עריכת הדף "תומר דבורה/פתיחת המוציא לאור דפוס ורשא תרלב"

{{ניווט כללי עליון}}
<center>
<big>'''הערה'''</big>
</center>
כתיב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אחז"ל (ברכות ל"ג) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים [*)הערה: שמעתי מאחד מחכמי הזמן בשם הגאון מוהר"ח זצוקלה"ה מוואלאזין דבר נחמד על מאמר זה, ידוע כי הנשמה היא חלק ה', וכל הדברים  הנמצאים בהכל ימצאו מהם בחלק, א"כ נקל לדעת כי החכמה באדם תמצא (אם רב או מעט) להיות נשמתו חלק היוצר ב"ה מקור החכמה, וכן המדות כולם, אהבה חנינה וחמלה ודומיהן, אך אחת היא אשר ה' דורש מאתנו מה שאין בו והיא היראה, כי אצלו יתברך לא יתואר יראה ח"ו, לכך אמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, מה שאין כן שאר המעלות והמדות בשמים אוצרם, ודפח"ח.], ואמרו אטו יראה מילתא זוטרתי היא והא ארשב"י וכו', אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא, משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול. הבאור הפשוט כי כאשר יתאמת אצל האדם אמונת אומן מה שבפיו ירצהו סלה, כי הבורא יתברך יודע מעשי בני אדם ומחשבותם ויצרי מעללי איש, ועל כל יביא במשפט, ולא יוותר אף קוצו של יו"ד ואין הקב"ה ותרן, ועונש ודין שלמעלה קשה, כמו שכתב הרמב"ן אשר כל יסורי איוב לא יספיקו להשוותם לעונש מאחת מהעברות, ואמרו אש דידן אחד מששים בגיהנם, וגם כי הדין הנורא איננו רחוק כי הרבה שלוחים למקום להפרע מהאדם בכל עת ולא ידע האדם את עתו כדגים הנאחזים במצודה כו'. אם תשאל לאדם אשר תורת ה' מנת חבלו אם מאמין הוא בכל אלה ישיב בלי ספק כי כל אלה הדברים ברורים ומאומתים אצלו עד שאין ספק בלבבו כלל בענינם. אם כן איפה הלא נראה נקח מוסר, הלא גם הבעלי חיים יתיראו ויברחו מדבר המזיקם ואשר סכנתם גלויה וידועה להם, ויאכפו תאותם להנצל מדבר המזיקם, ויעמלו בכחם להנצל ממכות מוסר, השור ישא עולו וטרחו הרב פן יוכה, וכן כדומה, ואנחנו לא נשים נוכח פנינו סכנות נפשותינו העצומות, על כל פסיעה ופסיעה מצודה פרוסה על כל החיים. אוי לנו מיום התוכחה, אם באמת אמונתינו בהשגחת ה' ושכר ועונש חזקה היא, הלא היראה מילתא זוטרתי היא, כיון שנמצאת היא גם בבעלי חיים שדעתם חלושה ונמוכה הרבה מדעת האדם. והוא כוונת אמרם ז"ל לגבי משה דכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא, ואמונת ה' והשגחתו ושכרו ועונשו היו לנוכח עיניו ממש, הלא היראה מילתא זוטרתי היא, כמו כן כל האדם אשר ישים נגד פניו הליכות עולם לו, שישובו אצלו הדברים אשר באמונת לבבו ככל עניני העולם הערוכים ומסודרים לנגד עיניו, יפחד מהם כמו שהיצורים מפחדים מהנזקים הגלוים להם, אז היראה תשוב טבעית אצלו:

ואם כן איפה נדעה נרדפה לדעת הסגולה היקרה אשר תתאים אמונת לבבינו עם תהלוכות ענינינו, כשנחקור ע"ז נמצא ברורים דברי החסיד לוצאטי כי העיקר בזה להשריש הדברים ברעיונינו עד אשר תלכנה אחריהן הפעולות בטבע ועל פי יסודי האמונה יתכוננו המעשים, עיקרי היראה וסעיפיה בפינו ולבבינו תמיד, עדי אשר יהיו ערוכים נגד עינינו ממש, ועל זה אמר התנא עקביא בן מהללאל '''הסתכל''' בד' דברים ואי אתה בא לידי עבירה, וחשב שלשה הידיעות מאין באת כו', ועל שלשתן אמר התסכל כאלו למראה עיניך המה, ותשוב הראיה שכלית אצל האדם בהתמדתו עליה כדברים המורגשים בחוש, ובזה יהיה פחדו ויראתו יתברך על האדם, ולא יבא לידי עבירה [*) הערה: והמתיק חכם אחד מה שהתעורר רק עקביא על ענין זה הוא, יען כי הוא נחלק עם החכמים בעדיות (פרק ה) ואמר שאין משקין את הגיורת כו', והנה בהשקאת סוטה לבד מעצמות המצוה היה נמשך מזה תועלת תוכחת מוסר לכל הנשים כמו ששנינו (סוטה ז'.) וכל הנשים באות לראותה שנאמר ונוסרו כל הנשים כו', וכשדרש עקביא שלא להשקות קצת מהנשים נמצא נתבטלה משאר נשים התוכחת מוסר, התעורר לדרוש ויגל למוסר אזן שומעת תוכחת חיים, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, והנה בירושלמי (סוטה פ"ב) אמרו שהצריכה התורה לסוטה מים על שם מאין באת שהאדם נוצר המטפה (וע' אגדת חלק מן המים הוא בורא כו') ועפר על שם למקום שהיא הולכת, וכתב הכהן את האלות בספר על שם שהיא עתידה ליתן דין וחשבון, והיינו ששנה עקביא הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה לא תצטרך להתעורר עליהם מהשקאת הסוטה, דע מעצמך מאין באת, וכן לאן אתה הולך וכו', לא תצטרך לראות עפר סוטה וכל הענין, ואמר לידי עבירה, נגד ג' תקלות הגורמים עון הסוטה כמו ששנינו (סוטה שם) שאומרים לה בתי הרבה יין עושה, הרבה שכנים הרעים עושים [עוד חשבו שם הרבה ילדות עושה ואין זה שוה בכל אדם] ואמרו (סוטה ט'.) היא השקתו יין קונדיטין בעל הריח, לכך הכהן משקה אותה מים כו', כנגד שלשה תקלות אלו שהם ידים לעבירה, אמר הסתכל בשלשה דברים, מאין באת מטפה סרוחה רמז למי סוטה, נגד יין קונדיטין המביא לידי עבירה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה הם יהיו שכניך הבדל עתה משכנים רעים, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון יהיה אימת הדין עליך, ותבדל מהשחוק, כי איככא ימלא פיו שחוק אדם הנדון בנפשו, וכשיתמיד בזכרו כל אלו ויסתכל בהם, אז לא יכשל, ולא יפול ברשתות שהיצר פורש לרגלינו, כי פחדו יתברך ינצרנו ממכשול עון.] וכדרך שהאדם נשמר מכל דבר המזיקו.

אמנם דרכי המוסר אשר יגיעו את האדם לתכלית הנרצה רבים המה, וסעיפיהם יתחלקו לדרכים שונים, ונוכל לומר עליהם לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שווים. ר"ל כי נמצא תכונת אדם אחד יבחר, להכניע יצרו בדברים המשברים רוחו מבארים לו העונשים המרים המוכנים לעוברי רצונו בזה ובבא, בהתמידו עליהם יפול פחד העונשים עליו, ומעלת יראה זו איננה קטנה בענינה, שהרי הרמב"ם בסה"מ מנה מ"ע ליראה מפניו יתברך ויפרשה שנירא מיראת עונשו יתברך, אם כן מקיים האדם מ"ע ביראה זו, ופריה להטיב דרכיו ומעלליו. ומהם מי שיתפעל בלמדו הענינים המבארים גדולת נשמת האדם ומעלתו בעולמו, איך הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכל מחשבותיו ודבוריו ומעשיו פועלים בעולמות עליונים, ומחצב נשמתו למעלה ממעלת מאלכי השרת, כי היא אצולה מאתו יתברך, וכמו שהאריכו בזה המחברים בספרתם, ויגיעוהו ענינים אלו לתכלית האהבה. ומהם שידבק בלמוד הרחבת המדות ועניניהם על בוריים. כל אחד יתפעל כפי תכונותיו וע"ז נאמר לעולם ילמוד אדם מה שלבו חפץ, ובלבד שתהיה כוונתו לשמים לא להקל מעליו מה שמשבר את יצרו. וכל לא כל המקומות שוים, כמו שאמרו הרבה שכנים עושים. ולא כל שעות האדם שוים, כי בהיותו ברוב ההצלחה וזמנו ישחק לו נכון לו ללמוד אז איך העושר ותענוגי העולם לפעמים סיבה להאביד את האדם, והתורה אמרה ע"ז ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו ואמרו עשירי בבל יורדי גיהנם הן, והמות כרוך בעקבו של אדם ונראה בכל פינות העולם, בני אדם על גפי מרומי קרת, ויבקשו חשבונות רבים לימים ושנים יבאו, וברגע שאול יוכתו, והנה תאניה ואניה אבדו עשתונותיו. ירבה להעמיק בענינים אלו אז יכנע לבבו, ויסרו למשפט אלקיו. ולפעמים האדם בחלדו בצרה גדולה שבר אל שבר נקרא, פגעים יסובבוהו, אז נכון לו ללמוד ענינים המשגיבים מעלת האדם ונשמתו, וכל ענינו העולם המה מהבל יחד והצער על עניני העולם אינו כדאי בנזק התבטלותו מעבודת בוראו כמו רגע כי לא זאת המנוחה, וכמאמר התנא יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, ומה יערוך צער העולם התמורה נגד העידון הנצחי, וכדומה לאלה.

כללו של דבר האדם אשר לא הממוהו הבלי העולם, ולא הוליכו שאון גליו שולל לאבד דעתו ועצתו, יחיש מפלט לו מפח היצר, בתחבולות רבות יעשה מלחמתו, כי אויבו איש מלחמה מנעוריו, בונה דיק ללכדו ובכל יום ויום מתחדש עליו בנכליו, כי הוא יודע ומכיר פרי מעלליו והאדם בחכמתו ותבונתו יתיצב לנגדו למלט את העיר והמגדל אשר ראשו בשמים, ולא יבצע אויבו מזימותיו, וכל ימי חייו אשר נתן לו אלקים תחת השמש איננו שוקט מהמלחמה, צבא לאנוש עלי ארץ, ואיש ריבו שומר צעדיו על שרשי רגליו יתחקה [*) הערה: ואמר קהלת וזכר את בראך כו' ביום שיזועו שומרי הבית, יתבאר כי בכ"מ אמרו חז"ל שני מאלכי השרת מלוין לאדם, כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ובתענית (י'.) אמרו שאחד מלאך טוב ואחד מלאך רע כשהאדם הולך משרים מלאך רע בעל כרחו יענה אמן כו' וכן להיפוך ח"ו, המתבונן יפה יתבאר לו כי המלאכים הם היצר טוב והיצר הרע, שניהם מלוים לאדם ושומרים אורחותיו, זה יטהו לצד הבורא יתברך להטיב אחרית נפשו, וזה יבנה לו בתי חומר וארמנות משחק לבלע עתו ולהאבידו, והאדם ישקיף על עניניו לאן יטה, אולם ביום המיתה אחרי הלך האדם חשכים ותהיינה פעליו לצד יצרו רבים, בכל זאת עוד מקוה לו אם ישוב לה' טרם יכבה נרו, עד לא תפרד הנפש מהגויה, ישוב וניחם עך הרעה ויוצרו יחוננו יפדהו מרדת שחת, והיום ההוא מה גדול ונשגב הוא, עיני שני מלאכיו השומרים לו צופות עליו, היצר הרע ירגז ויחיל פן יבין לבבו ושב ורפא לו ואבד כל עמלו אשר התעהו מספר ימי חייו, היצר טוב ידאג לו אם לא היום יתקן אבדה תוחלת, ועל זה אמר קהלת בזכרו יום המיתה ביום שיזועו יחילו ירעדו שומרי הבית מה יהיה אחרית עמלם ואז ראשו של אדם ואבריו כבדים עליו ואנשי המלחמה בלתי מזויינים כל כך לעבודתם והתעוותו אנשי החיל, ועם כל זה חנון ורחום הוא יתברך לקבל תשובת החוטא ביום המר ההוא, כי חפץ חסד הוא יתברך ירבה לסלוח:], ומה הארץ אשר הוא עליה רבת המכשלה, סביבו ענבי חן מטעי חמד והמה אשכלות מרורות פתנים, כל שוגה בהם מרה תהיה אחריתו, ובא עד קיצו ואין עוזר לו, ובעת קץ יסתער עליו מלך הצפון באניות איבה, תחת אשר בחלקת לשונו התעהו, נצב לריב עמו, וענה כחשו בפניו, והאדם מה יעננו על אחת מני אלף, יאסוף רגליו אל מטתו, הנה ערשו ערש דוי, בכבל רגלו ברזל באה נפשו (ע' שבת ל"ב.) ויאסרוהו בעבותים בחבלי חטאתו, אשר לא ינתקו, וכל מעשיו נפרטים לפניו (תענית י') ולא תעשינה ידיו תושיה, הנה מטתו מוכנת לחצר מות, כי ילך בגיא צלמות, היא מוצאת והנה רעש קול בוכים, ילדיו ואוהביו נבוכים, והיצר אשר פתחו ובקרבו שם ארבו, כמלאך אכזרי ישולח בו, הונו וכל קניניו, אשר עמל במספר שניו, לא יועילוהו ביום עברה, כי שולח עתי אל ארץ גזירה, אין אוהב ורע קצר המצע מהשתרע עולם חשוך לפניו הולך כמתעתע, תחת ארמנות וטירות ועליות מרווחים, גרמיו לעפר שחים, תחת חברת אוהביו ומשרתים עושי רצונו, סביבו רמה ותולעה והוא ביניהם איש אחר אשר גוע בעונו, אשרי הגבר אשר לא עזב זכרון אחריתו, בעודו בחיים חייתו, יכין לו ספרי מוסר להתעורר יפה בעתו. ויען ראינו אחד קדוש מדבר דברים המלהיבים לב האדם בעבודת בוראו יתברך, מבאר איך ידבק האדם בפעולותיו ומדותיו לבוראו יתברך, ולבבו יבין חין ערכו הרב, בכבוד ה' צבאות יתימר, כל פעל ה' למענהו כי נשגב שמו, ברוך שככה לו בעולמו, התכלית הנרצה לאנשי לבב בקריאת ספרי מוסר, לעורר נלבבים מתרדמת הזמן, הספר הקדושה הזה הוא מעט הכמות ואיכותו רב ונשגב, ראו מפעלות קדוש ה' נכבד ונורא לעם ישורון, הן אין גוף הספר צריך הודעה ותהלה, כי אורו על כנפי ארץ, פריו למאכל ועליהו לתרופה, חכו ממתים הצנע לכת עם ה' ואנשים, וכל דברינו פה אך למען הוציא תכלית כוונת המחבר זצוקללה"ה לחקור כל אחד חדרי לבבו על פי מדותיו, נעימים אמרותיו, ושב יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו:

<center>---</center>

באמת אמרו חז"ל, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שהוא תלוי בדעת, ורשות האדם לקנותה כמאמר הכתוב ועתה ישראל וגו' כי אם ליראה, נראה כי היראה עוז לה בכחה לאסור עבותות התאוה בל יפרצו פרץ לחטוא ואשם, ע"כ מה נורא חיובה על בן תמותה לקנות אותה קניה הטבעית בכחות הגופנים כי יתחמץ לב האדם בעודו כאבו בחיים חיותו לזכור אחריתו.

עתה, מה היא היראה ומה קניתה? אחת היא, הרחבת הדברים הפשוטים הנודעים לכל, יראת העונש הנוגע לגויה ונפש, אשר נודע הוא לכל פשוטי השכל, כי גבוה הוא למעלה מכל יסודי התבל לפי חשבון הפשוט, אם ישים אליו לבו ונפשו. אכן לא כידיעתם יוסר האדם, כמאמר חז"ל בשבת [[תלמוד בבלי/שבת/לא/ב|(לא:)]] יודעין הרשעים כו', ע"כ העיקר להרחיב הרעיון בציורי חושי בהרחבה בהתפעלות הנפשי לעורר הנפש ברגשת האברים החצונים [כמאמר ה[[מסילת ישרים/ז|מסילת ישרים פ"ז]] כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית] ולמשוך בקרבה דברים הנודעים עונשי הגויה והנפש אשר לא לזר יקומו כ"א להאדם עצמו העושה עברה הוא בעצמו יענש בעונש מר באין מנחם. לזאת נחזיק טובה לרבותינו עיני העדה אשר הרחיבו דבריהם בדברי המוסר לפתח שדמת לבב האבן. ואנן מה נעני אבתרייהו ללמוד ולהגות בהן להוסיף לקח ותבונה בציורי הפרטי אשר לכל אחד בבית מיוחד באין שטן ואין פגע לתנועת רגשת האברים הנצרכים לעיון הגדול הלזה [אשר זאת היא הטבע כי מהתפעלות החיצוניות הן לעצב או לשמחה, יוסד מזה כמו כן מעט מעט בפנימיות הגופנית השרשה בעומקה, לפי ערך ההתפעלות אשר הכין מבחוץ, והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ח) כשופר הרם קולך]:

{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תומר דבורה]]