עריכת הדף "תוספות רבי עקיבא איגר/פאה/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

[אות טז] '''בר"ב ד"ה הנחל. נהר. ''' מלשון נחלי מים אבל אין לפרש מלשון נחל איתן דא"כ היינו בור. כ"כ הר"ש. אבל הרא"ש כתב דאפשר לפרש נחל איתן דהוי טפי מבור דאין עשוי לזרוע ומשום סיפא דאין מפסיקין לאילן תנייה והרשב"ם ב"ב {{ממ|דף נ"ה}} כתב ג"כ הנחל כנחל איתן קרקע מלא צרורות ואבנים שא"ר לזריעה. ועי' {{ממ|פ"ט מ"ח}} דסוטה ובתוי"ט שם ובפסחים {{ממ|דף נ"ג ע"א}} סי' לנחלים קנים נ"מ לנחל איתן משמע כהרמב"ם דנחל איתן היינו מקום מים שדרך לגדל שם קנים:

[אות יז] '''בהר"ב ד"ה וזרע אחר. מענית המחרישה. ''' וכתב הרא"ש וז"ל ונ"ל שצריך שיהא אורך ההפסק מקצה שדהו אל קצהו שלא ישאר בו כדי שיעבור הבקר וכליו דהיינו ארבע אמות בלי הפסק דכיון שהמחרישה יכול לעבור משדה לשדה בלי הפסק חשיב כשדה אחת עכ"ל:

[אות יח] '''בר"ב ד"ה והקוצר לשחת. וקוצרים אותו להאכיל לבהמות. ''' משמע דוקא לבהמה אבל קוצר קודם שהביא שליש לאדם דהיינו לקליות הוי התחלה דקצירה והיינו ממש כדסבר ר"י {{ממ|פ"י מ"ח}} דמנחות. אבל באמת תמוה לי דהא במנחות שם אמרי' להדיא דע"כ ר"מ לאו בשיטת ר"י אמרה דאימר דשמעת ליה לר"י לבהמה אבל לאדם מי שמעת ליה. ופירש"י שם ור"מ אפילו בקוצר לאדם מדלא קתני והקוצר לבהמה וצ"ע:

== ב ==

[אות כ] '''בתוי"ט ד"ה שאינה. וקוצר מכאן ומכאן מפסיק. ''' ובפר"ח בס' מים חיים כ' דעיקר הגירסא אינו מפסיק ואם לאו מפסיק והיינו כהרע"ב:

[אות יט] '''בר"ב ד"ה הוא נותן. הואיל והם נעדרים. ''' ולשון אע"פ דנקט במתני' הוא קצת דחוק דהא אדרבא מזה הטעם הוא דאין מפסיקין. והרמב"ם בפי' תיקן קצת דבא לומר אע"פ שאין הבקרים יכולין לחרוש אותה ונשאר בור מ"מ אין מפסיק עי"ש באורך. והרמב"ם לנפשיה כ' פי' אחר שהוא מקום שאינו מישור ויש בה תלוליות ומקום א' גבוה ומקום א' נמוך. ואמר מתני' אף על פי שא"א לחורש לבקוע אותה בכלי המחרישה במענה א' אבל חורש אותה מקומות מקומות מ"מ אין לחשוב אותה מוחלקת להפריש פאה מכל הר וגבע אלא נותן פאה אחת לכל מפני שכל הזרע מחובר. וכ"כ הרמב"ם בחבורו:

== ד ==

[אות כא] '''כל הרואין זא"ז. ''' היינו שאדם עומד בצד חרוב זה וחבירו עומד בצד חרוב זה ורואים זא"ז כ"כ הרמב"ם. והראב"ד כתב שראיה זו היא שאדם עומד בראש חרוב זה ורואה החרוב שבצד אחר. ואם היו ג' אילנות החיצונים רואים את האמצעי והחיצונים אינם רואים זא"ז נותן מן החיצונים על האמצעי ומאמצעי על החיצונים אבל לא מן החיצונים מזה על זה. ירושלמי:

== ה ==

[אות כב] '''תוי"ט ד"ה עשאן גורן. וז"ל הירושל' קצר. ''' בפר"ח בס' מ"ח בחי' להרמב"ם {{ממ|פ"ג הט"ו}} כתב שפי' הירושלמי דאם קצר ח"א וח"ש לעשותן גורן א' ונמלך ועשאן ב"ג נעשה הכל כב' מינין בין הקציר ובין הקמה וא"י להפריש מזה ע"ז כ"א מאגדו לאגדו ומשחמתית לשחמתית אבל אם קצר ח"א וח"ש לעשות ב"ג ונמלך ועשאן גורן אחת כל הקציר נעשה מין אחד וכן כל הקמה ואינו יכול להפריש מן האגדו שלבסוף על השחמתית שבתחלה אבל יכול להפריש מן האגדו שבסוף על האגדו שבתחלה וכן מן השחמתית על השחמתית שבקמה אבל לא מאגדו שבקמה לשחמתית שבתלוש וכן בהיפוך עי"ש:

== ז ==

[אות כג] '''בר"ב ד"ה שדה. ולא שקצרו פועלי כותים. ''' כ' הפר"ח בס' מים חיים דמסתברא אף שאינם פועלים כותים כל שקצרוהו לצורך הישראל אף בלא ידיעתו חייב בפאה ועיין {{ממ|פ"א הי"א מהל' תרומות}} בכ"מ ד"ה כתב בא"ח:

[אות כד] '''בר"ב ד"ה קרסמוה גמלים. קנה השבולת מלמטה. ''' ואם קרסמוה באמצע אינו מפסיק אא"כ חרש. ברייתא מנחות {{ממ|דף ע"א}} ופסקה הרמב"ם:

[אות כה] '''בר"ב ד"ה קרסמוה. לשון יכרסמנה. ''' וכן הוא בפ"ב מ"ג דשביעית:

== ח ==

[אות כו] '''קצר חציה. ''' ואם מכר חציה וקצר חציה זה נותן פאה לעצמו. ואם התחיל לקצור ואח"כ מכר חציה מהנשאר במחובר הבעל השדה נותן פאה לכל כן מתבאר ממתני' דלקמן פרק הסמוך {{ממ|מ"ה}}:

[אות כז] '''שם הפודה מיד הגזבר. ''' בעודו במחוב' קודם קצירה עי' לקמן {{ממ|פ"ד מ"ז}}:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}