עריכת הדף "שערי תשובה/אורח חיים/תקפה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{עוגןמ|א}} '''מעומד.''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] ועיין במג"א בשם הרדב"ז וגם השומע כו' ר"ל שאם א' לא שמע התקיעות על סדר ברכות ושמע עתה אותם תקיעות מאיש התוקע להוציא י"ח צריך לעמוד ומ"ש המג"א דכנה"ג כתב ולא ידעתי מנ"ל ועיין בבר"י ומח"ב דכנה"ג לא קאי על הך מילתא רק דקשיא ליה דאי השומע כתוקע למה בתקיעות מיושב התוקע עומד והקהל יושבים דאו כולהו מעומד או כולהו מיושב ועיין מח"ב מ"ש בשם הרדב"ז ח"א סי' ך"ה משום כבוד ציבור לא רצו להטריח עליהם כיון שעתידין לשמוע תקיעות דמעומד והצריכו לתוקע שיעמוד כדין המצוה שהוה מעומד א"נ משום כבוד הציבור עכ"ל ובזה נתיישב הכל כו' ע"ש ועיין בא"ר מ"ש בזה ועיין במג"א שהתוקע אין לו לסמוך על איזה שום דבר שאם ינטל אותו דבר יפול ועיין לעיל סי' תק"א וסי' תק"ב:

{{עוגןמ|ב}} '''לשמוע.''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] ועיין מ"ש בשו"ת בית אפרים על הנוסחא שבשאלתות ובדברי השאילת שלום שם על הב"ח ע"ש:

{{עוגןמ|ג}} '''אחרים.''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] ועיין ביד אפרים שכתבתי דברי המג"א בזה ומ"ש בשם הכנה"ג דהמג"א נקט נפשיה בקצירי בקצירה ע"ש:

{{עוגןמ|ד}} '''בש"ע הנוטל שכר כו'''' ועיין בסי' נ"ה באם הציבור צריכים לשלם לש"ץ ע"ש סעיף כ"ג וה"ה לתוקע וכיוצא בו ועיין בר"י כאן בשם ספר בני יהודה, בכפר שיש י"ג ב"ב וצריך לתת שכר הרבה להביא תוקע מרחוק וששה רוצים ושבעה מעכבים אין לו' בזה ניזיל בתר רובא והמיעוט כופין את המעכבים ואם המעכבים טעמם משום שהם עניים אין כופין דביכול דיבור הכתוב והששה יתנו כל הצריך ע"ש ודלא כחות יאיר סי' קפ"ו שצידד בזה ע"ש ועיין בחו"י שם שכתב שתלוי באם רוב מב"ב או רוב מעניים אף שקצתם מסכימים לבזבז הדין עם המעכבים כי אזלינן בתר חיוב ופטור מצד הדין ואף שגובי' לפ"ע מ"מ אין העני מחויב לבזבז אפילו מעט יותר מהראוי כו' ע"ש ושם כתב שאם הששה שנתרצו אומרים שאם חבריהם ולא יתרצו יתנו עמו שלא יצאו רק הם אם מתנים כך תנאם קיים שאינם מחויבים להעמיד לחבריהם ואם התוקע מכוין להוציא רק אלו ולא אלו בודאי לא יצאו ואם יעבור על התנאי ויכווין להוציא כל השומעים נ"ל דכל השומעים לא יצאו דמיקרי התוקע שליח כמו הש"ץ ושליח ששינה מדעת משלחו בטל שליחותו כו' ע"ש ונפלאתי מאוד דמה ענין תוקע לשליחות שהרי א"צ שיתקע כ"א בעצמו שנא' דשלוחו כמותו וכאילו תקע בעצמו רק מצוה עליו לשמוע ואין חילוק בין אם עשאו שליח לתקוע לו או לא רק כשמכוין להוציאו וכמו ש"ץ דדעתיה אכ"ע ואף שלא נעשה שלוחם לתקוע מ"מ כיון שהוא מכוין להוציא והם מתכוונים לצאת וא"כ מה איכפת לן במה שהתנו עמו שלא להוציא אלו ולא שייך בזה ביטול שליחות כלל ודלאו מתורת שליחות אתינן עלה וקצרתי וע"ש שכתב שאם המברכים כדין עשו (ר"ל שהענין היה ע"ד שכתב לעיל שיכולים לעכב) אלו שהתנו שלא כדין התנו אם עדיין רוצים ליתן לסיוע לפי יכולתם ושכר הראוי בשנת שלום שא"צ לפזר כ"כ משא"כ אם המסרבים שלא כדין ע"ש (ר"ל ע"ד שכתב לעיל שהרוב מב"ב כו' ומדברי הבני יהודה נראה שהבין מ"ש אם המסרבי' כו' היינו דספוקי מספקי ליה ויש פנים לכאן ולכאן וליתא) וא"ל שהעניים יכולים לכוף הב"ב על מידת סדום שזה נהנה וזה לא חסר ואין רשאים להתנות יש לחלק וגם כי מפני תיקון העולם אין לעשות כן דאל"כ יפרשו כמה וכמה מן הצבור בשכירות החזן וכדומה ויסמכו שיראי ה' יהיו שוכרים והם יצאו בזה ע"ש:

{{עוגןמ|ה}} '''להקרות כו'''' ומ"ש וקרא לתוכו ויהי נועם כו' וכתב בדגול מרבבה שזה בתקיעות מעומד אבל בתקיעות מיושב הו' הפסק גמור בין ברכה לתקיעה ולו' שזה מיקרי לצורך התקיעה קשה הדבר שאין זה סגולה בדוקה עכ"ל ולענ"ד י"ל כיון שלא היו יכולים לתקוע בע"כ שהיה צריך הפסק גדול ללכת ליקח שופר אחר וכיוצא ובלא"ה היא צריכה ברכה אחרת וגם עתה שקראו ויהי נועם באמת ברכו ברכה אחרת ע"ש:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>