עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תולדות/תרמח"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ח'''}}}}===

ב"ה

בענין הבארות איתא במדרש שה"ש בפ' מעין גנים מ"ח פעמים כתיב בתורה באר נגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. כי הבארות הם למצוא אור התורה אשר נטע השי"ת בתוכינו ממש. וזה פי' שהתורה נקנית בהם הגם כי הכל עוסקין בתורה אך ע"י המ"ח דברים התורה נקנית. כמו זקן שקנה חכמה שיש להחכמה מקום וקנין קבוע בלבו. ובכללות בנ"י הן המה המ"ח נביאים שעמדו לבני ישראל שזכו בעוה"ז להיות דבר ה' בפיהם [ועיין בזוה"ק פרשת חיי שרה במדרש הנעלם כי מ"ח טיפות נוטפין בכל יום מגן עדן ומ"ח נביאים המשיכו מהם נביאותם ואלה ההארות מתחדשים תמיד כדכתיב ונהר יוצא מעדן יוצא לשון הווה]:

במדרש לבית יעקב אשר פדה את אברהם לא ניצול מכבשן האש רק בזכותו של יעקב. וצריך ביאור כי הלא כדאי אברהם לעצמו. אכן הענין הוא כעין מה שאמרו חז"ל רצה הקב"ה לברוא העולם במדה"ד וראה שאינו מתקיים ושיתף עמו מדת הרחמים. וכמו כן הוא במדות. כי באמת אברהם ויצחק שהיו להם המדות מיוחדות ומצד אהבה אמיתית בכל לב ונפש ומאד. היה צריך למסור נפשו ממש באהבתו את ה' ב"ה וב"ש. וכן יצחק מצד יראה אמיתית שלו הי' מוכן ממש להיות נעקד לעולה. אך התורה שהיא מדתו של יעקב זה הוא השתתפות מדת הרחמים. כדכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דרשו חז"ל ולא שימות בהם. פי' שקודם התורה. מי שהי' עובד ה' הי' רק במסירת נפש בפועל ממש. ולכן לא הי' קיום רק כשנתן הקב"ה לנו התורה ומצות הם דרכים שיכולין להיות עובד ה' בחיים בעוה"ז וזה הרבותא שכתוב בתורה אשר יוכל האדם לעשות אותם וחי בהם. ולכן אין לתמוה מדורות הראשונים שהיו מכעיסין ובאין. עד שבאו האבות והמשיכו התורה לעוה"ז:

במדרש בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. והוא מאמר המשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות. ואמרו מעבירין משמע אפילו בהיותינו עבדים בגלות אעפ"כ אין לך אדם שאין לו שעה שמתעורר לו קצת גאולה בנפש שיוכל לקבל עליו עול מלכות שמים. וכמו כן בכלל בודאי מי שמקבל עול תורה כראוי מסייע לגאולה. ומעבירין ממנו ומכחו עול מלכות. וכמו כן בעול דרך ארץ. הגם מי שצריך לעבוד על פרנסתו מ"מ נתן לנו השי"ת מצות השבת שהוא יום מנוחה. וכדאיתא שבת יעשה כולו תורה. וכל סוחר צריך להיות מקבל עול תורה ביום השבת ובכח זה מעבירין ממנו עול דרך ארץ בימי המעשה:

במדרש ויתן לך האלקים שרשי פתוח אלי מים כו' שובי השולמית שעושית שלום כו' הן הן בעוה"ז הן הן בעולם הבא. ויתן לך אלקותו כו'. הענין הוא כמ"ש כבר ההפרש בין ברכת יעקב דכתיב בי' ויתן ובעשו כתיב יהי'. כי בנ"י הם כלים לקבל הברכה כמ"ש יברך את עמו בשלום כלי מחזיק ברכה. ולכן נקרא השבת שלום כדאיתא בזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח אלא כולא בשביעאה תליא. פי' שבשבת יש שורש הברכה ונק' מתנה טובה כמ"ש חז"ל לך והודיעם. ולמדו מזה נותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. פי' שידע מי הוא הנותן ומתנה נקרא דבר הניתן מיד ליד. וז"ש יתן לך אלקותו להיות דביקות בהנותן. וזה עצמו שכתב רש"י ז"ל אם תזכה. ולכן בעוה"ר בגלות כל שאין בנ"י מתוקנים כראוי נחסר להם הפרנסה יותר מכל האומות. כי הברכה להם בשורש הרוחניי. וז"ש שרשי פתוח אלי התורה שנקראת מים. וממילא טל ילין בקצירי כדאיתא חסידים הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימו בידן. שהברכה לבנ"י שבכח התורה יתמשכו מעולם העליון לעוה"ז ואז נק' השולמית כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>