עריכת הדף "שערי תשובה/אורח חיים/תרצד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{עוגןמ|א}} '''שתי מתנות.''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] ועיין פר"ח דס"ל דעני פטור ממתנות לאביונים ומשלוח מנות חייב והבר"י כתב כדברי הב"ח וט"ז כדקי"ל בי"ד סימן רמ"ח דאפי' עני המתפרנס מצדקה צריך לתת ממה שנתנו לו ובמח"ב כתב שכ"כ במטה יהודה עיין שם בשם זרע יעקב שאם נותן מעות צריך שיתן שיעור שיקנה ג' ביצים אוכל ואם נותן אוכלים צריך שיתן לו שיעור ג' ביצים מפת כך נראה לפום ריהטא ולפי"ז אם מחלק לעניים מנה לכ"א פרוטה לא יי"ח ועדיין צריך להתישב עד כאן לשונו ואין גוף הספר בידי לדעת טעמו דבכל דוכתי נתינה בפרוטה עיין בפסחים דף ל"ב ובגיטין דף ך' בתוספות שם ואפשר שלמד ממ"ש בחולין ר"פ ראשית הגז שיתן לו משקל ה' סלעים לעשות ממנו בגד קטן שנאמר תתן לו שיהא בו כדי מתנה וכן כ' הרמב"ם בפרק יו"ד מהלכות בכורים ובש"ע י"ד סי' של"ג תתן לו שיהא בו כדי מתנה המועלת ולפ"ז יש לומר דה"ה כאן אינה קרויה מתנה אא"כ יש בה כדי מתנה המועלת דהיינו כדי שיעור סעודה ואמנם שם דף קל"ח איתא דהא דילפינן כדי לעשות בגד קטן מדכתיב לעמוד לשרת נפקא ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת בחלק יו"ד סימן ר"א שכת' בענין הפרשת חלה שיש בזה ב' מצות א' לאפקועי איסור טבל וע"ז אין לו שיעור מה"ת והשני לקיים מצות נתינה לכהן יש לו שיעור מה"ת דכתיב תתנו כדי נתינה כו' ושם נשא ונתן בדברי התוספות בגיטין דף ך' ותמה עליהם ע"ש שהאריך (ועיין ברמב"ן בגיטין שם שכת' דלענין מילתא דהוי דררא דממונא הוי נתונה בפרוטה וגט שאני עיין שם) ונפלאתי שלא הזכיר מתני' דר"פ ראשית הגז ומדברי המשנה למלך י"ל מתנות עניים ה"ל והמעיין יראה שהדברים קרובים עיין שם ומה שכת' בשם הלק"ט בנותן לאחד שיעור שני מתנות כו' נראה מלשון הש"ס והפוסקים דודאי לא יצא בפחות משני עניים ועיין בפר"ח שהקשה אימא שני מתנות לכל אביון וכדפריך ביומא גבי ונתן על שני השעירים כו' ע"ש ובבר"י האריך בזה וע"ש בא"ר בשם הרמב"ם טוב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ומשלוח מנות לרעים שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות וגרים ודומה לשכינה שנ' להחיות רוח שפלים ולהשיב לב נדכאים עד כאן לשונו:

{{עוגןמ|ב}} '''ואין ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]].''' מ"ש במקום דנהיגי לתת המעות מחצית השקל להחזן כו' במח"ב שגג בזה ע"י טעות שנפל במג"א וחסר הציון על סעיף ב' אין משנים מעות פורים כו' וע"ז קאי המג"א כמבואר במ"ב וכמ"ש ביד אפרים ומעולם לא עלה על הדעת שיהיה מנהג לתת מחצית השקל להחזן והבה"ט שהוסיף מדעתו תיבות מחצית השקל לא כיון יפה והוא מכשול הגורם לגבאי צדקה שהם יד עניים לגרוע כוחם של עניים מצדקה זו שנותנית למחצית השקל לתתם להחזן וז"ל המ"ב מה שנוהגים בכמה קהילות שנותנין מעות פורים הכל לש"צ הקורא את המגילה לו לבדו ואין מחלקים לעניים מעות פורים כלום אי שרי למיעבד הכי או צריך לבטל המנהג משום דתנא מגבת פורים כו' תשובה ודאי דלאו שפיר למיעבד הכי ומנהג כשר הוא לחלק לעניים אמנם היינו דוקא האיך שגבהו בהדיא לצורך העניים כו' או שמנהג אותה העיר כו' אבל באותן מקומות שכבר נהגו ליתן מעות פורים הכל לחזן הקורא המגילה איני רואה איסור שכל הנותן כו' ומחשבת כ"א אדעתא דחזן דאין כאן דין מעות פורים ואע"ג דמרגלא בפומי דאינשי לקרותם בשם מעות פורים לאו בשמא תליא מילתא אלא בגביות תליא מילתא וכן פירש"י מגבת פורים מעות שגבו הגבאים מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים כו' משא"כ בנדון דידן מעולם לא גבי אדעתא דעניים כו' עכ"ל מבואר שהיה דרך אותן המקומות לגבות מעות מבה"כ ע"ד ליתן לחזן הקורא המגילה והיה נקרא בשם מעות פורים ובזה כת' המ"ב דינו אבל אין להקל במחצית השקל והאומר מנהג ע"פ מ"ש בבה"ט אין שומעים לו כי הוא מנהג בטעות ואם נהגו צריך לבטלו ולדידי חזי לי ש"ץ יראי ה' אשר רצו לזכות במחצית השקל מחמת דברי בה"ט אלו והראיתי להם שהוא טעות וחזרו בהם ומשכו את ידם מן הוא והלאה ומ"ש המ"א שהביא הבה"ט אבל לא נפקי בזה כו' זה מבואר גם כן דקאי על הך מעות הניתן לגבאים שנקרא עליהם שם מעות פורים:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>