עריכת הדף "שלום אסתר/אסתר/ב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''אחר הדברים האלה'''  ספר הכתו׳ כי כל מה שעשה היה מבלי דעת כי כאשר שכך חמתו ''' זכר את ושתי'''  שהיתה היפה בנשים. ''' ואת אשר עשתה'''  שאין לה חטא משפט מות מפני הסבות שאמרנו. ''' ואת אשר נגזר עליה'''  בלי עון כלל.

== ב ==

אז תכף ומיד אמרו לו נעריו '''יבקשו למלך'''  לפי שעה ''' נערות בתולות טובות מראה'''  ואח״כ.

== ג ==

'''ויפקד המלך. ויקבצו.'''  נתנו עצה לקבץ לד׳ סבות א׳ כי אם ישאל בנות מלכים העלם יעלימו אותן מעיניו לז״א שיכריז שיקבצו את כל הנערות מיוחסות ובלתי מיוחסות וכאשר יראו השרים והמלכים כי לבו לא נכון עמם במה שלא שאל בנותם פנים אל פנים הם בעצמם יביאום עד ידו לבל ימלא חמה לנגדם. ב׳ כי ושתי היתה יפת תאר ויפת מראה ואפי׳ יביאו לו היותר יפה שבעולם לא ישקוט לבבו כי יאמ׳ יותר יפה מזאת יש אלא שאתם מעלימים ממני. ג׳ כונתם היתה להרע לבנות השרים כי הנערה אשר תיטב בעיניו תמלוך תחת ושתי והאחרות תהיינה יושבות בקרן זוית אלמנות חיות ולז״א ''' ויקבצו את כל נערות''' . ד׳ לחרף ולגדף לכל הנשים ועכ״א ''' ויפקד המלך פקידים'''  שיהיו פוקדים ושואלים בכל הבתים למען לא יעלימו האנשים בנותיהן ולכן ''' וייטב בעיני המלך'''  אבל לא בעיני השרים. ''' ויעש כן'''  בשלימו׳ כמו שאמרו לו לא נפל דבר א׳ ממ״ש ארצה וע״כ לא אמ׳ ויעש כדבריה׳ אלא ויעש כן לכוין אל האמור וכו׳.

== ה ==

'''איש יהודי'''  בגמ׳ אמרו קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני אלא מצד אמו היה מיהודה ומצד אביו היה מבנימין וכונת׳ בזה להורות גודל האיש השלם כי ישמח אביו ואמו בג״ע בהיות להם בן ממלא מקומ׳ בעה״ז ועם היותו בשושן ובגלו׳ היה לו הויה וז״א איש יהודי היה ועד״ז כתבתי בביאורי לתורה אשר קראתיו מבקש ה׳ אצל פסוק ויצא יעקב מבאר שבע שאז״ל והלא כמה חמרים כמה גמלים יצאו אלא כיון שהיה בעיר הוא הודה הוא הדרה יצא משם כו׳ וכן ותצא מן המקו׳ וכו׳ וכמו זר נחשב בעיני הבנת המאמר הזה כי י״ל. א׳ וכי אם יעקב יצא יצחק ורבקה לא יצאו ואיך אמרו שכיון שיצא משם פנה הודה ועוד מה כונת רז״ל לדמותו עם החמרים והגמלים כו׳ ועוד בשלמא ליעקב שהיה צדיק ויצא מא״י שייך טפי לו׳ כיון שיצא יצא הדרו עמו אמנם בנעמי שהיתה אשה ויצאה מלאה ועתה שבה מח״ל אל ארץ יהודה שכולה וגלמודה איך אמר וכן ותצא מן המקום אכן להבין זה צריך לדעת הבדל כניסת האור לבית כשיש לה ב׳ חלונות כמו אם יהיה לה ג׳ ובפרט אם החלון הג׳ גדול כדמות פתח כי ודאי אם יסתמו אותה תחשכנה מראות עיני היושבים בה ע״כ אף שהיו נשארים בארץ יצחק ורבק׳ לא עדיפא זכותם כולי האי כי יצחק היה סומא וחשוב כמת ורבקה היתה זקנה ואחות לבן אמנם יעקב היה שלם מכל צדדיו וע״כ בצאתו מן העיר פנה הודו והדרו ממנה וזה הכריחו לרז״ל לאומרו מדנכתב ויצא אחר שכבר אמר לעיל וילך פדנה ארם ועוד מי כהחכם ויודע פשר דבר שאסור לסמוך על הנס וללכת יחידי כיעקב אבינו וא״כ איך אמר ויצא בלשון יחיד ועמו יצאו כמה חמרים וכו׳ ואת״ל שאינם שוים לו ואיך תזכירם התורה והלא הולך את חכמים יחכם וכאז״ל כל תפלה שאין בה מזרעו של יעקב אינה נקבלת ולמה כיון שהיו הולכים עמו למה לא נזכרו אם לשלימות יעקב שלא יצא יחידי אם ללמדנו שהמשתתף עם הצדיק מאושר מדלא אמר אלא ויצא וכו׳ בא ללמדנו שיציאת הצדיק מן העיר עושה רושם ולא יעקב לבדו עשה רושם שהיה איש שר וחשוב ובא״י ויצא לח״ל אלא אפי׳ האשה הצדקת עם היותה בח״ל עשתה רושם כי הב״ה היה משדד המערכה ומשפיע לאותו מקום בעבורה וכיון שיצאה עשתה רושם וזה הודיענו הנביא שמואל באומרו ותצא וגם באומרו אשר היתה בלשון הויה. כן פה כיון שמרדכי היה שלם היה הויה לשושן וגם לאביו ולאמו ולזרעו כענין ישמח ישראל בעושיו ולכן נכתב כל הכתוב הזה:

== ו ==

ולפי שכשגלו ישראל מירושלים גלתה שכינה עמהם ע״כ גם הוא נגלה עמה וז״א '''אשר הגלה.'''  והודיענו מאי זה מקום לרמוז לאמור ''' עם הגלה'''  הלא היא השכינה ומרכבתה האומה ישראלית ''' אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה.'''  וכיון שמלך יהודה נגלה גם מרדכי שהיה מיהודה הגלה עמו. ואמר ''' אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל'''  לרמוז אל הדרוש שאמ׳ למעלה אצל עבדים משלו בנו וכו׳:

== ז ==

והודיענו שלימות אותו שלם שהיה אמן את הדסה ז״א '''ויהי אמן את הדסה'''  כלו׳ צדקת כמוהו דומה להדס אשר למדה ממעשיו כיון שנאמנה עמו לדדו כמז״ל בת דדו בת דדו והרמז שהיתה יונקת תורה ומצות בהיותה עם מרדכי ''' כי אין לה אב ואם'''  שתלמוד מהם גם הודיענו כי לפי שהיתה שלימה בגופה ובמדות טובות ע״כ ''' לקחה לו לבת'''  או לבית למען לא יתעללו בה הרשעים השבאי׳ אשר שבאום עד כה דברי יצחק.

== ח ==

'''ויהי בהשמע'''  מבארי המגלה אמרו כי הכתוב הזה נותן טעם לשבח כי זאת הנערה לא היתה חפצה ורצונה לבא שם כי זרע הקדש לא יתערב עם ערל וטמא אלא ''' בהשמע דבר המלך ודתו'''  למרחוק קבצו נערות רבות ''' ותלקח אסתר'''  בתוכן בע״כ.

== ט ==

והודיענו הכתו׳ כי עם היות שלוקחה ע״כ ולא היתה ראויה לשאת חן וחסד לפני המלך והיתה עצובת לב עכ״ז '''ותיטב הנערה בעיניו'''  יות׳ מכלן לפי שחוט של חסד משוך עליה וז״א ''' ותשא חסד לפניו'''  וימהר בבהלה תכף ומיד ''' את תמרוקיה ואת מנותיה לתת לה'''  מאתו ומאת כל שריו וכו׳ ''' וישנה'''  כלומר ששינה את מקומה והושיבה במושב למעלה מכל היושבות לפניה וזה עשתה לה ''' לטוב'''  אשר ראה כי אין בכל הנערות כמוה:

== י ==

ואמר '''לא הגידה אסתר'''  כלו׳ כונתה היתה לגלות ולאמר למלך כי מבנות הגולה היתה שמא תנצל מיד המלך לבלתי תבעל לו ובפרט באמור לו אשר היתה יהודית אלא ''' כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד'''  כי אמר בלבו זה עת משמע ודומה ומשא כי השתא על ידי בהמתן של צדיקי׳ אין הב״ה מביא וכו׳ צדיקי׳ עצמם לא כ״ש א״כ כיון שנלקחה אסתר מאת ה׳ היתה זאת. הטוב בעיניו יעשה. לזה צוה עליה כו׳

== יא ==

'''ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו׳'''  לראות איך יפול דבר.

== יב ==

ואמ׳ '''ובהגיע תר'''  להורות כי לא היתה חפצה ותאות לבה להתהד׳ לפני מלך כי אם עד יגיע עתה וזמנה אז בע״כ הולכת:

או צוה עליה '''אשר לא תגיד'''  לפי שתשא חן וחסד בעיני כל רואיה מה שלא תשא אם ידעו כי מזרע היהודים היא. או לפי ששנינו אם יאמר גוי שר ושופט לישראל חלל שבת למען העבירו על דת ימות ואל יעבור אמנם אם יכוין להנאת עצמו יעבור ואל ימות לכן צוה עליה שלא תגיד שאם יאמר לה המלך שתבער אש אין לה אשם כי היא אנוסה והמלך להנאתו הוא דורש:

== טו ==

ואמר '''ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מדרכי'''  להודיענו שעם היותה בבית ערלים היתה צדקת בת צדיק דד צדיק. וכמו שצוה עליה מרדכי אשר לא תגיד לפי שלא יעבירוה על דת כן היא גדרה עצמה עוד וכשהיו קוראים לה לבא אל המלך ''' לא בקשה'''  שיבואו עמה שרים וגדולים או שיביאו לה תמרוקיה אלא כאשר יאמר לה הגי לפי שלא תהיה נבעלת ברצון.

שמא תאמר כי מה שלא בקשה לבא עמה אדם ילוד אשה הוא לפי שלא היתה נאהבת ולא יועיל דברה לז״א '''ותהי אסתר נשאת חן'''  ומה תשאל שלא תעשה לה אלא כמ״ש:

== יז ==

ואמר '''ויאהב המלך את אסתר'''  כלו׳ בערך הגדולה והכבוד אמר ''' ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים'''  כלו׳ יותר מאותן שהיו כבר נשים יקרות וחשובות בעיני המלך. ''' ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות'''  והוא כמז״ל אילו היה רוצה לטעום טעם בעולה טועם. טעם בתולה טועם. ולהיות לה בביאה א׳ תרי טעמי ע״כ נאהבה בעיני המלך מכל הבתולות והמלך בעצמו בידיו מאהבתו אותה שם ''' כתר מלכות בראשה.'''  ואמר ''' וימליכה תחת ושתי'''  כי לא מצא בכולן יפה ונאה כושתי כי אם אסתר:

== יח ==

ולהורות כי שקט חמת ושתי במצאו את אסתר על כן עשה משתה ז״א '''ויעש המלך משתה גדול'''  ואע״פי שאסתר היתה זיווג ב׳ עכ״ז לא מפני זה נמנע מעשות משתה גדול כיום שמלך למעלת אסתר מה שלא נזכר בושתי. אף שיכולים אנו לאמר כי מפני זה עשה שני משתאות הא מיהא לא נזכר שם כי לכבודה עשה משתה וזהו אומרו ''' את משתה אסתר.''' 

'''והנחה למדינות עשה'''  שיעור הכתוב ''' והנחה למדינות עשה'''  וג״כ ''' ויתן משאת'''  שהם ב׳ דברים למי מחל המס למי נתן מתנות:

== יט ==

'''ובהקבץ בתולות שנית וכו׳'''  וקשה אחר שנתנחם המלך עם אסתר וישם כתר מלכות בראשה למה קבצו פעם ב׳ ועוד מה קשר יש לקבוץ זה עם ומרדכי יושב בשער המלך. ובזה רבו הדעות ודרכם אינו מחוור כי אם מ״ש ראב״ע ז״ל וזה משמעות פירושו. כשהמלך המליך את ושתי עשה משתה והוא מה שספר בתחלת המגלה בשנת שלש למלכו ולוקחה למלך על ידי קבוץ בתולות כמו שנלקחה אסתר ובאותו משתה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה לפי שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אמנם עתה בשני הקבוצים האלו שנעשו משתאות לא חטא איש א׳ כי ''' מרדכי יושב בשער המלך'''  ולא הניחם למרות לאל עליון. או נמשך למה שפי׳ למעלה שקבוץ זה לא היה אלא להרע לשרים שתהינה בנותיהם בעולות ועגונות כאלמנות חיות ולכן עם שמלכה אסתר עכ״ז קבצו שנית לרעתם ומרדכי יושב בשער המלך לראות מה זה ועל מה זה כי לא השיג לדעת מה טעם הקבוץ:

== כ ==

ואמר '''אין אסתר מגדת'''  אפשר שהוא נתינת טעם כפי משז״ל כי אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ולגלות לבה שתאמר מאי זה עם היתה על כן קבצו פעם שנית ועכ״ז אין אסתר מגדת אע״פ שכונתה ובקשתה זאת היתה שמא ישלחנה המלך. ומפני שמרדכי צוה עליה אשר לא תגיד לא רצתה לעבור מאמרו.

ולפי שלא נאמר כי בענין זה היתה עושה מאמר מרדכי לפי שיש לה תועלת שהיא מלכה אמנם בשאר הדברים שלא תמשך לה תועלת לא תשמע אליו לכ״א '''ואת מאמר מרדכי עושה כאשר היתה באמנה אתו'''  כמו שכשהיתה אתו לא היתה עוברת על דברו כן היתה עושה עתה עם שהיתה בבית המלך לא לקחה שררה בעצמה:

== כא ==

וסמיך ליה '''בימים ההם'''  מפני שקבץ פעם ב׳ ואולי תיטב נערה אחרת יותר בעיניו לכן סבב הב״ה שיקצוף המלך על שני עבדיו והמה יבקשו לשלח יד ''' ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה'''  אשר באמצעות זה היתה תשועה גדולה לישראל בימים ההם. ואסתר נשאה חן וחסד יותר מבתחלה וגם מרדכי.

ואפשר שמה ש'''קצף בגתן ותרש ''' היה מפני שראו שנתן כבוד למרדכי היהודי ולז׳ אמר ''' ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש'''  או שקצף המלך עמהם עם כל א׳ לבדו ויבקשו לשפוך חרון אפו על המלך ומהיותו מרדכי בשער המלך נודע הדבר אליו. ומלת ''' קצף'''  או יחזור לבגתן ותרש שכל א׳ נתקצף עם מרדכי מטעם שאמרנו או יחזור הקצף אל המלך שנתקצף עם בגתן ותרש. ועם זה ''' ויודע הדבר למרדכי'''  וכו׳.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}