עריכת הדף "שואל ומשיב/ו/יב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
ב"ה יום ד' קרח תר"ל א' דר"ח תמוז.

זה אמרתי בבית הכנסת הנקרא בהכ"נ של חסידים והיינו חסידים הראשונים הנקובים בשמותם הגאון מוה' יוסף פילש ויתר גאונים.

במשנה ביומא דף נ"א הי' מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי פרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה ר"י אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ובש"ס שם ת"ר בין המזבח למנורה הי' מהלך דברי ר"י ר"מ אומר בין שלחן למזבח וכו' וכו' ולבסוף אמר לעולם מזרח ומערב היו מונחין ומשום שכינה לאו אורח ארעא למיעל בהדיא ור' יוסי אומר חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח ופרש"י הלכך חביבה אשלוחן לכנס להדיא ולא מובן הדבר ולפע"ד הכוונה עפ"י מ"ש בשמואל א' כ"ו ויקרא דוד אל העם ואל אבנר בן נר לאמר הלא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל המלך ויאמר דוד אל אבנר הלא איש אתה וכו' והנה העקדה הקשה למה אמר אבנר אל דוד מי אתה קראת אל המלך הלא הוא קרא לאבנר והוא שואל מי אתה קראת אל המלך וכתב דהנה דרך העולם מי שצריך לבקש מהמלך לא יוכל לדבר אל המלך כ"א קורא לשריו ועבדיו לבקש מאת המלך וכן כשקורא לשר הצבא לא יכול לקרוא להשר הצבא כ"א למי שתחתיו והנה אבנר הבין שזה שקורא לאבנר הוא צריך להמלך רק כי לא יוכל לבא ולזעוק אל המלך ע"כ הוא קורא לאבנר שר הצבא וע"כ שאל מי אתה קראת אל המלך וע"ז השיב דוד שא"צ להמלך רק ששואל לאבנר למה לא שמרת את המלך ע"ש בפ' האזינו ודפח"ח. והנה לפ"ז זה שאמר ר' יוסי חביבין ישראל שא"צ לשליח והיינו שיוכלו לבא להמלך בעצמו וא"כ לכך הי' הולך להדיא להמלך ודו"ק. אמנם רבנן ס"ל דהנה רש"י פירש שכל אחד מתפלל לעצמו שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה וביאור הענין עפ"י מה שנראה בנמוסי המדינה שהמלך מושיב בכל עיר מליצים הנקראים אדוואקאטען וכל איש הצריך לבקש לא יוכל לבא בעצמו רק ע"י מליץ ולכאורה כמו זר נחשב למה לא יוכל לבא בעצמו אך באמת זה מחסדי המלך שלא כל איש מבין לבקש ואולי מה שחושב שהוא טובתו בכתבו יוכל להביא אליו הרעה כי לא יבין מה בקשתו ע"כ תקן המליצים היודעים בטוב הלשון וחקי המדינה המה יודעים לבקש רצון והנה באמת אם היו ישראל ראוים ולא יהי' עליהם הטורח והעמל יוכל לבקש מה שהוא לטובתו וז"ש אשר ידעון איש נגע לבבו ולכך הי' הכה"ג נכנס כדי שידע לרצות את הבורא ולכך גם הוא לא הי' נכנס להדיא ודו"ק ועכ"פ דברי ר' יוסי נכונים. ובזה מיושב מה שהאריך זקני המהר"ל מפראג וכן ראיתי בעקרים לתמוה על מה שתקנו מלאכי שרת מלאכי רחמים חלו נא פני אל והמה ראו כן תמהו דחלילה לישראל שיבקשו ע"י אמצעי וכן אמרו בירושלמי בהדיא אל תקרי לגבריאל וכו' קוראים אל ד' והוא יענם ובאמת מכאן ג"כ קשה הרי אמרו שלא הצריכן הכתוב לשליח ולפמ"ש א"ש דבאמת בקרא נאמר אשר ידעון איש נגע לבבו זה א"צ לשליח אבל בעוה"ר בטרדותנו על המחיה ועל הכלכלה ומצוקות הזמן כי רבה ע"כ אין אנו מבינים לבקש על עצמינו ולכך מבקשים ממלאכי מעלה לבקש רחמים עלינו שהמה יש להם שכל זך ונקי. וכן אמרו בב"ב דף קט"ו ב' מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חבר ויבקש עליו רחמים שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה והיינו שהוא מבין מה שחסר לנו ולבקש רחמים ודוק. ובזה מיושב מה שהקשה בתוס' ישנים בהא דאמרו חביבין ישראל ודרשו מקרא דאשר ידעון איש נגע לבבו והקשו הא שם נכתב חביבות גבי א"ה דכתיב ככל אשר יקרא אליך הנכרי ולפמ"ש א"ש ע"פ מה דאמרו בילקוט על פסוק ימלא ד' כל משאלותיך שחכם אחד בירך לחבירו ימלא ד' כל משאלותיך ואמרו שם שזה אינו מעליותא שאם יברך לגזלן ולגנב יגזול ויגנוב וא"כ בנכרי שאינו מבין מה שצריך לכך אמרו ככל אשר יקרא אליך הנכרי בין יטב ובין לא יטב אבל ישראל דוקא מה שידע שנגעי לבבו זה יתפלל לד' ויתן לו משאלות לבו ועיין ברש"י שם שמביא המדרש נכרי כל מה שקורא תן לו כדי שלא יקרא תגר דהיינו אף שאינו טוב לו אבל ישראל כ"א מה שיטב לו אותו תתן לו ודו"ק. והנה מה דאמרו רבנן שתי פרכת ור"י ס"ל אחת נ"ל דתלוי בזה דהנה דרך מלכים להקים להם אנשי חיל לפני בתיהם פנימי וחצון למען לא יקרב איש זר אמנם למי שעייל בלא בר זה אינו משגיח על החיצון ופותחין לו תיכף רק הפנימי שהוא מקום מושב המלך זה צריך רשות מהמלך ולכך רבנן ס"ל דצריך שתי פרוכת שיהי' גדר לפנים מגדר אבל ר"י ס"ל דדי בגדר אחד ובפרוכת אחת דחביבין ישראל. עוד נראה דהנה מה שאמרה התור' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים דהנה המתנדבים בעם יש שעושה שלא לשמה משום התפארות ואף שזה ג"כ טוב דלעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף שלא לשמה אבל המשובח הוא שיעשה למען המצוה באמת והנה מי יוכל להבחין זאת רק השם יתברך הוא בוחן לבבות ומזמן שמי שעשה לשמה יבוא פנימה לקדש הקדשים ומי שעשה שלא לשמה הוא יבא לקדש וז"ש והבדילה הפרכת לכם בין קדש ובין קודש הקדשים וזה הי' הבדל אחד אבל רבנן ס"ל דגם בעושים שלא לשמה ושאינם מנדבים באמת רק אם יבא הגבאי לזה מוכרחים לנדב ויש אשר יתעורר מעצמו ולהביא להגבאי וז"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי והיינו מאשר יתעורר מעצמו ולכך לא אמר ויתנו רק שהם יעוררו מעצמם ולכך הי' שתי פרוכת להבדיל עוד אף מאלו שמתנדבים להתפארות ושלא לשמה יש עוד מחיצה מבדלת בין מי שמתעורר מעצמו או שצריך הגבאי לבא אצלם ומ"ש וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת לדעתי מליצה נפלאה דהנה זהב הוא מעט בכמות ורב האיכות וכסף הוא יותר מרובה בכמות ובאיכות ונחשת הוא מרובה בכמות ובאיכות מעט וזה המופת למי שמתנדב להתפארות הוא ממלא כל השלחן בנחשת ולמראית עין יחשב לרב לא כן הזהב והכסף ודו"ק.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>