עריכת הדף "שיטה מקובצת/נדרים/עא/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''מתניתין אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.''' ובהפר לה האב או הארוס מיירי דאלו לא הפר לה אחד מהן הא קיימא לן דנתרוקנה {{ממ|תזות}} רשות לבעל בנדרין שלא נראו לארוס. הרי"ץ ז"ל.  

'''נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום פירוש מאותו ארוס.''' ונתארסה בו ביום אפילו למאה פירוש שנתגרשה מזה ונתארסה לזה. אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כלומר שאין אומרים בכי האי גונא מת הבעל נתרוקנה רשות לאב הואיל ובשעת הפרה היא ארוסה לאחר. זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה פירוש כגון שלא נשאת בנתים. אביה ובעלה מפירין נדריה כלומר שניהם צריכין בהפרתה דאלו נשאת בנתים איך האב מפר שוב כלל. והא דאמרינן ונתארסה בו ביום דוקא דיעבד הוא דאלו לכתחלה אסור לה להתארס עד שלשה חדשים לראשון כדאיתא ביבמות אבל אם עברה ונתארסה לא מפיקינן לה כדאיתא נמי התם. הרנב"י ז"ל. 

'''זה הכלל כל שלא יצתה לרשות עצמה פירוש שלא נשאת {{ממ|רשות עצמה}}.''' לישנא אחרינא לרשות עצמה שלא בגרה. אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה אבל אם בגרה האב אינו יכול להפר. זה הכלל לא אתי שפיר לפי לשון אחר לפי שאינו מן הענין שדבר. בפרק ואלו מותרין מפרש זה הכלל לאיתויי מאי. הרא"ם ז"ל. 

'''גמרא מנא הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון.''' נראה לי דוקא ארוס אחרון מיבעיא ליה אבל אב לא איבעיא ליה דהא איפשיטא להו לעיל מואם היו תהיה לאיש ומבנעוריה בית אביה. וקשיא לי מכל מקום כיון דעל כרחין אב מפר בנדרים שנראו לארוס ראשון מהדין קרא דהיו תהיה אלמא הדין קרא בנדרים שנראו לארוס ראשון קמיירי ובהנהו אמרה תורה שאביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. וי"ל דאי משום הא הוה אמינא דאב דוקא הוא דמרבינן לנדרים שנראו לארוס ראשון דאינהו נינהו דאיצטריך קרא לרבויי באב דאי נדרים שלא נראו לארוס ראשון לא איצטריך קרא וכדאמרינן דהנהו מבנעוריה בית אביה נפקא אבל לגבי בעל דאפילו בנדרים שלא נראו לא ידעינן אי לאו רבייה הכא קרא איכא למימר דהשתא נמי לא מרבינן ליה אלא לנדרים שלא נראו לארוס ראשון דומיא דקודם הויה ראשונה והילכך איצטריך למילף מיתורא דקרא דעליה משמע כל שעליה. כן נראה לי. והא דאמרינן אבל נדרים שנראו לארוס ראשון לא מצי מפר ארוס אחרון האי לישנא לאו דוקא אלא הכי קאמר לא בעי ארוס להפר דאב לחודיה מפר. אי נמי דוקא ובשהפר האב כבר דאז צריך הבעל להפר עם האב ובלא שותפותיה דבעל לא מצי להפר. ואי נמי בשהפר הבעל ולא הפר האב דצריך נמי שותפותיה דבעל אחרון כיון דאיתיה ואי בעל לא מצי מפר אין לה תקנה. והראשון נראה לי עיקר. הרשב"א ז"ל. 

'''ונדריה עליה.''' משמע נדרים שהיה עליה בהויה ראשונה יפר לה אביה וארוס אחרון בהויה שנייה. הני מילי נדרים שלא נראו לארוס שלא הפר לא האב ולא ארוס ואתא לאשמועינן שאינו צריך להפר אלא האב לבד אבל נדרים {{ממ|שלא נראו}} שנראו לארוס ראשון כגון שהפר אותן אחד מהן לא מצי מפר ארוס אחרון. ולשאר מפרשים נפרש הכא נראו לארוס ששמע בהן הארוס. ובלי ספק הפירוש הראשון עיקר כדקא חזינן השתא בסמוך בבריתא. עליה קרא יתירה הוא דהוה ליה למיכתב ונדריה ולישתוק מעליה והוה משמע שפיר נדרים שהיו עליה כבר {{ממ|מדלא כתב ונדריה}} אלא בא לאשמועינן עליה דאפילו נדרים שנראו לארוס ראשון. 

'''אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת.''' יש לגמגם אמאי קתני ולא הספיק הבעל אפילו הספיק לשמוע נמי מאחר שלא היה יום שלם בשתיקתו שהרי נתארסה בו ביום שמת הראשון. ושמא הכא שהפר ראשון כבר לא בעינן יום שלם בשתיקתו דאפילו במקצת היום הוי קיום וצ"ע. והאי דנקט ונתארסה בו ביום לאשמועינן שאם לא היה ביום אחד שוב אין מפירין לא האב ולא הארוס האב לא שכבר קיים יום שלם לאחר שנתגרשה ואף על גב דאינו יכול להפר האב לבדו בלא ארוס שני מאחר שנראו כבר לארוס ראשון מכל מקום הא קיימא לן דאם קיים אחר מהן השני אינו יכול להפר והארוס כשתתארס לו אינו יכול להפר שאינו יכול להפר לבדו. ומיהו אין להקפיד שתהיה הפרה אחרונה שמפירין האב והארוס ביום שהתחיל האב להפר לבדו כי הפרתו אינה כלום לפי שאין מפירין זה בלא זה. ורישא דברייתא זו בית שמאי ובית הלל מודו בה. הרי"ץ ז"ל. 

'''שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל.''' לפי שהבעל אין יכול להפר אלא בשותפות וזה בעל הפר שלא בשותפות שכשהפר הבעל עדיין לא שמע האב והא דקתני לעיל שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקנה רשות לאב כגון שחזר האב והפר חלקו של בעל עם חלק עצמו לפי שאין הבעל מיפר אלא בשותפות. והא דקאמר בית שמאי לעיל מיגז גייז כגון ששמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל שחוזר האב ומפר חלקו של בעל ואין צריך לחזור ולהפר חלקו של עצמו משום דמיגז גייז דהפרה דהפר האב בחיי הבעל הוי הפרה מעליא שהאב מיפר אפילו בלא שותפות והפרה דבעל נמי מיגז גייז כגון שהפר הבעל בזמן ששמע אב כדאמרינן לעיל כגון דנדרה מתרי זיתים. אבל הכא דשמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל קאמרי בית שמאי הואיל דבשהפר הבעל לא שמע האב שצריך האב לחזור ולהפר חלקו של בעל עם חלק עצמו וכי האי גוונא אמרינן נתרוקנה רשות לאב. פירוש. 

'''וזה לשון הרי"ץ: חוזר האב ומפר חלקו של בעל.''' לפי שאין הבעל יכול להפר אלא בשתוף והוא הפר בלא שתוף שהרי האב לא שמע כלום בשעת הפרתו. והאי דקתני לעיל שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקנה רשות לאב והכא קתני לבית הלל אינו יכול להפר ההיא אליבא דבית שמאי אתיא. עד כאן. ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת והיא נתארסה למחר דאלו בו ביום למה לי לא הספיק בעל לשמוע. ונתארסה בו ביום פירוש אם שמע הבעל ונתארסה בו ביום שלא נתקיים הנדר בשתיקתו של בעל אפילו למאה נתארסה זה אחר זה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה הרי תניא כותיה דשמואל דהכא בנראו לארוס מיירי ששמע הבעל מדקתני ונתארסה בו ביום וכדמפר'. שמע בעלה והפר לה סיפא דברייתא ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומיפר חלקו וחלק הבעל שכל מה שהפר הבעל קודם ששמע האב אינו כלום כדתניא לעיל שאין הבעל מפר אלא בשותפות נראה לי דהיינו משום קודמין אבל באב דלא שייך קודמין מפר בשותפות וכל זמן שלא שמע האב לא הויא הפרתו בשותפות. הן הן דברי בית שמאי שסובר שהאב יכול להפר חלקו וחלק הבעל דסברי בעל מיגז גייז והויא הפרתו כאלו היא הפרה לבדה מעיקרא מטעם דלא הויא בשותפות שנתרוקן זכות שהיה לו לבעל וזכה האב בהפרת הבעל ויש בה כדי לזכות דהא חשבינן ליה כאלו היא הפרה בפני עצמה דמיגז גייז. אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר דסברי בעל מיקלש קליש ואין די בזכות הפרתו שיזכה בה האב הואיל והפר אבל אם לא הפר נתרוקן זכותו {{ממ|וזכות}} של בעל כדמפקא מקרא לעיל. אבל היכא דמיפר נתקלקל הנדר קצת והפרתו אינו מופרת דלא הוה בשותפות שהרי לא שמע האב וכי האי גונא דהיפר הבעל לא אשכחן דרבי קרא. פירוש ברייתא קשה הוא בעיני ולא נתיישב לבבי היטב במאי פליגי. בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס כאלו שהפר הבעל נתרוקנה רשות לאב ויפר מיגז גייז פירוש דמיגו גייז בעל ויש די בחלק הבעל שיזכה בו כדמפרשינן. ובית הלל סברי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואינו יכול להפר דקאמרי בית הלל פירושו אינו יכול להפר היטב לבדו דכיון דהפר הבעל לא אמרינן נתרוקן רשות וטעמא כדפרישית דלא מיגז גייז הילכך אינו יכול להפר האב אלא עם ארוס האחרון. והא דמפרש תלמודא דסברי בית הלל דעם בעל אחרון מפר לא מתוך דברי בית הלל למדו כן אלא סברא דאמאי לא יפר כיון שהוכחנו דארוס האחרון מפר אפילו נדרים שנראו לארוס ראשון. ברייתא זו חפשתי בתוספתא ולא מצאתי בזה הסיגנון וכן מצאתי: שמע האב והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת יחזור האב ויפר חלקו של בעל רבי נתן אומר הן הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אומרים אין יכול להפר אלא אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. ויראתי לשנותה דשמא אחרת היא זאת וגם יראתי להטעות בתוספתא כי נפלאת ממני. הרא"ם ז"ל. 

'''וזה לשון שטה.''' ברייתא זאת חפשתי בתוספתא ולא מצאתיה {{ממ|נב"ע}} ונראה בעיני דזהו היא ברייתא דלעיל דמייתי תא שמע לבעיא מיגז גייז או מיקלש קליש וההוא שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקנה רשות לאב ופירושו מפר חלקו וחלק בעל דהפרת בעל כיון דלא הויא בשותפות לא מהניא מידי אי קסבר מיגז גייז. ואההיא בבא קאי רבי נתן הן הן דברי בית שמאי ומהתם מוכח דבעל מיגז גייז לבית שמאי ולבית הלל מיקלש קליש כמו שפי' דאי לאו אההיא בבא קאי קשיא לי לפי מה שפי' כאן למ' בשם ר' דגבי אב פשיטא ליה מיגז גייז דבכחו דמעיקרא קאי ואם כן היכי פשיט בעל מאב. {{ממ|ובק"ו}} אמר המגיה אולי צריך לומר: ונקל לישבו דפשיט מבית הלל בכל שכן. אמנם נראה לי פירושו דקאי אבבא דלעיל בפירוש. ובתוספתא איתא שמע האב והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת יחזור האב ויפר חלקו של בעל אמר רבי נתן הן הן כדברי בית שמאי אבל בית הלל אמרינן אינו יכול להפר אלא אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. ויראתי לשנותה דשמא אחרת היא וגם יראתי להטעות בפירוש התוספתא כי נפלאת ממני. עד כאן.

ויש גורסים בבבא זו שמע הבעל ולא הפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל פירוש ונתארסה לאחר חוזר האב ומפר חלקו של בעל שהרי עדיין לא הפר כלל וחוזר אחר כך ומפר חלק הארוס בלא סיוע הארוס האחרון. אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי דסברי דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון אמרינן דנתרוקנה רשות לאב ואף על פי שנתארסה לאחר ואין צריך ארוס אחר להפר אבל בית הלל אומרים אין האב יכול להפר פירוש אלא עם ארוס שני. אלמא סברי בית הלל דאפילו נדרים שנראו לארוס ראשון דהיינו ששמע אותם כשמת צריך הארוס השני להפר אותם עם האב ואין האב יכול להפר לבדו והיינו כשמואל. במאי קא מיפלגי בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס ראשון נתרוקנה הרשות לאב פירוש לאב לחודיה. ומיגז גייז פירוש וסברי נמי דמיגז גייז. הילכך כששמע הבעל והפר חלקו תחלה אכתי חלקו דאב נשאר קיים בכוחו ולפיכך אף על גב דאיכא ארוס בלחודיה מפר. ובית הלל סברי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כלומר בנדרים שנראו לארוס ראשון לא נתרוקן הרשות לאב לחודיה כל היכא דאיכא ארוס שני ולא מיגז גייז אבל מיקלש קליש כלומר דבהפרת הבעל נקלש ונגרע חלקו של אב והילכך אין כח באב לחודיה להפר בלא שותפותיה דארוס אחרון. וזה הפירוש הוא לאותה גירסא שגורסים שמע בעלה והפר וכו'. אבל לגירסא שגורסים שמע בעלה ולא הפר נפרש כך בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס ראשון נתרוקנה רשות לאב לבדו ולא לארוס אחרון וקסברי נמי דמיגז גייז הילכך אף על פי שנתארסה לאחר האב מפר חלקו וחוזר ומפר חלקו של בעל אפילו האי לחודיה והאי לחודיה דמיגז גייז. ובית הלל סברי כיון שנתארסה אין האב מפר לבדו אלא בשותפות שנתרוקנה רשות אף לארוס אחרון ושניהם מפירין הכל כאחד דלא מיגז גייז ולפיכך אין האב מפר חלקו והארוס חלקו אלא שניהם מפירין הכל כאחת. ומיהו אם לא נתארסה הכל מודים דנתרוקנה רשות לאב כסתם מתני'. הריטב"א ז"ל. 

'''תניא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה כיצד כלומר באיזו נצרכת לומר כן.''' שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת פירוש שמת הבעל. ונתארסה בו ביום ואפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה פירוש אותו נדר שכבר הפר לה אביה שנדרה בפני ארוס ראשון דאלו לא נתארסה הפרת אביה סגיא לה דנתרוקנה לו רשות הבעל. שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל פירוש ונתארסה לאחר. חוזר האב ומפר חלקו של בעל כלומר מפר האב חלקו שהרי עדיין לא הפר כלל וחוזר אחר כך ומפר חלקו של ארוס בלא סיוע הארוס האחרון. אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי פירוש דסבירא להו דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון כלומר ששמען הארוס אמרינן נתרוקנה רשות לאב אף על פי שנתארסה לאחר. אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר פירוש בלא סיוע ארוס האחרון. במאי קא מיפלגי בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס פירוש דהיינו ששמען קודם שמת. נתרוקנה רשות לאב פירוש לאב לבדו. ומיגז גאיז פירוש אב כשמפר נדרי בתו מיגז גאיז הילכך מפר חלקו ואחר כך מפר חלק הבעל. ובית הלל סברי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ולאו מיגז גאיז פירוש ולפיכך צריכין שניהם להפר הכל כאחד. וכתב רבי ז"ל הדין הוא נוסחא דגמרא ופירושה. בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב ולא לארוס אחרון וקסברי נמי מיגז גאיז הילכך שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל אף על פי שנתארסה לאחר האב מפר חלקו ומפר חלקו של בעל אפילו האי לחודיה והאי לחודיה דמיגז גאיז. ובית הלל סברי כיון שנתארסה אין האב מפר אלא בשותפות שנתרוקנה רשות אף לארוס אחרון כלומר ולפיכך אין האב מפר חלקו והארוס חלקו אלא שניהם מפירין הכל כאחת. אבל לא נתארסה ודאי בכל הנדרים נתרוקנה הרשות לאב לדברי הכל כסתם מתניתין. וחזינא לרבוותא בהנך מילי פלוגתא ושקלא וטריא רבתי ונוסחאי דמשבשן ומיחלפן בהו טובא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ודחזי לן למיסמך עליה. הרנב"י ז"ל. 

'''תניא כותיה דשמואל נערה המאורסה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כיצד וכו'.''' ונתארסה בו ביום. פירוש משום דשמע אב ואף על פי שכבר הפר חלקו כיון שנתרוקן הרשות עכשו לאב צריך האב להפר הכל. ביום שנתרוקן לו הרשות כיון ששמע כבר הילכך צריך שתתארס בו ביום שמת הבעל אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה לכולי עלמא ואפילו לבית שמאי דקסברי מיגז גייז ולא קליש דכיון שנסתלק חלק האב לגמרי מהכא אין כח באב להפר לחודיה כי אם בשותפות דבעל. שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל כלומר חלקו של בעל וגם שלו שהרי הוא לא הפר עדיין והא בנתארסה היא ואף על פי שנתארסה היא אין ארוס שני צריך להפר לה כלל לבית שמאי ובהפרת האב סגי. ותדע לך דבנתארסה קא מיירי דהא רישא דברייתא דלעיל לכולי עלמא היא דלא פליגי בית הלל אלא אסיפא דברייתא וכדכתינא לעיל. וברישא דברייתא הא קתני דאפילו הפר לבעל נתרוקנה הרשות לאב ומשמע {{ממ|לאידך}} לאב לחודיה ולא לאב ולארוס אחרון. והכא פליגי בית הלל ואמרי דאביה ובעלה מפירין נדריה ואף על גב דלא פריש ונתארסה משום דארישא דבריתא סמיך דקתני ונתארסה בו ביום. ואמרינן במאי קמיפלגי בית שמאי סברי בנדרים נמי שנראו לארוס ראשון נתרוקנה הרשות לאב כלומר לאב לחודיה ומיגז גייז כלומר וסבירא להו נמי דמיגז גייז הילכך כשהפר הבעל חלקו תחלה אכתי חלקו דאב נשאר קיים ובכחו ולפיכך אף על גב דאיכא ארוס אב לחודיה מפר. ובית הלל סברי בנדרים שנראו לארוס ראשון לא נתרוקן הרשות לאב לחודיה כל היכא דאיכא ארוס משום דבהפרת הבעל נקלש ונגרע חלקו של אב והילכך אין כח באב לחודיה להפר כיון דאיכא ארוס אלא שניהם מפירין. והיינו תניא כותיה דשמואל מדבית הלל דסברי דארוס מפר אפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון. כן נראה לי פירושא לכולה סוגיין. ויש לי פירוש אחר כתבתיו בסוף המסכתא. הרשב"א ז"ל.

וזה לשונו ז"ל בהשמטה: אמר רבא אי בנדרים שלא נראו לארוס ראשון ההיא מבנעוריה בית אביה נפקא כי איצטריך קרא בנדרים שנראו לארוס ראשון. וא"ת ורבא תליא דלא כבית הלל דקתני בברייתא דלקמן שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואוקימנא פלוגתיהו בנדרים שנראו לארוס ראשון. יש לומר דהא דרבא בשלא נתארסה ואפילו הפר הבעל והוא ששמע האב. ולפי פירושו של הרמב"ם ז"ל שכתבנו {{ממ|בשמיטה או}} בשמועה זו אפילו לא הספיק האב לשמוע כפי פירושנו וכל שכן אם לא הפר לא אב ולא בעל. אי נמי הא דרבא אפילו בנתארסה וכגון שלא הפר לה אב ולא בעל דהא לא קליש כלל ועד כאן לא פליגי בית הלל אלא בשהפר הבעל ומשום דמיקלש קליש וכדמפרש בהדיא לקמן. וא"ת אי בנתארסה היכי מצי אב לחודיה להפר דהא מקשינן הויות להדדי ובהויה ראשונה כל שישנו לבעל אין האב מפר אלא בשותפותיה דבעל. {{ממ|י"מ}} יש לומר דהני מילי בנדרים שלא נראו לארוס ראשון {{ממ|בי"ה}} בין שנדרה היא בפני ארוס ראשון ולא הספיק ארוס ראשון לשמוע אי נמי בנדרים שנדרה היא קודם שנתארסה לראשון ונתארסה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת וטעמא דמילתא משום דכל שלא שמען בעל הראשון אינו יכול להוריש לאב אבל בנדרים שנראו לארוס ראשון אב לחודיה מפר משום דיורשן אב מבעל ונמצאו כאן נדרים שלא נראו לארוס חמורין מנדרים שנראו לארוס ראשון. ואינו מחוור כל הצורך דלכאורה משמע בכולה שמעתיה דנדרים שלא נראו קילי טפי לגבי אב מנדרים שנראו לארוס אף על פי שיש לישב ההלכה על דרך זה וכמו שכתבנו בפירוש השמועה. והנכון בעיני דכל נדרים שנדרה קודם מיתת הארוס ראשון בין נראו לארוס בין לא נראו לו אב לחודיה מפר דהרי אב יורשן ונתרוקן לו הרשות מבעל דאפילו אותן שלא נראו לארוס שייכות היה לו לארוס בהם שהרי אם הפר אותם האב בחיי הבעל ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל אינו מופר וצריך הוא לחזור ולהפר חלקו של בעל כדברי בית שמאי ולבית הלל אינו יכול להפר. אלמא זכות היה לו לבעל באותן נדרים אף על פי שלא שמען והילכך יש לו כח להורישן וממנו נתרוקן הרשות לאב. אבל בנדרים שנדרה היא לאחר מיתת הארוס בין מיתה להויה שנייה אינהו נינהו דהוו דומיא דקודם הויה ראשונה וצריכין אב ובעל אחרון להפר כקודם הויה ראשונה. אלא דקשיא לי קצת דהא מוקמינן לקמן מתניתין דנדרה כשהיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה בששמע אב ולא שמע בעל וקתני ביה אביהן ובעלה מפירין נדריה ולא סגי באב לחודיה. והרמב"ם ז"ל כן פסק. ונראה לי דעל כרחין אית לן למימר דהא ליתא דהא בברייתא דלעיל קתני הפר הבעל ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואף על גב דאמר רבי נתן דהן הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אומרים אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה הא קא פריש טעמא משום דהפר בעל ומיקלש קליש הא לא הפר לה אב ולא בעל לכולי עלמא אב לחודיה מפר ואף על גב דאיכא ארוס דלא גרע לא הפר בעל לבית הלל משהפר לבית שמאי. ומכאן יש לי תשובה על דברי הרמב"ם. אלא נראה לי דלההיא אוקמתא דאוקי מתני' בששמע אב ולא שמע בעל מיירי כגון ששמע אב והפר. וא"ת אם כן למה לי נתגרשה בו ביום. איפשר לומר דנתגרשה בו ביום כדי נקטיה אלא דבעי למתני נתארסה בו ביום כלומר שנתגרשה תנא נמי נתגרשה בו ביום. עוד אני אומר דההיא אוקמתא ליתא דדחייא בעלמא היא ומשום דאתי למיפשט ממתני' דגירושין כשתיקה ולא כהקמה דחינן לעולם כהקמה וכגון שלא שמע בעל ונתגרשה ונתארסה בו ביום כששמע אב אבל אנן קיימא לן דגירושין כשתיקה כמימריה דשמואל דאמר גבי מתניתין מנא הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון דאלמא קבלה שמואל דמתניתין בנדרים שנראו לארוס ראשון ואפילו הכי ארוס אחרון מפר אלמא דגירושין לאו כהקמה אלא כשתיקה. ומעתה מתניתין בששמע בעל ואב ובשהפר אחד מהן או שהפר בעל דוקא ולא אב וכמו הפירוש שפירשתי אני בשמועותינו. אי נמי בששמע בעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל וכדברי בית הלל דאמרי אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. כן נראה לי. עד כאן.

<noinclude>
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>