עריכת הדף "שיחה:בבלי/שבת/מ/ב"

== הערות בסוגיא וברש"י ==
'''א. שמן אין בו משום בישול.''' לא הבנתי הסברא בזה. ולדעת הסוברים שכלאחר יד אין בו בישול, לכאורה ביאורו שאין בזה דרך בישול ולא אסרה תורה בישול אלא בדרך בישול, אך ברש"י לא משמע כן שכתב {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#שמן|ד"ה שמן]]}} הלכך כדעבדין בחול לא ליעביד אלא כלאחר יד על ידי שינוי, וכן כתב לגבי סכה ידה {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#סכה|ד"ה סכה]]}} אבל להפשירו בפך כדרך שעושה בחול לא.

'''ב. והיכי דמי יד סולדת כו' כל שכריסו של תינוק נכוית.''' צ"ב שהרי יד סולדת עצמו הוא ציור לשיעור זה ומה הוסיף באומרו כל שכריסו וכו'. ונראה שזה הוקשה לרש"י במה שכתב {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#והיכי]]}} והיכי דמי, סלוד, יש שסולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד. דהיינו שציור זה תלוי בטבע האדם כי יש שסולד ויש שאינו סולד ועל כך מביאה הגמרא שיעור שהוא בעצם הדבר, שכריסו של תינוק נכוית ובזה לא שני בין תינוק לתינוק.

'''ג. [[רש"י/{{כאן}}#לא שיחמו|רש"י בד"ה לא שיחמו]].''' כתב רש"י: לא שיניחם שם '''עד''' שיחמו. משמע ברש"י שמניחם במקום שיכולם להגיע לידי חימום אלא שמניחם קצת זמן ולא ממתין עד שיחמו.

'''ג. [[רש"י/{{כאן}}#וש"מ|רש"י בד"ה וש"מ הפשרו זהו בישולו]].''' במקום הראוי לבישול. פירוש כי הרי אף בכלי שני מפשיר ואם כן מדוע הותר, אך ביאורו שהפשרו זהו בישולו במקום הראוי לבשל, והוא חידוש שהכלל שכלי שני אינו מבשל לא נאמר רק לגבי בישול מעליא אלא גם לגבי הפשרה במאכלים שהפשרם הוא בישולם. ויש לדון בזה כי עצם הכלל כלי שני אינו מבשל הוא דבר מופלא, שהרי קא חזינן שהחום בו רב ומביא המאכל לידי יד סולדת, ובשלמא אם היינו מפרשים שאינו דרך בישול ניחא, אך לא כן מבואר בראשונים אלא שהוא מתקרר מעט במעבר לכלי שני ובזה צ"ב, והנה אף אם ננקוט שלגבי עצם הבישול כן הוא שאינו יכול לבשל אך לחדש שאף אינו מפשיר - ומשמע שדווקא בדברים שהפשר זה בישול אזי אינו מפשיר - זה פלא גדול.

'''ד. אפרושי מאיסורא שאני תדע דאמר כו'.''' צ"ב השוואת הדברים הלא שם אמר לו אין מדיחין ואין סכין שהוא הוראה ועל זה שייך להקשות וליישב לאפרושי מאיסורא, אך כאן הרי רק אמר לו מה לעשות טול בכלי שני ותן והיכן הורה לו דבר הלכה. ובדוחק אפשר לומר שנקיטת הלשון 'כלי שני' ולא 'כלי' סתם שהרי כל כלי יהיה כלי שני, בזה בא להורות דבר הלכה.

ובעיקר הדבר יש להעיר שהגמרא מקשה שאסור להרהר בדברי תורה, ואם כן משמע לכאורה שאינו תלוי כלל בדיבור אלא במה שדיבורו גורם להרהור המחשבה, ובזה היה מקום ליישב הקושיא הנ"ל שאף שאמר לו עשה וכך וכך הרי בכך גרם להרהור (ויש לדון אם שלו, או של תלמידו). אלא שאם כן לא כל כך מובן מה היה ההו"א של הגמרא שבלשון חול שרי הרי סוף סוף '''מהרהר''' הוא בדברי תורה.

'''ה. מעשה דר' לאחר גזירה הוה.''' כתב רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#דהא|ד"ה דהא]]}} ורבי יהושע בן לוי דאמר לעיל בימי רבי הוה אלמא בימי רבי כבר נגזרה. פירוש שהרי לשונו של ריב"ל מורה שהוא מדבר על גזירה שהיתה קדומה לו 'בתחלה היו רוחצין כו' ועדיין היו רוחצין כו' ועדיין היו רוחצין אסרו להן כו' התירו להן כו''. {{לא חתם|ש"ס יידן}}

== שט באמבטי ==
כתב רש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#שט|ד"ה שט]]}} שט, צף. ודבריו קשים כי כל המושג צף מלבד שצורתו היא בדרך כלל במאוזן ולא במאונך, הרי שכל מהותו שהוא מנותק מהקרקע והוא צף על המים, ואם כן מה הוא ספק הגמרא אם עקר רגליו או לא. וכוונת רש"י לכאורה לאפוקי שלא נפרש שט על גבי כלי כרפסודה וכדומה אלא שט היינו צף שהוא עצמו שט על המים, אך עדיין צ"ב כנ"ל. [[משתמש:ש&#34;ס יידן|ש&#34;ס יידן]] ([[שיחת משתמש:ש&#34;ס יידן|שיחה]]) 14:46, 24 באפריל 2020 (UTC)