עריכת הדף "שפת אמת/פורים/תרנה"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ה'''}}}}===

איתא בגמ' אסתר מן התורה מנין דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני. וגם אמרו הדר קבלוה בימי אחשורוש. דבאמת התורה היא ראשית הכל ואחרית הכל. ועל זה נאמר טוב אחרית דבר מראשיתו. פי' בני ישראל שיש להם דביקות לעולם בתורה. ולכן נק' בנ"י ראשית שאפילו בימי הירידה הם דבוקים בראשית. ובשעת קבלת התורה הי' התגלות ראשית התורה והי' בפרהסיא ולכן שלט בו עין. אבל כח התורה שהוא בהסתר מתקיים לעולם בישראל. ואנכי הוא אנכי דעשרת הדברות. הסתר אסתיר. ועל מרדכי נתקיים המדריכנו על במות אויבינו כדאיתא במדרש ואתה על במותימו תדרוך קאי על מרדכי שהוא לשון דריכה להיות דאסתר סוף הנסים הניתן לכתוב. ותחילת התורה היא בראשית וסוף התורה על במותימו תדרוך. ובאמת קבלת התורה הי' בחי' מלמעלה למטה ובפורים הי' מלמטה למעלה כמ"ש קיימו למעלה מה שקבלו למטה. וזה הדר קבלוה בימי אחשורוש. בימי הסתרות פנים. ובזה אין עין רע שולטת. ואז יש מחיית עמלק. וכ' ליהודים היתה אורה. נראה דקאי על אסתר שהוא בחי' מדה"ד. ועשתה נקמה בהמן. וליהודים היתה אורה כמ"ש והי' אור ישראל לאש. כשבני ישראל זכאין השמאל נעשה ימין. כמ"ש במ"א פי' מימינו אש דת. וז"ש ברוכה אסתר בעדי כי בעדינו הוא ברכה ולרשעים ארור. וזה הרמז כי ברו"ך מרדכ"י גי' ארו"ר המ"ן. לומר כי אלה התיבות ואותיות עצמן שהם ברוך מרדכי הם ארור המן. כי עיקר הברכה לבנ"י בכח דביקות בראשית. ובזה אין אחיזה כלל לסט"א. דכתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. פי' שעשה לו ראשית לעצמו ולכל תכלה יש קץ. אבל בנ"י שהם דבוקים בראשית שאין לו תכלית יש להם אחרית טובה. ואיתא כי עמלק הוא שונא בכל צד לסטרא דקדושה כמ"ש בזוה"ק בשלח. והוא במחשבה דיבור ומעשה כמ"ש במ"א פי' אשר קרך. ולכן צריכין למחותו בכל אלה כמ"ש זכור בפה אל תשכח בלב ובמעשה נתקיים בפורים כמ"ש נזכרים ונעשים. וזהו כאשר ירים משה ידו. ירים במחשבה. משה בדיבור שהוא כחו של "משה "שר "התורה. ידו במעשה. אז וגבר ישראל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>