עריכת הדף "תוספות רבי עקיבא איגר/זבחים/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

[אות כד] '''תוי"ט ד"ה יחזור הכשר. משום דחטאת קריא רחמנא. ''' תמוה לי הא מנחת קנאות לא מקרי חטאת וכדאיתא להדיא מנחות {{ממ|דף ד' ע"א}} בשלמא מנחת חוטא חטאת קריא רחמנא אלא מנחת קנאות מנ"ל. ומסקי' שם דבין מנחת חוטא ובין מנחת קנאות פסולים משום דכתיב היא. וע' בהרע"ב {{ממ|ריש מנחות}}. וצ"ע:

== ב ==

[אות כה] '''במשנה יחזיר לכלי קדש. ''' והא דלא הוי דיחוי דכל שבידו לא הוי דיחוי. גמרא {{ממ|וע' בתוס' ד' ל"ד ב'}}:

== ד ==

[אות כו] '''במשנה ונותר. ''' ע' בתוי"ט {{ממ|לקמן פ"י מ"ז}} [ד"ה שלא] כו':

== ה ==

[אות כז] '''הרע"ב ד"ה לאכול שליל. לאו גופא דזיבחא הוא. ''' לפ"ז אף אם פיגל בזבח ואכל מהשליל אינו חייב משום פיגול דלא נתפגל מכח הזבח דלא גופא דזיבחא הוא כמו בחלב המוקדשים וביצי תורים. אולם בסוגיא דייקינן מדלא כייל במתני' גבי חלב המוקדשים וביצי תורים ג"כ שליל ושליא ע"כ מוכח דאם פיגל בזבח חייב על השליל והשליא משום פיגול. וא"כ מוכח דמיקרי גופא דזיבחא. והא דחישב לאכול שליל לא פיגל ע"כ הטעם כמ"ש רש"י דאין דרכו לאכול דרובא דאינשי לא אכלי להו. והוי כמחשב לאכול בדבר שאין דרכו לאכול ומ"מ חייב עליו משום פיגול היכא דפיגל בזבח כיון דאיכא קצת אינשי דאכלי להו. וכ"כ תוס'. וכך פי' הרמב"ם לפי שהם מאוסים על האדם כמו עור ואלל עכ"ל. וכ"כ בחבורו {{ממ|פי"ד הפ"מ}}. ודעת הרמב"ם ז"ל דפיגל הזבח לא נתפגל המוראה. וכן בפרים הנשרפים. אינו מפגל ולא מתפגל וגם מבואר שם דבשליל ושליא חייב גם על נותר וטמא ע"ש. וצ"ע:

== ו ==

[אות כח] '''תוי"ט ד"ה שחטו. חוץ למקומו כתיב. ''' אינו ענין לכאן דמה דס"ל לר"י דחשב לזרוק על המזבח את הניתנים למטה למעלה כו' לא פסל היינו דסבר דאף נתנן ממש כה"ג בעלים נתכפרו דשלא במקומו כמקומו דמי וכמו דקיי"ל הכי כמ"ש הרע"ב לעיל בר"פ [ובאמת אפשר דכמו בנתנן את הניתנין למטה למעלה נפסל בשר באכילה ה"נ במחשב ליתן את הניתנין למטה למעלה כו' פסול באכילה לר"י. או אפשר דכיון דעכ"פ נתכפרו הבעלים ל"א כה"ג מחשבה כמעשה תוס' {{ממ|לעיל דף כ"ז ע"א}}] אולם לגבי את הניתנין בחוץ בפנים דבזה בוודאי אם נתן פסול דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה כו' בזה פרכינן בסוגיא דגם במחשבה לפסול לר"י ועלה משנינן דבעי דוקא מקום משולש. ובזה תמיה במה שכ' התוי"ט וצ"ע בנתנים בפנים ונתנם בחוץ שהוא מקום משולש אמאי כשר. במחכ"ת אין התחלה לקושי' דבזה בלא"ה כשר דאף בנתנן ממש נתכפרו בעלים דשלא במקומו כמקומו דמי. וכ"כ רש"י בהדיא בפרכת הש"ס מניתנין בחוץ ונתנם בפנים קמקשו. וכ"כ תוס' {{ממ|לעיל ד' כ"ז ע"ב ד"ה לאו כו'}}. וברור:

[אות כט] '''שם בא"ד לא פליג נמי מההיא טעמא. ''' ושיקריבו טמאים באימורים קאמר ולא בדם כיון דדם נזרק כהלכתו אם הקריבו טמאים האימורים לא פסול זיבחא והא דפסל ר"י להניח אימורים למחר היינו דאי עביד במחשבתו נפסל כולי קרבן בנאכלים ליום ולילה כיון דהוי אימורים בעין כ"כ דלא נתקטרו אימורים לא משתרי בשר באכילה. וכי מטי למחר מפסל הבשר משום נותר. אבל שיקריבו טמאים הוי נטמאו אימורים דמשתרי בשר באכילה והא דקתני במתני' או להוציאן לחוץ ע"כ קאי רק אדם ולא על האימורים דהא אי עביד כמחשבתו לא נמנע הדם מלרצות וגם בשר משתרי באכילה דכיון שהוציא אימורים לחוץ הוי כנטמאו אימורים. תוס'. וק"ל דמאי בכך דאם הניח אימורים למחר מפסל כולי זיבחא הא מ"מ הזריקה מרצה ונתכפרו בעלים וא"כ בחישב להניח אימורים למחר למה יפסל משום מחשבה הא מ"מ יהא הדין שנתכפרו בעלים כמו בהניחם באמת למחר וכמו במחשב ליתן למעלה את הניתנין למטה דכשר כיון דשלא במקומו כבמקומו אף דמ"מ מפסל כולי בשר מלאכלו ואם דבאמת הא דקתני ר"י פוסל היינו לצדדים דהניח אימורים למעלה מפסיל הבשר באכילה ונתכפרו בעלים. עדיין קשה דא"כ גם בחישב ליתן את הניתנין למטה למעלה יהא הדין דפסול מלאכלו וא"כ איך חלקם המתני' דבחשב להניח אימורים למחר פסול ובחשב ליתן את הניתנין למטה למעלה כשר הא בשניהם נתכפרו הבעלים. ופסול באכילה. ואיני יודע טעם לחלק בין מחשבת להניח אימורים למחר למחשב ליתן את הניתנין למטה למעלה כיון דבשניהם אי עביד כמחשבתו נתכפרו בעלים ונפסל כולא זיבחא באכילה. ובתוס' לעיל {{ממ|כ"ז ע"א ד"ה יצא}} העלו בסוף דבריהם כיון דבמעשה שנתן הדמים דלמטה למעלה כפרו בעלים אלא דהבשר אסור אם חישב לעשות כן מותר הבשר דלא עביד ר"י מחשבה כמעשה אלא היכא דבמעשה פסול גמור ולא נתכפרו. אח"ז מצאתי בתוס' מנחות {{ממ|דף י"ח ע"א ד"ה גזירה}} שכתבו באמת דמדינא גם להניח אמורים כשר אלא דגזרינן בין להניחן בין להוציאן אטו להניח או להוציא דמו עיי"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}