עריכת הדף "תוספות רבי עקיבא איגר/ברכות/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

[אות יד] '''בהר"ב ד"ה והגיע זמן כו'. לאפוקי קורא להגיה. ''' מהרר"י כ' דקורא להגיה היינו דדרך מאן שמביט בספר להגי' מעצמו נופלים דברים מפיו מבלי שרוצה לדברם והוי מתעסק וכמו דאמרינן בשופר דמנבח נבוחי. שלא רצה לתקוע אלא דמעצמו נעשה התקיעה מפיו דהוי מתעסק ולכ"ע לא יצא:

[אות טו] '''בהר"ב ד"ה ר"י אומר באמצע כו'. עליו לכבדו. ''' כתבו בתוס' {{ממ|דף י"ג ע"ב}} ד"ה שואל ר"מ ור"י הלכה כר"י דאמר אפילו באמצע משיב מפה"כ אם כן נראה שמותר לענות קדיש וקדושה באמצע ק"ש דאין לך מפה"כ גדול מזה עכ"ל. ורצונם כיון דכל הציבור עוסקים באמירת קדושה הוי כמו משיב וע"כ דקדקו בלשונם דאין לך מפה"כ כו' משמע דמדמו זה למשיב. ולפ"ז בשמע קול רעמים דכל הצבור עוסקים בק"ש. אפשר לא הוי כמשיב ואין לו להפסיק כ"א בין הפרקי' דגם שואל מפני הכבוד. והמג"א {{ממ|סי' ס"ו ס"ק ה'}} על מ"ש בש"ע {{ממ|סי' ג'}} דמפסיק לקדיש באמצע כתב וז"ל דאם פוסק לשאול מפ"כ ב"ו ק"ו מפ"כ הקב"ה ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמי' יפסיק ויברך ולענ"ד יש לדון בזה. ואעפ"כ בתשובה העליתי דהדין עם המג"א:

== ב ==

[אות טז] '''בהר"ב ד"ה בין ויאמר כו'. הלכך אין מפסיקין. ''' ואפילו מפני היראה. הרא"ש. {{ממ|עי' טור וב"י סי' ס"ו}}:

== ה ==

[אות יז] '''בתי"ט ד"ה בלילה הראשון כו'. כסברת הר"ר מנוח שכתב בשמו בכ"מ {{ממ|פ"ד מהלכות ק"ש}}. ''' לא מצאתי שם בכ"מ אלא בב"י סימן ע' איתא וכתב הר"ר מנוח בשם הראב"ד דהא דפטור כונס את הבתולה דוקא בלילות שהוא מתייחד עמה אבל אם היתה נדה או חולה כו' חייב. אבל הטור כ' דפטור גם בימים. ונראה דמ"מ בנדה ודאי חייב כיון דאסור למבעל לא טריד כדאיתא {{ממ|פ"ק דכתובות}} דס"ל לרבא דלמאן דאסר למבעל בתחלה בשבת חייב בשבת בק"ש. ומסתפקנא דאפשר דמעידן טבילה מחשביה דפטור מק"ש ד' לילות אם לא עשה מעשה אף שהם מרוחקים מזמן נשואים דאפשר בעוד שהיא נדה דאסור בכל מיני קורבה וחיבוק ונישוק ויחוד לא נעשה לבו גס בה כ"כ:

[אות יח] '''שם בא"ד דסירכא דלישנא. ''' והפר"ח בס' מים חיים כתב דנקט מניינא דל"ת עד ולא עד בכלל וליכא אלא ג' לילות {{ממ|עי' בפר"ח סי' ע' ס"ק ו'}}:

[אות יט] '''תוי"ט ד"ה מעשה בר"ג. לאו מעשה לסתור הוא. ''' לא הבנתי קושית תוס' בזה דהא משנה זו לא מיירי רק לענין הפטור אבל לענין אם רצה לקרות אם רשאי מזה לא מיירי הכא עד מתני' ח'. ולגבי הפטור מביא ראיה ממה דאמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש. וגם הוא לא חזר מהוראתו רק שאמר איני שומע לכם כו' היינו שהוא אינו רוצה לבטל מ"ש. משמע דמדינא פטור וצ"ע {{ממ|* וראי' לזה מדלא פריך הגמרא הכא מעשה לסתור כמו שמקשינן בסוכה}}:

[אות כ] '''שם בא"ד אם אדם גדול. ''' היינו דבתחלה בא מתני' לאורויי דאדם גדול וראוי ליטול השם בודאי רשאי להחמיר וזה ודאי מוכח ממעשה דר"ג דלכל הפחות אדם גדול רשאי להחמיר. ואח"כ {{ממ|במשנה ח'}} הוסיף מתני' דבאינש דעלמא יש בזה פלוגתא אם רשאי לקרות ק"ש:

== ז ==

[אות כא] '''שאין מקבלין תנחומין על העבדים. ''' אף דבלא"ה אין מקבלין תנחומין על הרחוקים כבר פירשו בירושלמי שתלמידו חביב כבנו וכן עבדו המשמשו כרצונו היה עליו כבנו רשב"א בחי':

== ח ==

[אות כב] '''בהר"ב ד"ה לא כל הרוצה וכו'. אין זה אלא גאוה. ''' אפשר דבלילה ב' אף אם לא עשה מעשה רשאי לקרות דלא מיחזי כיוהרא דמאן דחזא סבר דעבד מעשה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}