עריכת הדף "שפת אמת/פרשת מקץ/תרמד"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ד'''}}}}===

ב"ה חנוכה ור"ח טבת

במדרש קץ שם לחושך כו' כל זמן שיצה"ר בעולם כו' דאיתא וירא האור כי טוב ויבדל שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו כו'. וא"א מו"ז ז"ל אמר כי הוא חסד עליון במה שגנזו שלא יפגמו הרשעים ח"ו באותו אור הגנוז כו'. ועל זה נתקן סדר הבדלה בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי כו'. פי' שיש הבדל בין קודש לחול בבחי' עולם שנה נפש. אור וחושך בעולם. ובנפש בין ישראל לעמים. ובשנה בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אבל העיקר תלוי בנפש האדם כפי מה שהנפשות מבדילין בין הקודש להחול כך נמצא הבדלה זו בעולם ובזמן. כמו שרמזו חז"ל אם אין דעת הבדלה מנין. וכל מה שנמצא יותר הבדל והתרחקות בין הטוב ובין הסט"א כך הטוב מתחזק. ובמד' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ע"י שאמר זכרתני כו' ניתוסף לו ב' שנים פי' מי ששם ה' מבטחו. ה' בעוזרו ושומר אותו להבדילו מסט"א. ולכן כשגרם לו קצת התחברות אל הרשע. נתרחק הגאולה ממנו ונתוסף לו ב' שנים כדי שלא להיות מגע נכרי בישועת הצדיק. וכשבא הזמן שנשכח ממנו לגמרי כמ"ש ולא זכר כו' וישכחהו אז נגלה ישועת יוסף. והרמז כשנעקר יצה"ר מהעולם כו'. כמש"ל שהכל תלוי בנפש. וכפי מה ששכח יוסף משר המשקים וכמו כן שכח השר המשקים ממנו. אז ויהי מקץ שמיד נשתנה גם הזמן דהכל תלוי בנפש האדם כנ"ל. וכשנבררו בנ"י והבדילנו הש"י מן התועים. עי"ז ניתן לנו המשכן וביהמ"ק והי' מאיר לכל העולם. כמ"ש במ"א הפי' בנר מערבי עדות היא שהשכינה שורה בישראל הגם שהנס הי' רק בפנים. רק זה העדות שאין השראת השכינה רק בהבדלת בנ"י מן העמים עעכו"ם <small><sup>יח)</sup></small> שם בתוכם יש התגלות השכינה ולכן כשנתקרבו הרשעים ופרצו פרצות בחומה נסתלקה הקדושה. וחנוכה נתקן בהלל והודאה. נראה לפרש ג"כ כנ"ל. דאחר שמעון הצדיק כבה נר מערבי. ונראה שהיונים גרמו זה במה שאמרו כתבו לכם על קרן השור כו'. וכפו לפרש להם התורה יונית ואמרו שהמה שייכים לתורה וע"י זה ההתקרבות נסתלק הקדושה כנ"ל. וכל זה לטובה כמש"ל וזה הברכה גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור שניהם לטובה מה שהאור מסתלק בעת החושך. והקב"ה וב"ש הראה לבנ"י בנס זה דחנוכה שכל הסתרת הנסים שהי' שכבה נר מערבי הי' הכל בעבור היונים. לכן אף שנשאר זה הקלקול. ולא היה דולק אח"כ בנס. מ"מ בשעת איבוד מלכות יון הרשעה נעשה נסים במנורה. ואז הבינו בני ישראל כי הכל לטובה. ותיקנו הלל והודאה על ב' בחי' הנ"ל. הלל על הארת הנסים שחזרו והודאה על שנסתר שער של הנסים בעת שליטת הרשעים כדאיתא בזוה"ק בפרשה זו ד' קצ"ה אין טוב באינון דלא אתעבידו כדקא יאות רק למיהב הודאה כו'. והלל והודאה הם ב' הדברים גולל חושך מפני אור. ואור מפני חושך הוא בחי' הודאה כנ"ל:

בפסוק שם יוסף צפנת פענח פרש"י מגלה צפונות. ולכאורה הי' צריך להיות שמו פענח צפנת. והענין הוא דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל ע"ה. דכתיב שער החצר הפנימית כו' ימי המעשה יהי' סגור ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח. וכמו שיש דברים אלה בבחי' הזמן ושנה. כן בנפש. והמה שבטי בני ישראל שמכוונים לי"ב החדשים. ובכל חודש נפתח שער מיוחד והרמז מה שעשה שלמה המע"ה י"ב נציבים לכל חודש פרנס אחר. דמלכותא דארעא כמלכותא דרקיעא שבכל חודש נפתח שער פרנסה ושפע מחדש. לכן מתפללין בר"ח על פרנסה. ועל יוסף הצדיק נא' ביום השבת יפתח ומדריגת יוסף למעלה מן השבטים. והי"ב שבטים המה ממשיכין השפע לכל העולם. אבל יוסף הוא פותח מקור השפע כמו בשבת שאין מתפללין על פרנסה ומ"מ עיקר השפע בא בכח השבת כדאיתא בזוה"ק יתרו אי לא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח בי' אלא כל ברכאין בשביעאה תליין כו'. פי' שזה פתיחת המקור קודם שיתפשט להיות נולד תולדה גשמיי. וז"ש ויוסף הוא השליט על הארץ שהוא למעלה מהתפשטות השפע לתחתונים. ולכן מעיד עליו הכתוב הוא המשביר לכל עם הארץ אע"פ שאין ניכר שהוא הגורם. ולכן לא הכירו השבטים כחו של יוסף כי כל כחו בהסתר ולכן נקרא צפנת פענח שהשפעה שלו הוא בהסתר ולא בגלוי. [והרמז סוד ה' ליראיו ואח"כ ובריתו להודיעם כי אין הברית נודע רק כשיש הסוד וזה עצמו שכ' ששת ימי המעשה יהי' סגור וביום השבת יפתח]:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>