עריכת הדף "שפת אמת/פרשת ויקהל/תרמו"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ו'''}}}}===

מקודם כתיב פרשת המסוה אח"כ ויקהל משה כו'. ובמד' בפסוק ראו קרא ה' בשם. ואל מי תדמיוני ואשוה א"כ יאמר קדוש שאו מרום עיניכם כו'. דכתיב אני אמרתי אלהים אתם כו' אכן כאדם כו'. כי בוודאי אף שגרם החטא. מ"מ הכל הי' במכוון להראות כי א"א להתחתונים לבוא לתיקון הראוי רק באמצעות הטבע. כענין שהקדימה תורה מעשה בראשית לקבלת התורה. ואם כי הי' בלוחות הראשונות בקולי קולות כאשר נתקרבו יותר מדאי א"כ יאמר קדוש ונפלו מזאת המדריגה והוכרחו לחזור לתקן על פי הטבע. וזה עשיית המשכן שהוא תיקון מעשה בראשית וזה כענין שאמרו בלוחות אחרונות אין לך יפה מן הצניעות. הוא זה הדרך המוסתר תוך הטבע. כענין שאמרו יפה שעה א' בתשובה כו' בעוה"ז כמ"ש במ"א מזה. וזז"ש שאו מרום עיניכם כו' להיות העבודה באמצעות הטבע ומעשה בראשית כנ"ל. אך משה רע"ה זכה להשאר במעלה הראשונה וזיכה את כל בנ"י כמ"ש חז"ל בפסוק ומשה יקח את האהל ופירש עצמו מן המחנה. וחלילה לומר כי לא הי' לטובת בנ"י כי מרע"ה מסר נפשו בעבורינו. אך אדרבה עי"ז עצמו ויקהל משה כו'. וז"ש תורה צוה לנו משה ועי"ז מורשה קהלת יעקב. שהוא כלל הצריך לפרט כאשר בנ"י לא היו יכולין להשאר במדריגה הראשונה ומרע"ה לקח לו האהל כו'. עי"ז לעתים כשבנ"י באין אל האחדות. אז מוריש להם מרע"ה את התורה. וז"ש שם במדרש לפעמים שמות יקרא ולפמים בשם. כי מקודם הי' מסודר כל פרט ישראל באותו השורש. ועל ידי החטא נפלו מזאת. ונשאר ע"י האחדות כשמתבטלין להיות אחד אז ויקהל משה כו'. ורש"י ז"ל מדייק ויקהל לשון נפעל כו'. ולפי מ"ש אתי שפיר כי זה סמיכת הכ' ויקהל. ע"י שפירש לעצמו. ושם על פניו מסוה. גרם בעבודתו להטות לבות בני ישראל. ונקהלו בכחו. וזה לשון הפעיל שלא הקהיל אותם בידיו כנ"ל וכמ"ש:

בפסוק '''והמלאכה היתה דים כו' והותר.''' מקשים העולם דב' לישני סתרי אהדדי דים והותר. ויובן הענין על פי פשוטו כי לא כל המעשים עולין בשלימות למעלה. לגמור הפעולה כפי רצון האדם. מול זאת מגיד הכתוב כי הי' די במלאכת הבאת הנדבה להיות נעשה כל המלאכה של המשכן והותר כמה שלא עלה לעובדא בפועל. וכולי האי ואולי נזכה גם אנחנו מכל עבודת האדם לזכות להיות לו נקודה ומשהו חלק בכללות עליות כנס"י למעלה למעלה. וז"ש רש"י ולהותיר כלומר שגם המותר הי' בהכרח להשלמות המלאכה ומכל רוב הנדבות נתברר חלק גבוה להיות נגמר המלאכה:

עוד יתכן לפרש והותר לדורות. ולכן נקרא משכן העדות שהוא עדות לכל הדורות כמ"ש חז"ל עדות הוא כו'. ובמד' מים רבים לא יוכלו לכבות כו'. וכמו שראינו אחר החטא מ"מ הי' נמצא הקדושה בפנימיות לבות בנ"י. וכשנתעורר הרצון ואהבת נדבה שבלבות בנ"י מיד נתתקנו. כן הוא עדות לכל הדורות הגם שירדנו ירידה אחר ירידה. עכ"ז נמצא בנו נקודת אהבה להשי"ת אשר בכל עת יכולין לחזור לעלות אל אבינו שבשמים. והנה לעשות משכן להשי"ת אינו באקראי. ובודאי תיקנו אבותינו במעשה המשכן כל בחי' העשי' עד סוף כל הדורות. וכאשר חכמים הגידו כי לא היו ראוין לאותו מעשה. רק להורות תשובה. כי למדריגה הראשונה שהי' בקבלת התורה לא הי' לנו ח"ו כח להתקרב. ואחר החטא שהי' התיקון עפ"י אלה המעשים כמ"ש כל נדיב לבו כו' זהב וכסף כו'. פי' שמקודם הי' העבודה ברוחניות בלבד כמלאכי השרת. ועתה יביאה באמצעות תרומה זו זהב וכסף כו'. ועי"ז נתעלו כל המדריגות התחתונות. וכאשר תיקנו כל הקומה זכו להשראת השכינה. ובמד' אשר נתן ה' חכמה בהמה כו' כבהמות כו'. פי' שהי' התיקון גם בנפש הבהמיות. וכן הוא בדורות שאמרו חז"ל אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם. וזה היה מדריגה ראשונה. ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים. וכמו בכל קומת איש שיש מוח בראש ולמטה גוף החומר. כן דורות הראשונים היו המוחין לדורות האחרונים כנ"ל. ויתכן ג"כ הרמז בהמה כפשוטו כי דורות אחרונים נכלנו בהראשונים והיינו כלולים בהם. הכלל שהי' תיקון עד סוף כל הדורות ואז זכו לשכון שכינתו ביניהם. כי אצלו ית' עתיד והוה הכל אחד. לכן ע"י מעשה בזמן א"א לזכות להשראת השכינה כו' וזהו עדות הוא לבאי עולם כו'. ודו"ק:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>