עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תולדות/תרמד"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ד'''}}}}===

ב"ה

בפסוק ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. להודיע כי כל משפטי ה' וגבורתיו הכל בכח החסד. כדכתיב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. שזה עיקר החסד הטוב שהקב"ה שומר לאוהביו. כדכתיב אשר יאהב ה' יוכיח. וז"ש אברהם הוליד את יצחק. שכל הדינין והגבורות מכח החסד הם נולדים. [וזה ענין חסיד לפנים משורת הדין כלומר שפנימיות הדין חסד הוא]. ומקודם כתיב תולדות ישמעאל על פני כל אחיו נפל. ואח"כ תולדות יצחק. להודיע ההפרש שהקב"ה מתנהג עם הצדיקים. כמ"ש וידעת כי ה' אלקיך כו' שומר הברית והחסד כו' ומשלם לשונאיו אל פניו כו'. לכן ישמעאל קיבל מיד החסד שירש מאברהם ע"פ כל אחיו. ותולדות יצחק הי' יעקב אבינו. ונולד לו מיד שטנו עשו הרשע. ועבר עליו כמה יסורים. מטעם שלאוהביו הקב"ה שומר החסד שיהי' ממנו רק אחרית טובה. כי בודאי הקב"ה טוב ומטיב. אבל מכח המקבלים צריך עצות שיקבלו החסד בטוב. והוא ע"י הגבורה. וכ' מה רב טובך אשר צפנת. כי אברהם אע"ה הי' האור וכ' ויבדל שגנזו לצדיקים. לכן הי' אח"כ בחי' יצחק והוא הגניזה אשר צפנת. ונולד מזה יעקב אבינו טוב הגנוז לצדיקים [שהוא יוסף ויהודה ודוד]. וכן הענין בעבודת האדם להשי"ת שמקודם צריך האדם להשיג יראת ה'. וע"י השתוקקת האהבה זוכין ליראת שמים. וצריכין לתקן המדות אהבה ויראה. ואח"כ זוכין לנקודה של אמת שהיא מדת יעקב אע"ה. שכמו שהי' בכלל כן הסדר בכל פרט. וידוע כי אהבה ויראה צריכין בירור. ומדת האמת היא בירור הגמור. וע"ד הרמז י"ל ענין הג' בארות עשק שטנה ורחובות. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי ימי המעשה בחי' עשק ושטנה. ורחובות הוא ש"ק. יום מנוחה. והוא בחי' יעקב אבינו דכתיב בי' נחלה בלי מצרים ופרצת ימה כו' ע"ש במדרש. והרמז שא"י לבוא לבחי' זו עד שעוברין מקודם בחי' עשק ושטנה. ויש לרמוז כי בבחינת אהבה יש התפשטות פסולת. וזה עשק. התעשקו עמו. לנו המים. ובבחי' יראה לא יש התפשטות. רק שהוא שטנה לשון שנאה יותר שקשה מאוד להיות ירא ה' כראוי וזה שטנה. ובמריבה זו לא כתיב לנו המים. רק שאין מניחין להיות ביראה כראוי. עכ"ז ע"י אלו באין אח"כ לרחובות. וזהו תולדות יצחק בן אברהם כנ"ל. ולכן נזכרו בתורה גם אלו הבארות. הגם כי רבו עלי'. רק שע"י אלו בא לרחובות. וכאמרם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין. אף שרואה שלא מצא. אך הוא הכנה על אח"כ. כי אין שום יגיעה בעבודת ה' לבטלה ח"ו. ויש נטי' בלב. הגם שאין בכח להוציאו עוד לפועל:

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון כו'. ומשמע שעדיין הי' גם הרעב הראשון. והענין הוא עפ"י המדרש עשרה רעבון באו לעולם וכולן בימי אנשים גדולים כו'. כי המה הסתרות שצריכין התחתונים לתקן אותם. ולכן אברהם אבינו תיקן הרעבון ופתח פתח לעבוד ה' בבחי' אהבה. וידוע שלכל מדה יש הסתר שיש אהבה טובה ואהבה רעה כי אחר החטא יש בכל דבר תערובות. וכן בפרט בכל אדם אחר כל ענין השגה הולך עמו התנגדות והסתר. רק הקב"ה בורא רפואה קודם למכה. ואחר עבודת אברהם אע"ה בא הרעבון שהי' מיוחד שיתוקן ע"י עבודת אאע"ה. וכן הוא לעולם. לכן עובד ה' שמתרעם בראותו הסתרות שונות בעבודת ה'. לא מחכמה שאל ע"ז. כי אדרבא לטובה בא לו ההסתר באותו הזמן שכבר יש לאל ידו לתקנו. והאבות תקנו כל א' רעבון מיוחד. ולא ביטלו הרעבון רק פעלו עצות למצוא ההארות והתגלות גם בתוך הרעבון. וזה ענין מלבד הרעב הראשון ודו"ק. וזה עצמו הענין שכ' חז"ל האבות בחרו הגלות. כמ"ש צורם מכרם כו'. פי' שרצו להשאיר עבודה זו בזרעם אחריהם לתקן ולברר כבוד מלכותו ית' גם בימי הרעבון והגלות:

בפסוק ועתה שא נא כליך. י"ל כי יצחק אבינו ידע מעשה עשו. אך רצה להשיבו בתשובה. ועתה לשון תשובה. ואם הי' נגמר כן הי' מעלה כל הכלי ציד לה' והי' תיקון השלם. וזה שא נא כליך כו'. כי בודאי הכל הי' יפה בעתו כי רצון יצחק הי' לתקן כל צד הגבורה והקליפה. אך כי אין העולם יכול להתקיים במדה"ד. וכתבנו במ"א כי כך צריך להיות הרצון לתקן במדה"ד ובפועל צריכין לשתף מדה"ר. לכן לא נגמר בפועל מחשבת אבינו יצחק. ואפשר כי עשו עצמו נמי הי' מהרהר בתשובה. אך לא הי' יכול להוציאו מכח אל הפועל. לכן כ' חז"ל כי ראשו של עשו מונח במערת המכפלה כנ"ל שהי' לו רצון לשמים. וזה פעל יצחק במחשבתו אך במעשה לא הי' צריך להיות כן:

בפסוק והיה כאשר תריד כו' פרש"י כשיתבטלו מן התורה ויהי' לך פ"פ כו'. הענין הוא עפ"י מ"ש רש"י ויתן לך האלקים אם תזכה כו'. אבל בעשו כתיב יהי' לך בכל גווני. והיינו שניתן ההשפעה ביד בנ"י כמו שהי' בזמן המקדש שע"י עבודת בני ישראל המשיכו השפעה וקיום הטבע. ובאמת כאשר בנ"י עומדין בצדקתם ממילא גם התמצית שכל העולם טז) ניזונים על ידיהם הוא להם ביותר מכפי דרך הטבע. ואין להם להתרעם כלל. אכן כאשר בנ"י לא עמדו במדריגה הראוי' וכ' ועצר את השמים כו'. אז יש להרשעים להתרעם. כי להם מגיע עוה"ז גם בלי הקדמת עבודה לה'. ולכן כתיב אח"כ ואבדתם מהרה פרש"י ע"י האומות. וז"ש כאשר תריד שיהי' לך מחסור ע"י נתינת השפע ת"י בנ"י. ופרקת עולו כי בנ"י נכנסו לתקן כל העולם. ולמשוך שפע ע"י עבודתם לכל האומות. וז"ש אם ערבת לרעך. שבנ"י נעשו ערבין לברר שבכח התורה ועבודתם במקדש יתברכו כל הברואים. וז"ש במד' שנק' השולמית שעשו שלום בין עליונים לתחתונים ע"ש:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>