עריכת הדף "שפת אמת/פרשת ויגש/תרנז"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ז'''}}}}===

ב"ה

במדרש '''אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם יהודה ויוסף כו'.''' כי יהודה ויוסף הם ב' כוללים של כל השבטים כי השבטים הם ד' דגלים לד' רוחות וי"ב גבולים. ויהודה כלל הי"ב כי הוא המלך. ויוסף מעלה כל השבטים למדריגה שלמעלה כי השבטים יש להם שרשים למעלה וכשנעשין אחדות אחד ע"י יהודה אז מתדבקין בבחי' יוסף ומתעלין לעולם שלמעלה [ע' בס' זהרי חמה פ' ויחי ד' ר"מ ב'] ויהודה בחי' שמור ויוסף בחי' זכור כי בזוה"ק איתא כי יוסף בחי' השבת. ובספרים איתא בברכת יהודה אתה יודוך כו' כי הוא בחי' שבת ע"ש ברקאנטי ורבינו בחיי. ושניהם אמת כי הם בחי' זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. והוא בחי' לחם משנה בשבת. לחם עוני לחם מן הארץ בחי' יהודה. ושמנה לחמו לחם מן השמים בחי' יוסף. דכתיב וישבות ביום השביעי אח"כ ויברך ויקדש. השביתה הוא הכנת הכלי להיות העולם מוכן לקבל ברכה וקדושה והוא בחי' מנוחה. ובחי' יהודה הודאה הוא במקום שיש מחלוקת. מודים מכלל דפליגי. כי בעוה"ז הנפרד אין ניכר מלכות שמים מכח הטבע. ולכן כשבא יום השבת ובנ"י פונין מכל דבר ויודעין ומעידין כי השבת הוא תכלית הבריאה. והוא רק כלי לקבל קדושה. אז יורד ברכה וקדושה מעולם העליון וזהו בחי' זכור ושמור. ואז זוכין לנשמה יתירה. משנה אותיות נשמה. כמו כן השמים גי' נשמה שהוא חלק לחם מן השמים. ובפסוק לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין כו' חמש חליפות שמלות. והרמז הוא כי יוסף לימד להם להיות להם התפשטות הגשמיות שהוא המלבוש ולהתלבש בלבוש רוחני שהוא לבוש הנפש. ובאמת יש כמה מיני התלבשות ממדריגה למדריגה כי הגוף מלבוש החיצון אל הנפש. והנפש אל הרוח. רוח לנשמה. וכן למעלה למעלה. לכן לבנימין נתן חמש חליפות. וכמו כן בשבת קודש שנק' מתנה טובה יש לכל איש ישראל נשמה יתירה והרגשה ממלבוש הפנימי. והוא שאמרו חז"ל וכבדתו זה התחלפות המלבושים. ויש לכל איש ישראל חלק בזה. כמ"ש לכולם נתן. אבל אין כולן שוין בדבר כדאיתא בזוה"ק כי הנשמה יתירה לכל איש כפי ערכו ע"ש:

בפסוק '''כל הנפש כו' שבעים.''' כתב רש"י ז"ל בעשו כתיב נפשות. וביעקב שבעים נפש שעובדין לאל אחד. נראה כי זה יסוד כל הגלות והגאולה מה שהיו יורדין באחדות אחד. כי כל הגלות הוא התפשטות הי"ב שבטים עד שבעים וששים ריבוא והכינו יעקב ויוסף להיות הריבוי בהתקשרות האחדות. וכן כתיב בשבעים נפש ירדו כו' ועתה שמך כו' ככוכבי השמים לרוב. שירדו באחדות. והגאולה כמו כן ס' ריבוא וכוכבי השמים כתיב בהם לכולם שמות יקרא ופעם כתיב לכולם בשם יקרא לרמוז כי הגם שיש לכל אחד שליחות מיוחד. ומ"מ הם באחדות אחד. וכן הוא בבנ"י שנמשלו לכוכבים דכתיב כה יהי' זרעך וכן הגאולה בפרט איש ישראל שכל הרצונות שבו יתבטלו לרצון אחד לעשות רצון אביו שבשמים. זהו בחי' שבעים נפש לשון יחיד כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>