עריכת הדף "תוספות רבי עקיבא איגר/סוכה/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

[אות טו] '''לולב הגזול. ''' ואף שאול פסול דבעי' לכם. והא דקתני גזול משום דהוי מילתא דפסיקא דפסול ג"כ בי"ט ב' משום מצוה הבאה בעבירה. ודעת תוס' דבגבולים ביום א' ובמקדש כל ז' שוו להדדי וכל הפסולים שבגבולים ביום א' פסולים ג"כ במקדש כל ז' אלא דבגבולים בשאר הימים דהוי רק לזכר למקדש במלתא דתליא בעיקר הלקיחה דהיינו ד' מינים. וכן ביבש משום הידור מצוה פסלוהו חז"ל, אבל חסר ושאול לא פסלוהו. וגזול פסולה משום מה"ב. והרמב"ן ס"ל דשאול כשר במקדש באינך יומי אבל אינך פסולים דהמה בגוף האתרוג פסול במקדש כל ז' מדאורייתא. אבל בגבולין יבש וכל הפסולים כשר באינך יומי זולת גזול משום מה"ב. וכן הפסולי' משום דבציר להו שיעורא או כתותי מיכתת שיעורי' או דהוא מין אחר עיי"ש:

[אות טז] '''בתי"ט ד"ה הגזול. ומדברי הר"ב למדתי שנויא אחרינא. ''' ולענ"ד עדיין צריכים אנו לתירוץ התוס' דהא ביו"ט ב' כשר אשירה דעו"ג אף קודם ביטול לדעת רוב הפוסקים דכיון דאפשר בביטול ל"א כתותי מכתת שיעוריה ובזה יקשה דמ"מ לפסול משום מה"ב אלא ע"כ כתירוצם דתוספות ומה"ט קשה לי באמת על תוס' דנקטו קושייתם דלמ"ל טעם דכתותי תיפוק ליה משום מה"ב דזה ליכא קושי' כ"כ די"ל דצריך לטעם דכתותי לשמואל דלא ס"ל מה"ב עכ"פ ביו"ט ב' והו"ל למנקט קושייתם בחזקה יותר לדינא דאמאי אשירה דעו"ג קודם ביטול כשר לרוב הפוסקים בי"ט ב' הא הוי מה"ב. וזה יש ליישב בקל. אבל תמוה לי יותר למה דהיה ס"ל בקושייתם דאשירה מקרי מה"ב היה להם לאלם קושייתם דלמ"ל קרא לאסור נעבד לגבוה תיפוק ליה משום מה"ב וצ"ע. גם לפי מ"ש תוס' דהא דאמרי' באשירה דמשה דכתותי מכתת שיעוריה הך טעמא לא אצטריך רק ליו"ט ב' דבי"ט א' בלא"ה פסול דלא מקרי לכם כיון דאין בו דין ממון והעתיק דבריהם התוי"ט בדיבור הסמוך. והיינו ע"כ ליו"ט ב' בגבולין לשיטתייהו דתוס' דס"ל דפסולה דבעי' לכם שייך ג"כ מה"ת בי"ט ב' במקדש וכיון דטעמא דכתותי ממילא מיירי רק בי"ט ב' בגבולין דהוא דרבנן בזה יקשה תיפוק ליה משום מה"ב. דל"ש לתרץ דנקט יותר פסולי דאורייתא דכתותי שיעוריה דהא בלא"ה מיירי רק בדרבנן:

[אות יז] '''בא"ד קרא דדברי קבלה הוא כו'. ''' עדיין יקשה לרבא דיליף בב"ק דיאוש ל"ק מדכתיב קרבנו ולא הגזול דמיירי אחר יאוש והרי מ"מ הוי יאוש ושינוי השם וע"כ הטעם משום מה"ב כמ"ש תוספ' שם. וא"כ הוי דאורייתא ויקשה דלמ"ל קרא דלכם. ובתוספות {{ממ|סוכה דף ט'}} כתב לתרץ דמה"ב הוא דרבנן וקרא דקרבנו היינו דלהקרבה שבשעת הקדישו יהיה שלו דבזה ל"צ לדברי התי"ט דקרא דדברי קבלה הוא דהא באמת בקרבן מדאורייתא פסול. אלא דבשאר מצות הוא דרבנן:

[אות יח] '''בהרע"ב ד"ה של אשירה. אילן הנעבד. ''' מדסתם לה הרע"ב ולא מפרש דאשירה היא של ישראל נראה דס"ל כדעת ר"ת שכתבו תוספות בשמו דאף ע"ז של עו"ג כ"ז שלא נתבטל אמרי' ביה כתותי מכתת שיעוריה אלא שמ"ש תוס' דמ"מ מתני' ע"כ מיירי באשירה דמשה. דבשל עו"ג כבר נתבטל בקציצת הלולב. בזה י"ל דלא ס"ל להרע"ב כן דהא אפשר שהישראל קצצו וביטול ע"י ישראל לא מהני כדאמרינן במסכת ע"ז דגזרי' דלמא מגבה לה והדר מבטל לה. והא דמוקי הש"ס באשירה דמשה ולא מוקי בעו"ג וקודם ביטול י"ל משום דבאמת מתני' בהכי מיירי כדאמרינן עלה בש"ס דיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת {{ממ|דלא מהני לה ביטול}} וכמ"ש תוס' שם מקודם עיי"ש:

[אות יט] '''בהרע"ב ד"ה כל לולב. וטפח יותר. ''' הא דלא קתני סתם דלולב בעי ד' טפחים. היינו דאם ההדס וערבה גבוהים הרבה צריך שיהא שדרו של לולב למעלה מהן טפח כדי לנענע. הר"ן:

== ב ==

[אות כ] '''בהרע"ב ד"ה ואין ממעטין. דהו"ל מתקן. ''' ואם עבר ולקטן כשר. דדיחוי מעיקרא {{ממ|בה"ג דבידו למעט באיסור}} לא הוי דיחוי. ואם אשחור ביו"ט דהוי נראה ונדחה מספקינן בגמרא אם בעבר ומיעטן כשר. דאף דבמלתא דבידו אף נראה ונדחה כשר מ"מ לא דמי לגמרי אע"ג דבידו ללקטן. תוס'. ובזבחים {{ממ|דף ל"ד}} ביארו דבריהם דמ"מ כיון דאסור ללקוט משום איסור יו"ט לא הוי כ"כ בידו. תמוה לי מסוגיין דדייקינן ארישא ואם מיעטן כשר דמעטינהו אימת וכו' ואי לבתר דלאגדיה תפשוט דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי והא ברישא דמיירי בעי"ט דהוי בידו לגמרי פשיטא דלא הוי דיחוי ואפילו בנראה ונדחה וצע"ג:

== ה ==

[אות כא] '''בתוי"ט ד"ה של תרומה. והכא איכא בינייהו כדאיתא בגמרא. ''' ונ"מ נמי בהיפוך היכא דהאתרוג כבר הוכשר למ"ד שמכשיר ליכא ולמ"ד שמפסיד איכא. תוספות:

[אות כב] '''בתי"ט ד"ה בירושלים. אלא לרבותא דלכתחלה לא. ''' והריטב"א בחידושיו כ' דהוא רבותא דאפי' נכנס ואינו רשאי לפדותו מ"מ מיקרי לכם וכ"ש קודם שנכנס לירושלים שיכול לפדותו שנוטלו ויוצא בו לכתחילה עכ"ל:

[אות כג] '''בא"ד הו"ל לפרש הה"נ חוץ לירושלים כהר"ן. ''' לענ"ד י"ל דס"ל כל"א שהביא רש"י בסנהד' דהטעם דפטורה מחלה משום דלית ביה היתר אכילה ולא מקרי עריסותיכם. וכן דעת תוספות {{ממ|קדושין דף מ"ג ע"ב}} ד"ה איהו וכו' שהוכיחו שם דאף בגבולין הוי ממון הדיוט ומה דכ' התי"ט וממאי דמותיב התם בגמרא מוכח הכי. נראה דבא לסתור פירוש זה ממה דמותיב התם מעיר הנדחת. אך כבר כתבו תוספות {{ממ|בכורות דף ט'}} ע"ב ד"ה ותנן רי"א וכו' וז"ל והא דאמר בס"פ חלק בגבולין ד"ה פטורין. לאו משום דחשיב ממון גבוה לכ"ע בגבולין אלא משום דלא קרינן ביה עריסותיכם כיון דאסור באכילה וכן עיר הנדחת לא שללה הוא עכ"ל. וא"כ דברי הרע"ב עולים כהוגן:

[אות כד] '''בהרע"ב ד"ה ובית הלל מכשירין. דהא כו'. ''' משמע דבטבל גמור לכו"ע פסול ומפירש"י משמע דטבל פסול. דלית ביה היתר אכילה. ודעת תוס' דפסול משום דיש לכהן חלק בו והוי כשותפים. ודעת הרמב"ן דטבל כשר. ומתני' דקתני של דמאי קאי על תרומה טמאה היינו ת"ט של דמאי וכשר לב"ה דחזיא לעניים דגם ת"ט של דמאי שרי לעניים כמ"ש להדיא הריטב"א בחידושיו:

[אות כה] '''בא"ד כדתנן מאכילין את העניים דמאי. ''' וב"ש לטעמייהו דס"ל דאין מאכילין עניים דמאי כמ"ש הרע"ב {{ממ|רפ"ג דדמאי}}:

== ח ==

[אות כו] '''בתי"ט ד"ה ר"מ. א"צ אגד לית ביה משום בל תוסיף. ''' עיין בתוס' בסוגיין {{ממ|דף ל"א ע"ב}} שהעלו דאף לרבנן הוי בב"ת וההיא דסנהדרין דאמרינן האי לחודיה קאי היינו לענין שאינו מגרע המצוה מכח ההוספה והא דאגדיה הלולב שלא במינו היינו משום דאין זה כדרך גדילתו ומינים שבלולב בעינן כדרך גדילתן. אבל לר"י דצריך אגד יש לחשוב כמוסיף באגודתו דכל אגודה אינו כדרך גדילתו. ועיין בהר"ן והרא"ש דס"ל דאף דרך גדילתו אם מוסיף לנוי בעלמא לא הוי כמוסיף. והטעם כתב הרא"ש וז"ל ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לבל תוסיף היינו בסתם. אבל אם כיון לנוי אפילו כדרך גדילתו לא הוי בב"ת {{ממ|ונ"ל דהסברא כמ"ש הר"ן (בפ"ג דר"ה}} דאף למ"ד דמצות א"צ כוונה מ"מ כל שמכוין שלא לצאת אינו יוצא.) {{ממ|וכן מבואר בתוספות (בפרקין דף ל"ט}} ד"ה עובר לעשייתן ע"ש) וכיון דלענין לצאת לא יצא מש"ה ליכא בל תוסיף כמו דמדמה הש"ס {{ממ|ספ"ג דר"ה}} להדיא. והר"ן כתב הטעם וז"ל כיון דלרבנן דל"צ אגד ליכא למיחש משום ב"ת מדרבנן כל לנאותו לא גזרו עכ"ל. נ"ל שהר"ן מפרש ההיא דסנהדרין דהאי לחודיה קאי כפשטא דליכא ב"ת כלל מדאורייתא וההיא דשמעתין דמשמע דהוי בב"ת היינו מדרבנן ולק"מ קושית תוספות:

== יא ==

[אות כז] '''בהרע"ב ד"ה בשביעית. לפי שלולב עץ בעלמא הוא. ''' לכאורה דברי הרע"ב תמוהים להמעיין בסוגיין דנראה דלולב יש בו קדושת שביעית כיון דהנאתו וביערו שוים ואינו דומה לשאר עצים דעומדים להסקה. אלא דהכי מיירי דהחנטה היה בששית ומש"ה אין בלולב משום שביעית דאזלינן באילן בתר חנטה. אבל באתרוג אזלינן בתר לקיטה {{ממ|ומתניתי' דהכא פליגי על מתני' (דפ"ב מ"ו}} דבכורים) אח"כ מצאתי בעזה"י שעמד בזה בס' כפות תמרים עיי"ש. 

== יג ==

[אות כח] '''בתי"ט ד"ה מוליכין. מסקינן דהכא בגבולין מיירי כו' בזמן שבהמ"ק קיים. ''' ולפ"ז ק"ק סיפא דמתני'. ושאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו. דבזמן שבהמ"ק קיים היכי משכחת לה הא בגבולין אין נוטלין רק יום א'. ובמקדש בעי לכם כל ז' לשיטת תוס' שכתבתי בגליון ריש פרקין. ועיין:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}