עריכת הדף "שפת אמת/פרשת חיי שרה/תרלא"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרל"א'''}}}}===

ב"ה.

במדרש יודע ה' ימי תמימים כו' כי הזמן נברא. וחיות פנימיות שיש במעשה בראשית שהוא כח הפועל הוא למעלה מן הזמן. והצדיק מקרב הכל אל השורש שלא יתדבק בחיצוניות הדבר רק בפנימיות. וז"ש כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת. כי אף שמעשיהן שוים. שגם הצדיק עושה עניני עוה"ז. רק בדעת ודביקות בהפנימיות כנ"ל. שזה פי' דעת התחברות כנודע. וזה ענין ישוב הדעת מה שנתישב הבינה והשכל בהמעשה שאינו עושה בלי דעת [ועי"ז גורם גם בפנימיות כן. התחברות אם להבנים] וכסיל ע"י שפורש הדבר משורשו נקרא אולת כנ"ל. וז"ש ויהיו חיי שרה ולא כתיב שחיתה כך וכך. רק שבימי' הי' כל החיות של העולם שלה. שע"י הצדיק. הטבע מתעלה. וז"ש יודע ה' שע"י מעשה התמימים בדעת כנ"ל עי"ז החיות מתדבק בשורש הנפלא. [עמ"ש אח"ז] ונחלתם לעולם תהי'. שממשיכין נחל ומעיין לכל העולם. וגם הפי' לההעלם שעל שם זה נק' עולם כמ"ש אא"ז מו"ר זלה"ה שכבוד ה' נעלם ונתכסה בזה העולם. וע"י הצדיק מתקיים ההעלם שעולה להפנימיות. וזה שא' במשנה שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות. שמעלין העולם לכח הפנימיות שהם העשרה מאמרות. ופי' תמימים [כמ"ש בפ' תמים פעלו ע"ש] שהדעת עם המעשה אחד והוא שלימות האדם. וז"ש ביקש ר"ע לעורר הציבור ע"י שחיתה שרה קכ"ז שנים זכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות ע"ש ג"כ כנ"ל. כי פי' שנה הוא שהזמן נברא ויש לכל שנה הסתר אחר שעל ידי האדם יאיר הפנימיות תוך ההסתר. ובשנה אחרת ענין אחר שזה ענין הבריאה להתגלות כבוד מלכותו בתוך הטבע שהוא הזמן. וע"י ששרה עוררה חיים בכל השנים הללו זכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות. שגם הם רק הסתרות מה שמלך אחשורוש על המדינות הללו שהיו ת"י. ואעפ"כ זכתה ג"כ להאיר אף כ"כ הסתרות. ובכח זה עוררן משנתן שהוא ג"כ הסתרת היצר שמביא שינה לאדם כנ"ל:

ובמדרש תנחומא לא תירא כו' כל ביתה לבוש שנים שבת ומילה כו'. ג"כ כנ"ל שלא תירא מגיהנם ע"י שגברה ההסתר שנק' שנים כמו חטאיכם כשנים כו' וענין שבת הוא זה להאיר קדושת שבת בימי המעשה. וכן מילה שנקרא ברית שהוא הארת הפנימיות ולהסיר ערלה דחפיא ברית [כמ"ש ב[[שפת אמת/פרשת וירא|פ' וירא]] ע"ש]:

ברש"י שני חיי שרה כולן שוין לטובה. י"ל כי דרך אדם הפשוט ע"י שנזקן ונתוסף בו דיעה מיישב אורחותיו ונמצא כי כל מה שנזקן יותר מניח מדות ומעשים רעים שהי' עושה וא"כ אינו נקרא ימי חייו רק רגע האחרונה שהיא בשלימות הראוי אם זוכה לכך. אבל בשרה הצדקת הי' כל ימי' בטוב ובלי קלקול. אף כי ודאי נתעלתה בימי הזקנה. אבל לא ע"י דחיות מעשים הקודמין בימי הנעורים. רק שנתעלתה כפי מה שנבראת שכל ימיו של אדם קצובין לתקן בכל יום דבר מיוחד. ולהתעלות מדריגה אחר מדריגה. אבל לא הי' לה פגם וקלקול לחזור להתנהג בכשרות. וז"ש כולן שוין לטובה. והבן:

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הזוהר הקדוש פי' בא בימים שהביא עמו כל ההארות שהי' לו בכל יום דבר מיוחד שנברא עליו וכשמת הביא עמו כל הימים וכ"כ בזוה"ק. וי"ל עוד פי' בא בימים שכל ההארות שהי' לו נשארו אצלו לעולם [וזה עצמו פי' זקן שקנה חכמה שהחכמה קנין אצלו שנתדבק בו שלא לשכחו כלל רק להיות נטבע בו בגוף ונפש] שדרך כל אדם כשמרגיש איזה הארה ודבר חדש אז נתפעל מעט ואח"כ נתיישן אצלו ואינו מתעורר ע"י ידיעה זו עוד. ובאמת צריך האדם לזכור תמיד כל התעוררות והארות שהי' לו וזה בכלל פן תשכח וכו' אשר ראו עיניך כי כל מה שהבין האדם ונתפעל על ידו צריך להיות בזכרון והתחדשות תמיד אך ודאי השכחה בא ע"י שמניח מיד ההארה ונטבע בטבע וגשמיות. וה' יושיענו. וז"ש באאע"ה זקן בא בימים שכל ההארות שהי' לו בכל יום ויום נתאספו כולם אצלו ביחד [ומצינו בס' הזוהר אנא בחד קטירא אתקטרנא כו' ע"ש פי' רשנ"ז ע"י ישוב מעט נזכר וכאן לא הי' צריך ישוב ג"כ כנ"ל] ושמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה פי' המשנה הלומד ילד כו' והלומד זקן כו' פי' ילד בהתחדשות שלא נתיישן אצלו כו' וז"ש באברהם אע"ה שהזקין ועכ"ז הי' כל ההארות אצלו בהתחדשות. והכלל הוא כמו שכתוב אין כל חדש תחת השמש כמו כן להיפוך כל מה שלמעלה מהשמש. חוץ לטבע. יש תמיד התחדשות כי חיות ה' שיש בכל דבר הוא תמיד חדש כמ"ש מחדש בכל יום כו'. ופי' תמיד בכל רגע. ולפי מה שאדם מדבק כל דבר בכח הפנימיות ואינו נדבק בטבע וגשמיות כמו כן יש אצלו תמיד התחדשות. [וזה ענין שכחה שהוא מסט"א ורשעים שנקראים מתים בחייהם שאין להם החיות הפנימיות כנ"ל] ובזוה"ק שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה כו' ע"ש שפירש שיש חיות ממקום הנפלא שהוא למעלה מהטבע ושורה גם בעשי' ממש [כמ"ש רמ"א בש"ע [[שולחן ערוך/אורח חיים/סו|או"ח ס"ו]] ע"ש] ועי"ז מי שמדבק המעשה בהשורש יש לו התחדשות תמיד ומשבח תמיד להשי"ת כאלו ברגע זו נברא מחדש ע"ש:

אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד דברי זוהר הקדוש שאליעזר הי' עבד אמת במ"ש עבד אברהם אנכי ע"ש בפרשת וירא [בפסוק והנה בן לשרה ע"ש] שהיה אצלו ליחוס מה שהוא עבד אברהם. וי"ל עוד כי בודאי הכירו בו שהוא צדיק שהרי אמר לו בוא ברוך ה' כו' ורצה שלא יסברו שמעצמותו כן רק שע"י אברהם זכה לבוא מבחי' ארור לברוך. [ובזה יש לפרש מ"ש במדרש מילתי' מגניא אקדים ואמר שזה הגנאי מה שאין לו מעצמו כנ"ל ע"ש]:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>