עריכת הדף "שלום אסתר/אסתר/ג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

וסמיך ליה '''אחר הדברים האלה גדל וכו׳'''  לומר שכיון שראה המלך שמצד הריגת ושתי מלכה אסתר והצילתו ממות על כן נתחבבה בתוספת ויתרון וזהו שדקדק ''' אחר הדברים'''  ליכתב אחר מעשה בגתן ותרש:

או אמ׳ '''אחר הדברים גדל'''  ללמדנו כי טרם מכה ציץ רפואה פרח כלו׳ אחר שנתגדלה אסתר בעיני המלך. אם מצדה אם ממה שהצילתו מיד בגתן ותרש. אחר כל זה גדל המלך להמן וכל זה מאת ה׳ למען הנקם מהמן ע״י אם יגבה לבו לדבר נגד ישראל כמו שהיה.

וטעם גדולתו וגבורתו אשר גדלו המלך היה לפי שבעבורו בער את ושתי הרשעה מן העולם וזכה לקחת את אסתר שהצילתו ממות ע״כ '''וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו'''  כי הוא היה קטון שבהם ובעבור התועלת שעשה למלך עלה על כלם:

== ב ==

ואפי׳ שנתן לו שררה ומעלה '''וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן'''  אפ״ה ''' ומרדכי לא יכרע''' . שהוא להשתחות לפניו אפים ארצה ''' ולא ישתחוה''' . שהוא נענוע הראש שכן דרך העבדים ומרדכי לא יעשה זה ולא זה:

אמר יצחק מ״ש '''כי כן צוה לו'''  ולא אמר להם כי עשאו אלוה בחושבו כי באמצעות מזלו זכה לקחת לאסתר ומרדכי שידע כי לא כן הוא רצה לדעת איך יפול דבר ע״כ ''' לא יכרע'''  כה אמ׳ יצחק:

== ג ==

אז '''ויאמרו עבדי המלך'''  בשפה רפה ובלשון תחנונים. כמורה מלת ויאמרו. וכלם נתיחדו ויאמרו למרדכי עם שאתה גדול היה לך להשתחוות בעבור שהוא ''' מצות המלך'''  וכבודו של המלך הוא שיכבדו לעבדיו:

== ד ==

ומאהבתם למרדכי לא אמרו דבר להמן עד שהתרו לו פעמים רבות וכאשר ראו שלא השגיח לדבריהם ולא החשיבם עלה עשן באפם '''ויגידו להמן'''  דרך הגדה כל מה שעברו עם מרדכי וכמה חששו על כבודו ולא השגיח אליהם וכל זה לא אמרו בכונה להרע למרדכי אלא לנסותו אם בעבור שהוא יהודי לא השתחוה לו ואם יעמוד במצות בוראו שצוה לו בתורתו שלא ישתחוה לרשע. וז״א ''' לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם'''  כי מה שלא השתחוה לו הוא יען ''' הוא יהודי.''' 

או אפשר כי בכונה מכוונת להרע למרדכי הלשינוהו להמן כי הוא יהודי ולמה לא ישתחוה לו כמוהם.

== ה ==

אז '''וירא המן'''  מה שלא השגיח וראה עד עתה. אמנם אחר שנודע אליו ''' כי אין מרדכי כורע לו'''  אז עיין והביט וראה כי אמת אמרו לו ''' וימלא המן חמה''' :

== ו ==

'''ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו'''  יען ש''' הגידו לו את עם מרדכי'''  שעמו של מרדכי היו היהודים ''' ויבקש המן להשמיד את כל היהודים'''  כי אמר בלבו בודאי שכולם בם מדעת ומסברת מרדכי שלא להשתחות לפניו תחת אשר הם יהודים.

או אפשר שאמר '''כי הגידו לו את עם מרדכי'''  ואח״כ חזר ואמר ''' ויבקש וכו׳ עם מרדכי'''  להודיענו כי היה לו לכבוד לשלח יד במרדכי לבדו בחשבו שהיה מרדכי מעם ואומה חשובה אמנם כאשר אמרו לו שהיה מזרע היהודים והיהודים היו עם מרדכי אז ''' ויבז בעיניו לשלח יד וכו׳'''  ועל כן בקש להשמיד לכולם בעבור היותם עם מרדכי:

== ז ==

'''בחדש הראשון'''  י״ל למה לא שאל מהמלך להמיתם תכף ומיד ולא חשש שמא יתחרט המלך ביני ביני. ועוד למה הודיענו שהיה ''' בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש'''  עוד מה כונתו ודעתו ב''' הפיל פור'''  כי תקנתו הורה לו קלקלתו כאז״ל הוא הגורל. אאמין כי המן הרשע היה נבוך אם אסתר המלכה היתה מזרע היהודי׳ אם לאו וע״כ לא קפץ מיד ודבר למלך כחפצו אכן אמר מתון מתון הוא הטוב וע״כ המתין כל הזמן הנזכר לעשות מלאכתו בנחת ובלאט והוא שאמר ''' בחדש הא׳ עד הוא חדש'''  (אדר) ''' [ניסן].'''  והפיל פור בי״ב החדשים כנגד י״ב המזלות לראות אם יפלו בידו בשנת י״ב לאחשורוש. או לא וטעם הפור לפי שכונתו היתה לפוררם ולפזרם איש מעל אחיו. ויצא ''' הוא הגורל'''  כי הוא יהיה המפורר והמגורש מהעולם ועד העולם ואפילו בחדש אדר שנראה בעיניו שהמערכה בעזרתו ואין בידם זכות להנצל שם נפל שדוד. וז״א ''' הוא חדש'''  כלו׳ הוראת נפילתו הראו לו בחדש אדר דאי לת״ה תבת ''' הוא'''  מיותרת:

== ח ==

ובאותו חדש הלך למלך ויאמר '''ישנו עם אחד.'''  נתיירא להזכיר מיד אי זה עם הם שהיה מסופק אם אסתר מעם זה אם לאו עכ״א ישנו עם א׳ סתם וכו׳ אלה דברי יצחק.

ומבארי המגלה אמרו כי כיון במ״ש '''ישנו עם אחד'''  שאמר לו שפה א׳ ולב א׳ לכלם וכלם מסכימים לדעת אחד לכל מה שירצו ורעים וחטאים הם למלך מאד וירא אני פן יקומו עליך. ועם היותם מפוזרים ומפורדים יקבצו כלם לנגדך. ע״כ אגלה לך כי למלך לא יגיע לו תועלת להניחם מפני זה ולכן עתה שהם מפוזרים ''' ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים'''  וכל האומות שונאים אותם גזור עליהם שיהרגום אם חפץ אדוננו המלך למלוך. וז״א ''' אם על המלך טוב.''' 

או אמר עתה שהם מועטים והם מפוזרים אלו מאלו מצד היותם בעלי קטטות ומריבות אפי׳ ביניהם עתה שמע בקולי איעצך ובער אותם מן העולם כי מה תועלת יש למלך מהם וז״א '''ולמלך אין שוה'''  לומר שבעבור תועלת מה מניחם:

== ט ==

ואם על המלך זר לאבד תועלת מועט כזה '''יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול.''' 

ולכן לא הזכיר העם מי היה לפי שהיו שרים ונכבדים בעיני המלך ואף שאו׳ הכתוב '''ויתנה להמן וכו׳ צורר היהודים'''  אינו הכרח כלל שפירש לו העם מי היו כי הם דברי הכותב שמסר טבעתו למי שהיה צורר היהודים והראיה שלא נודע למלך מי הם כי ע״כ להיות המלך מסופק מי הם לא נתן לו יכולת להמיתם אלא לשעבדם בעבודת פרך שכ״א ''' והעם לעשות בו כטוב בעיניך'''  ולא אמר והיהודים לעשות. וע״כ כשאמר׳ אסתר כי נמכרנו אני ועמי תמה המלך ואמר ''' מי הוא זה'''  כי לא ידע כי מחשבת המן על ישראל ועל כן לא היה זוכר המלך מי שאל להמיתם ולז״א ''' ואי זה הוא אשר מלאו וכו׳'''  ולז״א ''' ויכתב ככל אשר צוה המן'''  ולא אמ׳ ככל אשר צוה המלך כי המלך לא צוה זה כי אם לעשות מאמרו כתבו כן. ואמר ''' להשמיד'''  כי תחלה ידברו על לבם שיחליפו דתם ויהיו משומדים וזה ענין השמד ואם לא ירצו יהרגום ואם לא יוכלו להם יאבדו את ממונם ונכתבו ונחתמו האגרות ולא השגיח המלך כי על היהודים שאל לפי שעלה יינו בראשו. וז״א ''' והדת נתנה בשושן הבירה'''  לפי שהמלך והמן ישבו לשתות. ''' והעיר שושן נבוכה'''  כלו׳ היו נבוכים על שלא נודע על אי זה עם נכתבו האגרות. וכשנהפכה הגזרה כתיב ''' והעיר שושן צהלה ושמחה'''  להורות על גודל ההשגחה שאף על פי שהיהודים אשר בשושן היו מעטים בערך האומות עם כל זה נבוכו ודאגו על רעתם ושמחו וגדלו בטובתם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}