עריכת הדף "
שער המלך/יום טוב/ד
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{הועלה אוטומטית}} {{ניווט כללי עליון}} == ו == '''ומותר לעשן תחת הפירות כדי שיוכשרו לאכילה כו'.''' וכ' ה"ה מחלוק' אמוראים בגמ' כו' ואמרי' התם ר"י אמר ע"ג גחל' אסור ע"ג חרס מותר ורב' אמר אפי' ע"ג חרס נמי אסור משום דקא מוליד ריחא ופרש"י דקא מוליד ריחא שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן כו' ויש לדקדק דאמאי לא כ' רש"י משום דקמוליד ריחא בפירות עצמן וס"ל דאסור משום דאינו שוה לכל נפש ומכח זה היה נראה להוכיח שדעת רש"י כמ"ש מוהר"ץ אשכנזי סימן צ"ד דבאוכלין ומשקין אין בהן משום מוליד ריחא ושלא כדעת הרב ט"ז סימן תקי"א ס"ק ח' שכתב שאותן שנוהגין להטיל שמן של ריח בתוך המים בי"ט לצורך נט"י לכהנים איסורא קא עבדי דמולידין ריח במים יע"ש ויש ליישב דהכריחו לרש"י לומר דה"ט משום דמוליד ריח בחרס ולא משום אוליד ריחא בפירות גופייהו משום דק"ל דכיון דרבא ס"ל דאפי' איסורא דרבנן דאוליד ריחא לא שרינן משום דאינו שוה לכל נפש א"כ אמאי אצטריך רבא לומר דע"ג חרס אסור מטעמא דאוליד ריחא ת"ל מטעמא דהבערה דאע"ג דהבערה כלאחר יד הוא וליכא איסורא דאורייתא מ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא ואיהו הא ס"ל דאיסורא דרבנן נמי לא שרינן משום הכי הוצרך רש"י ז"ל לומר דס"ל לרבא דמשום הבערה לית לן למיסרי כיון דאינו אלא איסורא דרבנן וההבערה גופא הוה ליה צורך אכילה שפיר אית לן להתיר והילכך טעמא דאוליד ריחא נמי דקאמר רבא ע"כ לאו היינו משום אולידי ריחא בפירות גופייהו דכיון דלצורך הפירות הן לית לן למסרי כי היכי דלא אסרינן מה"ט מטעמא דהבערה אלא היינו טעמא משום דמולידין ריחא בחרס דכיון דמה שמולידין ריחא בחרס אינו לצורך הפירות שהרי אם היה באפשר שלא יולידו ריחא בחרס אפי' הכי הפירות הרי הן קולטין טעם הריח בלאו הכי משום הכי לא שרינן איסורא דמוליד ריחא בחרס כיון דאינו לצורך הפירות כנ"ל. עוד כתב הט"ז שמדברי רש"י שכתב בסמוך סחופי כסא אשיראים וז"ל לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהם הריח משמע דסבירא לי' דדוקא כשמכוין להכניס הריח אבל אם אינו מכוין שרי וכ"כ רש"ל בפרקין סי' ל"ב ותמה על מוהריב"ל שאוסר אפי' בשאינו מכוין יע"ש:<br>''' ויש ''' לתמוה עליו שכפי דבריו נמצאו דברי רש"י סותרים שהרי כתב דטעמא דרבא שאוסר ע"ג חרס היינו משום דמוליד ריח בחרס אע"ג דאינו מכוין להוליד ריח בחרס וכן תמה עליו הרב מגן אברהם סק"כ וכתב שנ"ל עיקר כדברי מוהרי"ל ורוקח דאפילו באינו מכוין נמי אסור ולע"ד נראה שדין זה במחלוקת הוא שנוי דלפי פירוש רש"י ז"ל לקמן שפי' דטעמא דרבא דאמר ע"ג גחלת מותר מידי דהוי אבישרא אגומרי היינו משום דס"ל דשוה לכל נפש הוא והילכך אע"ג דאיכא משום כבוי והבערה ואולודי ריחא שרי מידי דהוי אבישרא אגומרי יע"ש נראה דס"ל דאע"ג דאינו מכוין אפילו הכי אסור ואף רבא דשרי אינו אלא מטעמא דשוה לכל נפש אמנם לפי מ"ש הר"ן לדעת הרי"ף דה"ט דרבא דשרי אע"ג דאינו שוה לכל נפש לפי שאין כאן כיבוי שסופו מבעיר וכיון שכיבוי אין כאן הבערה אין כאן ומשום אולודי ריחא נמי לא מיתסרא כיון שאינו מכוין להריח אלא להכשיר אוכלין וכן כתב הרמב"ן במלחמותיו יע"ש נראה בהדיא דס"ל דכל שאינו מכוין להריח שרי לדידן דקי"ל כרב ומהתימא על הרב מ"א דבסימן תקי"א סק"י כתב בפשיטות כפי' הר"ן והרמב"ן ז"ל ואילו בסימן זה הסכים לדעת הרוקח ומוהרי"ל דאפי' באינו מתכוין אסור ואף לדעת רש"י אפשר לומר דע"כ לא כתב רש"י ז"ל דמשום אולידי ריחא דחרס אסור אף ע"ג דאינו מתכוין ליתן ריח בחרס אלא משום דהא מיהא בעישון זה הרי הוא מכוין לאולידי ריחא שיקלטו הפירות טעם הבושם והילכך אע"ג דאינו מכוין שיקלוט החרס אפי' הכי אסור אמנם כל שאינו מכוין לאולידי ריחא כלל וכההיא דמוהריב"ל אף רש"י ז"ל יודה דשרי ובהכי ניחא שדברי רש"י בד"ה סחופי כסא שכתב להכניס בהם הריח באו בדקדוק וכמו שדקדק הט"ז ולענין הלכה נ"ל כי הסומך לדעת רש"ל לא הפסיד כי יש לו סמוכות מדברי הר"ן ז"ל והרמב"ם שכתבנו ועיין בפר"ח ז"ל בלקוטי א"ח סי' תקי"א כנ"ל ודו"ק:<br>''' מעשה חושב''' ''' (קיד) ''' ואע"ג דבגרסא דידן גרסינן ר' יהושע כו' הר"ש כו' הביא גירסת ר' יהודה כו'. ועוד ראי' מהא דקדמו דברי ר"מ לדברי ר' יהושע והרי ר"מ תלמיד דרע"ק הי' ור' יהושע רבו של רע"ק וכן הגיה הגאון מו"ה וואלף באסקאוויץ בעהמ"ח ס' סדר למשנה בש"ס שלו ולא ידענא אמאי לא הביא בהגהתו שם דכן הוא בשיטה מקובצת וכ"ה בר"ש פ"ד מכלים. וכן מצאתי דרך מקרה בצל"ח ביצה דגריס כן ע"פ התוספתא אשר מצא וגריס דתניא. ונעלם ממנו ג"כ דברי הר"ש ושיטה מקובצת הנ"ל: == ח == '''שפוד שנרצף כו' אין מתקנין אותו (בי"ט).''' כתב מרן הב"י סי' תק"ט וז"ל כתוב במרדכי פ"ב דביצה ר"י התיר בתשובה ללבן בי"ט כלי ברזל שקורין טרפא שאפו בו ביום תחתיה פלדו"ן ואחר הליבון אפו עליו פשטידה של בשר כו' ומשום מכשירין נמי ליכא שהרי הבערה זו צריכה לבישול כו' וכ' הרב מג"א שם ס"ק א' וז"ל ומכאן משמע שמותר בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא והעולם נוהגין איסור בדבר ומ"כ משם הגאון מוהר"ר בנימין מפוזנא ששמע ממוהר"ם יפה הטעם למנהג שאם יעשה כן לעולם לא יהיה לו רק כלי אחד ויגעלנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דילמא אתי למטעי כדאיתא בחולין דף ח' ע"ב והא דשרינן הכא י"ל כיון שלעולם אין משתמשין בו אלא ע"י ליבון ליכא למיגזר עכ"ד ולפי הנראה דאשתמיט מיניה מ"ש הסמ"ק סי' קצ"ט וז"ל להגעיל כלים דכתיב כו' ודוקא בכלי שאינו בן יומו כו' וכן להכשיר הכלי על ידי הגעלה עצמה אסור כל זמן שהוא בן יומו ודוקא דרך הגעלה אסור בבן יומו כו' אבל דרך ליבון מותר כו' וכן להגעיל כלי של בשר בן יומו להשתמש בו חלב אסור כו' ע"ש הרי בהדיא שכתב דכלי של בשר שאינו בן יומו מותר להגעילו לבשל בו חלב כדרך שמותר להגעיל כל כלים האסורים שאינן בן יומן ומ"ש הטעם משם מוהר"ם יפה והביא ראיה מפ"ק דחולין יראה שאין ראיה משם כמו שיראה המעיין ולי נר' טעם למנהג שהחמירו על עצמן שלא להגעיל כלי של בשר שאינו ב"י להשתמש בו חלב פן יבא להגעיל אותו כשהוא ב"י דאז מדינא אסור כמ"ש הסמ"ג ודוקא בכלי של איסור לא חששו משום דאי אפשר בלאו הכי מה שא"כ בכלי של בשר כיון שיכול להשתמש ממנו גזרו דילמא אתי להגעיל כשהוא ב"י ומה שהתירו ללבן הטרפא כדי לאפות בו פשטידה התם שאני דאפי' בבן יומו מותר ללבנו כמ"ש הסמ"ק כנ"ל נכון טעם למנהג: '''שני כלים שהן מחוברין כו' אין פוחתין אותן לשנים מפני שהוא כמתקן כלי.''' ע"כ וצריך לעיין לפי פי' זה מאי הא דאמרי' בגמ' מאן תנא דפחית' נר מנא הוא ר"מ הוא כו' ומה דמות יערכו לו לההיא דר"מ דהתם משנגמרה מלאכתן בלא צירוף כבשן הוא דקאמר ר"מ דהוי כלי ומתני' משמע דבשצרפו בכבשן מיירי שכן דרך לחלוק אותן אחר שנגמר בישולם וכמ"ש רבינו בפיה"מ בפ' ב' דעדיות וז"ל אלפסין עושין אותם זוגות וכשנשלם בישולם חולקין אותם באמצע ועושין שני מחבתות כמו שעושין בכוסות הזכוכית כו' יע"ש ואם כן מתני' אליבא דכ"ע אתיא ואפי' אליבא דר"י ותו דמאי קאמר בגמ' א"ל אביי דילמא ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא דחזי לקבולי ביה מידי אבל הכא למאי חזי לקבולי ביה פשיטי והא חזי נמי לאדלוקי שרגא כיון דמיירי בשנגמר בישולם וכן קשה ממאי דאמרינן באיכא דאמרי אמר ליה אביי דילמא ע"כ לא קאמר ר"א אלא דחזי לקבולי ביה מידי כו' ולפי דעת רבינו ז"ל שפירש מתני' דאלפסין שחותכין אותן אחר שנגמר בישולם מאי חזי לקבולי ביה מידי דקאמר הא חזי לכל מילי ולבשולי ביה מידי וכן קשה על הרע"ב ז"ל שפי' במתני' דידן דאין פוחתין כפרש"י ז"ל ובפ"ב דעדיות על מתני' דאלפסין פי' כפי' רבינו שכתב וז"ל אלפסין כלי חרס סתומים עשויין כמין כדור חלול מבפנים ולאחר שמלבנים אותו בכבשן חותכין אותו באמצע והוא נעשה ב' כלים כו' ואין הלכה כראב"ץ אלא לבונן בכבשן הוא גמר מלאכתן כו' ע"ש והשתא ק' דא"כ מאי מייתי מדראב"ץ הא התם בשצרפו בכבשן מיירי ומשום הכי קאמר ראב"ץ דחיתוכן משוי ליה מנא מה שא"כ במתני' נימא דס"ל לראב"ץ דפחיתת נר לא משוי ליה מנא וכן ק' נמי דמאי חזי לקבולי ביה מידי דקאמר הא חזי לכל מילי וכבר ראיתי מי שרצה ליישב לדעת רבי' ז"ל ואין תי' עולה למה שהקשינו לדעת הרע"ב ולכן נ"ל דלדעת רבינו אף ע"ג דס"ל דמתניתין דאלפסין ע"כ מיירי כשחותכין אותם אחר שנגמר בישולם משום דאם לא כן היכי הוה פליג תנא קמא וקאמר דטמאות במשא הזב הא כיון שלא נגמרה מלאכתן ולא צרפן בכבשן עדיין בין לר"מ בין לר"י לאו כלי הוא לקבולי טומאה מ"מ ס"ל לתלמודא דמתני' דידן דקתני אין פוחתין את הנר מיירי בשבא לפוחתו ביום טוב קודם שצרפו בכבשן וקאמר דאסור לפוחתו וכדמשמע מברייתא דמייתי תלמודא בתר הכי דקתני אין פוחתין את הנר ואין עושין אלפסין חרניות בי"ט רשב"ג מתיר באלפסין חרניות ומדפליג עליה דת"ק באלפסין ומודה ליה בפחיתת נר דאסור משמע דה"ט משום דאלפסין חזו לכמה תשמישין אחר פחיתתן לקבולי פירות וכיוצא וכיון דבפחיתתן לא משוי ליה מנא עד שיצרף משום הכי שרי אבל נר דלא חזי אלא לפשיטי אסור וכ"כ בשיטה מקובצת למוהר"ב ז"ל משם הרא"ה א"כ משמע דמתני' דפחיתת נר בבא לפוחתו קודם שצרפו בכבשן קאמר דאי לאחר שצרפו וכמתניתין באלפסין אם כן מ"ט דרשב"ג דפליג עליה באלפסין וס"ל כוותיה בפחיתת נר הא כי היכי דאלפסין חזו לתשמישן ה"נ פחיתת נר חזי לאשתמושיה לאדלוקי ביה שרגא וכיוצא אלא משמע דבבא לפוחתו קודם צירופו קאמר ותו דאי בבא לפוחתו לאחר צירוף בכבשן קאמר פשיטא הא מתקן מנא הוא אלא ודאי דמתני' בבא לפוחתו קודם צרופו דהשתא אשמועי' מתני' חידושא דאע"ג דלא חזי אלא לקבולי ביה פשיטי וכיוצא ולא לאדלוקי שרגא וס"ד דלאו מתקן גמור הוא קמ"ל דאסור והשתא היינו דקאמר תלמודא שפיר מאן תנא דפחיתת נר מנא הוא ואפילו בשבא לפוחתו קודם שצרפו בכבשן ע"כ ר"מ היא כו' ולא"ד ה"ק מאן תנא דפחיתת נר מנא הוא ואפילו קודם שצרפו בכבשן ע"כ ראב"ץ היא כו' דכיון דסבירא ליה לראב"ץ דטהורות במשא הזב אף ע"ג דצרפן בכבשן משום דלא נגמרה מלאכתן עדיין אית לן למימר דה"ט דראב"ץ משום דס"ל כר"מ דקאמר מאימתי מקבל טומאה משנגמרה מלאכתן דהכל תלוי בגמר מלאכה ולא בצירוף הכבשן דאי כר"י הא איהו קאמר משיצרפו בכבשן והוא גמר מלאכה ואף ע"ג דלאחר צירוף הכבשן צריכין תיקון אף ע"פכן ס"ל דצורפן בכבשן זהו גמר מלאכתן וכדתנן בספ"ד דכלים וכמ"ש רבינו והרע"ב שם ואם כן ע"כ דראב"ץ מדפליג עליה דת"ק באלפסין היינו משום דס"ל כר"מ דהכל תלוי בגמר מלאכה דליכא למימר דראב"ץ ס"ל דתרתי בעינן צירוף בכבשן ונגמרה מלאכתן דאם כן ראב"ץ הו"ל סברא ג' ואפושי פלוגתא לא מפשינן וא"כ כיון דס"ל כר"מ דגמר מלאכה משוי ליה מנא ואפי' קודם שצרפו בכבשן אם כן מתני' נמי דקתני אין פוחתין את הנר ואפילו בשבא לפוחתו קודם צירוף בכבשן ראב"ץ היא והיינו דדחי אביי שפיר דילמא ע"כ ל"ק ראב"ץ התם אלא דחזי לקבולי ביה מידי ומש"ה ס"ל דהכל תלוי בגמר מלאכה אבל הכא למאי חזי כו' כנ"ל:<br>''' ולמאי ''' דק' על רבי' דבפ"א מה' כלים דין ובפ' מהלכות מטמאי משכב ומושב פסק כר"י וכת"ק דראב"ץ ואם כן איך פסק כמתני' דידן הא בגמ' מוקמינן לה אליבא דר"מ וראב"ץ משמע דלת"ק דראב"ץ ולר"י לא קי"ל כהך מתני' וכמ"ש בהג"מ משם הרי"ף י"ל דס"ל לרבינו דמאי דאמרינן בגמ' מאן תנא דפחיתת נר מנא הוא אמר רב יוסף ר"מ היא כו' לאו אעיקר דינא דאין פוחתין קאמר דבהא ודאי כ"ע מודו דלענין י"ט אסור משום דהא מיהא מתקן מנא הוא (אלא מאי דקאמר תלמודא מאן תנא כו') שהרי השתא חזי לקבולי פשיטי מה שלא היה ראוי קודם לכן ואף ע"ג דלענין טומאה לא מיקרי כלי מ"מ לגבי י"ט הא מיהא מתקן מנא הוא אלא מאי דקאמר תלמודא מאן תנא כו' אמאי דקתני מתני' מפני שהוא עושה כלי קא מיהדר דמשמע דעד השתא לאו שם כלי עליה כלל ואפילו לענין טומאה אבל עיקר דינא דאין פוחתין כ"ע מודו וכן ראיתי מתרצים אלא דמ"מ צריך לדעת מי הכריחו לרבינו לומר כן ולא לפרש הדברים כפשטן ואפשר דהכריחו לזה משום דרבי יאודה פליג התם אר"מ וס"ל דהכל תלוי בצירוף כבשן (ואף ע"ג דבגרסא דידן גרסינן רבי יהושע במקום רבי יאודה הר"ש בפ"ד מהלכות כלים הביא גירסת רבי יאודה וכן הוא בשיטה מקובצת למוהר"ב והכי מסתבר דבר פלוגתיה דר"מ בכוליה תלמודא רבי יאודה) וא"כ מדחזינן במתני' דידן דפליג ר"י אסיפא דמתני' דקתני אין חותכין את הפתילה לשנים ולא פליג על רישא ש"מ דר"י מודה ברישא כמו שאמרנו כנ"ל: == יב == '''מסלקין תריסי חנויות ומחזירין אותם בי"ט כו'.''' שם במשנה ב"ש אומרים אין מסלקין כו' וב"ה מתירין ואמרינן עלה בגמ' אמר עולא שלשה דברים התירו סופן משום תחילתן וראיתי בשיטה מקובצת למוהר"ב שהקש' משם הרשב"א דאמאי לא חשיב הא דתנן בעירובין פרק מי שהוציאוהו כל היוצאים להציל חוזרין למקומן וכן חכמה הבאה לילד התירו סופן משום תחילתן ע"ש מה שדחק לתרץ ולע"ד לא קשיא מידי דאיכא למימר דמשום הכי לא קא חשיב לה משום דפשיטא ליה דה"ט משום דהתירו סופן ואדרבא אי הוה קא חשיב הוה פריך עליה בגמרא מאי קמ"ל תנינא כדפריך באידך וק"ל ושוב ראיתי להתוס' פרק מי שהוציאוהו דמ"ד ע"ב ד"ה כל שכתבו כן בפשיטות ועיין בתוס' בפ"ב דר"ה דף כ"ג ע"ב ובהכי יש ליישב מה שהקשה הרב ט"ז סי' ש"א ס"ק ודו"ק ודע דבגמרא אמרינן מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר רשב"א מודים ב"ש וב"ה שמסלקין כו' לא נחלקו אלא להחזיר כו' ופרש"י וז"ל מתני' כו' דקתני בסילוק נמי פליגי לאו כי האי תנא ע"ש ודבריו צריכין ביאור דמה בא למעט וזיל קרי בי רב הוא וכן ק' במה שכתב בדף ט' ע"ב וז"ל מתני' דקתני בהולכת סולם פליגי לאו כי האי תנא דקתני בהולכה מודה מפני שצורך י"ט היא. וראיתי למוהרש"א בס' הליכות אלי דף ע"ח ע"ב שהוקשה לו כן בלשון רש"י דלעיל ותי' דבא למעט דלא נימא דבתרתי פליגי תנא דברייתא אתנא דידן דסבר בהולכה דוקא פליגי אבל בחזרה סובר תנא דידן דד"ה אסור הא ליתא דלענין חזרה פשיטא דאפי' תנא דידן מודה דכי היכי דסברי ב"ה דמותר בהולכה מותר בחזרה מטעם סופן משום תחילתן כדאשכחן גבי תריסין יעו"ש ותי' אינו עולה יפה ללשון רש"י שלפנינו דהא במתניתין שרי בהדיא אף להחזיר ותו דעיקר תי' נמי איכא למשדי נרגא דאדרבא איפכא איכא למידק מדחזינן במתני' גבי סילוק תריסין דקתני בהדיא וב"ה מתירין אף להחזיר ואילו גבי הולכת סולם לא קתני משמע דבהולכת סולם מודו ב"ה דאסור להחזיר והיינו טעמא משום דליכא למיגזר משום תחילתן דליכא פסידא כלל וכ"כ המאירי וז"ל ומיהו בחזרה קי"ל דלא דבכי האי ליכא גזירה דסופן אטו תחילתן דליכא פסידא כלל ולא דמיא להני דשרינן לקמן סופן משום תחילתן עכ"ד יע"ש וכן מוכח מדלא קחשיב לה עולא בהני דברים שהתירו סופן משום תחילתן משמע משום דמתני' פליגא עליה ולא קי"ל כוותיה: ויש לדקדק על המאירי שהקשה בשמעתין וז"ל ג' דברים התירו סופן כו' וא"ת ליחשוב נמי חזרת סולם לשובך וכדקאמר לעיל י"ל דבברייתא לא קא מיירי ע"כ וקשה דכפי מה שכתב הוא ז"ל דמתניתין פליגא אברייתא וס"ל דאסרו חזרת סולם לשובך מאי ק"ל הכא הא משום הכי לא קא חשיב לה משום דמתני' פליגא ובפלוגתא לא קמיירי כדאמרינן בגמרא וי"ל דודאי לעולם לא ק"ל למאירי ז"ל כדכתיבנא אלא עיקר קושייתו לרחב"א אמר ר"י דאמר אף הפותח חביתו ע"ג הרגל ואליבא דר"י דכיון דחשיב אפילו מידי דפלוגתא הוי אמאי לא קא חשיב נמי חזרת סולם ואליבא דרשב"א וליישב דברי רש"י נראה לומר שבא למעט דלא נימא דמתני' פליגא אדרשב"א בתרתי חדא דמתני' קאמר דלב"ש אין מסלקין ורשב"א קאמר דבסילוק אפי' ב"ש מודו ותו דלמתני' אפי' ב"ה לא שרו אלא משום שמחת י"ט ולרשב"א אפי' בדליכא שמחת י"ט שרי שהרי ב"ש דלא חייש לשמחת י"ט ואסרו חזרת תריסין אפי"ה שרו בסילוק וכן נראה מדברי רש"ל שכתב בסימן ל"ג וז"ל ואף לסלק אסור היכא דליכא משום שמחת י"ט דלא קי"ל כהאי תנא דאמר ב"ש וב"ה ל"פ דמסלקין אלא קי"ל כמתני' דפליגי אף במסלקין נמצא דב"ה דשרו היינו משום שמחת י"ט הא לאו הכי אסור יע"ש וניחא השתא מה שכתב הר"ן ז"ל בשיטה כ"י למוהר"א לפפא ז"ל דוכי רשב"א טעמא דב"ש אתא לאשמועינן דבכי האי גוונא פריך בפ' ר"א דמילה דקל"ה נולד כשהוא מהול דאמרינן לאו מכלל דת"ק סבר ד"ה אין מחללין ופרכינן וכי ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמועינן וכפי זה ניחא דנ"מ השתא לב"ה דשרו אפי' בלי צורך י"ט ובהא לא פרכינן טעמא דב"ש אתא לאשמועינן כמ"ש הרב גו"ה כלל ר"ן יע"ש ואהא בא למעט רש"י ז"ל דליתא אלא אפילו לרשב"א לא שרינן סילוק תריסין והולכת סולם אלא דוקא לצורך י"ט הא לאו הכי פשיטא דאסור דהוה ליה טירחא שלא לצורך ומחזי כעובדין דחול ומ"ש בגמ' מתני' דלא כי האי תנא היינו דוקא למאי דקתני מתני' דבסילוק והולכה פליגי ב"ש אבל בהיתירא דב"ה בהא לא פליגי דלכ"ע לא שרי אלא לצורך י"ט וזהו שדקדק רש"י וכתב דקתני בהולכה מודה מפני שצורך י"ט בא לאפוקי מ"ש ולמאי דק"ל דאם כן רשב"א טעמא דב"ש אתא לאשמועינן כדפריך בפר"א דמיל' כבר יישב הר"ן דהתם אי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן היינו לומר דפליגי אדב"ה ומשמע דחייש להו במקום ב"ה ומש"ה ק"ל אבל הכא ליכא למימר הכי דאדרבא אמר דבסילוקן לא נחלקו ובכה"ג שפיר מצי תנא לאשמועינן הכי קושטא דמילתא עכ"ד יע"ש וכן נראה שהוא דעת התוספת וז"ל בפ"ק דעירובין די"ג ע"א ד"ה על זה וע"ז נחלקו לא שייך למימר הכא טעמי' דב"ש אתא לאשמועינן דכיון דאמר ת"ק לא נחלקו בדין הוא שיש להשיב ולומר נחלקו ומדלא ק"ל לת"ק גופיה דקאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מד"א שהוא או בלחי או בקורה דוכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן משמע דס"ל דבכה"ג שפיר מצי תנא לאשמועינן הכי קושטא דמילתא כמ"ש הר"ן וכן כתב הרב ח"ה שם:<br>''' ועיין ''' בהרב תי"ט שם מ"ב מיהו מ"ש דכיון דת"ק אמר לא נחלקו בדין הוא שיש להשיב ולומר נחלקו נראה דק' על תי' זה מההיא דפרק ר"א דמילה דקאמר ודילמא ת"ק ד"ה אין מחללין קאמר ופריך וכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן והשתא כפי דברי התוספות מאי פריך הא כיון דת"ק קאמר דלב"ה אין מחללין ולא נחלקו בדבר זה שפיר יש להשיב ולומר נחלקו ואפשר דס"ל כתירוץ האחר שכתב הר"ן דהתם הכי קאמר כיון דר"א הקפר סתמא אמר לה טפי משמע דת"ק סבר ד"ה מחללין דהשתא אשמועינן שפיר טעמא דב"ה מלומר דלת"ק ד"ה אין מחללין ולא אשמועינן טעמא דב"ה אלא משום דהכי קאמר ת"ק לא נחלקו וקאמר איהו נחלקו אמנם בעלמא ודאי היכא דליכא למימר דטעמא דב"ה אתא לאשמועינן אמרינן ודאי דמשום דת"ק קאמר לא נחלקו קאמר איהו נחלקו כנ"ל: == יד == '''העושה מדורה בי"ט כו'.''' פ' המביא אמר ר"י האי מדורתא מלמטה למעלה אסור מלמעלה למטה שרי והק' התוס' ז"ל שם וא"ת היכי מסדרין שלחן שאין לה רגלים ע"ג ספסלים וכו' וי"ל דכיון דאין לה מחיצות שרי וכל הני מיירי דאית להו מחיצות כו' וכ"כ הטור ז"ל בסי' שט"ו משם התוספות ע"ש וראיתי להר"ב ב"ח שם שהקשה וז"ל מיהו קשה דבפרק כל הכלים דקכ"ה כתב רש"י שאין עושין אהל ארעי לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדסין להיות צל לאהל מן החמה עד כאן לשונו וכן כתב הר"ן ומ"ש משלחן על גבי רגלים דשרי וי"ל דמחצלת על גבי קונדסין לא אסר אלא בשצריך לאויר שתחתיו ומשום הכי כתב רש"י להיות צל לאהל מן החמה וקאי אמחצלת של ד' קונדסין דסמיך ליה אבל מחצלת של ד' מחיצות אפי' אין צריך לאהל אסור מיהו ק' לפי זה הא דכתב רבינו תחילה כו' משמע דתרתי בענין דעושה מחיצות וגם כן צריך לאויר שתחתיו אבל בדליכא אלא חדא שרי וכן כתב הר"ן בפרק תולין וז"ל וכתבו התוס' ז"ל כללא דמילתא בענין אהלים דלא מיתסר משום אהל אלא היכא דאית ליה מחיצות מלמטה ומשתמש באויר שתחתיו כו' אלמא דתרתי בעינן אליבא דתוס' ודוחק לומר שמ"ש הר"ן ומשתמש באויר שתחתיו כלו' או שמשתמש כו' עכ"ל יע"ש והנה מה שהקשה ממ"ש רש"י בפרק כל הכלים נראה שעיקר כונתו להקשות על הר"ן שכתב שם גם כן כלשון רש"י דאילו לרש"י לק"מ שהרי דעת רש"י דאפי' בדליכא מחיצות אסור וכמ"ש התוס' אלא על הר"ן הוא דקשיא ליה משום דממ"ש הר"ן בשמעתין משמע דמסכים לדעת התוספות דבעינן שיעשה מחיצות כדי שיהיה חייב משום עשיית אהל מיהו מ"ש עוד הב"ח דמשו"ה כתב רש"י להיות צל לאהל מן החמה וקאי אמחצלת של ד' קונדסין כו' הוא תימא שהרי לדעת רש"י ז"ל אין לחלק בין היכא שעושה מחיצות לאין עושה מחיצות וכמ"ש גבי ביעת' ואם נא' דביצים שמסדרים ע"ג האסכלה נמי צריך הוא לאויר שתחתיו ומש"ה ס"ל לרש"י דאסור אם כן היה לו להכריח שדעת התוס' דתרתי בעינן מחיצות ועשיית אהל ממה שדחו בשמעתין פי' רש"י ולא להביא עצות מרחוק ממ"ש הטור והר"ן גם מ"ש ודוחק לומר שמ"ש הר"ן ומשתמש באויר שתחתיו ר"ל או שמשתמש כו' איני יודע איך אפשר לומר כן אפי' בדרך דוחק דא"כ מאי קשי' ליה בתר הכי משם הרשב"א מההיא דגוד דמי עבדי ליה מחיצות רחבות והלא אין פורסין אלא ע"ג קונדיסין ומאי קושיא הרי הר"ן כתב לעיל מזה דאפשר שהגוד הזה צריך להיות חלל תחתיו כדי שיכנס הרוח ע"ש ולעיקר קושייתו נראה דאשתמיט מיני' מ"ש הרא"ש בשמעתין שאחר שכתב כדברי התוס' דבעינן מחיצות הוקשה לו מההיא דפ"ב דעירובין דאמרי' זיל כרוך בודייא ושייר בה טפח דאלמא דמיקרי אהל בלא מחיצות ותי' דהתם שאני דהוי בנין חשוב וגם עיקר כונתו לעשות אהל יע"ש ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה דברי הרא"ש הללו ופשוט: == יח == '''כלי שנטמא בי"ט מטבילין כו'.''' הנה מדברי רבינו מבואר שסובר שלא כדעת י"מ שכתב רש"י בד"ה אין מטבילין וז"ל וי"מ כלי שנטמא באב הטומאה אפי' נטמא בי"ט אין מטבילין אותו וטעמא משום דבעי הערב שמש כו' ולפי זה בולד הטומאה דוקא בנטמא ביום טוב מטבילין אותו ולא בנטמא מערב יום טוב דבולד הטומאה איירי לעיל דמחלק בין נטמא מעי"ט לנטמא בי"ט כמ"ש התוס' והקשה הרב חד"ה שם לפ"ז הא דפריך נגזור הא אטו הא היינו ולד הטומאה שנטמא בי"ט אטו אב הטומאה ומאי קא ק"ל הא קאמרינן דטומאה ביום טוב מילתא דלא שכיחא ולא גזרו ביה ובאב הטומאה מיהו אין מטבילין אותו דבעי הערב שמש ותי' דודאי לעיל בולד הטומאה נטמא בי"ט אטו עי"ט לית לן למיגזר משום דמילתא דלא שכיח היא כדקאמר משום דנטמא בעי"ט גופה אית ביה צורך י"ט ואינו אסור אלא משום גזירה דשמא יעבירנו אבל הכא כיון דאב הטומאה אסור משום דאין בו צורך י"ט כלל אית לן למיגזר ולד הטומאה אטו אב הטומאה אע"ג דמילתא דלא שכיח הוא עכ"ד ואין תירו' מחוור אצלי דהא בכוליה תלמודא משני מילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן אע"ג דאיכא למיגזר אטו איסורא דאורייתא בפ"ק ד"ב פרכינן לרבה דאמר גזירה י"ט דעלמא אטו יום טוב אחר השבת מברייתא דקתני השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בי"ט ואם איתא ניגזור משום הנך דמתיילדן ביומיהון ומשני ביצים במעי אמן מלתא דלא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן הרי אע"ג דביצים דמתיילדן אסירי מדאורייתא משום הכנה אפ"ה במעי אמן לא גזרו ואפי' בי"ט אחר השבת כמ"ש רש"י והתוס' שם ולעיקר קושיתו נראה ליישב על פי מה שכתב מוהרש"א בס' הליכות אלי כלל תקפ"ו וז"ל מילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן דע שבזה יש חילוק דדוקא היכא דחד מילתא שכיח וחד לא שכיח לא גזרו דליכא למטעי אבל היכא דתרוייהו לא שכיח גזרינן והביא ראיה ממ"ש התוס' לעיל פ"ק ד"ו ד"ה ביצים גמורות דטעמייהו דב"ה דאסרי ביצת נבלה כל שכמוה נמכרת בשוק היינו משום דגזרינן אטו ביצת טרפה אע"ג דביצים גמורות במעי אמן מלתא דלא שכיח ולא גזרו רבנן כדאמרינן לעיל אלא ודאי דס"ל דההוא דלעיל היינו דלא גזרינן ביצים במעי אמן דלא שכיח אטו הנך דמתיילדן ביומיהון דשכיח דמשכיח ללא שכיח לא טעו משא"כ בביצים גמורות של נבלה דגזרינן אטו ביצים גמורות של טריפה דלא שכיח אטו לא שכיח איכא למיגזר א"ד יע"ש וא"כ מעתה הנה מקום ליישב קושי' הרב חד"ה דלעיל דפריך בגמ' דניגזור כלים שנטמאו בי"ט אטו הנך דנטמאו מעי"ט משני שפיר דטומאה בי"ט הוה ליה מילתא דלא שכיח וטומאה מעי"ט הוי מלתא דשכיח ומשכיח ללא שכיח לא גזרו רבנן אמנם למאי דפריך בתר הכי דניגזור כלים שנטמאו בולד הטומאה בי"ט אטו כלים שנטמאו באב הטומאה ביום טוב לא מצי לשנויי משום דטומאה בי"ט לא שכיח ולא גזרו רבנן דכיון דתרוייהו לא שכיח גזרו רבנן וכי משני ולד הטומאה היכי משכחת לה גבי כהנים זריזין הן ס"ל לי"מ דה"ק כיון דזריזין הן לא אתי למטעי באב הטומאה וכפי' ראשון שפירש"י ולא משום דזריזין הם מלבא טומאה לכליהן והוי מילתא דלא שכיח כמו שפרש"י באי נמי דהא לפי י"מ כיון דתרוייהו הוי מילתא דלא שכיח איכא למיגזר שפיר כמ"ש כנ"ל נכון:<br>''' ודע ''' שכלל זה שכתב מוהרש"א נראה שבמחלוקת הוא שנוי וזה שכתב המאירי אברייתא דקתני השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בי"ט וז"ל ורבינו אפרים כתב דביצים גמורות דמותר לאכלן דוקא בי"ט דעלמא אבל בי"ט אחר השבת לא דדילמא מאתמול נגמרה ואע"פ שלא נולדה שמא סמוך ללידתה נשחטה והוי ספקא דאורייתא ואם איתא הוה ליה נמי למיגזר בהו כדגזרו בהנהו דמתיילדן ביומיהון ואין הלשון מוכיח כדבריו דהול"ל נגזר בהו כי הנך דמתילדן ביומיהון ומאי האי דקאמר ניגזור אטו הנך כו' עכ"ל הרי מבואר שלדעת הר' אפרים מאי דפריך נגזור אטו הנך דמתיילדן כו' ה"ק דניגזור בצים גמורות במעי אמן ביום טוב דעלמא אטו ביצים גמורות במעי אמן ביום טוב אחר השבת וכדגזרינן במתיילדן ביומיהון ועיין במהרש"א בס' הנז' ד' ח"י ואפי' הכי משני עלה בגמרא ביצים במעי אמן מילתא דלא שכיח ולא גזרו רבנן אע"ג דתרוייהו לא שכיח נינהו ודו"ק: == כ == '''כשהן מחלקין לא ישקלו במאזנים כו'.''' משנה פא"צ ופסק כרבנן ובגמ' אמרינן ר"ח ור"ש הוו שוקלין מנה כנגד מנה בי"ט כמאן לא כר"י ולא כרבנן כו' אינהו דעבוד כר' יאושע כו' אמר ר' יוסף הלכה כר' יאושע הואיל ותנן בבכורות כותיה כו' א"ל אביי ודילמא כו' א"נ ע"כ ל"ק רבנן כו' אלא משום דלא מיחזי כעובדין דחול כו' ופרש"י דהתם מכירה הוא ואין דרך לשקול בשר הנמכר במנה כנגד מנה אבל הכא גבי ר"ח ור"ש קא עבדין עובדין דחול דהא חלוקה היא וכן דרך כל החולקין וראיתי להרב ח"ה שכתב וז"ל יראה דמילתא דר"י נמי איכא לפרושי דאיירי במכירה כההיא דבכורות וא"כ שפיר קאמר רב יוסף דהלכה כר' יאושע מההיא דבכורות אלא למאי דקאמר תלמודא דאינהו עבוד כר"י דע"כ השתא בחלוקה איירי פריך ליה אביי שפיר כו' יע"ש ולי אין צורך לזה דע"כ מאי דקאמר רב יוסף הלכה כר"י בחלוקה איירי דאי במכירה מאי הלכה כר"י דקאמר הא במכירה רבי יאודה ג"כ מודה דשוקלין מנה כנגד מנה דומיא דכלי או קופיץ כיון דאין דרך המוכרין לשקול מנה כנגד מנה וכנראה בהדיא ממ"ש רש"י בד"ה כנגד כלי אין דבחול לאו הכי אורחיה אבל מנה כנגד מנה כך דרך כל החולקין עכ"ד משמע בהדיא דדוקא בחלוקה הוא דסבירא ליה לר"י דאין שוקלין מנה כנגד מנה אבל במכירה כיון דאין דרך למכור במנה כנגד מנה הו"ל ככלי או קופיץ וא"כ הלכה כר' יאודה הול"ל ותו דאי ר' יהושע איירי במכירה אם כן רבי יהושע היינו ר"י אלא משמע ודאי דר' יהושע בחלוקה איירי ופליג אדר' יאודה כנ"ל פשוט ורבינו בפ"א מה' בכורות דין י"ח כתב וז"ל בכור ב"מ כו' מוכרו בבית אבל בשר בכור תמים אינו נמכר כו' וכהנים שנמנו על הבכור מותרין לשקול מנה כנגד מנה. וכתב הרב כ"מ וז"ל ר"פכל פסולי המוקדשין תנן שוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומפשטא משמע דארישא קאי דקתני בכור ב"מ אינו נשקל בליטרא ומדברי רבינו נראה שהוא מפרשה בבכור תמים בזמן המקדש עכ"ל וכ"פ בפה"מ דאיירי לענין חלוקה ויש לתמוה עליו דאם כן דמתניתין איירי בחלוקה מאי האי דקאמר בגמרא עד כאן לא קא אמרי רבנן אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול הא התם נמי בחלוקה איירי וכהך דר"ח ור"ש ואפשר לו' דרבי' מפרשה הפך פרש"י וס"ל דבחלוקה לא מחזי כעובדין דחול וכמכירה דעלמא כיון שאינו שוקל נגד דבר השקול משא"כ במכירה כיון שיודע משקל אותה המנ' כמה היא ושוקל כנגדה הוה ליה כמכירה גמורה ועיין בהרב לחם חמודות דף רכ"ו ע"ב יע"ש וס"ל לאביי דהא דר' יהושע דקאמר שוקלין מנה כנגד מנה סתמא קתני נמי ובמכירה איירי ובשיודע מעי"ט משקל אותה מנה כמה היא וה"ט משום דר' יהושע דברייתא אמתני' דקתני שוקל אדם בשר כנגד הכלי קאי ומתני' במכירה איירי דאי בחלוקה אין דרך לחלוק כנגד הכלי אלא מנה כנגד מנה וסתמא קתני ומשמע ודאי דהיינו ביודע משקל אותו כלי כמה היא וכמ"ש רש"י ז"ל לקמן בד"ה כדעבדין בחול וא"כ היינו דקאמר תלמודא ע"כ ל"ק רבנן התם אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול דכיון דאינו יודע משקל' לא מחזי כעין מכר אבל הכא מחזי כעובדין דחול כיון שיודע משקל אותה מנה שהיא ליטרא ושוקל כנגדה הוה ליה כמכירה גמורה אלא דהא ליתא דאם כן היכי קאמר בגמ' אמילתיה דר"ח ור"ש אי כר"י דאמר שוקל אדם בשר כנגד הכלי אין כנגד מידי אחרינא לא והשתא לדעת רבינו ז"ל דחלוקה עדיפה ממכירה מאי פריך הא מכ"ש דכלי נפקא כיון דאפילו כלי שיודע משקלה שרי כ"ש בחלוקה דר"ח ור"ש דאינו שוקל נגד דבר השקול דשרי דהא דר"ח ור"ש בחלוק' איירי וכמבואר ואפשר לומר דתלמודא ספוקי מספקא ליה מילתא אי חלוקה מיחזי כעובדין דחול טפי ממכירה משום דכן דרך החולקים או מכירה מיחזי טפי משום דשוקל כנגד דבר השקול דאיכא צדדין לכאן ולכאן ומשום הכי פריך שפיר לר"ח ולר"ש דכמאן אמרוה למילתייהו דאי כר"י הא איכא למימר דחלוקה מיחזי כעובדין דחול טפי ממכירה משום דכן דרך כל החולקין ולרב יוסף נמי דקאמר הלכה כר"י הואיל ותנא בבכורות כוותיה פריך ליה אביי שפיר דדילמא מכירה מחזי כעובדין דחול טפי כיון דשוקל נגד דבר השקול ומנא ליה להשוותן כיון דאיכא צדדין לכאן ולכאן אלא דאכתי קשה מנ"ל לאביי לומר דמתני' דבבכורות בחלוקה איירי ולאפוקי למתני' מפשט' אדתקשה לי' ע"כ לא קאמרי רבנן כו' כיון דאדרבא פשטא משמע דקאי ארישא דמתני' ובדוחק יש ליישב ועדיין צ"ע: == כד == '''הולך אדם אצל חנוני כו'.''' כתב הרב המגיד וז"ל וכתב הרשב"א דמותר ליקח בצים מן הגוי בליל י"ט ראשון כו' וכן כתב הרא"ש פ"ק דביצה דמותר ליקח בצים מן הגוי בליל י"ט ראשון דרובן של זכרים וכן כתב הטור סי' תקי"ג וז"ל ואם לא בדק מעי"ט אפי' אי ליכא זכר בהדה שרי דתלי' דמאתמול היתה שם דאף בלא זכר רובן יולדות ביום הלכך מותר ליקח בצים בי"ט מן הגוי כו' וראיתי להרב יש"ש בסי' ד' שכתב דמשמע מדברי הטור מדתלי טעמא משום דאף בלא זכר רובן יולדות ביום אבל מטעם דרובן של זכרי' לחוד שכתב הרא"ש לא שרינן ואפשר דס"ל דכיון דמחמרינן בדשיל"מ דאף בספקא דרבנן אזלינן לחומרא ה"נ דמחמרינן בחד רובא ולכן בעינן רובא דמוכחא דרובן של זכרי' וגם ספנא מארעא רובן יולדות ביום ועל כן נראה שלא להתיר מ"ש הר"ן ז"ל יש מי שמתיר ליקח בצים מן הגוי אפילו בי"ט א' משום דרובן של ביצים אינן בני יומן כו' ולא נהירא דלא הוי רובא דמוכחא וכן דבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא כלל אפי' דלא איתחזק איסורא אם לא בתרי רוב' עכ"ל יע"ש ודבריו תמוהים בעיני דאיך אפשר לומר שהטור ס"ל דלא שרינן אלא בתרי רובי דרובן של זכרים וגם דספנא מארעא דרובן יולדות ביום אבל לא בחד רובא שהרי בגמרא שרינן בדידעינן דספנא מארעא וליכא זכר בהדה כי לא בדק משום דרובן יולדות ביום אף ע"ג דליכא אלא חד רובא וכמ"ש הטור בהדיא ואם לא בדק אפי' דליכא זכר בהדה שרי ותו שמדברי הטור נראה בהדיא דס"ל דבדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא היכא דלא אתחזק איסורא אע"ג דליכא אלא חד רובא ממ"ש בטי"ד סי' י"ו וז"ל בהמה שנשחטה אמה או בתה ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהן היום כיצד יעשה נכבשינהו דניידי כו' וישחוט הכל דכל דפריש מרובא פריש אע"ג דאותו ואת בנו הוי דשיל"מ וכן כתב הרב מ"ל בפ"ז מה' מעילה דין ו' שזה דעת הטור גם רש"ל בס' יש"ש בחידושי חולין פ' או"ב סי' ו' הביא דברי הטור והסכים לדעתו וכאן חלק עליו הר"ן ואפשר לחלק דהתם שאני דהוי רובא דאיתיה קמן דאלים ומוכח טפי כדאיתא בפ"ק דחולין משא"כ הכא ליקח ביצים מן הגוי דהוי רובא דליתיה קמן ובהכי ניחא מה שקשה לכאורה לדעת הר"ן שכתב בפ' א"צ דלוקח ביצים מן הגוי בי"ט שהוא חוכך להחמיר כיון דקי"ל אפי' באלף לא בטיל וקשה מההיא דר"פכל הזבחים דפריך ונכבשינהו דניידי אע"ג דב"ח חשיבי ולא בטלי וא"כ ע"כ צ"ל דהיכא דלא אתחזק איסורא שאני ועיין בהרב מ"ל שכתב דס"ל להר"ן דיש חילוק בין דשיל"מ לשאר איסורין שאין להן ביטול וזה דוחק שהרי הר"ן תלי טעמא משום דאפי' באלף לא בטיל וא"כ ה"ט נמי שייך בב"ח אכן כפי מ"ש אין צורך לזה דהתם שאני דהוי רובא דאיתי' קמן דאלים ומוכח טפי:<br>''' אך ''' אכתי קשה לדעת רש"ל ממ"ש הטור בי"ד סימן רצ"ג משם הרא"ש דאין לחוש על התבואה שמא לא נשרשה קודם העומר דסמכינן ארובא אף ע"ג דחדש הוי דשיל"מ והוי רובא דליתיה קמן וא"כ ע"כ צ"ל שמה שהוצרך הטור ז"ל לטעמא דאף בדספנה מארעא רובן יולדות ביום הוא לאשמועינן דאפי' בדידעי' בודאי דליכא זכר שרי משום דרובן יולדות ביום וכמ"ש מרן משם המרדכי ולפי זה צריך לומר שמה שנראה מדברי הטור דאסור ליקח ביצים מן הגוי בי"ט כמו שכתב מרן לאו משום דסבירא ליה דבדבר שיל"מ מחמרינן בחד רובא כמו שכתב רש"ל אלא משום דס"ל דביצים הוי דבר המתבכר בכל יום וא"כ ליכא רוב וכמ"ש המרדכי כנ"ל ולדעת הר"ן שכתב שהוא חוכך להחמיר כיון דקיימא לן דאפי' באלף לא בטיל הקשה הרב מש"ל מההיא דתניא בתוספתא דדמאי פרק ג' מצטרפין פירות ח"ל על פירות שנייה כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן מן מעשר עני מצטרפין פירות ח"ל על פירות שלישית כדי שירבו על פירות רביעית לפוטרן ממע"ב מצטרפין פירות ערב שביעית כו' והנה כל החלוקות הללו הוו דשיל"מ דהא טבל אוסר במשהו משום דהוי דבר שיל"מ וכן פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרות ה"ז דבר שיל"מ ואוסרין בכ"ש ואם כן ה"ק בתו' דאזלינן בתר רובא לפוטרן מן המעשרות ומן הביעור אלא ודאי עכ"ל דהיכא דלא איתחזק איסורא שאני עכ"ד יע"ש ולע"ד אפשר ליישב ולומר דהתם שאני משום דהוי ס"ס ס' אם הם מפירות ח"ל או לא ואת"ל שהן מפירות א"י שמא הם מפירות שנה שנייה והילכך כיון דאיכא ס"ס עדיף מרובא גרידא ותדע שהרי ה"ה ז"ל כתב משם הרשב"א דלוקח בצים מן הגוי בי"ט אסור משום דהוי דבר שיש לו מתירין משמע דס"ל דבדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא וכ"כ בהדיא בס' עבודת הקדש ואלו ס"ס בדשיל"מ ס"ל להרשב"א דשרי כמ"ש ה"ה בפ"א מהלכות אלו דין ב' ואף למה שנראה מדברי הר"ן בפ' א"צ דס"ס בדשיל"מ באיסורא דאורייתא אזלי' לחומרא וכמ"ש הפ"ח בי"ד סי' ק"י ס"ק איכא למימר דהיכא דאיכא ס"ס מחמת רובא אף הר"ן מודה דשרי משום דהו"ל מיעוטא דמיעוטא ומש"ה קתני בתוספתא מצרפין פירות ח"ל כו' כדי שירבו כיון דאפי' אי ליכא רובא איכא ס"ס שרי וכדעת הרשב"א דס"ל דס"ס בדבר שיש לו מתירין מותר וצ"ל דמאי דקתני בתוספתא כדי שירבו לאו למימר דמשום דרוב פירות הם מח"ל או מפירות שנה שנייה מותרין הא לאו הכי אסור דהא ליתא דכיון דאיכא ס"ס אפילו שניהם שקולין שרי אלא לס"ס קרי ליה רוב דס"ס מדין רובא הוא דשרי כנודע עוד הקשה הרב מההוא דאמרינן במציעא דנ"ו מעות שנמצאו כו' בהר הבית חולין ובירוש' בשאר ימות השנה חולין וטעמא דמילתא משום דאזלינן בתר רובא וכמו שפרש"י ומע' ב' בירוש' הוי דבר שיש לו מתירין וכמו שכתב רבינו סוף פ"ו מה' מ"ב ובפ"ק דפסחים אמרינן ר"י בר יאודה אומר תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר אם רוב חולין חולין הרי דאף בדבר שיל"מ אזלי' בתר רובא עכ"ד יע"ש והנה מה שהק' מההיא דתיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעשר ב' נר' דכפי מה שכתב רבינו ספ"ו מהל' הנזכר דין י"א וז"ל תיבה כו' הרי המעות מע"ש כו' מחצה למחצה חולין ע"כ הרי שלדעת רבינו אפי' במחצה על מחצה דהוי ס' שקול אפ"ה שרי וע"כ צ"ל דהיינו טעמא משום דהוי ס' דלא שכיח דמסתמא במעות מע"ש אדם מזדהר בהם לשומרן יפה הן אמת דבפ"ק דפסחים לא פורש האי דינא דמחצה למחצה מיהו מיסתייע דרב גובריה אמרה ואפשר דבגירסתו כך היתה וא"כ מהאי טעמא מתרצתא היא לדעת הר"ן דהתם לא משום דאזלינן בתר רובא גרידא הוא דהמעות חולין אלא משום דהוה ליה מיעוט דלא שכיח מדשרינן אפילו בס' שקול ודו"ק:<br>''' טעם המלך''' ''' ד) לדעתי ''' צריכין לחלק לדעת הרב המחבר בין רובא דליתא קמן לרובא דאיתא קמן. דאל"כ וכדעת המשנה למלך פ"ד מהלכות מעילה דהיינו טעמא דהר"ן משום דהוי דבר שיש לו מתירין. ומחמרינן מהאי טעמא עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר מה שאין כן בשאר איסורי דרבנן אף שהחמרנו לענין ביטול ברוב היינו טעמא דחשיבי לא בטלי כיון דאיתחזק משא"כ גבי כל דפריש מרובא פריש קשה לי על הר"ן טובא. דהא הר"ן בפ"ז דנדרים כתב הטעם דדשיל"מ משום דהוי מין במינו כיון דהוי היתר בהיתר תינח בביטול דהוי כאן איסור א"כ איסור הזה אינו בטל מטעם מין במינו אבל לענין כל דפריש מרובא פריש דאמרינן מרובא הוא ואין כאן איסור כלל. מאי מין במינו שייך כאן ולכאורה קושיא זאת עצומה היא על הר"ן ולא ראיתי מי שהרגיש בזה גם מורי בעל הצל"ח הביא דין זה של הר"ן פסחים (ז' א') והאריך בו והקשה כל הקושיא שהק' עליו המ"ל שם פ"ו מהלכות מעילה והוא לא ראה המשנה למלך כלל אמנם בזה לא הרגיש והדבר צריך ביאור. וע"כ צריך לומר דהר"ן סובר ודאי עיקר החומרא היה לכתחילה לענין ביטול ומשום מין במינו. והשתא דהחמירו חכמים משום דבר זה. עשאו חכמים דבר שיש לו מתירין ככל שארי איסורי דרבנן דאמרו שלא בטלו ולא פלגי ביה כלל וכמו בשאר איסורי דרבנן לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש ה"נ גבי דבר שיל"מ ולפ"ז מוכח כדברי המחבר פה דבכל איסורי דרבנן כגון ב"ח וחתיכה הראוי להתכבד וכדומיהם לא אמרי' כל דפריש ואם כן קשה ממתני' זבחים. וע"כ החילוק שנחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן. וכן מוכח מדברי הרמ"א סימן תקי"ג דכתב להחמיר גבי ביצים שהביא הנכרי וכדעת הר"ן שאף שהוא רוב מ"מ כיון שהוא דבר שיש לו מתירין לא סמכינן ארובא ואם כן קשה על הרמ"א דא"כ אמאי אינו משיג הרמ"א בי"ד סי' ט"ז כשהביא המחבר דעת הרא"ש שהבהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה מכין אותן וטורדתן והרי הרב מש"ל פ"ז מהלכות מעילה העלה לדעתו. שהר"ן שהחמיר בביצים והרא"ש שפירש שמכין אותן וטורדתן. דעות חלוקות המה. דהא או"ב דשיל"מ הוא וכמו שכתב המחבר פה. ואם כן קשה דברי רמ"א אהדדי דהתם בי"ד סימן י"ו שתיק לדברי המחבר ומדשתיק אודויי אודי ליה והכא נקט להחמיר כדברי הר"ן וע"כ היינו נמי כהמחבר דהתם היינו טעמא כיון דהוי רובא דאיתא קמן. ולפי מה שהעלתי במקום אחר לתרץ הר"ן דהקשה עליו הרב פני יהושע לדעת הר"ן דטעמא דדבר שיל"מ. משום דהוי מין במינו. תינח תערובות אמנם קשיא לן מדרב אשי דאמר ביצה [ד א] ספיקא נמי אסור משום דהוי דשיל"מ. מאי שייך לענין ספיקא דבר שיל"מ ופה לא שייך למדחי כסברתינו לעיל דלא חלקו רבנן כיון דאסרו התערובות א"כ לא חלקו משאר דברים שאסרו התערובות דהכא לא שייך למימר הכי דלא מצינו שאסרו רבנן ספק בחתיכה הראוי להתכבד או דבר שבמנין ובעלי חיים וכדומה ואדרבא בכולם מותרין ספק דרבנן ולכן אמרתי דהר"ן נמי סובר כדעת רש"י דבדבר שיש לו מתירין איכא טעמא עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אלא דהיה חוכך בזה לענין ביטול דהא אם נתערב איסור בהיתר הא כתב רש"י ופוסקים פר' ג"ה דנהפך האיסור להיות היתר. והתורה אמרה אחרי רבים להטות היינו שפרח האיסור לגמרי ואם כן איך שייך לומר עד שתאכלנו באיסור הא התורה התירה ועשאו היתר תיכף כשנפל לתוך האיסור וכן נחית לסברא הזאת רבן של ישראל בפלתי ע"ש היטב:<br>''' ואומר ''' אני דבאמת לכך היה הר"ן מחדש סברא אחריתי. והיינו טעמא דאינו בטל משום דהוי מין במינו והשתא זיל לאידך גיסא כל זאת לענין תערובות דתיכף נתבטל בנפילה ואין כאן איסור כלל לא שייך למימר עד שתאכלנו באיסור דהא אין כאן איסור אמנם לענין ספק שפיר דמי אף שבשאר איסורי דרבנן אזלינן להקל וסמכינן על צד הקולא שבו הכא אזלינן לאידך גיסא לצד החומר כי הלא יש היתר לאיסור ומדוע נסמוך על הספק ודוק וכמו כן נמי לענין כל דפריש מרובא פריש אף שסמכינן על הרוב מ"מ הרי יש מיעוט בעולם ולא יכולין למימר שאין כאן איסור כלל הא יש איסור בעולם ולא שייך פרח איסורא לגמרי אלא שהתורה אמרה לסמוך על הרוב ולומר שמרובא בא. מ"מ הרי יש מיעוט איסור ואיסורא דהאי מיעוט להיכן אזלא ולא שייך למימר פרח איסורא. לכן החמירו החכמים ואמרו דלא סמכינן על כל דפריש מרובא פריש דעד שתאכלנו על סמך כל דפריש אכול למחר ואף שאם הוא ממיעוט מותר ועיין באסיפת זקנים ב"מ [ז ב] דכתב נמי דרוב ומיעוט נקרא ספק אלא דהתורה התיר האי ספק ע"ש היטיב ועיין עוד מזה ה"ל מ"ש פ"ב הארכנו:<br>''' מעשה חושב''' ''' (קטו) ''' והנה כל החלוקות הללו הוי דשיל"מ כו' ואם כן היכי קאמר בתוספתא כו'. למ"ש הרמב"ן במלחמות בפ"ב דפסחים דחכמים פליגי עלי' דר"ש וס"ל דדבר שיש לו מתירין בטיל י"ל דהך תוספתא אתיא כותייהו ולק"מ (והיינו לענין מעשר שני ומעשר עני ושביעית דטבל טבול לתרומה גדולה הוא במשהו מטעם דכהיתרו כך איסורו דהא חטה אחת פוטרת כל הכרי דבזה אפילו ר' יוחנן מודה כדאמרינן בשלהי מסכת ע"ז ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו כל איסורים שבתורה בששים חוץ מטבל כו'):<br>''' (קטז) ''' ולע"ד אפשר ליישב ולומר דהתם שאני משום דהוי ס"ס כו'. זה תמוה דהרי הר"ן בריש ביצה דף נ"ב ע"ב כתב דצריך עיונא אם ס"ס בדבר שיש לו מתירין מהני אפילו באיסור דרבנן ולפ"ז הרי מתוספתא הנ"ל מוכח דס"ס מהני וכיון דס"ל להר"ן דרוב ביצים אינן בני יומן א"כ סוף סוף בביצה הוי ס"ס מכח רובא דזהו הס' השני דוק ותשכח. ולדברי הגאון המחבר ז"ל הרי כה"ג חשיב מיעוטא דמיעוטא ומאי מקום לספיקו של הר"ן בריש ביצה הנ"ל: == כו == '''אע"פ שאין כו' ה"ז מוליכן לכהן.''' עיין בתוספות ביצה די"ב ד"ה אין מוליכין שכתבו וז"ל לאו דוקא מוליכין דה"ה אם בא הכהן לביתו כו' וכן משמע מהירושלמי דדמאי מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי לא יטלם בשבת כו' עד מה שמתירין ב"ה היינו דוקא בשרגילין לאכול אצלו כו' ע"ש להר"ש ז"ל בפ"ד דדמאי משנה ד' שכתב וז"ל דהך סתמא דדמאי כב"ש דאמרי אין מוליכין חלה ומתנות לכהן אבל בלמודין לאכול שרי ומיהו לאחרים ולר"י דאמרי התם דמודו ב"ה בתרומה דאין מוליכין משום שהוא זכאי בהרמתן אתיא אפילו כב"ה עכ"ד יע"ש והנראה דס"ל דמ"ש בירושלמי והוא ילפינן מההיא היינו לומר דכי היכי דשרינן בשבת בלמודים לאכול אצלו דבאים ואוכלים שם ה"נ בי"ט למאן דס"ל דאין מוליכין חלה ומתנות לב"ש או תרומה לב"ה ואם כן לדידן דקיי"ל כר"י דלב"ה מוליכין את התרומה לכהן ע"כ דלא קיי"ל כההיא מתני' דלא שרי אלא בלמודים לאכול אצלו וזה נראה דעת הרא"ש שכתב סתם דמוליכין את התרומה בי"ט ולא כתב דהיינו דוקא בשרגילים לאכול אצלו אך דעת התוספות ז"ל לפרש מ"ש בירושלמי הוא ילפינן מההיא אליבא דהלכתא דקיי"ל כר' יוסי ואליבא דב"ה דמתירין להוליך את התרומה ביום טוב וס"ל לירושלמי דמה שמתירין ב"ה היינו דוקא בשרגילים לאכול אצלו וכ"כ בפסקי תוס' ועיין בהרב ח"ה ובפ' מע"ח ויש לתמוה על רבינו שבפ' כ"ג מה' שבת דין ו' פסק כמתני' דפ"ד דדמאי כו' והשתא אי ס"ל כדעת הר"ש לא הי"ל לפסוק כמתני' דדמאי ואי ס"ל כדעת התוספות הו"ל לפרש כאן דדוקא בשרגילים לאכול אצלו הוא דשרי והנה כפי מה שכתב הרב יש"ש סי' ל"ז היה מקום ליישב דבריו שכתב וז"ל דאף על גב דב"ה ס"ל מוליכין את התרומה אפילו לביתו של כהן מ"מ היכא דאין מוליכין כגון ר"ה או כרמלית מפסקת אסור ליתן לכהן שיאכל בביתו של ישראל מטעמא דב"ש ויסברו העולם שהוא תרם אותן ביום טוב דב"ה לא פליגי אב"ש אלא אאין מוליכין דב"ש אין מתירין משום טירחא או משום גזירה דאין מגביהין וב"ה שרו אבל לענין שאסור ליתנן לכהן לאכול בביתו אלא אם כן למודים אצלו בזה השוו ב"ש וב"ה עכ"ד יע"ש ואם כן איכא למימר דס"ל לרבינו דמ"ש בירושלמי דהוא ילפינן מההיא היינו לומר דכי היכי דבשבת אסור ליתן לכהן בביתו אלא אם כן בלמודים אצלו הכי נמי ביום טוב אע"ג דשרו ב"ה הולכה אבל ליתנם לביתו אסור ואם כן מ"ש רבינו בה' שבת מי שקרא שם לתרומה כו' לא יטלם בשבת היינו דוקא ליטלם כדי ליתנם לכהן בביתו אבל להוליכם לביתו של כהן ה"נ דשרי וסמך אמ"ש בהלכות יום טוב אלא שאין דבריו מובנים דכיון דשרו ב"ה הולכה כ"ש ליתנם בביתו ואם משום טעמא דיסברו העולם שמא תרם אותם ביום טוב הכי נמי יש לחוש בהולכה לביתו של כהן דיסברו העולם שתרם בי"ט ומוליכין לכהן וכבר תמה עליו הרב ט"ז סימן תק"ו סק"א יע"ש וצ"ע כעת:<br>''' אפריון שלמה''' ''' מה ''' שתמה על הרמב"ם דשינה דבריו משבת ליו"ט נעלם ממנו במח"כ סוגיא ערוכה בביצה כ"א דתחלה קאמר שם אלא לרבה בר רב הונא קשיא קשיא הרי דנשאר בקשיא וס"ל דיו"ט ושבת שוין ואח"כ אמר שם אבע"א שאני שבות שבת משבות יו"ט והנה תמיד קיי"ל כל"ב ולכך הירושלמי אזיל כל"ק דש"ס דיו"ט ושבת שוין ולכך קאמר הוא שבת הוא יו"ט אבל הרמב"ם פוסק כאבע"א דשאני שבות שבת משבות יו"ט לכך פסק בפשיטות דביו"ט מותר אף באין רגילין להוליך ג"כ ובשבת פסק כסתם מתניתין דדמאי וז"פ ואמת אך עוד נראה בכוונת הרמב"ם ובביאור דברי הירושלמי והוא דיש לדייק למה נקטה המשנה דמי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי וכו' ולמה קריאת שם דנקט הול"ל כפשוטו מי שיש לו תרומה ומעשר וכו' ולזה נראה הכונה כך עפמ"ש בחי' בכוונת הירושלמי במכילתין דלר' יהודא מחמיר בהורמו היום יותר מהורמו אמש מכח דהפרשה והנתינה הוי כל חד רק חצי מעשה הקנין ולא הוי כל כך כמקח וממכר רק אם הכל נעשה ביום אחד אז אסור דהוי כמקח וממכר ולפ"ז י"ל דס"ל להירושלמי דפאה דאף לב"ה המתירין במשנה אף בהורמו מהיום היינו אם עכ"פ אין הכל נעשה ביחד דתחלה מפריש ואח"כ מוליך ונותן אבל אם נעשה הפרשה והנתינה ביחד גם הוא מודה דאסור מכח דכל המקח וממכר נעשה יחד ולכך זה הוי כוונת המשנה דודאי ליטול בפ"ע בלי נתינה לכהן מיד אסור דנראה כמפריש בשבת רק דהוי ס"ד דיהיה מותר ליטול וליתן לכהן בחד מעשה אז לא נראה כמפריש רק כמכוין ליקח לאכול לכך אמר דבזה שוב אסור דהוי מקח וממכר כיון דהפרשה והנתינה נעשה ביחד ולכך ז"ש הירושלמי דמה דקאמר במשנה לא יטלם אין הכונה הפרשה בלבד דזה ודאי אסור רק הכונה לא יתנם דהיינו דהנטילה ונתינה יהיה יחד גם זה אסור ולכך אמר דהתם תנן אין מוליכין וכו' וב"ה מתירין והיינו אף בהורמו מהיום ולכך אמר ילפינן הוא מההוא דכמו דביו"ט מותר להוליך תרומה אף שהורמו מאמש לדידן דקיי"ל כר' יוסי גם בשבת מותר דשבת ויו"ט דין אחד הוא דהוא שבת הוא יו"ט ולהיפוך ההוא ילפינן מהוא כמו דבשבת אם לא הפריש רק קרא שם דאסור אף אם עושה ביחד הפרשה ונתינה כן נמי אסור ביו"ט ובזה דברי הרמב"ם מבוארין שכתב כל חד כדרכו לפרש רק מה שנאמר בש"ס ובהל' שבת נקט בדיוק וז"ל מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי וכו' לא יטלם בשבת ואע"פ שייחד מקומו קודם שבת והרי הם ידועין ומונחין בצד הפירות ולמה לא כתב רבותא יתירא אע"פ שכבר הפרישן ממש ומונחין בפ"ע אסור ליתן ובע"כ דזה מותר ולא בעינן בזה רגילים אצלו רק בלא הפרישו בפ"ע בזה אסור ובהל' יו"ט דייק וז"ל אע"פ שאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט אם הי' לו תרומות ומעשרות שהגביהן מאמש ה"ז מוליכן לכהן ולמה לא אמר שקרא להם שם מאמש ובע"כ דבזה אסור רק באם כבר הפרישן ממש בזה מותר ומה דאין חילוק בין שבת ליו"ט סמך אמ"ש בפ"א מיו"ט הלכה י"ז כל האסור בשבת בין שהוא דומה למלאכה וכו' בין שהוא משום שבות אסור ביו"ט וכו' ויש ביו"ט מה שאין בשבת איסור מוקצה וכו' משמע דאין בין יו"ט לשבת אפי' באיסור דרבנן רק מוקצה וממילא נדע דדינם שוה ונלמוד זה מזה וא"ש בעזה"י: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/רמבם ומפרשיו
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון/שער המלך
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:סרגל רמבם
(
עריכה
)
תבנית:סרגל רמבם/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל רמבם/פנים/חידושי רבנו חיים הלוי
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:על התורה רמבם
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא רמבם
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע רמבם
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף