עריכת הדף "שפת אמת/פרשת חיי שרה/תרמט"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ט'''}}}}===

ב"ה

במדרש '''יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים כו'.''' כי הצדיקים מעלים הזמן והטבע. כענין שאמרו כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה כן הוא בזמן. כי הנה הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. והתחדשות הימים הוא כפי אנשי הדור כמ"ש אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים כו' ופרש"י כי הימים טובים לפי זכות הדור ע"ש. וז"ש כשם שהם תמימים כו' כי עיקר התמימות הוא התדבקות בשורש שלמעלה מהטבע כמ"ש תמים תהי' עם ה' אלקיך כו' כי הגוים האלה כו' אל מעוננים כו' עונה זו יפה כו' כי התחכמות שלהם הוא בזמן ובטבע. ובודאי נמצא חכמה בהבריאה. אבל לא כן נתן לך ה' אלקיך נביא מקרבך כו' כי בני ישראל נבראו להעלות כל הטבע ולברר ולהעיד כי הקב"ה הוא המנהיג את העולם והטבע והזמן דכתיב אתם עדי ואני אל ואמרו חז"ל כשאתם עדי אני אל. פי' הקב"ה ברא העולם להיות בחירה לאדם וכפי מה שבנ"י מעידין ומבררין כח הנהגתו יתברך כן מתגלה כח הנהגתו ית' בעולם. ולכן השבת שנקרא סהדותא. בו מתעלה כל הטבע ומתגלה הארת הנשמה יתירה בעולם. ולכן נשתנו למעליותא שנות הצדיקים ונקראו שני חיי שרה שבצדקתה נתחדשו הימים ונקראו על שמה. והאבות שכל מעשיהם ותמימותם הי' לדורות לכן נקראו אבות ואמהות. לכן גם הימים שלהם הם הכנה לדורות ומאירים לכל הדורות כדאיתא במדרש שבזמן אסתר נגלה הארת שנות שרה אמנו ע"ה. וזהו ענין ואברהם זקן בא בימים וכמ"ש זקן זה קנה ב' עולמות וכן אמרו בגמ' זקן זה שקנה חכמה. ביאור הענין דכתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. פי' שזה נפלאות הבורא ית' שנמצא אלקותו ית' בכל. לכן נק' וקונה הכל פי' שהגם שעוה"ז גשמי. מ"מ הוא קן ומקום לאלקותו ית'. אם שאין הקדושה מתגלה בקביעות. היא מקננת בעולם. [וע"ז נבראו הצדיקים לברר זאת כדאיתא ה' קנינים קנה הקב"ה בעולמו ושמעתי ממו"ז ז"ל כי אלו הקנינים צריכים אלה לאלה. וע"י שישראל מעידין עליו ית' נעשה שמים וארץ קנינו ית' כו'. וכ"כ באברהם שהקנה להקב"ה שמים וארץ וכן אמרו בשומרי שבת האומר ויכלו נעשה שותף כו' והכל ענין אחד כמ"ש]. ולכן הזוכה לחכמת האמת יודע ומעלה ומחבר עוה"ז לעולם העליון. [ונקרא זקן שמכל הז' ימי הבנין נעשה קן להנקודה פנימיות שנאמר עליה כולם בחכמה עשית]. ואמרו איזהו חכם המכיר את מקומו. איזהו חכם הרואה את הנולד. איזהו חכם הלומד מכל אדם. והיינו כי כלל הבריאה עולם שנה נפש. והחכם מעלה הטבע והזמן והנפשות. והם ג' חכמות הנ"ל. בחי' מעשה דיבור ומחשבה דו"ק ותשכח. ולכן זה שקנה חכמה הוא מתקן כל הבריאה דכתיב בי' בחכמה עשית כו' ולכן וה' ברך את אברהם בכל כדאיתא במד':

במדרש '''עבד משכיל כו' ע"י ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לברוך כו'.''' ענין השכלת אליעזר הוא עפ"י המשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ולא אמרו מעבירין ממנו מלכות ודרך ארץ שהרי אמרו חז"ל יפה תלמוד תורה עם ד"א. רק עול דרך ארץ אמרו שצריך האדם שלא יתערבב ע"י העסק ולא יתקשר בכל העסקים אשר לא לה' המה. וכן בעול מלכות דאיתא מאן דכפית באחרא א"א לו לקבל עול מלכות שמים. ומאן דכפית דייקא. אבל מי שזוכה הגם שהוא באיזה עבדות או בד"א. מ"מ אינו כפות ומשועבד לזה. והוא נקרא עבד משכיל. שהגם שהי' עבד אעפ"כ השכיל העבדות בחכמה. וידע והאמין כי הקב"ה נתן לו זה העבדות. וז"ש אלקי אדוני אברהם שקיבל עול מלכותו ית' באמצעיות העבדות שהי' עבד אברהם. ומצא שכל וחכמה בהעבדות שלו. וכ"כ מלכותך מלכות כל עולמים. כי גם שאנחנו בגלות תחת איזה מלכות. יש לנו להשכיל ולהבין כי הכל מאתו ית' ובודאי מי שזוכה חל עליו מלכותו ית' בלי שום הסתר ובגלות הוא בהסתר. וכשמקבלין עול תורה אפילו כשיש עלינו מלכות ודרך ארץ והיינו להיות בבחי' עבד משכיל ע"י השכלת החכמה שהוא עול תורה. מסירין ההסתר ומעבירין עול מלכות ודרך ארץ כנ"ל. והנה אליעזר הי' כנען ונאמר ארור כנען עבד עבדים יהי'. ובודאי נח נתן לו בזה עצה איך שיצא מכלל הארור עי"ז העבדות. כי ראה והבין שא"י להיות בפ"ע כי הארור דבוק בו. ונתן לו עצה להיות עבד. וע"י שהוא עבד למי שהוא בברכה יוכל לתקן נפשו. ואליעזר השכיל זאת. ולכן מצינו בגמ' כי הזוכה גט שחרור לעבד הוא חב לאחרים. כי מאחר שכתוב לעולם בהם תעבודו. צריך להיות כך. כי אם הי' כנען בן חורין הי' מחריב העולם ע"י שהארור דבוק בו. ור"ת לעולם בהם תעבודו הוא תבל שהוא תיקון העולם מה שהוא עבד. וע"ש בתוספות פ"ק דגיטין {{ממ|}} נדחקו בזה ולפמ"ש מיושב. ולכן איכא למ"ד כי חוב הוא לעבד שיצא לחירות מטעם הנ"ל כי העבדות טוב לו. ולכן דינו כאשה שהיה ג"כ הגזירה להיות הבעל מושל עלי' כדכתיב והוא ימשל בך ע"י שבאדם נמצא הברכה ולא בה. גם הקשו שם התוס' למה נקרא תופס לבע"ח מה חייב לו האדון ותי' ר"ת דעביד לי' נייחא נפשי'. ואינו מובן א"כ לכל מתנה יהי' בכלל ב"ח. ויתכן לפרש עפ"י המדרש הנ"ל כי מאחר שזכה להיות יוצא לחירות בודאי שרת אותו באמונה ולכן יצא מכלל ארור. א"כ בודאי חייב הוא להוציאו כנ"ל. ומה"ט נראה דהתירו לשחרר משום מצוה דרבים. כי כשמשחרר לצורך מצוה א"י להזיק ומתבטל אל מצוה דרבים כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>