עריכת הדף "שפת אמת/פורים/תרנד"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ד'''}}}}===

הענין שקבעו הימים למשתה ושמחה. ובאמת כל תגבורת בני ישראל על עמלק על ידי תענית כמ"ש חז"ל. וכמ"ש דברי הצומות וזעקתם. דהקול קול יעקב ואיתא בזוה"ק כי פורים ע"י עונג כמו יום הכפורים ע"י תענית. דכתיב מות וחיים ביד לשון. ויתכן לרמוז על ב' סימנים קנה וושט שתלוין בלשון. והקנה הוא בחי' הקול והוא בחי' עץ החיים. ואיתא קנה דומה לעלמא דאתי דלית בי' אכילה ושתי' והוא בחי' יעקב. והושט הוא בחי' עץ הדעת טוב ורע. לכן שני עורות יש לושט חיצון אדום ופנימי לבן. והנה עשו הוא אדום שכל התדבקות שלו רק באכילה גסה כמ"ש הלעיטני כו' מן האדום כו' ע"כ קרא שמו אדום. נראה שהוא מיוחד לושט. אך הי' אפשר לו להאחז בפנימיותו שהוא לבן. ובעבור זה אהבו אביו כי ציד בפיו רמוז על פנימיות הושט שהוא לבן. אבל לא זכה לזה ולקח יעקב בכורתו. וברכתו שהוא חלק הטוב שבעה"ד טו"ר ניתן ליעקב. ופסולת הרע נשאר לעשו. ובני ישראל בכח התורה יונקין החיות מבחי' עה"ד גם כן. דהנה הקב"ה נטע עץ החיים ועץ הדעת. ונראה כי בוודאי נברא גם עץ הדעת לאכול ממנו. אבל אדה"ר אכלו שלא בזמנו ולא הותר לו לאכול. כי הי' מוכן רק למקבלי התורה. שבזה יכולין לברר הטוב מהפסולת. וקודם שהי' לאדם הראשון כח עץ החיים לא הי' רשאי לאכול מעץ הדעת. ולכן עיקר כחן של ישראל בקול וקנה ועץ החיים. ובזה גוברין על עמלק ומוציאין בלעו מפיו כמ"ש עליו הצד ציד. ולכן אמרו חז"ל ששולחן שאומרין עליו דברי תורה נק' שולחנו של מקום כמ"ש השולחן אשר לפני ה'. פי' שבכח התורה מתברר פנימיות המאכל ומתגבר עור לבן פנימי שבושט. אבל כשאין אומרים עליו דברי תורה הוי כזבחי מתים כי האכילה וושט עיקרו דבוק במיתה. לא בחיים. שע"י הקנה נמשך החיים. ונראה לי דלכך ושט נקיבתו במשהו כי יש לו מועט חיות. אבל הקנה שיש לו חיות רב אינו נפסל רק בפסיקת הרוב כמ"ש בגמ' כזה דעוף ניתר בסימן אחד דחיותו מועט. ולכן צריך לחבר דברי תורה אל האכילה דמות וחיים ביד לשון. ולכן כשגברו על עמלק תקנו האכילה להיות בלי פסולת. ונדמו ביום הזה לקנה שהיא בחי' יוה"כ. ועניתם דלית בי' אכילה ושתי'. לכן תקנו להיות נזכרים ונעשים לחבר הקנה עם הושט. ואמרו חז"ל המן מן התורה דכתיב המן העץ כו'. רמז שכל כחו ע"י אכילת איסור. וכל שליטת המן הי' ע"י שנהנו מסעודת אחשורוש. ואח"כ תקנו זה האכילה כנ"ל. ויתכן ליתן רמז למנהגן של ישראל להחליף הבגדים בפורים לרמוז כי עתה נהפך האדום להיות לבן. ועיקר חלוף טריפה הוא כשנהפכו שניהם. כי הפנימי מיוחד ליעקב שאין בו אודם. אבל שניהם לבנים מעיקר הדין כשר. ואפילו המחמירין לאסור ב' לבנים משום דא"א לתקן בשלימות לבער כל הפסולת עד תיקון העתיד. אבל ביום הפורים יתכן להיות שניהם לבנים כמ"ש. והרי נטל יעקב הברכות בכח לבישת בגדי עשו:

והנה תקנו לומר ארור המן ברוך מרדכי. כי הנה הרשע הוא היפוך הצדיק שנק' שלום כלי מחזיק ברכה. פי' מחזיק כמו אבר מחזיק אבר. שהצדיק ממשיך הברכה מלמעלה בכח השלום שהוא מדת הצדיק. ועוד פי' מחזיק שנדבק בו הברכה בעצם. ולא עוד אלא כל מה שניתן לצדיק מתברך כמ"ש מעשה ידיו ברכת. וזהו פי' הפסוק ואברכהו גם ברוך יהי'. פי' שיצחק אמר לעשו שראה כי הוא מוכן לקבל הברכה ונעשה עצם הברכה כענין שנאמר באברהם והי' ברכה וכתיב ויהפוך ה' אלקיך לך כו' הקללה לברכה. הרי שבני ישראל מהפכין אפילו הקללה לברכה. ואותו הרשע הוא ממש להיפך עצם הקללה. והברכה א"א להתדבק בו כמ"ש ז"ל אין ארור מתדבק בברוך. ולכן ניטלו ממנו הברכות וניתנו ליעקב. וכמ"ש ויאהב קללה כו' ותבוא כמים בקרבו כו'. שבו נדבקת הקללה בעצם. ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. והנה מות וחיים ביד לשון כמ"ש מזה בפרשת זכור. ולשון החיים קיבל יעקב וכמו כן במרדכי ודובר שלום. ובהמן אמרו ליכא דידע לישנא בישא כהמן. שהוא המות שביד לשון. והרשע היפוך הצדיק. וביום זה לקח כל אחד שלו. ארור המן ברוך מרדכי. ונתברר התערובות. וכתיב וחמת המלך שככה ודרשו חז"ל חמת המלך מלכי המלכים. דכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם. כמ"ש לעיל כמו שהצדיק כלי מחזיק ברכה. כן הרשע כל מגמתו להמשיך דינין וקללות בעולם. וכשנתהפך הקללה עליו אז חמת המלך שככה:

איתא בגמ' שכפה עליהן הר כגיגית בקבלת התורה. מכאן מודעא רבה. ואמרו הדר קבלוה בימי אחשורוש ע"ש. א"כ נראה כי כל מה שהוצרך לכפות עליהם ההר ושיהי' מודעא הכל גרם אותו רשע עמלק דכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים כו' ואותו הרשע הפסיק אותנו באמצע כמ"ש אשר קרך בדרך. ולכן הי' צריך להיות ע"י כפיה. הגם שכבר הקדימו נעשה לנשמע כמו שהקשו התוס'. אכן כתיב ויפתוהו בפיהם כו'. ובוודאי לא שייך לפתות הבורא ית' במילי בעלמא. אך דיש ברית הלשון וברית המעור כמ"ש לעיל בפ' זכור דזה ראשית וזה אחרית בחי' מילולא ועובדא. ובפיהם הי' נגמר התיקון. אך להיות גמר המעשה בשלימות. בזה הטיל שאור אותו רשע. וז"ש ובלשונם יכזבו לו ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כל דבר שאינו נגמר להיות דבר של קיימא לעד נקרא כזב כמו מים המכזבים. אשר לא יכזבו מימיו כו'. וכמו שהי' פרעה ומצרים קליפה המסתרת בעורף קודם פתיחת הדעת והלשון. כמו כן יש קליפה המסתרת גמר הדעת. וז"ש והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. ובזה הגמר עומד עמלק. ולכן בכל עת שיש מחיית עמלק יש קבלת התורה וז"ש וקיבל היהודים אשר החלו כו'. כי בפורים הי' גמר תיקון העשי'. וכן אמרו בגמרא אסתר סוף כל הנסים. ימ"ש האיכא חנוכה. ומשני ניתן ליכתוב קאמרינן. פי' שיש נסים העושין רשימה וחקיקה בלבות בנ"י כמ"ש זכרון בספר. ובאמת זו הכתיבה הוא אות ברית מילה. דכמו דיש אותיות חקוקין וחצובין בפה. כן בברית מילה. והוא גמר הכתיבה. ונקרא חותם. ספ"ר. גי' ש"ם. הוי"ה ושד"י. שזה הוא בברית מילה הוי' מלגאו שד"י מלבר כמו במזוזה:

כתיב הרבית הגוי כו' הגדלת השמחה כו'. רמז למה שאמרו משנכנס אדר מרבין בשמחה. א"כ אדר חודש של שמחה ושחוק. כמ"ש בס' יצירה כי שחוק באדר. ובני ישראל יש להם שני אדרים. ז"ש לו הגדלת השמחה. ועיקרן של דברים דכתיב שמחה לאיש במענה פיו. וזה כולל ברית הלשון והמעור. ובאמת עיקר הזיוג הוא שמחה. וע"ז נאמר ולישרי לב שמחה. אבל גשמיות התאוה מכסה השמחה. ולא עוד שמפיל עצבות על האדם. היפוך הפנימיות שבו. וכל זה נעשה ע"י החטא. וזה נרמז באומרו בזעת אפיך תאכל לחם. כי גם הזיוג נקרא אכילה כמ"ש במ"א מזה אבל בנ"י זכו להסרת הערלה ועליהם נאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. ועל זה נאמר פתחת שקי שהוא הסרת הערלה שנק' לבוש שק. ומכסה על אות היו"ד שהיא ברית מילה. וכשפתחת שקי תאזרני שמחה. וז"ש הרבית הגוי שפריין ורביין של בנ"י הוא בשמחה פנימיות. ולא בגשמיות. ולו הגדלת השמחה. ומקודם כתיב העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. ופי' במדרש שוחר טוב שהוא בימי המן שהי' חושך גדול וזכו לגאולה הה"ד ליהודים היתה אורה ע"ש בילקוט ישעי'. והפי' דבאמת כ"מ שיש חושך הוא סימן שנמצא בו גנוז אור. ולכן דייקא במילה שהוא אור זרוע לצדיק חופף עליו הערלה. וכמו כן עמלק והמן הם המה הערלה החופפת על המילה. וכשהי' להם מפלה נגלה האור שהי' גנוז שם. ז"ש היתה אורה שנתגלה למפרע האור שהי' גנוז באותו החושך. וניסן ואדר שניהם בחי' ב' הבריתות כמ"ש לעיל במצרים הי' הדבור בגלות וזכו לברית הפה. ואדר בסוף הוא ברית המעור. פתחת שקי. דכתיב אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. הוא הערלה. ולכן ג"פ בשנה יראה כל זכורך. שע"י הסרת הערלה זכו לראות פני המלך ג"פ בשנה:

איתא בגמ' התך זה דניאל למה נקרא שמו התך א"ר שחתכוהו מגדולתו. ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. וכתב בס' אור חדש כי לשמואל י"ל שאינו דניאל. אבל בפ"ק דב"ב מוכח דלכ"ע הוא דניאל ע"ש ובתוס'. וגם לא יתכן כלל לומר שהי' איזה ממונה של אחשורוש שהכל נחתך על פיו. ואיך יהיה הוא השליח מאסתר למרדכי. אבל לפענ"ד נראה כוונתם דדניאל נקרא התך שכל דברי מלכות נחתכין משמים על פיו שהרי הוא סידר המלכות ולקחהו מבלשאצר למדי ופרס. וסידור המלכיות נחתכין על פיו. וגם יתכן שלכן נקרא התך שנחתכין ע"פ שחילק המלכות ומסר ביד אחשורוש רק קכ"ז מדינות כדאיתא במדרש שהוא החצי מכל מדינות שבעולם כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>