עריכת הדף "שרשי הים/ספר תורה/ז"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

{{מרכז|{{גופן|4||'''שורש איסור כתיבת ס"ת פרשיות פרשיות'''}}}}

'''מ"ע על כל איש ישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כו' שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות.'''  ע"כ. ומורינו הרב הגדול בס' עה"ח הוקשה לו דבגמרא משנו שירה לחודה ולא השגיחו להאי טעמא ותו דאמאי לא הוכיח הרמב"ם כדהוכיחו בש"ס האי שירה לחודה מאי סהדותא איכא עכ"ל.<br>'''  ולעד"ן '''  דבגמרא לא חששו להאי טעמא דרבינו ז"ל דהיא גופא קמיבעייא ליה דהאי קרא אשירה לחודה קאי ואי משום דאין כותבין את התורה פ"פ הא לא מכרעא דמאי דמפשט פשי' לן דאין כותבי' את התורה פ"פ ה"מ למ"ד דתורה חתומה ניתנה ולאידך כיון דאדבק אדבק. אך למאי דבעינן למימר השתא דלא ניתנה תורה אלא למשה כו' וקרא דועתה כתבו לכם אשירה לחודה קאי איפכא שמעינן מינה דכותבין את התורה פ"פ אלא דלפום מסקנא דשמעתין פשיט אביי שפיר דכיון דאדבק אדבק וברור ולאידך דק"ל אמאי לא הכריח רבי' כדהוכיחו בש"ס הדבר ברור שרבינו לא קאי השתא לאגמרי לן מהאי קרא דכל ישראל מחוייבים לקיים התורה דאהא הוא דאצטריכו בגמרא למילף מהאי קרא אך הכרעת רבינו מהאי קרא הוא דמ"ע לכתוב ס"ת לעצמו אבל בקיום מצוותיה כל ישראל מחוייבים בה ודבר זה אין הכרעת הש"ס מכרעת דהא אשירה לחודה איכא למימר שפיר דקאי קרא ומאי סהדותא איכא כו' ליכא למימר הכא דאכל התורה תעיד כיון שהן מחוייבים בה וזה ברור אלא דקצת קשה דתלמודא גופיה אמאי לא דחי דלא ניתנה תורה דקאמר ר"ח היינו ליכתב ופשיט לה מהאי קרא דפסל לך כו' דמה פסילותן שלך אף כתיבתן שלך אבל בקיום מצוותיה כל ישראל מחוייבים בה דקרא דועתה כתבו לכם אשירה לחודא קאי וכמ"ש רבינו. ואפשר דאתייא הך סוגייא כמ"ד אין כותבין את התורה פ"פ דקרא דועתה ע"כ לאו אשירה לחודא קאי וכמ"ש רבינו ז"ל. א"נ קושטא השיבו והאי דמצדד אצדודי מעיקרא אשינויי אחריני אפשר דכפי שיטתו של מקשן השיבו שעיין בספר שמע יעקב בס' ארעא דרבנן אות ז' וכבר עמדתי על דבריו בדרושי.<br>'''  עוד '''  הוקשה לו להרב ז"ל בטעם זה שכת' רבינו לפי שאין כותבין את התורה פ"פ וכיון דמותר לכתוב את התורה ספרים ספרים כמ"ש שם רבינו ה' י"ד א"כ נימא דועתה כתבו לכם את השירה הזאת היינו ספר משנה תורה שיש בספר זה שירה זו ומנ"ל למימר דעל כל התורה קאמר.<br>'''  ולע"ד '''  יש ליישב עפ"י מ"ש רבינו ה' י"ד דאע"פ שמותר לכתוב את התורה כל ספר וספר בפני עצמו מ"מ אין שם קדושת ס"ת וכתב מרן שלמד זה רבינו ממ"ש בפרק הניזקין אין קורין בחומשין בצבור מפני כבוד צבור וכן כתב רבי' ברפ"י שם יעו"ש וכיון דקרא כתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את ב"י וכתיב בסוף הפרשה וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם ע"כ לומר שכוונת כתבו לכם את השירה הזאת היינו ס"ת שיש בו שירה זו דאי שירה זו לחודא קאמר אי אפשר דהא אפילו ליחיד אין כותבין פרשה אחת לבדה. ואי בספר אחד קאמר הא אין קורין בצבור בחומשין מפני כבוד הצבור והכא קאמר ולמדה את ב"י וכתיב וידבר משה באזני כל קהל ישראל וכו' אלא ע"כ ס"ת שיש בו שירה זו קאמר ודו"ק ועפ"י האמור ממילא נדחית היא ראיית הרב הגדול מוהרימ"ט ז"ל בחא"ח סימן ג' עמ"ש הרי"ף ז"ל דכותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ותמהו עליו הר"ן והרא"ש שזה היפך מ"ש בגמרא בפרק הניזקין ד"ס בעא מיניה אביו מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה תבעי למ"ד תורה מ"מ ניתנה תבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה תבעי למ"ד תורה מ"מ ניתנה כיון דמ"מ ניתנה כותבין א"ד כיון דאדבק אדבק תבעי למ"ד תור' חתומה ניתנה כיון דחתומה ניתנה אין כותבין א"ד כיון דלא אפשר כותבין. א"ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין ופרש"י לפי שאין כותבין ואפילו למ"ד מ"מ ניתנה כיון דאידבק אידבק וכתב הרא"ש וז"ל ואפשר דסבר הלכה כר"י דאמר תורה מ"מ ניתנה ולא חייש להא דאמר רבה כיון דאידבק אידבק דא"כ אפילו חומש לא ניכתוב כיון דאידבק ועוד ראה להקל משום דלא אפשר לכל עני שבישראל לכתוב תורה שלימה לבנו ע"כ וכתב עליו הרב דמ"ש דטעם הרי"ף משום דסבר ה' כר"י דאמר תורה מ"מ ניתנה כיון דלדידיה נמי מספקא לי' לאביי דילמא כיון דאדבק אדבק ורבה נמי א"ל אין כותבין לפי שאין כותבין ואי רבה פליג אר"י וס"ל תורה חתומה ניתנה מ"ט לא חשש לפסקו של רבה. ועוד דאפילו לר"י דאמר מ"מ ניתנה אין כות' זו כדפרכי' לר"י והכתי' לקוח את ספר התורה הזאת ומשני לבתר דאדבק תדע מדאמרינן בשלהי פכ"ג דסנהדרין אעפ"י שהניחו לו אבותיו לאדם ספר מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ואי ס"ד כותבין מגילה בפני עצמה אימא שירה גרידתא אלא ה"ט לפי שאין כותבין פרשה אחת וכ"כ הרמב"ם פ"ז מה' ס"ת עכ"ל. ולפי האמור אין מכאן ראיה דאף לדידיה דרבינו דפליג אהרי"ף נמי תקשי כקו' הר"ב עה"ח דאימא אשירה שיש בה ספר משנה תורה כיון דשרי לכתוב חומש חומש אלא ע"כ לומר דס"ס אין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו ברבים דקרא כתי' כתבו לכם דמשמע כתב הראוי לצבור דומיא דמרע"ה דכתי' וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם וא"כ מה"ט קאמר רבה דכתבו לכם את השירה היינו ס"ת שיש בו שירה דאי שיר' לחודא קאמר אע"ג דשרי לכתוב את התורה מ"מ אין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו בצבור וקרא כתבו לכם קאמר כמדובר.<br>'''  עוד '''  כתב רבינו ואם כתבו בידו הרי הוא כאלו קבלו מהר סיני כו' וכל המגיה אפי' אות אחת הרי הוא כאלו כתבו כולו ע"כ. הכי איתא בפ' הקומץ רבה ד"ל אמר ר"י בר אבא אמר רב גידל אמר רב הקונה ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני אמר רב ששת אם הגיה אפילו אות א' מעלה עליו הכתוב כאלו כתבו וכתב הרב הנמק"י וז"ל כחוטף מצוה וכו' פי' שאין לו שכר כ"כ כמי שטרח בכתיבתו ויש מקום למדת הדין לחלוק ולומר אלמלא שבא אליו בלא טורח לא היה עושה אותו. כתבו הוא בעצמו כאלו קבלו מהר סיני שיש למדת רחמים לומר כמו שטרח טורח זה כן היה טורח ללכת במדבר כדי לקבל תורה מהר סיני כו' שמעינן מדבריו דלצאת ידי חובת מצות כתיבת ס"ת אין הפרש בין כתב ס"ת לעצמו לקונה מן השוק. ואין החילוק אלא לענין קבלת השכר אם מעט ואם הרבה דבקונה מן השוק שכרו מעט מפני שיש מקום למידת הדין לקטרג מה שא"כ בכות' לעצמו וכ"כ רש"י ז"ל וז"ל כחוטף מצוה מן השוק ומצוה קעביד אבל אם כתבו הוי מצוה טפי. אמנם מור"ם במפה סימן ע"ר כתב שאם קונה ולא הגיה הוי כחוטף ואינו יוצא בזה וכבר תמה על דבריו הר"ב ט"ז בסק"א בשם מ"כ יע"ש. ולע"ד אפשר ליישב דברי מור"ם עפ"י מ"ש הרב שלה"ג בפרק החובל עמ"ש הרי"ף ז"ל שם דההיא דתניא ושפך וכסה מי ששפך יכסה ומעשה בא' ששחט ובא חברו וכסה וחייבו רבן גמליאל עשרה זהובים וכתב הרי"ף דחיוב זה שחייבו ר"ג דינא הוא ולא קנסא וגמרינן מנה לדינ' אחרינא ואי הוה משום קנסא מקנסא לא ילפי' וכתב הרב שה"ג וכיון דמסקי' דדינא הוא ולא קנסא יעלה יפה מה שאמרו דאדם יכול למכור המצוות שלו ויעלו לאיש הקונה דהא יש לו ערך לאיש הקונה עשרה זהובים לאחד. מיהו דוקא למצו' שעתיד לעשות מועיל הקנין ולא למצוה שעשאה כבר יע"ש. ובכן אפשר דמור"ם ז"ל מיירי במי שקנה ס"ת לעצמו מחבירו שכתבו לעצמו וקיים בו כבר מ"ע דועתה כתבו לכם את השירה הזאת משו"ה כתב דאינו יוצא בו ידי חובתו כמ"ש הרשה"ג דמצוה שעשאה כבר לא יועיל בה קנין ומכירה ואפי' אם יתן איש את כל הון ביתו לקנות מצוה שעשה חבירו דאין ערך למצוה. ורש"י והרב הנמק"י מיירו בשקנה ס"ת מהסופר שכתבו מעיקרא למוכרו משו"ה ס"ל דיוצא י"ח בו אמנם אין לו שכר כ"כ כמי שטרח בכתיבתו כנלע"ד ובדרושי הארכתי עוד יע"ש.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}