עריכת הדף "תולדות יצחק/דברים/ח"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות ''' יאמר אם כל המצות אשר אנכי מצוך היום תשמרון יהיה לכם יותר שכר משכר המשפטים שבשכר המשפטים יתן לך דגן תירוש ויצהר ובריאות אבל בשכר המצות יהיה לכם יותר שכר שתחיון וירשתם את הארץ שעיקר המצות בארץ וכן אחר שירשו את הארץ תהיה קיימת בידם בשכר המצות והביא ראיה לשכר המצות וזכרת את כל הדרך:

== ג ==

'''ויענך וירעיבך ''' בכאן יש ספקות: <br>''' הספק הא' ''' איך אמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן שנראה מזה שהמן הוא עינוי ואינו כן אלא עונג שנא' וטעמו כצפיחית בדבש והיה כטעם לשד השמן: <br>''' הספק הב' ''' איך אמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן שבזה גינה אותו ובסמך לזה שבחו מאד שאמר אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך: <br>''' הספק הג' ''' אחר ששיבחו כל כך ואמר בו אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך לומר שהוא יותר טוב מאד מפת שלנו איך אמר למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' שהאומר לא על הלחם לבדו צריך שיצא בדבר שהוא גרוע מלחם כגון שיאמר לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל פירות אם יצאו מפי ה' יחיה האדם שהפירות אינם חשובים כלחם אבל על המן איך אמר לא על הלחם לבדו כי על כל מוצא פי ה' וי"מ שהכוונה ויענך וירעיבך קודם שיתן להם המן שנאמר בפרשת בשלח וילכו ג' ימים במדבר ולא מצאו מים וגם כן מי יתן מותנו ביד ה' בשבתנו על סיר הבשר וגו' והשיב הקב"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ובזה הפי' הותרו הב' ספקות ראשון ושני אבל כפי כוונת חז"ל העינוי והרעבון הוא במן עצמו אמרו במסכת יומא פ' יום הכפורים כתיב ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכתיב למען ענותך למען השביעך מיבעי ליה רב אמי ורב אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל אמר רב יוסף מכאן לסומין שאוכלים ואינן שבעים אמר ר' זירא מאי קראה טוב מראה עינים מהלך נפש אמר אביי הילכך מאן דאית ליה סעודתא לא ניכלה אלא ביממא ומ"ש למען הודיעך נ"ל לפי שהטבעיים אמרו שא"א לזון אלא מי שדומה לניזון ולכן המים אינן זנין אלא במקרה שמעבירים המזון וזה לפי שהם פשוטים והאדם מורכב והלחם שלנו זן לפי שהוא מורכב מד' יסודות כמונו והטעם שהוא מורכב לפי שהוא רחוק מהש"י ונתגלגל מהש"י באמצעיים רבים שהש"י פשוט ואחד בתכלית הפשיטות והאחדות והמלאך שהוא קרוב מהש"י פשוט אבל יש לו קצת הרכבה מצד שהוא עלול מהש"י והקב"ה עילתו ולכן כאלו במלאך קצת חומריות וז"ש הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה ומה תהלה יש במלאך אלא זה. אבל אותו החמריות שיש להם אינו גשמי והשמים שהם יותר רחוקים מהש"י הם חמריים גשמיים אבל אינם מורכבים מד' יסודות אלא הם פשוטים והם יסוד ה' שאין בו הפכיות ולכן הם נצחיים ואין בהם הפסד ומיתה ואח"כ נשתלשלו מהם הד' יסודות נפסדים והוים אלו מאלו הצד ההיולי שלהם מאבד צורה ולוקח צורה וההיולי כאלו מורכב מאחר שבו ד' יסודות זה אח"ז ואח"כ המזון מורכב מד' יסודות והמורכבים מהם חמריים מאד וזה לפי שהם רחוקים מהש"י אבל כל הדבר שיתקרב יותר להש"י הוא יותר פשוט והמן פשוט מאד לפי שאינו מורכב מד' יסודות והוא קרוב מאד להש"י והיא בריאה חדשה שהקב"ה אמר יהי מן ויהי מן וזה החידוש למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם שהוא מורכב והמורכב זן למורכב כי על כל דבר שיוצא מה' שהוא פשוט אחר שיצא מפיו יהי מן ויהי מן שלא נתהוה מתנועת הגלגלים כמו היסודות והמזון שמתהוה מצד תנועת הגלגלים גם בזה הפשוט שהוא מן יחיה האדם ומ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים פירושו ממקו' גבוה לא שהשמים מולידים אותו וז"ש על כל מוצא פי ה' שאין אמצעי בנתים אלא שיצא מפיו והיה כן בלא אמצעי הכלל העולה שהמזון צריך שיהיה דומה לניזון והמן פשוט ועכ"ז זן וז"ש בפרק הנזכר לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת ניזונים בו דברי ר' עקיבא אמר לו רבי ישמעאל טעית וכי מלאכי השרת אוכלים לחם והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי אלא אל תיקרי אבירים אלא אברים שנבלע באיברים פי' מצד שהוא פשוט אין בו מותר. ובכל זה הותרו הג' ספקות אם הראשונה איך אמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן שנראה מזה שאכילת המן הוא עינוי ורעבון ואינו אלא עונג שנאמר כצפיחית בדבש וכטעם לשד השמן הכל יש במן עונג ורעבון עונג מצד חוש הטעם רעבון מצד חוש הראות שהיו כסומים שמשתנה לכמה טעמים ואין רואין בו אלא הלובן ועינו כעין הבדולח או עונג מצד חוש הטעם עינוי ורעבון מצד שאינו בביתם אלא מצפין אולי יבוא ואולי לא יבוא שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו שמי שיש לו פת בסלו אף שלא אכל יום אחד הוא שבע שידע כי לא יחסר לחמו ומי שאין לו פת בסלו אע"פ שאכל הוא רעב: <br>''' והספק הב' ''' איך גנה אותו במ"ש ויענך וירעיבך ואח"כ שבח אותו במ"ש אשר לא ידעת ג"כ הותר שהעינוי והרעבון הוא מצד שאין רואין אותו והיו כסומין או מצד שאין להם פת בכליהם והשבח הוא שלא ידעון אבותיך שיזון פשוט למורכב ודרך נס זן והוא שבח גדול ומעלה גדולה. ובזה ג"כ הותר הספק הג' אחר ששיבחו כ"כ ואמר אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך לומר שהוא יותר טוב מלחם שלנו איך חזר וגינה אותו כשאמר למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו' שנראה מזה שהוא גרוע כבר הותר במה שאמרנו שהוא שבח לומר לא על הלחם מורכב מד' יסודות יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' שהוא פשוט יחיה האדם וזה שבח גדול במן ונס גדול ובזה נבין קישור יפה שאמר בסמוך לזה שמלתך לא בלתה מעליך פי' הראיה שהמן אינו זן מצד הדמות שיש לו עמכם שידוע שהמן אין לו הדמות עם הבגד ועכ"ז המן זן לבגדיכם וזה דרך נס וכמו שהמן זן לשמלה הפך הטבע כן זן לכם וזהו שאז"ל במדרש שאל ר' אליעזר את ר' שמעון מהיכן היו ישראל לבושים כל מ' שנה אמר ליה ממה שהלבישום מלאכי השרת שנאמר ואלבישך רקמה מהו רקמה רבי סימאי אמר פורפירא א"ל ולא היו בלין א"ל ולא קרית מעולם שמלתך לא בלתה מעליך א"ל והיו הקטנים גדלים עמהם אמר ליה צא ולמד מן החומט הזה שלבושו גדל עמו א"ל ולא היו צריכין תכבוסת א"ל הענן היה שף בהם ומגהצן א"ל ולא היו נשרפין אמר ליה צא ולמד מן הסיטין הללו שאינן מתגהצים אלא באור ולא היו עושים מאכולת אמר ליה במיתתן לא עשו בחייהם לכ"ש אמר ליה ולא היו מסריחין מריח הזיעה כשלא היו מחליפין בגדיהם אמר ליה הבאר הזה מעלה להם מיני דשאים שהיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו והיו מנענעין בהם שנאמר בנאות דשא ירביצני בא שלמה ופירש וריח שלמותיך כריח לבנון ע"כ פי' סיטין בגדים וא"ת אחר שהמן טוב כל כך מדוע לא נתנו להם בלא עינוי לז"א וידעת כי כאשר ייסר איש את בנו פירוש שאין כוונתו לנקמה כשמכה אותו אלא להטיבו כן ה' מיסרך ועוד שהאב אינו מכה לבנו כל מה שחייב ועוד שהאב אחר שהכה לבנו יש לו רחמים עליו כאלו מתנחם בעבור שהכהו ואלו שלשה יש לשי"ת עמנו:



{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}