עריכת הדף "תוספות יום טוב/תמורה/ו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''אוסרין כל שהן.''' תנינא ברפ"ח דזבחים וצריכי כמ"ש שם: 

'''הרובע והנרבע.''' פירש הר"ב כגון דרבע או נרבעה ע"פ ע"א או ע"פ הבעלים. דאלו בשני עדים היה נאסר אפי' להדיוט. וא"ת ומנלן. הא כי כתיב קרא {{ממ|שמות כ"א}} [ולא יאכל את בשרו. כמ"ש הר"ב במ"ח פ"ד דב"ק] בנוגח כתיב ולא ילפינן מהדדי. כדאמרינן [הכא בפרקין] שיש בנוגח שאין ברובע ויש ברובע שאין בנוגח. ושמא איכא שום דרש. תוס' רפ"ח דזבחים. וע"ש פ"ט מ"ג שכתבתי דיש לדקדק דלא תנן הכא שהמית את האדם: 

'''והטרפה.''' כתב הר"ב דלא משכחת לה. אלא כגון שנתערבה דרוסת הארי כו'. א"נ בולד טרפה ואליביה דר"א דאמר [בס"פ] לא יקרב. רש"י ועיין בס"פ. [*ומ"ש הר"ב שאינה עוברת עיין בפירושו למשנה ד' פ"ט דבכורות]: 

'''ויוצא דופן.''' אפי' לר"ש דמתני' ב' פ"ח דבכורות ודרפ"ה דנדה מודה בקדשים דגמר לידה לידה מבכור. מה התם פטר רחם אף כאן פטר רחם. גמ' רפ"ה דנדה. 

== ב ==

'''האומר לזונה.''' פי' הר"ב אחת נכרית כו' ואע"פ שכתבתי במ"ה פ"ו דיבמות דקודם שנתגיירה לא הויא זונה מן התורה. פירשו שם התוס' [דף ס"ח] דהכא מיירי דזינתה כבר והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור ע"כ: 

'''וכן.''' אחכמים קאי ובפיסקא שבגמ' ל"ג וכן. 

'''ותלין שפתתך אצל עבדי.''' כתב הר"ב בע"ע שאין לו אשה ובנים כו' דתניא יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית. ופירש"י דכתיב {{ממ|דברים ט"ו}} משנה שכר שכיר עבדך שעבד בין ביום ובין בלילה שהוליד לרבו בנים משפחתו. אין לו אשה ובנים. אין רבו מוסר לו. דכתיב {{ממ|שמות כ"א}} אם בגפו יבא בגפו יצא. 

== ג ==

'''איזהו מחיר כלב.''' האומר הא לך טלה זה תחת כלב זה. דת"ר מחיר כלב זהו חליפי כלב. וכה"א {{ממ|תהלים מ"ד}} תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם. אלמא מחיר היינו דמים: שכנגד הכלב אסורים. כתב הר"ב ובגמ' פריך ליפוק חד להדי כלבא והנך כולהו לישתרו. פי' מטעם ברירה. ויש לתמוה דהא קי"ל דבדאורייתא אין ברירה [כמ"ש הר"ב בספ"ז [מ"ד] דדמאי] ועוד דכי היכי דהכא נוטלין האיסור וסומכין על ברירה לומר שזה הוא האיסור שנסתלק א"כ בכל איסור המעורב בהיתר נסמוך אברירה ונשקול כשיעור האיסור ואידך לשרו וכן זבחים שנתערבו *)דריש פרקין ירעו עד שיסתאבו ואמאי נהי דב"ח חשיבי ולא בטלי מ"מ לשקול חד מינייהו ואידך לישתרו. ואומר מורי הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר. לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו היה באיסור. אבל הני תערובתו בהיתר. כי האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו. ולאחר התערובות נולד האיסור אז סמכינן אברירה. תוס'. ומ"ש הר"ב ואותן ט' שעמו שוין כל א' דינר [חסר] מעה וכן לשון רש"י. ולאו דוקא דהא רש"י גופיה מייתי לשון ירושלמי. דאסברה לה בארבעה זוזא ופלגא חומשא שהוא פחות ממעה שהוא ששית דינר. כדפי' הר"ב בפ"ד דב"מ משנה ג'. אלא ודאי לאו דוקא. וכן הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ"ד מהל' איסורי מזבח סתם ולא פירש כמה: 

'''אתנן כלב.''' הילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי. רש"י: 

'''ולדותיהן.''' דמחיר ואתנן. רש"י: 

== ד ==

'''יינות שמנים כו'.''' וכתב הר"ב אבל חטים ועשאן סולת כו' דדרשינן שניהם ולא שנוייהן כו' הם דריש והכי איתא בהדיא בגמ' [דף ל' ע"ב]: 

'''נתן לה מוקדשים.''' פי' הר"ב כגון הפריש טלה לפסחו כו' סד"א הואיל ואדם רשאי למנות אחרים על פסחו פי' ולוקח המעות מאותן אחרים והן חולין אצלו שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן. כדאיתא בברייתא. ואע"ג דבברייתא תני אין לו. ממנה אחר עמו כו' אורחא דמלתא נקט וה"ה יש לו והכי ת"ר בפרק ח' דפסחים דף פ"ט [ע"ב] הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והיינו דסתם הר"ב וכתב הואיל ואדם רשאי כו'. 

== ה ==

'''כל האסורים לגבי מזבח כו'.''' פירש הר"ב כגון בהמה שנרבעה כו'. וזה וזה גורם מותר. עמ"ש במ"ח פ"ג דמסכת עבודה זרה. ומ"ש הר"ב אבל נרבעה כשהיא מעוברת כו' דהיא וולדה נרבעו. וכן ולד נוגחת היא וולדה נגחו. וכן נעבדת ומוקצה דניחא ליה בנפחה וכן פסק הרמב"ם בפירושו בנא"י ובחבורו פ"ב מהא"מ: 

'''ולדותיהן מותרים.''' רב תני עלה ור"א אוסר. גמ': 

'''ולד טרפה ר"א אומר לא יקרב.''' כתב הר"ב אבל להדיוט ד"ה שרי [וכן פירש"י ועמ"ש בסמוך בשם התוס'] דלאו מגופה קא רבי אלא מאוירה קא רבי. פירש"י ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה. אלא תלוי באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל והולך. ל"א מאוירא קא רבי לאחר שנולד הולך וגדל. הלכך עקר גידולו אינו מאמו. ע"כ. [*ולשתי האוקימתות שכתב הר"ב קשה עליו ועל רש"י שפירשו דלהדיוט ד"ה שרי דבין דפליגי בזה ובזה גורם או דפליגי בעובר ירך אמו אף להדיוט לתסור]. והתוס' דחו פירש"י שכחב לעיל דלד"ה שרי להדיוט דבפ' אלו טרפות מפרש בהדיא דאפי' להדיוט נמי אסור. והא דפליגי לגבוה להודיעך כחן דרבנן דאפי' לגבוה נמי שרי. והא דנקט לא יקרב משום רבנן דאמרי יקרב נקטיה. ע"כ. ועיין כיוצא בזה הרבה. שכתבתי במשנה ו' פ"ד דביצה. ומ"ש הר"ב ורבנן סברי עובר לאו ירך אמו. ולא דמי לנרבעה כשהיא מעוברת דאמרינן לעיל היא וולדה נרבעו. דודאי טרפות שהוא תלוי בחיות ובריאות כיון שאנו רואין הולד חי ובריא אין לנו לומר שנטרף הולד עם אמו ואין לנו לפוסלו בשביל פסול טרפות. אבל גבי רביעה ונגיחה ודאי כירך אמו הוא. ומיהו ק"ק דא"כ הוי מתני' לצדדין דגבי ולד נרבע צ"ל שנרבעה [ולבסוף נתעברה. וגבי ולד טרפה אמרינן שעיבר'] ולבסוף נטרפה [דמסקנא היא בפ' אלו טרפות דטרפה אינה יולדת] וי"ל כיון דבטרפה לא שייך [עיברה] *)בענין אחר לא הוי לצדדין שאינו יורד [אלא] להגיד לך כל היתר הולדות של כל האסורים לגבי המזבח ובנרבע דאיכא ב' צדדין. ואינו מותר אלא לצד אחד. חשיב ליה בשביל אותו צד המותר. ובטריפה דליכא אלא צד אחד [חשיב] אותו צד [ה] מותר. תוס'. 

'''כשרה שינקה מן הטרפה כו'.''' כתב הר"ב דאפילו בהמה שנתפטמה בכרשיני עבודה זרה כו' ונתאכלו. הרמב"ם.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:תוספות יום טוב: תמורה]]