עריכת הדף "שיטה מקובצת/ברכות/לה/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''על הפירות וכו'.''' דרך התלמוד הוא לדקדק בלשון כיצד לאיזה דבר חוזר דלשון כיצד אינו נופל אלא על דבר שהוזכר מתחלה. והכא נמי יש לשאול היכא אשמעינן חיובא דברכות שהתחיל בכאן ללמדנו הנוסחא. ויש אומרים דקאי אמאי דאמרינן בפרק קמא שלא לחתום אינו רשאי לחתום כגון ברכת הפירות והמצות. ולאחר שפירש ענין שאר ברכות של קריאת שמע ותפלה שואל עכשיו בברכת הפירות שאינו יכול לחתום בה בברכה איזהו נוסח שלה. והנכון דאמסקנא קאי דאסיק בגמרא דסברא הוא דאסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה:

'''על פירות האילן הוא אימר בפה"ע.''' האי דנקט בורא פרי העץ מקמי בורא פרי האדמה טעמא משום שהיא ברכה מיוחדת בפני עצמה ואין במשמעותה אלא פרי העץ בלבד וכשהיא מיוחדת חשובה יותר. אי נמי משום דאיכא פלוגתא בברכת פרי האדמה דתנא קמא ור' יהודה נקט מעיקרא בורא פרי העץ:

'''חוץ מן היין שעל היין אומר בורא פרי הגפן.''' פירוש משום דאשתני לעלויא וקובע ברכה לעצמו. ובגמרא מוכח דאם בירך על היין בורא פרי העץ יצא:

'''על פירות הארץ.''' פירוש כגון מיני קטניות:

'''חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ.''' ומשום הכי לא אמרינן ביה בורא פרי הארץ או המוציא לחם מן האדמה דכל חד וחד מברכין עלה כלישנא דקרא. בלחם כתיב להוציא לחם מן הארץ ובפירות כתיב מראשית כל פרי האדמה:

'''ועל הירקות אומר בורא פרי האדמה.''' ירקות כגון כרוב ותרדין וחסה וכיוצא בהן:

'''גמרא מנא הני מילי.''' פירוש דצריך לברך על הפירות:

'''דתנו רבנן קודש הלולים לה' מלמד שטעון ברכה לפניו ולאחריו.''' פירוש ודאי לאחריו דנקט לאו דוקא דהיכי דמי אי דשבעת המינין חיוב ברכה לאחריהם מדוכתא אחרינא נפקא לן מדכתיב ואכלת ושבעת וברכת ואי דשאר מינין לאחריו ולא כלום. ואפילו למאן דאמר דשאר מינין מברכין לאחריהם בורא נפשות רבות רשות הוא כדמוכח בגמרא לקמן. אלא ודאי כדאמרינן ולא דרשינן הכא תרי הלולים אלא חד הלול היא דדרשינן לברכה ואידך איצטריך לאחליה לקדושתיה והדר אכליה. וכן נמי משמע מדאמרינן עלה מכאן אמר ר' עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך וכיון דליכא אלא חד רבויא סבירא להו דברכה לפניו עדיפא: 

'''חד מיבעי ליה לכדאמר רחמנא אחליה לקדושתיה והדר אכליה.''' פירוש הכי נמי הוה סבירא לן מעיקרא דחד מינייהו אתיא להכי דלא דרשינן מינייהו אלא חד אלא דאגב אורחיה פריש להו לתרווייהו. ופירש הראב"ד ז"ל דלא בעי למימר שנחליף את האותיות מה"א לחי"ת דאין משנין האותיות כלל אלא כלומר דזהו הלולו שצריך פדיון. אבל חלול דבעי מדוכתא אחרינא נפקא לן מדכתיב מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ומשם לא למדנו מתי הוא החלול וכאן אשמעינן דאותו חלול בשנה הרביעית וחלולו זהו הלולו ולא אתא לברכה כלל. אבל בירושלמי אמרו במעשר שני דלא מתמנעי רבנן מלמדרש בין ה"א לחי"ת. ואם תאמר למה לי האי קרא לאשמעינן דרבעי טעון חלול תיפוק לי דגמרינן קדש קדש ממעשר שני לרבעי דהכי גמרינן התם בקדושין מהאי גזרה שוה דיש לו ביעור ויש לו חומש כמעשר וכיון דכן כי היכי דמעשר שני בעי פדיון הכי נמי ברבעי. יש לומר דאיצטריך דאי לאו דגלי רחמנא בהאי קרא דהלולים דיש לו חלול הוה אמינא דגמרינן קדש קדש משביעית ותרומה דאין להם פדיון כלל אבל השתא דגלי לן קרא דיש לו חילול ידעינן דממעשר גמרינן. והא דאמרינן דבר הטעון שירה טעון חלול לאו כללא הואי דגפן יחידית אין רבעי נוהג בה דכרם אמר רחמנא דכתיב אשר נטע כרם ולא חללו וכרם היינו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב ואפילו הכי יין שלה טעון שירה. ואם כן דבר הטעון שירה טעון חילול לאו דוקא אלא לאפוקי שאר אילנות קאמרינן לבר מגפן יחידית: 

'''הניחא למאן דאמר נטע רבעי.''' פירוש דסבירא ליה דכמו שכתב בפסוק של מעלה גבי ערלה ונטעתם כל עץ מאכל הכי נמי בפסוק האחר הסמוך לו שכתב דין פדיון דכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה' מיירי בכל עץ מאכל ובכל דבר שנוהג בו דין ערלה נוהג בו דין רבעי וכל זמן שלא פדאו קדש הוי ואסור לאכלו. וכיון דכן מייתר ליה חד הלול לברכה דהא סבירא ליה דאף דבר שאינו טעון שירה טעון חלול: 

'''אלא למאן דאמר כרם רבעי.''' פירוש דסבירא ליה דרבעי אינו נוהג בכל נטע אלא בכרם לחוד ויש אסמכתא לדבריו מדכתיב אשר נטע כרם ולא חללו. מאי איכא למימר דהא איבעי ליה לדבר שטעון שירה טעון חלול. ולמאן דתני נטע רבעי ובכל מידי איירי רחמנא סבירא ליה דמאי דכתיב אשר נטע כרם לאפוקי אילן סרק. ואם כן אפילו בגפן יחידית נוהג דכרם לאו דוקא. ובכל דוכתא דתני דינא דרבעי בשאר אילנות אתיא כמאן דתני נטע רבעי. וכתב רבינו משה ז"ל דכיון דגמרינן מינה דכל היכא דאין מעשר נוהג רבעי נמי אינו נוהג ואם כן בחוצה לארץ דאין מעשר נוהג רבעי נמי אינו נוהג ואין פדיון רבעי בחוצה לארץ. ועוד דהתם אמרינן דערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני ולא קתני בה רבעי. ומן הדין אפילו ערלה בחוצה לארץ ליתה דחובת קרקע הוא וחובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ אלא דהלכה הוא ואסר ודאה והתיר ספקה:

'''ולמאן דתני כרם רבעי נמי הניחא אי יליף גזרה שוה דתבואה תבואה אייתר ליה חד הלול לברכה.''' פירוש דמהאי גזרה שוה ממעטי שאר אילנות ולא איצטריך ליה חד הלול לדבר שטעון שירה טעון חלול למעט שאר אילנות דהא אימעיטו להו מגזרה שוה אלא אי לא גמיר ברכה מנא ליה:

'''ותו אי נמי יליף גזרה שוה אשכחן לאחריו.''' פירוש ודאי לא מקשי למאן דתני נטע רבעי דכיון דבכל מידי נהוג רבעי מאי חזית לשוויי לאחריו טפי מלפניו. אלא ודאי קושיין למאן דתני כרם רבעי דהא אשכחן בשבעת המינים ברכה לאחריהם דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ואם תאמר אם כן קרא דהלולים למה לי לאשמעינן ברכה לאחריו דכרם נמי משבעת המינים הוא. יש לומר דאתא לאשמעינן ברכת יין לאחריו דאי מהתם הוה אמינא דוקא ענבים דגפן אמר רחמנא ומסתמא היינו ענבים דומיא דתאנה ורמון קא משמע לן קרא יתירא דאפילו יין ומסתמא כי היכי דאשכחן התם דמברכין לאחריו הכא נמי האי ברכה משוינן לה לאחריו דילמד סתום מן המפורש. ואי נמי יש לומר דהכא לאו קרא יתירא הוא דאיידי דאיצטריך קרא לאשמעינן אחליה לקדושתיה והדר אכליה נקט הלולים לישנא דתרתי משום ברכה דאית ביה וכי האי גונא לאו קרא יתירא הוא דאגב אורחיה נקט לה. והתם נמי הזכיר שבעת המינים ונקט ברכה אכולהו וכיון דכן לאו יתירא הוא ולא שייך למימר ביה אם אינו ענין לברכה לאחריו תנהו ענין לפניו :

'''הא לא קשיא דמייתי לה בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן.''' פירוש לאו קל וחומר מעליא הוא זה דאיכא למיפרך כדפרכינן לעיל בפרק מי שמתו מה לאחריו שכן נהנה אלא דהאי סוגיא לא קיימא דהא אסיקנא דסברא הוא וכיון דלא קאי לא דייק עלה:

'''דיליף מכרם וכו'.''' והוא הדין דהוה מצי למימר דיליף משבעת המינים כדלקמן ולא היה צריך כל הני מילי אלא משום יגדיל תורה ויאדיר:

'''ואתי נמי זית דאית בה צד מזבח.''' וא"ת ולמה לי לאתויי זית במה הצד והלא משבעה מינים הוא. יש לומר דאיצטריך דהוה אמינא דכיון דכתיב זית שמן שמא לא אמר אלא על השמן כאילו אמר שמן זית אבל זית עצמה דאינו נאכל אלא כבוש או מליח לא יהיה טעון ברכה קא משמע לן:

'''ולמאן דתני נטע רבעי הא תינח כל מידי דבר נטיעה וכו'.''' יכול היה להקשות ולמאן דתני נטע רבעי וכל מידי טעון חלול ואייתר ליה חד הילול לברכה מאי טעמא מוקמינן קרא לברכה לפניו טפי מלאחריו. ואיפשר דמשום טעמא דלעיל דכשהוא רעב לא כל שכן למימרא דלפניו עדיף אף על גב דהוא קל וחומר פריכא. וכולה סוגיין אזלא בהכי דלא דייק משום דמיסתייה בפירכי אחריני:

'''ודבר שאין גידולו מן הקרקע כגון בשר ודגים וביצים וכו'.''' פירוש ודאי בשר ודגים גידולי קרקע מיקרו כדאמר בבבא קמא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע. אבל ודאי לענין גידולי קרקע המיוחדין לאו גידולי קרקע מיקרו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שיטה מקובצת: ברכות]]