עריכת הדף "שמן רוקח/א/א"

{{חלקי}}
{{ניווט כללי עליון}}
'''סימן א'''

'''שאלה''' אחד שלקח כוב מן החבית ונתן לקערה. ואח"ז נטל את החבית ממקומו והניחה במקום אחר וביום המחרת נמצא חמץ בהכרוב שבחבית ושאל השואל מה דינו של הכרוב המונח בקערה:

==א==
'''תשובה''' הנה המהר"ם לובלין בתשובה סימן ע"ח כתב באם נמצא חמץ בקערה אז מותר מה שבחבית דממקום למקום לא מחזיקין איסורא ואמרינן כאן נמצא וכאן היה אבל אם נמצא בחבית ולא טלטלה ממקומה אף מה שבקערה אסור דמזמן לזמן מחזקינן איסורא והובא ב[[מגן אברהם/אורח חיים/תסז#טז|מ"א באו"ח סימן תס"ז ס"ק ט"ז]]. אלא דאפ"ל דוקא מכלי לכלי הוא דאמרינן ממקום למקום לא מחזיקין אבל בחד כלי וכנידון דידן מחזיקין. איברא דלא נעלם מנגד עיני מ"ש המ"א [[מגן אברהם/אורח חיים/תסז#כה|שם ס"ק ך"ה]] וז"ל ועיין בנדה [[בבלי/נדה/ג/ב|דף ג' ע"ב]] בקופה שנמצא שם שרץ דמשמע אף אם בשלו תבשיל בקדירה וסילקו למקום אחר ונמצא שם חטה אחר שנצטננה דאמרינן עתה נפלה דלא מחזיקין איסור ממקום למקום עכ"ד, אלמא אף בחד כלי וכנ"ד יש להתיר לפי דברי המ"א דהוא דומה ממש:

'''אך''' אני בעניי לא זכיתי להבין דברי המ"א בזה ובתח' חל עלינו לפלפל בהאי דינא של מוהר"ם עד מקום שידי יד כהה מגעת אם הוא מוסכם לכ"ע וכל הספיקות שיש לנו בהאי דינא בדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל. ונעתיק לפניך לשון התוספתא בפרק י"א מטהרות וז"ל היה קוצץ זיתים מן המעטן ומעלה לראש הגג נמצא השרץ בגג המעטן טהור נמצא במעטן הגג טמא דברי רבי וחכמים אומרים נמצא בגג אינו טמא אלא הגג במעטן אינו טמא אלא מעטן עכ"ל התוספתא. והנה זה פשוט דרבי ורבנן פליגי בהא רבי סובר מזמן לזמן מחזקינן איסורא לכן בנמצא במעטן דהוי מזמן לזמן אף מה שבגג טמא אבל ממקום למקום לא מחזקינן לכן בנמצא בגג המעטן טהור ורבנן סוברים אף מזמן לזמן לא מחזקינן. ואח"ז תניא עוד שם בתוספתא המערה מכלי לכלי נמצא השרץ בעליון התחתון טמא נמצא בתחתון אינו טמא אלא תחתון דברי רבי, וחכמים אומרים נמצא בעליון אינו טמא אלא עליון בתחתון אינו טמא אלא תחתון עכ"ל תוספתא וגם זה פשוט דרבי ורבנן לטעמייהו לרבי דסבירא ליה מזמן לזמן מחזקינין אם נמצא בעליון דהוי מזמן לזמן טמא אף התחתון ורבנן לטעמייהו דסבירא להו מזמן לזמן לא מחזקינן:

==ב==
'''והנה''' מצינו כמה סתמי מתניתין כרבי דמזמן לזמן מחזקינן ואכתוב איזהו מהם. א' במסכת נידה [[בבלי/נדה/נו/א|דף נ"ו ע"א]] שרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד העת שיאמר בדקתי' מזה מוכח דמחזקינן טומאה מזמן לזמן. ב' שם באותו משנה וכן בגד שנמצא עליו כתם מטמא למפרע עד העת שיאמר בדקתי מוכח גם כן כנ"ל. ג' במסכת טהרות פ"ד המערה מכלי אל כלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור, מכאן מוכח דנמצא בעליון אף התחתון טמא וכרבי דאם לא כן ליתני רבותא טפי דאף בעליון דלא הוי רק מזמן לזמן אפילו הכי התחתון טהור. ד' ב[[משנה/טהרות/ט#ט|פ"ט דטהרות משנה ט']] בהאי דנמצא במעטן סתם להדיא כרבי דנמצא במעטן הגג טמא. ה' ב[[משנה/טהרות/י#ז|פ"י דטהרות משנה ז']] בהאי דהזולף את הבור מוכח גם כן כרבי דאם לא כן תיקשי קושית ה[[תוספות יום טוב/טהרות/י#ז|תי"ט]] עיי"ש וכל זה פשוט: ועפ"י הני משניות מיוסדים דברי המהר"ם לובלין דמזמן לזמן מחזקינן ובמאי דסובר ממקום למקום לא מחזקינין אי"צ ראיה דכ"ע מודים בזה וא"ל בזה איסור מטומאה לא ילפינן כמ"ש בתשובת [[מנחת יעקב/טז|מנחת יעקב סימן ט"ז]] בשם ה[[איסור והתר הארוך/לד#כה|איסור והתר הארוך כלל ל"ד ס"ק כ"ה]]:

'''והנה''' רבינו הרמב"ם [[רמב"ם/מטמאי משכב ומושב/ג#ז|בפ"ג מהלכות משכב ומושב הלכה ז']] כתב וכן הבגד שנמצא עליו כתם טמא למפרע כו' והוא כסתם משנה דנידה דף נ"ו וב[[רמב"ם/שאר אבות הטומאה/יז#א|פרק י"ז מהלכות שאר אבות הטומאה סוף ה"א]] סתם וכתב האי סתמא דפ"ד דטהרות המערה מכלי אל כלי נמצא השרץ בתחתון העליון טהור ומוכח דאם נמצא בעליון התחתון טמא כהנ"ל וכמו כן [[רמב"ם/שאר אבות הטומאה/יז#ג|שם הלכה ג']] הזולף את הבור כו' הביא גם כן סתמא דטהרות פ"י: וכן בפרק ח"י מהלכות אבות הטומאה כתב שרץ שנמצא במבוי טמא למפרע והוא כסתמא דנידה הנ"ל. מכל הלין מוכח דסובר רבינו דמזמן לזמן מחזיקין איסורא והוא ז"ל בעצמו כתב ב[[רמב"ם/אבות הטומאה/יז#ד|פרק י"ז מהלכות אבות הטומאה ה"ד]] דאם נמצא במעטן אינו טמא אלא מעטן והוא כחכמים דתוספתא דסבירא להו דלא מחזקינן טומאה מזמן לזמן עיי"ש [[כסף משנה/אבות הטומאה/יז#ד|בכ"מ]] ואם כן הוא סותר את עצמו: ולכאורה צע"ג ומהתימא על כל נושאי כליו שלא הרגישו בזה על הרמב"ם.

ותו קשה דבמסכת נידה [[בבלי/נדה/ד/א|דף ד ע"א]] מסיק הש"ס דחזקיה ורבי יוחנן פליגי בזויות בית כגון אם שמשו בה טהרות בזוית זה וטלטלו את הקופה לזוית אחרת ונמצא בה שרץ חזקיה סובר לא מחזקינן טומאה ממקום למקום ורבי יוחנן סובר מחזקינן וכי מודו שמאי והילל בזוית קופה כלומר דהוי מזמן לזמן והרמב"ם ז"ל [[רמב"ם/אבות הטומאה/יז#ב|בפי"ז מהלכות אבות הטומאה ה"ב]] פוסק כרבי יוחנן דאף ממקום למקום בחד כלי מחזקינן עכ"פ לתלות וכאן סתם וכתב דאף מזמן לזמן לא מחזיקין. ואם כן קשה וכי גרע ממקום למקום בחד כלי מבזמן לזמן דהא ממקום למקום בחד כלי הוי גם כן מזמן לזמן:

'''ותו''' קשה על הרמב"ם ז"ל דהא מודים שמאי והילל דמחזקינן מזמן לזמן ואיך יפסוק הרמב"ם דלא כשמאי והילל ואף אם נדחק לומר דניחא להרמב"ם לפסוק כחכמים דתוספתא נגד שמאי והילל ורבי אכתי תיקשי מאי פריך הש"ס על חזקיה הוא מודים שמאי והילל בזויות קופה דילמא חזקיה סובר כחכמים דתוספתא ואם כן תימא על הרמב"ם ז"ל וזהו דומה לקושיית הכ"מ על הרמב"ם ז"ל:

'''גם''' חל עלינו לתרץ קושיית הכ"מ על הרמב"ם ז"ל דהא קיימא לן סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתן ולמה פוסק רבינו כמחלוקת דברייתא עיי"ש בכ"מ, ומה שתירץ על זה בתוי"ט [[תוספות יום טוב/טהרות/ט#ט|בפ"ט דטהרות משנה ט']] אינו עולה יפה לפי מה דקיימא לן לחלק בין ממקום למקום ובין מזמן לזמן, וכבר נשאלתי על זה מכבוד מחותני הרב הגאון המפורסם מהו' יחיאל מיכל ליפשיץ שהיה אב"ד דק"ק חענטשין והרחבתי דברים בזה בעזה"י ואין כאן מקומו:

'''ובמקום''' אחר תרצנו על זה דהאי כללא דאמרינן ביבמות סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין היינו דווקא אם אין כלל ידוע כמאן הלכתא אז קיימא לן כסתם מתניתין מה שאין כן הכא דקיימא לן בכל דוכתי הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו על זה לא נאמר האי כללא דיבמות: וכן כתבו התוספות במסכת בבא בתרא [[תוספות/בבא בתרא/לה/א|דף ל"ה ע"א בד"ה ומ"ש כו']] דאף על גב דקיימא לן כרשב"ג במשנתינו ה"מ בסתמא אב להכא דפליג רבי נחמן לא עיי"ש. וכמו כן בגיטין [[בבלי/גיטין/לג/א|דף ל"ג ע"א]] פליגי רבי ורשב"ג רבי סובר בטלו מבוטל ורשב"ג סובר אם כן מה כח בית דין יפה, ופסקו כל הפוסקים כרבי אף דבאמת נגד רשב"ג דהוא אביו אין הלכה כרבי וכמ"ש הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים דאין הלכה כרבי נגד רשב"ג אך משום דרב נחמן פוסק שם להלכה כרבי הכי נקטינן. והוא מוכרח בלאו הכי לשיטת הרמב"ם ז"ל [[רמב"ם/תמידין ומוספין/ח#ב|בפ"ח מהלכות תמידין ומוספין ה"ב]] דפוסק בשתי לחם לא נמצא חדש יביא מן הישן והקשו עליו הראב"ד ו[[כסף משנה/תמידין ומוספין/ח#ב|הכסף משנה]] הא סתם מתניתין מנחות [[בבלי/מנחות/עג/ב|דף ע"ג ע"ב]] מוכח גם בדעבד פסול. ו[[לחם משנה/תמידין ומוספין/ח#ב|הלחם משנה]] הוסיף להקשות אמאי לא פסק כן גם בעומר עיי"ש. ובהנ"ל אתי שפיר לפי מה דהוכחנו בעזה"י באריכות במקום אחר בראיות נכונות דהרמב"ם סובר דהלכה כר"ע אף מחבריו אף דבמסכת עירובין [[בבלי/עירובין/מו/א|דף מ"ו ע"א]] איתא להדיא להיפך הרי מוכח דסוגיות חלוקות הן ועיין במסכת יומא [[בבלי/יומא/ד/ב|דף ד' ע"ב]] ובתוספות [[תוספות/יומא/ד/ב#מסייע|בד"ה מסייע ליה]] ועיין לקמן בחיבורנו [[שמן רוקח/ד|סימן ד']]. והנה ר"ע סובר שם בברייתא בשתי לחם דאם הביא מן הישן כשר לכן פוסק רבינו ז"ל כר"ע בשתי לחם ואף דסתמא דמתניתין להיפך הואיל ולשיטת הרמב"ם הוא כלל גדול דהלכה כר"ע אף מחבריו לא משגחינן בהאי כללא. ואכן גבי עומר דלא פליג ר"ע סובר כסתם דמתניתין. ואם כן גם כאן לא קשה מידי קושיית הכסף משנה על הרמב"ם לשיטתו.

גם יש לומר דהא דקיימא לן סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין אף דקיימא לן סתם ואחר כך מחלוקת הלכה כמחלוקת והברייתא גם כן נשנית אחר המשנה הטעם נראה לענ"ד משום דבע"כ רבי הוי ידע דיש מחלוקת על זה דאי רבי לא ידע ר"ח מנין ליה אלא ודאי ידע ואפילו הכי סתם כהאי תנא ואם כן ודאי היו נראין לו דברי אותו תנא ומה שאין כן בסתם ואחר כך מחלוקת במתניתין אפשר דרבי בזמן שכתב סתם לא ידע דיש חולק בדבר ואחר שנודע לו דיש חולק כתב המחלוקת ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. [ועיין בתי"ט [[תוספות יום טוב/עבודה זרה/א#ט|ע"ז פ"א משנה ט']] בד"ה אף במקום שאמרו מ"ש בזה בשם ספר הכריתות עיי"ש היטב]. והנה בהאי דינא רבי גופא הוא הבר פלוגתא דחכמים מה יתן ומה יוסיף אם הוא בעצמו סתם כמותו הגע בעצמך היעלה על הדעת אם יאמר התנא איזה דין פעם אחת לא נשמע לדבריו וכי איכפל תנא דבריו כמה פעמים נימא דהלכה כמותו הא ודאי ליתא ויפה עשה הרמב"ם ז"ל דפוסק כרבנן הואיל וקיימא לן אין הלכה כרבי מחבריו ומיושב קושיית הכסף משנה:

==ד==
'''אמנם''' כן תרצנו קושית הלחם משנה{{הערה|אולי צ"ל הכס"מ.}} אך אכתי ג' קושיות שלנו במקומן עומדות וכאשר נתרץ הקושיות הנ"ל יתורץ גם כן קושית הכסף משנה לפי דרכנו. דהנה עוד קשה על הרמב"ם ז"ל קושית הראב"ד בסוף הלכה א' דכתב גבי האי דהמערה מכלי אל כלי הטעם מפני שהם כלים ואין להם דעת לשאול ואף אם נניח כסברתו וכמו שכתב הכסף משנה שם דהואיל ולא נודע לאדם הוי כאלו לא באה לידי אדם אכתי קשה למה לא מפרש הטעם היותר פשוט משום דהוי ממקום למקום בב' כלים וכמו שכתב הראב"ד דלא מחזקינן לרבי יוחנן אלא בחד כלי אבל בב' כלים אף רבי יוחנן מודה ואף אם נדחוק לומר דהרמב"ם חולק בזה על הראב"ד וסובר דלרבי יוחנן אף בב' כלים מחזקינן אכתי תקשי הא ב"ה ודאי לא סבר כרבי יוחנן דהרי מבואר בדבריו להדיא בממקום למקום בשני כלים לא מחזקינן ואם כן אמאי לא כתב האי טעמא ואין לדחוק דניחא ליה להרמב"ם ליתן האי טעמא כדי דנוכל לידע טעמא דמתניתין דטהרות פ"ד אף לר"י הנה מלבד שהוא דוחק גדול מאוד אף אתה אמור לו דא"א להיות דר"י יסבור ממקום למקום בב' כלים מחזקינן דאם כן תיקשי במסכת נידה [[בבלי/נדה/ד/א|דף ד' ע"א]] פריך הש"ס על ר"י ועוד תנן מצא שרץ שרוף כו' וכי תימא כו' ולכאורה קשה אמאי לא פריך הש"ס מהאי דנמצא בגג דהוא רישא דמשנה הנ"ל דשם מפורש להדיא דלא מחזקינן ממקום למקום וע"ז לא שייך האי וכי תימא דמייתי הש"ס, ובשלמא לפי שיטת הראב"ד ז"ל לא קשה מידי דהאי דנמצא בגג הוי מכלי לכלי ובזה אף ר"י מודה אבל אי נימא דהרמב"ם יסבור דלר"י אף בב' כלים מחזקינן קושיא הלז במקומה עומדת ואם נאמר דמשום הכי לא פריך הש"ס מהאי דנמצא בגג משום דאינו מפורש להדיא בדברי ר"י דבב' כלים מחזיקין אם כן תיקשי להרמב"ם היאך הוי פסיקא מילתא עד שהוצרך לחדש טעם חדש. וא"ל דהרמב"ם סובר דאף למה דמסיק הש"ס בנידה כי מודו שמאי והילל בזוית קופה כו' סובר הש"ס דהא דמחזיקין לר"י היינו דוקא אם יש לה שוליים או אוגנים ולזה מורה לשון הרמב"ם ע"ש ואם כן י"ל דלכן לא פריך הש"ס מהאי דנמצא בגג די"ל דלהמעטן אין שוליים ואוגנםי דזה אינו דבנמצא השרץ בגג אין שום סברא לחלק בין יש לה שוליים ואוגנים או לא דבשלמא אם נמצא בכלי ראשונה שעירה ממנה יש לומר דאם אין לה שוליים יש כאן ידים מוכיחות דלא היה שם בתחילה דאם היה שם היה נופל כשעירה ממנה הפירות אבל אם נמצא בכלי שעירו לתוכו אין סברא לחלק בין אם היה לכלי הראשונה שוליים או אוגנים או לא והוא ודאי דין סברא לומר להיפך דאם יש לה שוליים מוכח דלא נפל ממנה, דהא שפיר היה יכול ליפול ממנה כמו שנפלו הפירות. היוצא כי דברי הרמב"ם תמוהים מאד:

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}