עונש שלו הוא דאין מספיקין בידו לעשות תשובה כלומר דאין עוזרין אותו לשוב אבל אם הוא השתדל לשוב תשובה מועלת לו ואלו הוה נקיט תנא בשנה בחטא ולא אמר אחטא ואשוב הו"א דבאמר אחטא ואשוב אפילו שב בתשובה אינה מועלת לו כמו אחטא ויוה"ך מכפר קמ"ל ודוק:

עבירות שבין אדם לחברו כו' עד שירצ' את חברו ירא' דה"ק דאף על גב דהשיב לו את הגזלה אשר גזל ממנו אין יום הכפורים מכפר עד שירצהו וישאל ממנו מחילה וכן כתב הרמב"ם פ"ב דהלכות תשובה דין ט' יע"ש וקשה דכתב הרמב"ם פ"ה מהלכות חובל וז"ל אינו דומה מזיק חברו בגופו כו' ויש ליישב דמ"ש בהלכות תשובה דבגוזל חברו צריך שישאל ממנו מחילה היינו משום דגזל ממנו בע"כ דסתם גזלה הכי הוי שגוזל מחברו וחובל בו או מצערו עד שגוזל ממונו בפניו והוי דומיא דחובל בגופו אבל מזיק ממונו כגון שהיה עובר ושיבר כדו ולא נתכוון לצערו אין צריך שישאל ממנו מחילה כיון דשילם לו וקרוב לזה כתב הלחם משנה פ"ה מחובל יע"ש ולפ"ז מה שכתב במתני' עד שירצה חברו לצדדין קתני אם מיירי במזיק ממונו ולא ציערו כיון דשילם לו הרי ריצה אותו ואין צריך לשאול ממנו מחילה דהא לא ציערו אבל בגוזל ממונו בחזקה דציערו מלבד התשלומין צריך שירצהו לשאול ממנו מחילה על הצער ויש להסתפק בחובל בחברו ושילם לו וגם שאל ממנו מחילה אם סגי בהכי או צריך ג"כ להתודות לפני ה' וראיתי בהרמב"ם פ"א מה' תשובה דכתב וכן החובל בחברו או מזיק ממונו וכו' עד שיתודה כו' וכתב שם מרן בכסף משנה ס"פ החובל וכו' ומכל מקום מאי דמפיק לה כו' צ"ע כו' ודברי מרן קשים לשמוע דמאי ראיה מייתי ממתניתין דסוף החובל דהתם מיירי שצריך שיבקש מן הנחבל מחילה אבל שיתודה לה' אין ראיה מהתם ומנ"ל להרמב"ם זה ואפילו תימא דהראיה היא כך דכיון דצריך שישאל מחברו מחילה סברא הוא גם כן דצריך להתודות ואם זו היא כונתו נהי דנאמר דחובל בחברו צריך שיתודה כיון דאשכחן דצריך שישאל מחברו מחילה אבל מזיק ממונו דכתב הרמב"ם פ"ה מחובל דא"צ שישאל מחברו מחילה למה כתב כאן דצריך להתודות והלא הוידוי גבי חובל מפיק לה מדאשכחן דצריך שישאל מן הנחבל מחילה כדאמרן אבל מזיק ממון חברו דאין צריך לשאול ממנו מחילה מנ"ל להרמב"ם דצריך להתודות וצריך לדחוק ולומר דהך מזיק ממון חברו מיירי בגוונא דציער את חברו שהזיק ממונו במזיד לצערו והו"ל כגוזל את חברו או חובל בו דצריך לשאול ממנו מחילה וכיון דמיירי בכה"ג דצריך לשאול ממנו מחיל' מסתברא דגם לפני ה' צריך להתודות זה נרא' לי בישוב דברי מרן בכסף משנה וע"פ הדברי' האלה יומתק לשונו דסיים ומכל מקום מאי דמפיק לה כו' ולכאורה תיבת ומ"מ היא תפילה מבלי מלח ומגומגמת הרבה ועל פי מ"ש דכונת הרב בראיה זו היא דמות ראיה ודוגמא לדבר דכשם דאשכחן דישאול מחברו מחילה מסתברא שיהיה חייב גם להתודות לפיכך סיים ואמר ומ"מ כלומר הגם דלא נעלם ממני חולשת ראיה זו אפ"ה היא דמות ראיה אך מ"מ מאי דמפיק לה כו' כלומ' דלזה לא ידע להביא סמך דנפקא מקרא דמכל חטא' האדם ודוק ואני מצאתי בס' החינוך בפר' נשא מצוה שס"ג דהכי איתא במכילת' דרשא זו דמכל חטאת האדם יע"ש:

דרש ראב"ע מכל חטאתי' כו' במשניות שהם בלי תלמוד גרסי את זו דרש ראב"ע והקשה הרב בינה לעתים בדרשותיו דף מ"ב למה אמר את זו הול"ל דרש ראב"ע והרב ז"ל תירץ יע"ש ואין דבריו מחוורים בזה ועיין בספ' יד יוסף דף רפ"א ולכאורה נראה לי דמשום דהתנא שנה משנתו לעיל עבירו' שבין אדם למקום כו' והוא לא הביא ראיה לדבריו אמר עתה את זו דרש ר' אב"ע כלומ' דמפיק לה מקרא ועוי"ל משום דברישא דמתני' תנן חטאת ואשם ודאי מכפרים ופריך בגמרא אשם ודאי אין אשם תלוי לא ומשני הנך אין אח' מכפר כפרתם אשם תלוי אחר מכפר כפרתם דתנן בפרק בתרא דכריתו' חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהם יוה"ך חייבין ואמרו שם בגמרא דנפקא לן מקרא דמכל חטאתיכם חטא שאין מכיר בו אלא ה' כגון אשם תלוי יוה"ך מכפ' כו' באופן דדיוקא דקרא דלפני ה' וכו' אשמועינן הך דינא דיש חילוק בין אשם תלוי לאשם ודאי ולז"א את זו דרש כלומ' עם הדין שאמרתי לעיל חטאת ואשם ודאי מכפרים דרצה לומר דאין יום כיפור מכפר כפרתם עם דין זה דרש ראב"ע אגדה יפה בהך קרא עבירות שבין אדם למקום יום כיפור מכפ' כו' וראיתי בספר מאור עינים דף קכ"ד ע"ב דפירש דראב"ע סבירי ליה דמי שיש לו עבירות שבין אדם לחבירו אין הקב"ה מכפ' לו אפי' על עבירו' שבינו למקום ור"ע חולק עליו וס"ל דאפי' על עבירות שבין אדם לחברו הקב"ה מכפ' אף על גב שלא ריצה את חברו ואין דבריו מחוורין אצלי ודוק:

אמר ר"ע אשריכם ישראל כו' קשה מה קשר לדרשת ר"ע עם האמור גם כפל הלשון לפני מי אתם מטהרים ומי מטה' אתכם וע"ק מאי ואומר ויראה דלפי שדרש תחלה לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"ך מכפר עד שירצהו ועם כל זה צריך להתודות לפני ה' כמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכו' תשובה וזה הוא כונת הכתוב כי ביום הזה יכפ' עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם אפי' עבירות שבין אדם לחברו אימתי כשלפני ה' תטהרו כלומ' כשעשית דבר זה דקודם שבאת לפני ה' להתודות שאלת מחברך מחילה וטהרת' הלבבות אז ודאי יכפר עליכם היום הזה אפי' לעבירות שבין אדם לחבירו ומפני שיש פעמים שאדם שחטא לחבירו שואל ממנו מחילה מפני היראה ואינו מלב ומנפש לכן בא ר"ע ואמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים כלומר דאם עבירות שבין אדם לחבירו לא היה צריך להתודות לפני ה' היה יכול האדם לשאול מחבירו מחילה לפנים ואינו מלב ומנפש אבל כיון דהצריכו הכתו' דמלבד שאלת המחילה מחבירו צריך להתודות לפני ה' דחוקר הלבבות א"כ ודאי שהאדם השואל מחברו מחילה צריך להיות מלב ומנפש מדצריך להתודות לפני ה' ולפניו לא יכנס תשובה של רמאות ולכן אמר אשריכ' ישראל לפני מי אתם מטהרין אף בעבירות שבין אדם לחבירו דע"י זה תהיה התשוב' מעולה מלב ומנפש בלא רמאות ועוד אפשר דהכי קאמר ראו חיבתכם לפני המקום דהקב"ה רוצה דאם חטא איש לאיש מלבד דצריך שישאל ממנו מחילה הצריכו להתודות לפני ה' אלמא דמי שהקניט את חברו כמי שהקניט את ה' והשם תבע כבוד הנעלב וכל זה מורה חיבה שיש להב"ה עם ישראל ולכן אמר אשריכם ישראל וחיבה יתירה נודעת לכם ממה שאני רואה לפני מי אתם מטהרין אפי' בעבירות שבין אדם לחבירו דצריך להתודות לפני ה' כדאמרן ועוד אמר ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כלומ' גם יש לישראל אושר שני דאם הקב"ה היה מוסר סליחות העון ביד מלאך היה קשה לישראל סליחות עון ע"ד מ"ש בפרש' משפטים הנה אנכי שולח מלאך כו' אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם שאינו מלומד בכך שהוא מן הכת שאין חוטאים ועוד שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחתו כדפירש"י שם אבל עתה שסליחת העון והטהרה היא ביד הב"ה שהוא רחמן ואדון העולם הוא מיקל עלינו והביא ראיה דהב"ה מטהר את ישראל מדכתיב וזרקתי כו' ומפני שיש לדחו' דקרא דוזרקתי אתא לומר דממזרי' טהורים לע"ל כדדרשי' פ"י יוחסין דף ע"ב ע"ב או לומר שיזרוק עליהם מי חטאת דאפר פרה כדפרש"י בכתוב לכן מייתי ראיה ב' מדכתיב מקוה ישראל ה' כו' ורמז ר"ע לומ' זה לרמוז דהאיש הנעלב לא יהיה אכזרי שלא למחול לחברו דהקב"ה רוצה בטהרתן של ישראל ולא מסר הסליחה ביד מלאך להקל עליהם הסליחה בתשובה קלה א"כ גם מזה ילמוד האדם מוסר השכל למחול לחברו מיד ללכת בדרכי ה' ודוק:

גמרא אשם ודאי אין אשם תלוי לא כו' לפי הך תירוצא דאתא לאפוקי אש' תלוי דאינו מכפר כפרה גמורה מתניתן דלא כר' אליעזר דאמר אשם תלוי בא על הנבלה כלומ' על ספק איסור דלדידיה אשם תלוי מכפר כפרה גמורה דלכי מתיידע ליה דאכל נבלה לאו בר חטאת הוא כדאית' פ"ז דכריתות ושנינו שם ר"א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה והיא היה נקרא אשם חסידים וחכ"א אין מביא אשם תלוי אלא מי שזדונו כרת ושגגת חטאת ולענין הלכה טי"ד סימן ה' פסק כר"א והרמב"ם פ"ב מהלכות שגגו' פסק כחכמים ולכ"ע אשם ודאי אינו נידר ונידב ואיכא למידק על הטא"ח סי' א' דכתב דאחר קריאת פרש' הקרבנות יאמר יר"מ כו' ומקשים הראשונים על הטור דגם אשם ודאי אינו בא בנדבה ותירץ שם מרן הבית יוסף בשם מהר"יו ן' חביב דל"ק דהרי אשם נזיר בא בנדבת נזרות יע"ש וק"ל אם כן למה ביורה דעה סימן ה' פסק הטור דשוחט לשם אשם ודאי שחיטתו כשרה לפי שלא בא בנדר ונדבה הרי בא ע"י נדבת נזירות ותו ק"ל דבשלמא אם כל מתנדב בנזיר היה מביא אשם הוה שייך לומר דאשם בא בנדבת נזירו' אבל אשם נזיר הוא דוקא נזיר שנטמא ואם כן אינו בא בנדבה הוי אלא חובה לכפ' על טומאתו ותו ק"ל אם אשם ודאי קרי ליה דבא בנדר ונדבה לפי שבא בנדבת נזירות אם כן חטאת נמי בא בנדבה דכל נזיר במלאת ימי נזרו בתגלחת טהרתו מבי' כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים כדכתיב בפרש' נשא לכן דברי הרבני' בתירץ זה הם דברים קשים לשמוע וצ"ע ומחוורתא כמו שתירץ מרן הב"י יע"ש ורש"ל בתשובה סימן ס"ד יע"ש:

רש"י אשם תלוי אינו מכפ' כפרה גמורה אלא תולה להגן עליו מן היסורין כו' ומצאתי הדבר בפ"ו דמסכ' כריתו' דף כ"ו ע"ב דילפי לה מדכתי' או הודע אליו מ"מ והשתא דאמרת כי מתיידע ליה מייתי חטאת אשם תלוי למה בא א"ר להגן עליו מן היסורין ע"כ וק"ל אמאי אצטריכו להוציא דין זה מדכתי' או הודע אליו בפר' חטאת והלא ממקומו הוא מוכרע בפר' אשם תלוי דכתי' וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו ודרשו בת"כ ומביאו הילקוט ורש"י בפירו' הפרש' והוא לא ידע הא אם ידע לאח' זמן לא נתכפר לו באשם זה עד שיביא חטאת הא למה זה דומה לעגלה ערופה שנתערפ' ואח"כ נמצא ההורג הרי זה יהרג עכ"ל וצ"ע:

רש"י פטורין דיוה"ך מכפר עליהן וטעמא מפר' בכריתות עכ"ל ומצאתי הדבר בכריתות דף כ"ו ריש ע"א דיליף לה מדכתיב מכל חטאתיכם חטא שאין מכיר בו אלא הב"ה כגון אשם תלוי יוה"ך מכפר עליהן ומינה הא חטא שמכיר בו כגון דידע דחייב חטאת אשם ודאי אין יוה"ך מכפ' ואין להקשו' הלא הך קרא דלפני ה' תטהרו אצטריך לדרשת ראב"ע עבירות שבין אדם למקום כו' דתרתי שמעת מינה ושקולים הם ויבאו שניהם כדאיתא בריש קמא דף ג' ע"א ודוק:

פיסקא מיתה ויוה"ך מכפרים כו' עם התשובה אין בפני עצמן לא נימא דלא כר' כו' גם רבי מודה שאין יוה"ך מכפ' עד שירצה את חברו כדדרש ראב"ע במתני' ואף על גב דקתני רבי חוץ מפורק עול ולא קתני נמי חוץ מעבירות שבין אדם לחבירו הא קי"ל אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמ' בהן חוץ ובהא דשקיל וטרי תלמודא נימא מתניתן דלא כר' משמע דמתני' א"ש כרבנן דפליגי על רבי וצריך להציע פלוגתא דר' ורבנן לדעת אם מתני' א"ש כרבנן ופלוגתא זו מייתי לה תלמודא פ"ק דשבועות דף י"ג ע"א תניא ר"א כי דבר ה' בזה כו' ורבנן הכרת בעוה"ז כו' ויראה דרבנן מפרשי הפסוק בג' עבירות החמורו' כסבר' ר' אלא דר' מוקי לה לפני יוה"ך ולאחר יוה"ך ובעי תשובה עם יוה"ך בהנך ג' עבירות החמורות ורבנן סברי דהנך ג' עבירו' החמורות פורק עול ומגלה פנים ומפר ברית הרמוזים בפסוק הצריכו רבנן תשובה עם המיתה אבל שאר עבירות החמורו' משמע דסבירי ליה לרבנן דמית' לחוד מכפר' בלא תשובה וא"כ מתניתין דקתני מיתה ויוה"ך מכפרים עם התשוב' לא מצי אתי כרבנן וא"כ ה"ק תלמודא מתני' דלא כר' דמשמע דמתוקמ' כרבנן וראיתי שם בתוס' דעמדו בקושיא זו ד"ה בעומ' במרדו וז"ל הקשה הר"ש בפ"ב דיומא כו' ויש לומ' כו' יע"ש ואיכא למידק מנ"ל לתוספ' לחדש דמ"ש רבנן דמיתה ממרקי' בשא' עבירות בלא תשובה היינו בצרוף יסורין דלאח' מיתה י"ל דמדיוקא דקרא שמיע ליה דכתיב הכרת תכרת בעה"ב בג' חמורו' כאלה כשלא עשה תשובה והיינו ודאי אפילו ביסורין דלאח' מיתה א"כ כד דייקינן דהא שא' עבירות מיתה ממרקת בלא תשובה היינו ביסורין דלאחר מיתה אבל מיתה עם תשובה מכפ' על כל העבירו' אפי' ג' עבירות חמורות בלי יסורין אחר מית' אך אכתי קשה נימא הך המצאה גם לדעת ר' הכר' תכרת לאחר יוה"ך בג' חמורות כשלא עשה תשובה והיינו אפי' יבואו עליו יסורין אחר יוה"ך הא שאר עבירו' יוה"ך מכפ' בלא תשובה ביסורין שיבואו לו אחר יוה"ך אבל תשובה עם יוה"ך מכפ' על כל העבירות אפי' הג' חמורות בלי יסורין אח' יום כיפור וא"כ מתוקמא מתני' שפיר גם כר' ויראה ברור כי התוס' הרגישו קושי' זו לכך כתבו בסיום דבריהם אבל לר' מיתה ויוה"ך בלא תשובה ממרקת לגמרי כלומ' בלא יסורין וירא' דיצא להם משום דר' דריש בת"כ פרש' אמו' ומייתי לה תלמודא פ"ק דשבועו' דיוה"ך מכפ' לשאינם שבים מדכתי' יוה"ך היא ומשמעות דרשת יוה"ך הוא משמע דהוא לחודיה מכפ' בלי צירוף לא תשובה ולא יסורין אבל לרבנן מ"ש מיתה ממרקת בשאר עבירו' בלא תשובה היינו בצירו' יסורין כדמוכ' מדיוקא דקרא דהכרת תכרת כדכתי' לעיל ותשובה עם מיתה מכפ' לגמרי אפי' בג' חמורות בלי יסורין וה"ה תשובה עם יוה"ך ולפיכך א"ש מתני' כרבנן והיינו דסיימו התוספ' והשת' א"ש כרבנן אחר מ"ש אבל לר' כו' לרמוז מ"ש ודוק:

וראיתי בס' רצוף אהבה [[רצוף אהבה/שט|סימן ש"ט]] דפלפל בדיבור זה ופירש דרך מפולפל בדברי התוספת על פי מה שהבין דמ"ש התוס' מיתה ממרקת עם היסורין דלאח' מיתה ר"ל מיתה ותשובה בג' חמורות ובעי יסורין אחר מיתה ולע"ד יראה דמה שכתב התוספ' מיתה ממרקת היינו מיתה לחודה בלא תשובה בשא' עבירות אבל כשיש מיתה ותשובה אפילו בג' עבירות החמורות לא בעי יסורין לאחר מיתה כנ"ל והמעיין יבחר ואני שיירתי דרך לעצמי לתרץ קושית התוספת דמקשו ה"ק מתני' דלא כר' דמשמע דכרבנן מצי אתיא דהנה מתניתן קתני ב' חלוקות מיתה ויוה"ך מכפרים עם התשובה וחלוקת יוה"ך מכפ' עם התשובה זו היא דהוי דלא כרבי אבל לרבנן א"ש דס"ל דיוה"ך אינו מכפ' אלא לשבים דוקא כדאית' בברייתא דת"כ פר' אמור ומייתי לה פרק קמא דשבועות וחלוקת מיתה מכפ' עם התשובה זו היא דהוי דלא כרבנן דלרבנן משמע דבשא' עבירות דלאו הנך ג' מיתה מכפר' בלא תשובה והמקשה שהקשה נימא מתניתין דלא כרבי דמשמע דלרבנן אתי שפי' היינו לגבי חלוקת יום כיפור מכפ' עם התשובה אבל לגבי חלוקת מיתה אה"נ דהוה ק"ל נימא מתני' דלא כרבי ודלא כרבנן דמיתה לחודה מכפר' בלא תשובה בין לרבנן בין לרבי וכשתירץ לו התרצן אפילו תימא רבי תשובה בעי יוה"ך יוה"ך לא בעיא תשובה לא רצה להקשות מחלוק' מיתה נימא דלא כרבנן דיש לתרץ תשובה בעיא מיתה מיתה לא בעיא תשובה וכ"ת המקשה אמאי מתחלה הקשה קושיתו מחלוקת יוה"ך נימא מתני' דלא כר' ולא הקשה קושי' מחלוקת מיתה נימא מתני' דלא כר' ורבנן י"ל דקושי' מתני' דלא כר' היא קושיא פשוטה מכח דמצא סברת ר' שנויה בבריית' אבל קושי' מתני' דלא כרבנן בחלוק' מיתה אינה קושי' פשוטה דלא מצינו סבר' רבנן שנוי' בבריית' אלא התלמו' שם בפ'"ק דשבועו' חדש לנו סימן רבנן מדיוק' דבריית' דר' זה נ"ל ומיהו ק"ל איך תוספ' דידן לא עמדו בקושי' זו לפרש היכי מתני' אתי כרבנן ומש"ה יראה לי דתוס' דידן סברי דר' לחוד הוא דמוקי לקרא דכי דבר ה' בזה בג' עבירו' החמורות ובעי תשובה עם יוה"ך אבל לרבנן דפליגי על ר' אין מפרשים פ' כי דבר ה' בזה בג' עבירות אלו אלא קרא איירי בע"ז וכל העבירות החמורות הם שוים לדעת רבנן דבעי מיתה ותשובה וא"כ מתני' א"ש כרבנן ועיין בתוספ' ד"ה חוץ מפורק כו' ודוק:

תוספות ד"ה עם התשובה אין כו' תימא דהוי מצי לשנוי וכו' ויש לומ' דשפי' טפי משני עכ"ל ויש להתבונן מה ר"ל שפי' טפי משני למה שינויא דבגמרא עדיפא מדתוס' ויראה דהעדיפות הוא דלפי שינויא דבגמרא מתני' איירי בכל העבירו' שבתור' שהן רבות המספ' חוץ מהנך ג' דפורק עול כו' אבל לפי התירוץ של התוס' מתני' מיירי בהנך ג' דוקא והוא דוחק לאוקמי מתני' בג' עבירו' חמורו' לחוד זהו כונת התוס' אמנם איכא למידק דהתוספ' תפסו קושייתם על המקשה דאמר נימא מתני' דלא כר' דמאי פריך דהוה מצי לשנויא דמתני' מיירי בג' עבירות חמורות וכשתירצו ויש לומר דשפי' טפי משני זה קאי לתרצן לא למקשה וירא' דכונת' בקושיתם היתה בין למקשה בין לתרצן וכשתירצו לתרצן וי"ל דשפי' טפי משני תירץ זה גם למקשה דהמקשן גם התרצן לא רצו לאוקמי מתניתן בג' עבירות משום דמשמע להו דוחק ובכח זה הקשה המקשה קושי' וכן התרצן ס"ל הכי וביקש תירץ מרווח טפי לאוקמי מתניתין בשאר עבירו' חוץ מהנך ג' ודוק:

תוספות ד"ה חוץ מפורק עול והקשה הרי"מ אמאי לא חשיב להו בהדי ל"ו כריתות ותירץ ר' יוחנן דרבנן דפליגי אדרבי לא דרשי קרא הכי אלא בפ"ד מיתות דרש ליה ר' יוחנן ור"ע לדרשא אחרינא כלומ' דר"ע מוקי לקרא דכי דבר ה' בזה במגדף דהיינו מברך את ה' דכתיב לעיל מיניה את ה' הוא מגדף ות"ק דפרק קמא דכריתות דהוי ר"ע מני מגדף בכלל ל"ו כריתו' ור' יוחנן מוקי מש"ה את ה' הוא מגדף כי דבר ה' בזה כו' היינו עכו"ם ועכו"ם כבר מנויה בכלל ל"ו כריתו' גם בספ"ק דכריתות על מתניתין דקתני וחכ"א אף המגדף מייתי שם תלמודא פלוגתא דתנאי דמ"ס דאת ה' הוא מגדף מיירי במבר' את ה' ומ"ס דאיירי בעכו"ם יע"ש באופן דלהנך רבנן דהיינו ר"י ור"ע לית להו כרת בפורק עול ומגלה ומפר ברית וכ"כ התוספת פרק קמא דיבמות דף ע' ע"א יע"ש:

כתבו עוד ואליבא דר' לא מצי למחשבינהו כו' איכא למידק דהתנן פר' קמ' דכריתות הפסח והמילה במ"ע ומני להו לענין דחייבים כרת אף על גב דליתנהו מביאים חטאת על שגגתם א"כ נחשוב נמי הנך ג' פורק עול כו' לענין זה דחייבים כרת אע"ג דאין מביאים חטאת משום דלית בהו לאו יש לומ' דהאמת הוא דהתנא פר' קמא דכריתות לא תני אלא הנך דאית בהו לאו ומאי דקתני הפסח והמילה לאשמועינן דפסח הוי מ"ע דסד"א דהוי ל"ת כדאיתא פרק המוציא תפילין דף צ"ו יע"ש ומילה אצטריך למתני דטעמא דפטור מקרבן משום דהוי מ"ע דאלו היה בא לא היה חייב חטאת משום דיש בה כרת לאפוקי דלא תימא דמילה חשיב לית בה כרת כיון דבסוף ימי יכול לימול ולהפטר מן הכרת קמ"ל דכ"ז שלא נימול יש עונ' כרת עליו דאלוהי' במיל' לאו היה מביא חטאת כן למדתי מתוך דברי התוספת פרק אלו הן הלוקין דף י"ד ד"ה לאפוקי הני פסח ומילה יע"ש:

כתבו עוד אבל לרבנן לא מצינן לשנויי הכי כו' יש להתבונן הנך רבנן דאומרים התו' מאן נינהו שיש קושי' לדבריהם אמאי לא מני תנא הנך שלשה חמורות דפורק עול כו' בפ"ק דכריתות הלא כתבו התו' ריש דבריהם דרבנן דפליגי על רבי אין מפרשים פסוק דכי דבר ה' בזה בג' חמורות אלו כס' רבי אלא מוקמי לה בע"ז כמו שהכיחו מפ"ד מיתות ולדידהו ל"ל כרת בפורק עול כו' וכמ"ש התו' פ"ק דיבמות דף ט' כדכתיבנא לעיל ויראה דכונת התו' היא לומר דלא תימא דרבנן מודו לר' דבפורק עול כו' יש בהן כרת ואם יקשה לך אמאי לא מני להו תנא בפ"ק דכריתות תתרץ לקושיא זו דלא מני התם משום דלית בהו לאו דתי' זה לא אפשר משום דלרבנן דילפי פ"ק דיבמות ד"ט משום דהוקשה כל התורה לע"ז לא בעו לאו וע"כ מחוורתא כדמשני בריש הדבור דרבנן לא מוקי קרא דכי דבר ה' בזה בג' עבירות דפורק עול וכו' אלא בע"ז ול"ל לרבנן כרת בהנך ג' דפורק עול כו' ומיהו ק"ל נהי דר"ע ור"י לא דרשי קרא דכי דבר ה' בזה בהנך ג' כמו שהכיחו מההיא דפרק ד' מיתות מ"מ יש רבנן אחריני בפ"ק דשבועות דפליגי על ר' דף י"ג ע"א ומשמע דהם מודים דקרא איירי בג' עבירות חמורות בפורק עול כו' וכן מתבאר מדברי התוס' דהתם ד"ה שעומד במרדו שהעתקנו לעיל יע"ש י"ל דתו' דידן פליגי אתוספת דהתם דתו' דידן ס"ל דרבנן דפליגי עליה דר' בפ"ק דשבועות לא דרשי פסו' דכי דבר ה' בזה בג' עבירות אלא קרא איירי בע"ז וכל עבירות החמורות דכריתות ומיתות ב"ד הם שוים ובע"ז תשובה עם מיתה וה"ה תשובה עם יו"כ ולפיכך א"ש דאמרינין הכא מתניתין דלא כר' דמשמע דכרבנן אתיא שפיר משום דמתניתין איירי בכריתות ומיתות ב"ד ובפורק עול כו' לית בהו כרת לדידהו כמ"ש התוספת ביבמות דף ט' יע"ש:

עוד י"ל דתרי רבנן הוו דרבנן דהיינו ר"ע ור"י דפ"ד מיתו' ל"ל כרת בהנך ג' דפורק עול ומגלה פנים ומיפר ברית כמ"ש התו' יבמות ועליהם רמזו התו' דידן בריש דבריהם. אבל יש רבנן אחרים דפליגי על ר' בפ"ק שבועו' דף י"ג והנהו רבנן אע"ג דפליגי על רבי בענין דס"ל דשאר עבירות דלאו הנך ג' לא בעי תשובה אלא יו"כ לחוד הוא דמכפר בזה בלבד פליגי עליה אבל מודים הם דקרא איירי בג' עבירות חמורות פורק עול כו' ואית בהו כרת וכ"ת להנך רבנן אמאי לא מני תנא פ"ק דכריתות להנך ג' דאית בהו כרת י"ל דהנך ס"ל דבעינן לאו וכרת כסברת רבי ומ"ש התו' אבל לרבנן לא מצינן לשנויי הכי דלדידהו לא בעי לאו כו' הנך רבנן הוו ר"ע ור' יוחנן דפ' ד' מיתות אבל רבנן דפליגי על רבי פ"ק דשבועות דף י"ג מודים הם לסברת רבי דאינו מביא חטאת אלא על עבירה דאית בה לאו וכרת ולפיכך לא מני תנא בכריתות להנך ג' פורק עול מגלה פנים מיפר ברית לפי שאין בהם לאו ודוק ועיין בס' באר שבע פרק ב' בהוריות דף י"ג ע"ד דהעתיק מ"ש תוספ' דידן ומ"ש תוס' דיבמות דף ט' והקשה על דברי תוס' יבמות דאומרים דרבנן לא בעי לאו מדקאמרי מה ע"ז דבר שחייבין על זדונו כרת ולא גמרי מה ע"ז שיש בה לאו וכרת דמה הכרח הוא זה דהרי רבי דנפקא ליה חטאת מעליה בעי לאו וכרת אפילו הכי לא גמר רבי מאי אחות אשה דבר שחייבין על זדונו לאו וכרת וכו' והניח בקושיא דצ"ע:

ולענ"ד יראה הדבר ברור ולק"מ דהתוספת אין מביאין ראיה לדבריהם דרבנן לא בעי לאו מדלא גמרי מה עכו"ם שיש בה לאו וכרת אלא התוס' הם מפרשים דכי היכי דרבנן לא בעי שהעבירה יהיה חייב סקילה דומיא דעכו"ם הכי נמי לא בעו שהעבירה יהיה בה לאו דומיא דעבודת כוכבים ומזלות דלא גמרינין אלא מאי דכתיב בקרא דהיינו כרת וזה מתברר מתוך דברי התוספות דידן והוא ברור:

כתבו עוד תדע דבפר' אלו הן הלוקין כו' לענ"ד נראה דיש לגמגם על דיוקא זה די"ל דכונת התלמוד היא לומר אפילו אי הוה כתיב לאו גבי פסח ומילה כגון השמר פן לא תעשה פסח ומילה אפ"ה פטורין הוו מחטאת משום דלא דמו לעכו"ם דעכו"ם שב ואל תעשה הוא לאפוקי פסח ומילה דקום עשה נינהו וצריך עיון:

פיסקא תשובה מכפרת על עבירות קלות השתא על ל"ת מכפרת על עשה מיבעיא כו' אין להקשות דמאי פריך הלא מתני' לא זא"ז קתני דלא שייך לשנויי הכי אלא בשני בבות אבל בשתי תיבות וכן כתבו התוס' רפ"ב דקדושין גבי האיש מקדש בו ובשלוחו:

אמר ר"י ה"ק על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה וקצת קשה דמאי תירץ אכתי תקשי על ל"ת שניתק לעשה מכפר על עשה מבעיא ויש לומר דסבירי ליה דהא גופא קמ"ל דשוים הם וע"י תשובה מכפר עשה ול"ת שניתק לעשה אף על גב דל"ת דניתק לעשה הוא יותר חמור מ"מ ע"י תשובה הם מתכפרים ואלו הוה תני ל"ת לחוד היינו טועין לפרש דהיינו ל"ת גמור השתא דקתני עשה ול"ת ע"כ לפרש לא תעשה דניתק לעשה דהוי כפרתו בתשובה לחוד דומיא דעשה. ומיהו קשה אמאי דחיק לשנויי הכי דהך ל"ת הוי ניתק לעשה נימא דמתני' פרושי קא מפרש דקתני תשובה מכפרת על עבירות קלות ומפרש דמה הן ע"ק עשה ול"ת וכה"ג תנן בפ"ק דשבועות שעיר הנעשה בפנים ויוה"כ מכפרים על הקלות והחמורות על עשה ול"ת כו' ופריך תלמודא דף י"ב היינו קלות עשה ול"ת כו' ומשני ר' יאודה גופיה דה"ק אלו הן קלות עשה ול"ת כו' ותו קשה דלפי ר' יאודה מתנייתא סתרן אהדדי דמתני' דהכא סברא דל"ת דניתק לעשה הוא מן הקלות הא לא תעשה גמור הוא מן החמורות ומתני' דשבועות סברא דל"ת גמור הוא מכלל הקלות ומתוך דברי מרן פ"א דה' תשובה יראה דהוא ז"ל מסכים דהמשניות סותרות זו את זו וקי"ל כההיא דשבועות ובס' רצוף אהבה סי' ש"י כתב דר' יוחנן חזר בו בשבועות ממאי דתריץ כאן יע"ש וכל זה אינו מספיק. ויראה דר"י הדין עמו לפרש מתני' דידן דהך ל"ת הוי ניתק לעשה משום דיש ברייתא דמייתי לקמן תלמודא דתניא על מה תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה ועל מה תשובה תולה ויוה"כ מכפר על כריתות ומיתות ב"ד ול"ת גמור והך ברייתא כל הישר הולך יראה דהיא חוזרת לפרש מתניתין דהכא וכן דייקא מתני' דהכא דקתני ועל החמורות הוא תולה דלא פריש תנא מה הן חמורות משמע דל"ת גמור נכנס בכלל החמורות אבל בפ' קמא דשבועות דקתני בהדיא עשה ול"ת וגם קתני בהדיא כריתות ומיתות ב"ד עכ"ל דהתנא פרושי קא מפרש אלו הן קלות עשה ולא תעשה כו'. ולפי תנא דשבועות ל"ת גמור הוא מכלל הקלות דהא פי' דהחמו' הם כריתות ומיתות אבל תנא דידן דקתני החמורות סתמא ופירש עלה בברייתא דבכל החמורות הוי ל"ת גמור עכ"ל דמאי דקתני הקלות עשה ול"ת היינו ל"ת שניתק לעשה. והנה דמתני' דהכא לא קרי קלות אלא עשה ול"ת שניתק לעשה אבל לא תעשה גמור הוי בכלל החמורות ובכן צריכין אנו למודעי לבאר דבור תוספות פ"ק דשבועות דיראה סותר לזה והענין הוא דגרסינן התם דף י"ב שעיר הנעשה בפנים ויוה"כ כו' ופרכינן עלה האי עשה היכי דמי כו' וכתבו התוספות לא זז משם עד שמוחלין לו ואף על גב דתנן פרק בתרא דיומא כו' ויראה לכאורה דק"ל דתקשי ליה ממתני' דיומא דהויא הקושיא כוללת ואף מלא תעשה ולזה הביאו עוד ראיה מההיא דפ"ק דחגיגה כו' דמיירי בל"ת דקאי אכובש שכר שכיר כמה שכתב התוספות פ"ק דחגיגה והקשה בס' רצוף אהבה סי' ש"י וז"ל ויש לדקדק דמאי קמ"ל הא התם ביומא פריך אמתני' דהתם השתא על ל"ת מכפר על עשה מיבעיא ומשני ר"י על ל"ת שניתק לעשה וא"כ היינו עשה והרב ז"ל נדחק לו דהתוספות סבירי ליה דר' יוחנן חזר בו ממ"ש ביומא דמתני' בל"ת שניתק לעשה יע"ש ולע"ד יראה דהתוספות לעולם סבירי ליה דפירש מתני' דיומא תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה ואשמועינן תנא דאפי' ל"ת שניתק לעשה בתשובה לחוד סגי ליה דומיא דעשה:

וכוונת התוספות היא להקשות על הברייתא דמייתי תלמודא פ"ק דשבועות עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו דמשמע מהך ברייתא דדוקא אעשה תשובה מכפרת אבל על ל"ת אפי' שהוא ניתק לעשה אין תשובה מכפר וזה הפך מתני' דיומא דקתני תשובה מכפר על עשה ול"ת שניתק לעשה גם הקשו מההיא דחגיגה דקאמר הא יראוני כו' דמיירי בל"ת שניתק לעשה דקאי אעושק שכר שכיר דהוי ניתק לעשה ותירץ התוספות דמ"ש דתשובה מכפרת על עשה ול"ת אינו מחילה גמורה זה נ"ל בכוונת התוספות:

גם אבאר מ"ש התוס' חגיגה דף ה' וז"ל הא יראוני מוחלין גבי עושק שכר שכיר דהוי ל"ת הניתק לעשה ופליגא דר' יוחנן פ' בתרא דיומא דאמר עבר על ל"ת ועשה תשובה תולה ויוה"כ כו' כלומר דסבירי ליה לתוס' דר' יוחנן סבירי ליה דאפי' ל"ת שניתק לעשה תשובה לחוד לא סגי ליה ואיכא ברייתא אחרת בפ' יוה"כ דאמר על עשה ול"ת תשובה מכפרת והיינו ברייתא אחרת דקתני על מה תשובה היא מכפרת על עשה ול"ת שניתק לעשה ועוד יש לחלק בין ענייני תשובה יש שב ומוחלין לו מיד ויש שב ומוחלין לו אבל לא מחילה גמורה ועדיין יש עונש ואותו עונש תולין והא דאמרינן בשבועות העובר מ"ע ונתחרט לא זז משם עד שמוחלין לו היינו מחילה גמורה עכ"ל באופן דהך חילוק שמשימין התוספות דאין מוחלין לגמרי ע"י תשובה הוי גם בל"ת שניתק לעשה דאל"כ אלא תפרש דמ"ש התוספות דאין מוחלין לגמרי ע"י תשובה הוי בלא תעשה גמור אך בלא תעשה שניתק לעשה מוחלין לגמרי דומיא דעשה מאי ק"ל מההיא דחגיגה דעושק שכר שכיר דמוחלין מיד הלא התם הוי לא תעשה שניתק לעשה. ומתוך דברי הר"ב רצוף אהבה יראה דהבין דמה שכתב התוספות דאין מוחלין לגמרי ע"י התשובה הוי בל"ת גמור וההיא דעושק שכר שכיר הוי ל"ת גמור והוא תימה בעיני דהא עושק שכר שכיר יראה לי דהוי ניתק לעשה ודו"ק. ומ"מ הנה נתבאר דעבר על עשה ולא תעשה צריך תשובה ואפי' שעבר עליו יו"כ אינו מכפר אלא לשבים לדעת רבנן דפליגי על רבי בפ"ק דשבועות וכן משמע מפשט מתני' דהכא מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה וכ"פ הרמב"ם פ"א דתשובה ועצומו של יום מכפר לשבים שנאמר כו' יע"ש ואיכא למידק דהרמב"ם כתב בדין ב' שעיר המשתלח וכו' אבל אם לא עשה תשובה כו'. וקשה דאמאי השעיר מכפר על הקלות אף על גב דלא עשה תשובה הלא קיי"ל כרבנן דאין יו"כ מכפר אלא על השבים יש לומר דשעיר שאני דמכפר אף על גב דלא שב אבל יוה"כ בלא שעיר אינו מכפר אפי' קלות אלא לשבים אך קשה מה שהקשה מרן בכ"מ מההיא דאמרינן בשבועות דף י"ב האי עשה ה"ד כו' ומשמע שם דלרבנן אפילו אעשה אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר ולרבי אפילו על החמורות מכפר בלא תשובה ואם כן פסק הרמב"ם ז"ל דמחלק בין חמורות לקלות הוי דלא כמאן והל"מ תירץ בזה יע"ש ובכה"ג רמז דבספר אמרי שפר תירץ בזה וראיתי מה שכתב ואין דבריו מחוורין כלל:

ולענ"ד יראה דמי שהכריחו להרמב"ם לפרש דע"כ לא פליגי רבנן על ר' אלא בחמורות הוי משום הא דאיתא פ"ק דשבועות דף י"ג ע"א דמייתי שם תלמודא ברייתא דת"כ פ' אמור דתניא יכול יהא יוה"כ מכפר לשאינם שבים ודין הוא הואיל וחטאת ואשם כו' ת"ל אך חלק עכ"ל הרי בהדיא דרבנן ס"ד דיוה"כ יכפר על שאינם שבים אפילו בכריתות ומיתות בית דין ואמרו דזה א"א דנילף מחטאת ואשם דאינו מכפר אלא על השבים והך ראיה דחטאת ואשם הוי מחטאת ואשם דבאים לכפר על כריתות ומיתות בית דין כמ"ש התוספות שם ד"ה שאין מכפרין כו' יע"ש ואע"ג דסתרו הראיה ונפקא להו מדכתיב אך חלק ש"מ דיו"כ אינו מכפר אלא לשבים היינו ודאי לכריתות ומיתות בית דין דתפסת מועט תפסת ומאי דבעו למילף מחטאת ואשם היינו דילפי' מדכתיב אך חלק דהיינו בענין כריתות ומיתות ב"ד בעו תשובה עם יוה"כ הא עשה ול"ת דאין בהם כרת לא בעי תשובה ומודו רבנן לר' דשעיר מכפר על הקלות דהיינו עשה ול"ת שאין בהם כרת. ומה שכתב המקשה בתחלת הסוגיא האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה היינו בעשה חמור דיש בו כרת אבל בעשה דלית ביה כרת גם רבנן מודו דשעיר מכפר על הקלות שהן ל"ת ועשה שאין בהם כרת ומ"ש ואי דעבד תשובה כל יומא נמי כו' היינו בעשה שיש בו כרת האי מפיק לה ר' ישמעאל בברייתא דחלוקי כפרה מדכתיב שובו בנים שובבים וקרא מיירי בעבודת כוכבים ומזלות כדמוכחי קראי אלמא דתשובה גרידא מועלת לעשה שיש בו כרת כגון עכו"ם ומשכחת לה עשה בעכו"ם כגון בעשה דהוכח תוכיח שלא הוכיח בני דורו על עכו"ם או דטעה וסבר שלא הוזהרנו על עכו"ם בל"ת אלא בעשה דנמצא דלא עבר במזיד רק אעשה אז הב"ה מוחל לו מיד בתשובה גרידא בכל יום ואינו זז משם עד שמוחל לו וא"כ אמאי אצטריך שעיר דיוה"כ לכפר על עשה כה"ג ומשני בעומד במרדו ור' היא זה נראה לי בפירש הסוגיא לדעת הרמב"ם גם במה שגמגם מרן הכסף משנה במה שמנה הרמב"ם ז"ל לא תשא בכלל החמורות מצאתי ברייתא פ' שבועת הדיינים דף ט"ל כסברת הרמב"ם ודו"ק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>