עריכת הדף "שערי תשובה/אורח חיים/תפט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{עוגןמ|א}} '''על,''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] וע' בשאילת יעב"ץ סי' קל"ט שחולק דאף שאינו מבין בלה"ק יצא ע"ש:

{{עוגןמ|ב}} '''והשבועות.''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] באם מנה בראשי תיבות כגון י"א אי ל"ג בעומר ודעת הג"פ סימן קך"ו דיצא והפר"ח וקצת אחרונים וכן בשאלת יעב"ץ סי' קל"ט הסכימו שלא יצא ובבר"י כתב שלזה דעתו נוטה וטוב לחזור ולמנות בלא ברכה ואם מנה בר"ת במילוי אותיות כגון י"א וכיוצא בו כ' שאיל' יעב"ץ שחוזר ומונה בלא ברכה ע"ש וע"ש בבר"י אם כתב לחבירו אגרת וכתב יום טו"ב לספירה פשיטא שצריך לחזור ולספור בפה בברכה וע"ש בדין כתיבה אי הוי כדבור שהביא ממש"ל סי' מ"ו לענין ברכת התורה ומשב יעקב בחלק יו"ד סי' מ"ט וכנה"ג סי' ר"י ע"ש ולענ"ד ברור דאפי' כתב שבעה עשר יום שהם כו' לא יצא כלל אם לא שנתכוין לצאת בכתיבה זו ויש להסתפק קצת ונראה דגם בזה יחזור ויספור בברכה ולא דמי לשאר דוכתי דאף דנימא שם דכתיבה כדבור היינו במקום שהדבור עצמו אינו אלא לגלו' מחשבת הלב משא"כ בזה וכמו דלא מהני אם כותב ק"ש ותפלה ובמגילה מבואר להדיא דקריאה בפה בעינן כדאמרינן היה כותב וכו' ועיין לקמן סי' תר"צ ועיין באשל אברהם שהראה מקום לתשוב' מ"ש בענין זה ועיין בשיורי ברכה שכתב שמי שמנה בר"ת טו"ב שאח"כ יהיה ש"ץ ויברך להוציא אחרים ע"ש ובמדינתינו לא נהגו לצאת בברכת ש"צ כלל רק כ"א מברך וסופר לעצמו א"כ אין לו להיות ש"צ ולברך כיון שאינו רק לעצמו וצריך למנות בלא ברכה:

{{עוגןמ|ג}} '''בעומר.''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] ועיין בשו"ת בית יעקב שחמיו הגאון ז"ל היה אומר לעומר והוא החזיק הנוסח בעומר והביא ראיה מח"מ סי' רנ"ג ע"ש ובאמת אין ראיה משם לכאן ומצינו בלשון המקרא בשנה השנית לצאתם וכה"ג טובי איכא עד כי חדל לספור וגם בלשון בני אדם נופל יותר לעומר בלמ"ד וכן נהגו במדינתינו והוא ע"פ האר"י ז"ל ועיין באה"ע סי' קך"ו לענין כתיבת הגט לירח פ' ע"ש:

{{עוגןמ|ד}} '''מ"ט.''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] ועיין בח"י שכתב בשם מהרי"ל כשמגיע למ"ט יום יאמר שהם ז' שבועות ולמחרתו ערב שבועות והוא תמוה דמשמע שיאמר כן בשעת ספירה וליתא שלשון זה ולמחרתו כו' הוא לשון לקוטי מהרי"ל שכתב זה כדרך המנהגים שכך הוא הענין שיום מ"ט הוא ערב שבועות אבל לא שיאמר כן בשעת ספירה ובשו"ת שבו"י חלק ג' הקשו לו והוא ז"ל נדחק להוכיח מדכ' ולמחרתו כו' וליתא וכן עמא דבר שאין אומרים זה כלל:

{{עוגןמ|ה}} '''בלא.''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] ועיין בבי' דוד שכתב אם נזכר בסוף היום בה"ש ומנה אז בלא ברכה ימנה שאר הימים בלא ברכה דליכא ס"ס גמור ובבר"י גמגם בזה קצת ע"ש ועיין באשל אברהם מדין אונן ובנ"ב סי' ך"ז כתב באם בה"ק היה רחוק ויהיה אונן יום ולילה יספור בלילה בלא ברכה ושאר הימים בברכה ובבר"י הביא בשם פרי הארץ כת"י שמונה שאר הימים בלא ברכה ובמח"ב כתב דמ"מ אם האונן ספר מעצמו ומדעתו והיה מי שישתדל בעדו בצרכי קבורה אז שאר ימים מצי לברך ע"ש וע"ש בבר"י בשם פרי הארץ שקטן שהגדיל תוך ימי העומר וכן גר שנתגייר תוך ימי העומר מונים שאר הימים בלא ברכה ואם נתגייר ביום ראשון לעומר מונה בו ביום בלא ברכה ואח"כ בברכה ע"ש ומ"ש בקטן אין זה לדידן שהקטנים שהגיעו לחינוך סופרים ג"כ ומכ"ש מופלא סמוך לאיש ואם לא ספר עד שהגדיל וכבר עברו מימי העומר פשיטא דאינו מברך ועיין במח"ב בשם זרע אמת מי ששכח לספור בליל עש"ק והתפללו ערבית של שבת מבע"י גדול ואז נזכר שלא ספר בלילה מ"מ כיון שעדיין יום הוא יספור בלא ברכה ושאר הימים בברכה ע"ש ועיין במח"ב מי ששכח ולא ספר בלילה אחד ובלילה שאחריה היה ש"ץ והוציא בברכתו לאחרים ע"ש בשם סמא דחיי והוא ז"ל העלה דאפילו אם האחרים לא ספרו לעצמם ויצאו ע"י הש"ץ הזה גם בספירה מ"מ יכולים למנות שאר הימים בברכה ע"ש ולענין אם מי ששכח וסופר בלא ברכה כתב הפר"ח שאינו יכול להיות ש"ץ להוציא אחרים ובמקראי קודש חלק עליו ובבר"י הביא בשם תשוב' כנה"ג וסמא דחיי ובית דוד כהפר"ח וסיים והכי נקטינן:

{{עוגןמ|ו}} '''חדש,''' ע[[באר היטב/{{כאן}}#|בה"ט]] וע' בגאונים בתראי ובשו"ת ב"ח חדשות ובשב יעקב ופמ"א ח"א סי' ק"ז וח"ג סי' ל"ד ובק"א לקידושין בספר פ"י ובשו"ת מאמר מרדכי כמה תשובות בדבר ובשו"ת יד אליהו סי' ך"ד ובמים רבים סי' מ"ד ובספר המקנה סוף פ"ק דקידושין ובספרי שו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' ס"ה מתשובת הגאון בעל מג"ש כת"י ובתפארת צבי סי' ס"ד ובתשואת חן סי' ך"ה וסי' ך"ו וע' בנ"ב מ"ת סי' פ"ד שהזורע בע"פ כיון שיום ג' הוא יום הנף ולא נגמר הקליטה עד סוף היום נשאר באיסור חדש וא"א לאותו יום שיעלה לקליטה ולהתיר משום חדש ע"ש וע' בנ"ב ח"א בחלק יו"ד סי' פ"ז וסי' פ"ח:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>