עריכת הדף "שפת אמת/פרשת יתרו/תרמא"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"א'''}}}}===

במדרש לץ תכה ופתי יערים. כי בנ"י נבראו לתקן כל הברואים. מכיון שנבחרו מכל האומות בוודאי בכחם לרומם כולם. לכן כ' ה' עוזי ומעוזי כו' אליך גוים יבאו כו'. שכל העוז ותעצומות שנתן הש"י לבנ"י הם מטיבין לכל ומקרבים מי שרוצה להתקרב. וקראו פתי יערים על יתרו. אם כי הי' חכם שבאומות. אכן היא הנותנת. שזה הי' ההפרש בין יתרו לעמלק ימ"ש. שיתרו הלך בחכמה וביקש האמת. רק שעוה"ז הוא בחושך. וא"י להשיג האמת. זולת לבנ"י ע"י תורה אור ונר מצוה. וכשהמשיכו בנ"י הארת האמת. שמע יתרו והודה להאמת שראה שטעה מקודם. והי' ע"ז של יתרו מקודם מחסרון חכמה אמתיות. ועמלק ימ"ש נק' לץ. שע"ז נאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון. פי' לץ הוא היודע האמת ועובר במזיד. וידע כי בנ"י הם אצל האמת ובא ולחם עמהם. לכן נאבד שמו וזכרו. והכלל שבעת יצ"מ ונתינת התורה נתברר האמת. וממילא מי שהי' ראוי להתקרב נמשך אחר בנ"י והפסולת נכלה:

ברש"י ועשית כל"מ. שיהי' כאילו כל מלאכתך עשוי' כו'. וע"י אמונה זו יכולה היא שתרחם. ונותן השבת השלמה לכל הדברים המתבטלין להשבת. לכן נק' שבת שלום מעין שמו של הקב"ה שנק' שלום. מטעם שהוא הנותן שלימות לכל. והשבת הוא שורש כל הבריאה ולמעלה בעולמות העליונים השבת הוא מימי בראשית רק שבנ"י זכו להמשיך קדושת השבת בעוה"ז. וז"ש זכור את יום השבת לקדשו. והלא גדלה קדושת השבת ממעלת האדם. ומה זו קדושה שנותן האדם בזכירת השבת. רק להמשיך השבת בעוה"ז. וזהו העדות שבנ"י והשבת מעידין זה על זה. וזה הטעם שכ' בדיברות אחרונות. וזכרת כי עבד היית במצרים כו'. וכ"א זכר ליצ"מ. והוא כנ"ל שלולי יצ"מ לא הי' בכח עוה"ז לקבל הארת הש"ק. ז"ש ע"כ צוך כו'. שנתקרבו בנ"י למעלת השבת. כמ"ש פורס סוכת שלום עלינו כו'. לכן צריכין להניח הכל בבוא יום השבת שהוא שורש הכל וממילא חל עליהם סוכת שלום ואין מחסור ליראיו:

הקדמת פרשת יתרו לקבלת התורה. כענין אמרם ז"ל ד"א קדמה לתורה. והוא ענין עבודת האדם להש"י מתוך השכל והכרת האמת שמכירין טובת הבורא ית' על כל ברואיו וחסדיו המרובין. ואח"כ זוכין לתורה שהיא עבודה עליונה כפי רצון הש"י באמת. והמשל. הכל עובדין למלך אבל העומדין לפניו הם עובדין אותו ע"פ קיום שליחותו ורצונו. וזה ענין ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ואיתא אם אין ד"א אין תורה ואם אין תורה אין ד"א. ופירשנו כי קודם החטא הי' מוכן להיות תורה קדמה לד"א. שהיו בנ"י מיוחדים לקבל התורה כמו שהיא למעלה אש דת. שהי' ניתקן כל העשי' לגמרי. כמ"ש כל אשר דיבר ה' נעשה. פי' שקיבלו בנ"י ע"ע לתקן כל המעשים ע"פ הנהגת מלכותו ובמ"א הארכנו בזה. סוף דבר במעמד הר סיני הי' ניתקן העשי'. וכמ"ש העשוי' בהר סיני כו'. ורק אחר החטא בעגל ירדנו ממדרגה זו. וניתקן אח"כ בדר"א קדמה לתורה שכיון שנשאר פסולת בעולם צריכין מקודם לתקן המעשה והגוף ע"י מדות והכנעות כנ"ל ואח"כ זוכין לתורה. וכבר כ' כי עמלק הרשע ימ"ש הי' שורש חטא העגל. וזה המשך הקדמת יתרו למתן תורה אחר מלחמת עמלק. ובתד"א איתא בפסוק ויגרש את האדם וישכן כו' לשמור את דרך עה"ח מכאן שד"א קדמה לתורה. פרשנו ג"כ כנ"ל שאחר החטא של אדה"ר הי' רמז ג"כ שיהי' צריכין להקדמת ד"א כנ"ל ומעין זה הי' בבנ"י כנ"ל:

ברש"י לאמר שהיו עונין על הן הן כו'. הוא ענין תורה שבע"פ שאומרים וחיי עולם נטע בתוכינו והוא העדות שהתורה מיוחדת לבנ"י שנמשכו מיד אחר הדברות. והוא כענין אין טפה יורדת משמים שאין טיפיים עולות לנגדה. וע"ז דרשו חז"ל ה' עוזי ומעוזי. שהתורה נק' עוז. ומעוזי הוא כח התורה שבע"פ. שהגם שהחכמים מוציאין בחכמתם. הוא רק כח הש"י שנטע בתוכינו:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>