עריכת הדף "שפת אמת/פרשת ויצא/תרמג"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ג'''}}}}===

ב"ה

ויפגע במקום תיקן תפלת ערבית. ויקח מאבני המקום אבנים הם אותיות שהתעורר על ידי התפלה. שם אותם בראשו ולבו. לכך ויחלום. כדאיתא במדרש כמה לך בשרי כו'. ונתקיים בו בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור כו' והקיצות היא תשיחך. כמ"ש ודברת בם בשבתך בלכתך בשכבך כו'. והנה בכל מקום יש אותיות התורה. שבעשרה מאמרות נברא העולם. וע"י יגיעה בפה בתורה ותפלה מתעוררין כח האותיות שנברא בהם שמים וארץ. [וז"ש שצדיקים מקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות כי קיום הוא כמו קיום חתימת עדים כן הצדיקים מכירים ומעידין חותם המלך שהקב"ה טבע בחותמו ית' כל הבריאה]. ולכך נשתנה אצלו הטבע שקפצה לו הארץ ושקעה לו חמה דיש עולם שנה נפש. ובכח נפש איש ישראל לעורר הקדושה בעולם ובזמן ונתבטלו אל הצדיק:

באר בשדה. הוא בחי' תורה שבע"פ אשר נטע בתוכינו. ונמצא מזה בכל איש ישראל רק שצריכין לזכות לכח הפה. שע"ז מבקשין ה' שפתי תפתח. והוא ע"י הסרת אבן שעל פי הבאר. וע"ז נתקן הג' תפלות בכל יום. ג' עדרי צאן. וע"י שמתאספים תפלות בנ"י נפתח למעלה שורש פי הבאר. כדכתיב ונאספו כל העדרים. וכ"כ שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. רק שכל יחיד כפי שמכניס עצמו לתוך הכלל כך יכול לפתוח:

ברש"י ויצא בשביל שהפסיק בפרשתו של יעקב וכתיב וישמע עשו כו'. והענין הוא דכתיב ולאום מלאום יאמץ. ותמיד יש מחלוקת ביניהם כמו יצ"ט ויצה"ר. וכ"א מבקש תחבולות לקלקל מעשה השני. לכן מסתמא על ידי שמיעה זו הי' תחבולה עד שהפסיק ענינו של הצדיק. והוצרך למצוא מחדש דרך אחר. והוא ע"י שהטמין עצמו י"ד שנים. וכמ"ש חז"ל בצדיק ורשע שיש לכל אחד חלק בג"ע ובגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו כו'. כן בזה הוציא כל א' מה ששייך לו. כאשר מצינו ויזד יעקב נזיד ולקחו עשו. ומסתמא הי' תבשיל זה מיוחד אצלו כמ"ש ע"כ קרא שמו אדום. וכמעט לא הניח זה ליעקב. ולהיפוך הברכות לקח יעקב ממנו. ומצא כ"א השייך לו אצל השני וכן הוא ביצ"ט ויצה"ר ג"כ:

וידר יעקב נדר. ומקשין הלוא כבר הבטיח לו כל זה. אבל נראה כי עתה בא יעקב אבינו ע"ה לעורר אלה הדברים בכחו. כדכתיב יעקב בחר לו כו'. שהשי"ת בחר ביעקב ויעקב בחר בו ית' כדכתיב את ה' האמרת וה' האמירך ומקודם הי' בחירת ה' בו ועתה בחר הוא בהתעוררות שלו ואיתא בשם הבעש"ט כי צריך האדם לבקש שיהי' מקודם מצדו התעוררות כי ח"ו להיפוך יש בו בחי' מדת הדין. ולכן כתיב ויירא ע"י שראה שהי' לו התעוררות משמים יותר מכפי הכנה שלו כמ"ש בס' אוה"ח בפסוק ואנכי לא ידעתי ע"ש לכן ירא שלא יהי' דבר של קיימא חס ושלום על ידי שלא הי' בכח התעוררות שלו לכן נדר נדר שיהי' מצדו כל אלה ההבטחות:

עשר אעשרנו לך. פי' שיהי' הכל מקושר בכח המעשר. כי הקב"ה נתן מצות המעשר כדי להיות חלק לקדושה בכל הדברים ועי"ז נמשך קדושה לכל המשויר. והצדיק שמבטל הכל אל המעשר והחלק גבוה חשוב אצלו יותר מהשאר לכן נכלל הכל בהמעשר וז"ש עשר אעשרנו וכ"כ עשר תעשר והבן:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>