עריכת הדף "תולדות יצחק/בראשית/טו"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. ''' יש בזה הענין שבעה ספיקות: <br>''' הספק הא' ''' למה א"ל הקב"ה בבואו מן המלחמה ונצח לארבעה מלכים אל תירא אברם יותר היה ראוי שיאמר לו כן כשהלך ללחום שאז צריך הצלה וחרב ומגן כמו שאמר דוד ע"ה החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי שאחר שנצח אינו צריך מגן. ועוד מה היא המצוה שעשה לשאמר לו שכרך הרבה מאד: <br>''' הספק הב' ''' שהשיב אברהם ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי איך ההביל כל מה שיתן לו הקב"ה ואפילו גן עדן אם לא יתן לו בן שלפי דבריו בן יותר טוב הוא לו מגן עדן ועולם הבא וראינו הפך זה שהרי ההביל חיי בנו יצחק ורצה לשוחטו ולעשותו עולה לקיים מצות השם ית': <br>''' הספק הג' ''' למה לא השיב לו השם יתברך תשובה עד שחזר אברהם לדבר עמו פעם שנית שאמר שני פעמים ויאמר אברם זה אחר זה בלא תשובת השם יתעלה בנתים שנאמר ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ואז לא השיב לו הקב"ה והוצרך אברהם לדבר עוד ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי ואז השיב לו הקב"ה לא יירשך זה ולמה לא השיב לו הקב"ה מתחלה. ועוד שזאת התשובה שהשיב הקב"ה היתה ברצון גדול ונפש חפצה שאמר והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה שהיה ראוי שיאמר ויאמר ה' אליו לאמר לא יירשך זה אבל במה שאמר והנה דבר ה' אליו משמע שבפתע השיבו הש"י ולא נתעכב כלל בתשובה ונראים כהפכים בפעם ראשונה לא השיבו הקב"ה כלל ובפעם שנייה השיבו הש"י בחפץ גדול וכמעט שלא סיים אברהם שאלתו עד שהשיב לו הקב"ה שלשון והנה מורה זה. והדיבור הראשון והשני שדיבר אברהם הכל אחד: <br>''' הספק הד' ''' הרי הבטיחו השם יתעלה קודם לכן ואמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ ואיך אמר ואנכי הולך ערירי וגו' והנה בן ביתי יורש אותי ועוד למה אמר בזאת ההבטחה שהבטיחו הש"י והאמין בה' שמשמע שבהבטחה הראשונה לא האמין ח"ו: <br>''' הספק הה' ''' שאמר ויחשבה לו צדקה מי חשבה למי לצדקה אם הש"י חשבה לאברהם ההאמנה שהאמין בו לזכות וכי לא היה ראוי שיאמין באלהי אמן ואם הכוונה שחשבה אברהם לש"י לצדקה והלא כל החסדים והטובות שעושה הקב"ה לכל בני אדם הוא צדקה אם צדקת מה תתן לו: <br>''' הספק הו' ''' למה לא שאל אות על הבנים והאמין בה' בלא שאלת אות ועל הארץ שאל אות שנאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת וגו' וזה תימה שעל הדבר שהוא נס והפך הטבע שהוא נתינת הבן לא שאל אות ועל הדבר שאינו נס שאל אות שנהוג בעולם שעושים מלחמה גוי אל גוי ויורשים אותם ויושבים תחתם: <br>''' הספק הז' ''' למה גזר הש"י גר יהיה זרעך בארץ לא להם מה חטאו ישראל שגזר עליהם גלות שעדיין לא היו בעולם וא"ת בחטא אברהם ששאל אות שאמר במה אדע וגו' ולכן הענישו הקב"ה בלשון עצמו של ידיעה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך זה א"א שהרי הקב"ה נותן אות לגדולים אשר בארץ המה ואינו מחשיב שאלתם אות לחטא שנאמר שאל לך אות מעם ה' אלהיך וכן מצינו בגדעון שנסה לשי"ת בגיזת הצמר ואם כן מה חטא אברהם שנגזר על זרעו גלות. והרמב"ן כתב ודע כי אברהם חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו גם יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה מפני הרעב עון כי האלהים ברעב יפדנו ממות ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע עכ"ד. ואני תמה אם נגזר גלות על שהביא אשתו במכשול עון למה חזר לחטוא בזה כשהלך לגרר שאמר שם ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וישלח אבימלך ויקח את שרה ולמה הוסיף על חטאתו פשע אחר שנענש על החטא עצמו וא"ת שהקב"ה לא גילה לו חטאו ולמה הרי אברהם אוהבו וכרת עמו ברית וראוי היה שיגלה לו לפי שלא יחזור לחטוא. ועוד יצחק למה חטא בחטא שנענש בו אביו שנאמר וישב בגרר וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא ועוד אם בעבור החטא ההוא נגזר על בניו גלות ת' שנה היה ראוי שלפי שחזר לחטוא יהיה גוזר הש"י עוד על בניו ת' שנה אחרות וגם כפלים לפי שחזר לחטוא פעם שנית במרד ואחר התראה שחטא ושנה וכן היה ראוי לגזור עוד על ישראל גלות ת' שנה וכפלי כפלים על שחזר יצחק לחטוא ואמר על אשתו אחותי היא. ולספק הו' למה שאל אות על ירושת הארץ ולא על הבנים אומר שאחר שירושת הארץ היא לבנים א"כ כששאל על ירושת הארץ אות שאל אות לשיהיו לו בנים. ונ"ל לתרץ את כולם שאברהם היה ירא מג' דברים האחד שאולי הרג במלחמה לחסידים וחסידי אומות העולם יש להם חלק לע"ה. הב' היה ירא מקרובי ד' מלכים שיבואו להרגו בערמה. הג' שאולי כשנצח לד' מלכים נכה ה' מזכיותיו לז"א לא' אל תירא אברם. לב' אנכי מגן לך. לג' אדרבה זכית שכרך הרבה מאד בעבור שבטחת בי ובעבור שהלכת להציל ללוט ומבשרך לא נתעלמת וכ"ש שעזר אותך לקיים מצותי שהלך מארצו וממולדתו עמך. והשיב אברה' לאחרונה ואמר במה שאמרת שכרך הרבה מאד ידוע הוא שאין הכוונה לעולם הבא שאין צריך הבטחה לצדיק שיהיה לו שכר לע"ה אבל כוונתך הוא בעולם הזה ובעולם הזה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. וכוונתו שהאדם חפץ בן בזה העולם לשני דברים אחד שילך האב לכאן ולכאן ולא ילך יחידי. השני לזון ולפרנס ביתו לקנות מזון ופרנסה ולתקן עסקיו ועסקי הבית. כנגד הראשון אמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי שאני הולך בשוקים וברחובות יחידי. כנגד השני אמר ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר פירוש אין בני זן ומפרנס אותי אלא אליעזר שקניתיו מדמשק והקב"ה לא רצה להשיבו לפי שטענות אברהם בזה אינם ראויות שלראשונה הרי יש לו חניכיו ילידי ביתו שי"ח. אם לשנית שצריך בן לזון ולפרנס ביתו אליעזר מספיק וכשהרגיש אברהם שהקב"ה אינו משיב לטענותיו לפי שאינן ראויות טען טענה מספקת והיא טענה שאינה בעודו בעולם הזה אלא לאחר מותו והיא והנה בן ביתי יורש אותי. ולזאת השיב הקב"ה פתאום לא יירשך זה כלומר בטענות הראשונו' אין ראוי להשיבך כלל לסבה האמורה אבל טענת ירושה שהיא לאחר המות זו טענה מספקת שזאת עגמת נפש גדולה שכל נכסיו שטרח לקנותם כל ימיו יירשם עבדו והזרים ורגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה וראוי להשיבך במהרה וכאלו טרם שתסיים השאלה וזהו לשון והנה. ומה שאמר הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי אחר שהבטיחו השם יתעלה ואמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ לפי שזרע לפעמים הכוונה בו משפחה כמו שאמר במרדכי דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו שהכוונה משפחתו והוא כל זרע ישראל. וכן מה שאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת אולי הכוונה משפחתו והם כל בני אביו וקרוביו ועוד מי שזן לחבירו או לעבדו נחשב כאלו הוא בנו כמו שאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. ויש להקשות איך אמר בני יוסף אלא לפי שכלכל לכל אחיו נקראו ישראל בניו ולפיכך פחד אברהם במה שאמר לזרעך אולי הוא אליעזר שהוא זקן ביתו המושל בכל אשר לו והוא כבנו ולזה אמר ה' אלהים מה תתן לי ובן משק ביתי הוא דמשק כלומר ובעבור דמשק אליעזר אמרת לי ושמתי את זרעך וזה הוא שאמר ובן משק ביתי שאמר לשון בן כלומר הבן שזן את ביתי הוא אליעזר ונקרא בן וזה הוא שאמר היפלא מה' דבר פירוש לפי שחשבה שרה שמה שאמר המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך יהיה עבד או נער שתתן לו נכסיה ובלשון לעז פירפיגאד"ו וזה לפי שהיתה זקנה ואברהם זקן ולזה צחקה ולזה אמר הקב"ה היפלא מה' דבר כלומר אם היה המבשר חוזה בכוכבים איפשר שראה באצטגנינות בן ואינו בן אלא עבד כבן שנסתר מהאצטגנינים הפרטיות שאינם יודעים אלא הכללות אבל מה' לא נסתר הפרטיות ואם לא נפרש כן אינו נופל בזה לשון היפלא אלא היה לו לומר וכי הנבואה אינה אמת ולזה הוצרך הקב"ה לפרש דבריו ואמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך פירש לו בפי' יצא ממעיך שהוא בנו ממש ואל"כ למה אמר לשון מעים ולא אמר כן במקום אחר אלא זרעך ואמר והאמין בה' וגו' והכוונה האמין שהקב"ה יתן לו בן בנו ממש שיצא מחלציו וממעיו אבל בנבואה הראשונה האמין בה אבל לא האמין שיהיה ממעיו אבל עתה שהקב"ה פי' לו בפי' אשר יצא ממעיך אז האמין שיהיה לו בן. ולמה האמין בשיתן לו הש"י בנים ולא שאל אות על זה והוא נס גדול ועל ירושת הארץ שאל אות ואינו נס לזה השיב ואמר ויחשבה לו צדקה פירוש צדקה כל אדם יכול לעשות משלו ויוציא מעות מכיסו ויתן אבל שיתן ראובן צדקה מנכסי שמעון צריך אות על זה וגם צריך טעם. צריך אות לפי שמה שהוא ביד שמעון הוא דבר קשה להוציאו לפי שהוא ביד אחרים ויבקשו סבות לשלא יצא מידם. וצריך טעם שאין ראוי לעשות כן שנראה גזל ח"ו ולזה שאל אות על זה ואמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה ולא שאל אות על הבנים שחסר מהם הב' סבות האמורות בירושת הארץ שהרי אינו ביד אחרים אלא ביד הקב"ה וא"ת הוא נס וצריך אות אינו כן שהקב"ה שברא הטבע והוציאו מאין נקל בעיניו לשדדו ולשבר אותו ולכן לא שאל אות על הבנים. ולמה ששאל אות על ירושת הארץ אמר קחה לי עגלה משולשת וכרת ברית עמו והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה וזה במקום הקב"ה כאלו ה' עבר בין הגזרים ואמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וא"ת למה יקח הקב"ה נכסי אחרים ויתנם לאחר לזה נשיב כשנשיב הקושיא האחרת והיא למה גזר הקב"ה גלות על עם שעדיין לא נולדו. והתשובה לזאת בשנקדים. ידוע שאם המלך עושה חסד מנכסי ראובן לשמעון ראוי ב' דברים. הא' שיהיה ראובן רשע ושיהיה חייב העונש הזה. הב' שיהיה שמעון צדיק כ"כ לשאלו הנכסים יתנום לו ולפי שהכנענים לא היו רשעים בעת כריתת זה הברית לשהקב"ה יורישם מארצם שלא נתמלאת סאתם ושיושיב לישראל בארץ אחרת א"א לפי שהקב"ה לא רצה שיהיו בארץ אחרת וגם לא מצינו שנתמלא סאת עם אחרת בעת ההיא א"כ בהכרח הוא שיהיו גרים בארץ לא להם עד שיתמלא סאת הכנעניים. אבל אפילו שיתמלא סאתם צריך גם כן שיהיו ישראל חסידים לשיהיו ראוים שיתן להם מה שיקח מהכנעניים לזה אמר לו הקב"ה ידוע תדע פירוש אמר לו שני דברים אחד דע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ת' שנה. ב' ועבדום וענו אותם ת' שנה. פירוש ידוע תדע שבהכרח הוא שיהיו גרים בארץ לא להם שא"א בזולת זה שאין להם מקום שבו יתיישבו וזה אני חפץ בו מאחר שא"א בענין אחר שאם לא כן לא הייתי חפץ אבל המצריים יעשו דבר בלא רצוני והיא ועבדום וענו אותם ת' שנה. וחזר אחר זה לשני אלו הדברים אם לזאת האחרונה אני אתפרע מהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שזה איני חפץ בו רצוני בשביל וענו דן אנכי במכות ובעבור ועבדום יצאו ברכוש גדול ואחר זה חזר ופירש הטעם לראשונה למה אמר גר יהיה זרעך ומה חטאם בזה אמר ודור רביעי ישובו הנה לפי שלא שלם עון האמורי עד הנה ואין ראוי להורישם מארצם בלא חטא הנה שהפסוק עצמו נותן טעם למה גזר הקב"ה גר יהיה זרעך שלפי האמת לא גזר כן אלא אמר הכרח הוא שגר יהיה זרעך בארץ לא להם שאין להם מקום לשישבו בו בעבור שאין ראוי להוריש האמוריים מארצם שלא נתמלאת סאתם ואם צדקות ישראל אע"פ שלא יהיו צדיקים יתן להם הארץ בזכות אבות כמו שאמר לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים ובמקום צדקות ישראל ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך וגו' הנה שמה שאמר גר יהיה זרעך אינו לסבת עון אלא שאי איפשר כפי הדין שיתן להם את הארץ עכשיו ובהכרח הוא כי יהיו גרים בארץ לא להם זהו דעתי בהיתר כל אילו הספיקות ובזה הפירוש השבתי לזאת הקושיא הגדולה שנבוכו בה כל המפרשים באיזה עון גזר על ישראל שיהיו גרים ואני תמה מהם שבקשו טעם למה נגזר גלות בלא חטא וגם בזה הפירוש השבתי קושיא אחרת שנבוכו בה כל המפרשים והיא כיון שהקב"ה גזר שיהיו גרים ועבדום וענו אותם למה אמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי והרמב"ן כתב שלאחד מב' סבות מעניש ה' לאומות שמקיימין גזירת הש"י הא' שלא עשו רעה לקיים גזירת ה' אלא לשנאה או לשלול. השני שהוסיפו רעה יותר ממה שגזר הש"י והאחד מצינו בסנחריב הוי אשור שבט אפי ועל עם עברתי אצונו והוא לא כן ידמה כי להשמיד בלבבו ועל כן הענישו ובנבוכדנצר שני סבות אחד זאת שנית שהוסיף על הגזירה אם הראשונה אמר אעלה על במותי עב. והב' ואתנם בידך לא שמת להם רחמים וע"כ נשמד זרעו לגמרי ובבל כמהפכת סדום וכן במצרים דן אנכי לשני סבות שהשליכו בניהם ליאור והבה נתחכמה לו וימררו את חייהם עכ"ל. והנה צדק בכל דבריו בענין אשור ונבוכדנצר אבל בענין מצרים אין צורך לזה שכפי הפירוש שפירשתי לא גזר הקב"ה שיהיו גרים ולא שיעבדו' אבל אמר שבהכרח הוא שיהיו גרים וגם שהקב"ה יודע שעבדום וענו אותם הפך רצון אלהי. וטעם אולי אבנה ממנה יובן במה שאמרו רז"ל בית תינוק ואשה אע"פ שאין ניחוש יש סימן. ולזה אמרה אולי בן השפחה ישנה מערכת גבירתה או ישנה מערכת אביו המחייבת שלא יוליד משרה:



{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}