עריכת הדף "שלום אסתר/פתיחה"

{{הועלה אוטומטית}}

{{ניווט כללי עליון}}


<big>{{מרכז|'''פתיחה'''}}
</big>
<b>שלום אסתר</b>

והוא פירוש נחמד למראה וטוב להשכיל על מגלת אסתר מחדושי צרפת וקשתילייא אנשים חכמים רשומים וראשים כל קדושים. נמצא ביד החכם הנעלה לתהלה כה״ר <b>יצחק</b> נר״ו בן הנבון וחסיד כה״ר <b>מרדכי גרשון</b> זלה״ה. ולבקשת רבים ונכבדים מתופשי התורה צרור הכסף לקח בידו וצוה להדפיסו קל מהרה וגם הוא חכם ויבא טוב טעם ודעת ונמוקו עמו בשנו״תו את טעמו בקצת חדושים שחדש מדעתו יזיי״א
רבים שואלים מפני מה לא נכתב שם ההויה במגלה הזאת כמו שנכתב בשאר ספרי הקדש ויש מי שתירץ כי כבר נרמז בראשי תיבות. ועדין הקושיא במקומה עומדת למה לא נכתב בברור. לזה תרץ ר״א ן׳ עזר׳ לפי שהמגלה הזאת היתה עתידה ליכתב בדתי פרס ומדי ושמא במקום שמו ית׳ ישימו שם ע״ז שלהם כמו שעשו הכותיים שכתבו אשימה. וקשה לפירושו דא״כ אפילו בדניאל ועזרא לא היה ראוי ליכתב כי גם עתיד ליכתב בדתי פרס ומדי ועכ״ז לא חששו לזה ונכתב. כן היה להם לעשות ולכתוב הנה.

מטעם זה יש מי שאמר כי שם ההויה לא יזכר אלא בנסים שהיו הפך הטבע כמו שהיה בדניאל וחנניה. אכן פה אע״פ שסבב הב״ה סבות גדולות ונוראות שהם משתה היין והריגת ושתי וכו׳ הכל היה לפי הטבע לכן לא נכתב. וזה לא יתכן כי בנסים שנעשו לישראל במצרי׳ קצתם היו כפי הטבע ועכ״ז נזכר בהם שם ההויה. והרמב״ן אמר שזה הנס נעשה בחוץ לארץ ואין ראוי שיכתב שמו ית׳. וקשה לפירושו כי כל הנסים הכתובים בספר התורה נעשו בח״ל ועכ״ז נכתב.

וי״א שהיא דומה ברוב ענינה לס״ת ובזה יספיק. והיכן רמוז י״א בכתוב <b>ממקום אחר</b> ואין מקום אלא הקב״ה. ואחרים אמרו בר״ת <b>י</b>בא <b>ה</b>מלך <b>ו</b>המן <b>ה</b>יום. וי״א ב׳ ופני׳ המן חפו׳. ונכתב כן לפי שהרשעים מהפכים מדת הרחמים לדין כענין מז״ל בפסו׳ הנה יד ה׳ הויה ולכן נכתב ברמז כי אין הב״ה מיחס שמו על הרעה.

ואני הדל יצחק גרשון הכותב אומר טעם נכון אם יראה בעיני יודעי דעת כי הן אמת כי שמו ית׳ לא ישתלם עד פרוץ הפרץ בעמלק כמ״ש מלחמה לה׳ בעמלק כלו׳ בשם ההויה ילחם עמו ומדת הרחמים יתהפך לאכזר לו עד שלא ישאירו עוללות ואז והיה ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. ולכן אף שנהרג המן הרשע עדין נשאר מאותו זרע רע בעולם ולכן לא נכתב שם ההויה בפירוש אלא ברמז. ואם תדקדק תמצא כי ביבא המלך כתוב שם יה וחצי השם אשר עתיד להמלא כתוב בשם הרשע המן לפי שעתיד לינקם ממנו ומזרעו ולכן ו״ה כתו׳ בראש שמו והמן כלומר שם ההויה מיומן להנקם ממנו ולכן לא נכתב שם ההויה פה.

וא״ת הניחא לשם ההויה אמנם שם יה דכתיב כי יד על כס יה אמאי לא נכתב. אפשר שיתורץ בקושיא אחרת והוא אמאי לא נכתב שם אלדים. וי״ל כי ישראל באותו הדור לא היו ראוים שיעשה להם נס בדין אשר זה מורה שם אלדים כנודע וכן שם יה כמד״א שלהבת יה. וגם אתה ידעת שאלת תלמידי רשב״י לרבם ומה השיב להם ולכן כיון שאותו נס נעשה ברחמים כמו שמבואר מדברי משה לאליהו שא״ל כלום יש אדם כשר א״ל יש ושמו מרדכי א״ל לך אמור לו שיעמוד בתפלה ואני והוא נבקש רחמים על ישראל וכו׳. ולכן כיון שלא נכתבו שלשה המה מטיבי צעד מטעם שאמרנו על כן לא נכת׳ שם אחר אפי׳ מהכנוים ע״כ.

והקשו עוד כי אם כונת המגלה הודעה הנה יספיק במה שיכתוב איך קרה שהמלך גדל את המן ומרדכי לא יכרע וכו׳ עד תשלום הנס על ידי אסתר המלכה אשר נאמנה עם מרדכי וגם אשר הגיד על בגתנא ותרש כי בעבור זאת עלה לגדולה. אכן שאר הדברים הנכתבים ללא תועלת כגון ענין קנין מלכותו וממשלתו והמשתה אשר עשה ורוב עשרו וסרכיות ושתי ומיתתה נראה הכל מיותר. כי מה לנו לדעת אם נשא אחשורוש את אסתר או אם היה לו אשה אחרת קודם או אם הרגה אם לאו.

לכן לע״ד יצחק אפשר לומר שהודיענו כי כאשר אין ישראל דבקים בה׳ וגבר יד עמלק והאומות ועבדיהם על ישראל כענין שאו׳ בפסוק עבדים משלו בנו וכו׳ כלומ׳ מי יתן והיה ימשלו עלינו עבדי המלך ומשרתיו אלא אותם העבדים הפחותים אשר הם בגדר השפלות אשר פורק אין מידם המשא אשר עליהם אותם משלו בנו. והמופת מאחשורוש שהיה עבד נבזה ורזה כמו שקראתו אשתו וכו׳ ועלה לגדולה בעון ישראל וישראל ירדו לארץ בעונם ובעון אבותם ואחרי כן עלו כמשז״ל כשישראל בירידה תחתונה מיד הם עולים שנא׳ ונלחם בנו ועלה מן הארץ. וזה כיון לדעתי דוד כאן דבקה לעפר נפשי וכו׳ כלומ׳ כיון שדבקה לעפר נפשנו כלנו כאחד חיינו והעלנו מטיט היון וקומה בעזרתנו כמו שכתבת בתורתך ועלה מן הארץ וז״ט חייני כדברך. ויען רצה לנגוע המן בישראל נבער מן העולם וטעמא מפני שהנוגע בישראל כנוגע בבבת עינו ית׳ כאז״ל בחולין בפסוק ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל דוקא. וזה דעתי במ״ש הוי אשור שבט אפי ר״ל אוי לאשור על אשר הם שבט אפי כי לא נתתי המטה בידם אלא להנקם מהם והיות המטה בידם זהו זעמי והטעם כי אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וזה דרוש גדול אצלי כי מי ישית ידו במשיח ה׳ ונקה.

ולכן כיון שושתי הרשעה עשתה לבנות ישראל שיטוו ביום שבת ערומות לפניה כן מאת ה׳ בא עליה רעתה לבא לפני המלך ערומה כמז״ל בפסוק ביום השביעי וכו׳. גם אינו מקפח שכר שום בריה כי להמן בעבור שדבר לנגדה אפילו שכונתו היה לטוב לו לתת בתו כמז״ל אפ״ה נתן אלדים שכרו והעלהו לגדולה מאז. ותחת אשר לא הבין אל פעולות ה׳ אשר עשה עמו וגבה לבו להרע לעמו ישראל כזקנו עמלק וראה ולא לקח מוסר לזה הודיע לנו כי בעון ישראל עלה אחשורוש לגדולה ונהרגה ושתי בדבר המן ונתגלגל הדבר לקחת את אסתר מזרע מרדכי אל בית המלך. לפי שאם יעלה מחשבת המן להרע לישראל לכן טרם מכה ציץ רפואה פרח לעמוד מרדכי בשער המלך לבטל עצתו הנבערה.

גם הודיענו כי כמו שעל ידי משתה היין בא הזוהמה והמות לעולם כאז״ל פרי שאכל אדם הראשון ענבים היו שסחטן ותתן גם לאשה ואל זה כיונו ר״זל באומ׳ גם ושתי הגיע מעת זמנה ליממה שנא׳ ותאכל ותתן גם לאישה כן על יד יין נהרג זרע צפעוני ושתי והמן. וכאז״ל המן העץ אל תקרי המן אלא המן העץ הרי שמאז נרמז מפלתם לכן באה אסתר ותקנה על ידי המשתה קצת הזוהמה כנודע.

גם הודיענו כי כאשר צדק בארץ אע״פ שהזהב והכסף מחלקו של עשו כמז״ל בפסו׳ והארץ נתן לבני אדם עכ״ז יש לאל ידו להסירו מהם ולתתו ביד ישראל כמז״ל בהמן. כי כל העושר אשר הציל והסיר ה׳ מיד המן נתן שליש למרדכי שליש לחכמים שליש לבית המקדש.

גם למדנו כי אף שאסור לבת ישראל שתבעל לערל שנא׳ לא תתחתן בם אפ״ה מאת ה׳ היתה זאת להיות אסתר נשואה לערל לתקן את אשר עוה שאול אביה שהציל את אגג כאז"ל ע״כ.

אבל מבארי המגלה כתבו אופן אחר וז״ל הציע כל אלה ההצעות לבאר כי כאשר תקרנה לעם היהודים היושבים לעבדים תחת ממשלת המלכות הזה כמונו היום ויגזור המלך ההוא להכרית שונאינו מן הארץ אפשר שלא תקום עצתו לסבות רבות. א׳ כי אולי היה המלך מקטני הארץ וירא לנפשו פן יקומו עליו מלכי הסביבות למלחמה עליו להצילם מידו בשומעם הרע והאכזריות הגדול הזה. ב׳ שיתחננו לו לאמר הושיענו ובטל הגזרה אשר גזרת אז אף שיהיה המלך גדול ימנע מעשות זאת כי יקומו עליו אנשי מלכותו לאמר מחר יעשה לנו כדבר הזה. ג׳ אולי ימנע מפני ששרי המלכות יגינו עליהם כענין בכל המלכיות היום הזה המלך גוזר גזרות ושריו לא יקיימו את דבריו בארץ ממשלתם וזה ימשך מפני כי אין השרים עם המלך לעשות כרצונו אמנם אם אוהבים אותו אפילו יבא להם נזק מזה לא יעברו על מצותו. ד׳ אולי ינצלו כי יתנו שחד כאשר יקרה בכל המלכיות אשר גברה ידם על ישראל כמו שמצינו במלכי יהודה אשר היו שולחים להם כסף וזהב ובזה היו נמלטים. ה׳ שאולי יחשוב לאבדם על חרון אפו שעלה באפו וכאשר תשקוט חמתו יאמר להשיב אפו וחמתו. ו׳ כי אולי יחשוב המלך על הדבר אשר הוא עושה כי כן לא יעשה וישוב אחור ימינו מעשות כן וכאשר לא תמצא אחת מכל אלה אין לעם הצלה זולת רחמי השם.

והנה להודיע לכל עדת ישראל כי כאשר היו בצרה ההיא על ידי המן הצורר לא היה להם א׳ מכל אלה ובזה יכירו וידעו גודל התשועה הגדולה אשר עשה ה׳ עמהם להפליא כי לולי ה׳ שהיה להם אזי חיים בלעום. גם לא היה להם שום צד להמלט על ידי תחבולות אנושיות. לא׳ כתב כי המלך הזה מלך מהודו ועד כוש כאז״ל שמלך בכיפה הרי שלא היה ירא ממלכי סביביו. לב׳ אמר בימים ההם כשבת וכו׳ שכבר נתעלה וישב על כסא מלכותו זה שלש שנים ובזמן הגזרה ז׳ שנים אשר אין פוצה ומצפצף וכמז״ל שעד עתה היה ירא מהבטחתו ית׳ לישראל לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם וכו׳ מה שלא היה ירא עתה. על הג׳ אמר בשנת שלש למלכו עשה משתה ונמשך מזה אהבה גדולה להם בלבם באמרם המלך אחשורוש קרא והזמין לנו מאהבתו אותנו הלא ידעת כי רבות אהבו׳ נשחתו׳ מבלי קרוא כענין אדניה בן חגית כאשר קרא לכל בני המלך באהבתו אותם ולנתן הנביא ולשלמה לא קרא בשנאתו אותם אם כן יסכימו עמו לבלתי עבור על מצותו. ועוד כי יראו לנפשם פן ישכור עליהם מלכים ושרים בעשרו ויכריתם מן הארץ. על הד׳ אמר בהראתו את עשר לומר כי כסף לא יחמוד כי רב לו ועל כן הוציא הוצאות גדולות כאלו ולא יאבה כי תרבה שחד כי הוא עשיר ונדיב כמבוא׳ בכל הענין שאמ׳ והשקות. ועל הה׳ אמר גם ושתי המלכה להודיענו שהיתה מזרע המלכות וחביבה לו שכן שלח להביאה ערומה להראות העמים והשרים את יופיה וכשמיאנה אפילו שהיה דבר זר להרגה כי טעם מיאונה היתה מפני היותה בת מלכי׳ וגנאי לה לבא ערומה ועכ״ז הרגה שכיון שעלה במחשבתו לא השיב ידו מבלע ולהמיתה. ועל הו׳ אמ׳ ויקצוף המלך מאד כי עם היות טעם נכון לסרכיות ושתי לא נכנס באזניו ולא שקט ולא נח עד כלותו אותה ועד הקים חמתו כמ״ש ויאמר המלך לחכמי׳ ודבר זה עולה יפה לבא אל כונת הבנת המגלה:



{{ניווט כללי תחתון}}

{{פורסם בנחלת הכלל}}