עריכת הדף "שולחן ערוך/יורה דעה/תב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן תב'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין שמועה קרובה ורחוקה.''' ובו י"ב סעיפים:}}}}

{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב אם בתוך ל' יום הגיעה השמועה {{ביהגרא|א}} {{באר הגולה|ב}} אפי' יום ל' עצמו ה"ז שמועה קרובה וחייב לנהוג שבעה ימי אבלות מיום שהגיע השמועה {{ביהגרא|ב}} {{באר הגולה|ג}} וקורע {{ביהגרא|ג}} ומונה ל' יום <small>(מיום השמועה) (כך משמע מהרמב"ם ומנימוקי יוסף פא"מ ובמרדכי) </small>לתספורת עם שאר דברים {{טז|א}} {{באר היטב|א}} כללו של דבר יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה {{באר הגולה|ד}} ואם שמע מיום ל' ואילך א"צ לנהוג אלא שעה אחת לא שנא שמע ביום {{ביהגרא|ד}} לא שנא שמע בלילה שאם שמע בלילה {{באר הגולה|ה}} ונהג מקצת אבלות בלילה שעה אחת עולה לו {{ביהגרא|ה}} {{באר הגולה|ו}} ואפילו שמע על אביו ואמו {{באר הגולה|ז}} והני מילי לענין גזירת שבעה {{טז|ב}} אבל לענין גזירת שלשים נוהג על אביו ואמו בתספורת עד שיגערו בו חביריו ובגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו וכן בשאלת שלום וליכנס לבית המשתה ומונה מיום מיתה ולא מיום שמועה {{שך|א}} לפיכך אם באה לו שמועה על אביו ואמו לאחר י"ב חדש {{טז|ג}} אינו נוהג אלא יום אחד אף בגזירת ל':

{{אות סעיף|ב}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ח}} השומע שמועה רחוקה אין צריך לנהוג כל דין אבלות אלא דיו בחליצת מנעל ואין צריך לא עטיפה ולא כפיית המטה ומותר במלאכה רחיצה וסיכה ותשמיש המטה ובתלמוד תורה ואם אין לו מנעלים ברגליו צריך שיכפה מטתו או יעטוף ראשו שצריך שיעשה מעשה שניכר בו שעושה משום אבלות ואם היה עוסק בתורה או במלאכה או שהיה רוחץ וסך ובאה לו שמועה מפסיק שעה אחת משום אבלות וחוזר למה שבידו {{שך|ב}} {{באר הגולה|ט}} אבל אם היה לבוש תפילין אינו צריך {{באר היטב|ב}} לחלצן ומ"מ אינו יוצא ידי אבלות בהפסק זה וצריך שיעשה מעשה שניכר שעושה משום אבלות כגון חליצת מנעל או כפיית המטה ועטיפה ומיהו בחדא סגי:

{{אות סעיף|ג}} {{ביהגרא|ז}} {{באר הגולה|י}} אין מברין על שמועה רחוקה:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ח}} {{באר הגולה|יא}} אין קורעין על שמועה רחוקה {{באר הגולה|יב}} ועל אביו ואמו קורע לעולם <small>(ובמקום שאין לו לקרוע {{שך|ג}} אסור {{באר היטב|ג}} להחמיר על עצמו ולקרוע) (א"ז)</small>:

{{אות סעיף|ה}} {{שך|ד}} השומע שמועה {{באר הגולה|יג}} בשבת או ברגל ולמוצאי שבת ורגל נעשית רחוקה אינו נוהג {{טז|ד}}  אלא יום {{באר היטב|ד}} אחד {{באר הגולה|יד}} ובשבת ורגל אסור בדברים של צינעא:

{{אות סעיף|ו}} {{באר הגולה|טו}} השומע שמועה רחוקה בשבת או ברגל אינו נוהג אפי' דברים שבצינעא ולמוצאי שבת ורגל נוהג שעה אחת ודיו:

{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|טז}} השומע שמועה קרובה בשבת השבת {{באר היטב|ה}} עולה לו ליום אחד ולמחר קורע {{טז|ה}} והוה ליה יום ששי שביעי לאבילות:

{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|יז}} עשרה ימים אחר חג הסכות שמע שמת לו מת בערב החג אע"פ שאם נמנה שעה א' לפני החג שבעה ושבעת ימי החג ויום שמ"ע כ"א וי' ימים אחרים הרי ל"א {{טז|ו}} אין לזה דין שמועה רחוקה {{שך|ה}} אלא דין שמועה {{באר היטב|ו}} קרובה שאין הרגל עולה למי שלא נהג אבלות קודם לו כלל וכל שכן למי שלא היה יודע שמת לו מת <small>(ר' ירוחם בשם בעל המאור וכ"ד הרמב"ן)</small>:

{{אות סעיף|ט}} {{באר הגולה|יח}} שמע שתי שמועות רחוקות ביום אחד אינו נוהג עליהן {{שך|ו}} אלא {{באר הגולה|(°)}} יום אחד היו קרובות או שמתו לו שני מתים כאחד מונה לשתיהם כאחד שבעה ושלשים {{שך|ז}} שמע לזה היום ולזה {{באר היטב|ז}} למחר מונה לשני מיום שמועה שבעה ושלשים:

{{אות סעיף|י}} {{באר הגולה|יט}} שמע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל כיון דדברים שבצינעא נוהג {{שך|ח}} עולה לו אותו שבת {{באר היטב|ח}} למנין שבעה:

{{אות סעיף|יא}} {{שך|ט}} {{באר הגולה|כ}} מי שהתפלל כבר ערבית ועדיין יום הוא ושמע שמועה קרובה {{טז|ז}} מונה מיום {{באר היטב|ט}} מחר ואותו יום אינו עולה לו:

{{אות סעיף|יב}}  {{באר הגולה|כא}} מי שמת לו מת ולא נודע לו {{פתש|א}} אינו חובה שיאמרו לו ואפילו באביו ואמו ועל זה נאמר מוציא דבה הוא כסיל {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|כב}} ומותר להזמינו לסעודת אירוסין ונישואין וכל שמחה כיון שאינו יודע {{באר הגולה|כג}} מיהו אם שואל עליו {{טז|ח}} אין לו {{באר היטב|י}} לשקר ולומר חי הוא שנאמר מדבר שקר תרחק: <small>הגה ומ"מ בבנים זכרים {{פתש|ב}} נהגו להודיע כדי שיאמר קדיש אבל בבנות אין מנהג כלל להודיעם (מהרי"ו סי' י"ג) מצוה להתענות יום שמת בו אביו או אמו (כל בו בשם הר"מ וע"פ) ומתענין {{טז|ט}} יום המיתה ולא יום הקבורה (מהרי"ו סי' קכ"א ומהרא"י סי' רצ"ו והאחרונים) {{שך|י}} אם לא מי שהיה {{באר היטב|יא}} {{פתש|ג}} אצל הקבורה ולא אצל המיתה (בקבלה מפי זקן מופלג מוהר"ם לנדא) {{פתש|ד}} ואם אירע יום זה ביום שאין אומרים בו {{פתש|ה}} תחנון אין מתענין כלל ואם מתו באדר ונתעברה השנה {{שך|יא}} העיקר להתענות באדר {{באר היטב|יב}} {{פתש|ו}} הראשון (ת"ה סימן רצ"ד ומהר"י מינ"ץ) אע"פ שיש חולקין כך הוא עיקר {{שך|יב}} ואם מתו בשנת העיבור באדר הב' מתענה גם כן בעיבור באדר {{באר היטב|יג}} השני (ג"ז שם) ועיין באורח חיים סי' תקס"ח סעיף ז' ועיין לעיל סימן {{פתש|ז}} שצ"א דאין לאכול בסעודה בליל יום שמת בו אב ואם. ואם חל תענית זה בערב שבת דינו כשאר תענית ועיין בא"ח סימן רמ"ט מיהו אם בפעם ראשון השלים ינהוג כן {{פתש|ח}} כל ימיו {{באר הגולה|(°)}} </small>:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>