עריכת הדף "שואל ומשיב/ה/סו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
להרב החריף מוה' רפאל הכהן נ"י מקרעשיב.

אשר שאל מעלתו בבשר שנתבשל בלא מליחה דקיי"ל בסי' ס"ט סי"א דאף דיש ששים נגד החתיכ' מ"מ אותה חתיכ' אסור' רק שלצורך כבוד שבת ולכבוד אורחים יש להתיר אף אותה חתיכה וע"ז שאל מעלתו מה דינו של אותה חתיכ' אם צריכ' מליחה והדחה מחדש או שמותרת בל"ז. והנה הדחה ראשונ' פשיט' דא"צ לכל הטעמים לא משום ריכוך ולא משום דם ע"פ אבל מליחה לכאור' הי' נרא' בפשוט דצריך דניהו דיש ששים אבל עכ"פ אינו ברור אם יצא כל הדם ממנה ונמצ' שהי' צריך מליחה ואף דיש ששים כנגד החתיכ' מ"מ הא באמת נ"נ רק דלכבוד אורחים או שבת מקלינן והיינו לענין שתהי' מותרת אבל אפשר שצריך מליחה שנית. ובלא"ה נרא' דכאן ל"מ ששים עפמ"ש בחידושי בסי' קט"ז ושם כתבתי על הגליון בקיצור וכאן אוסיף לברר הדבר במ"ש שם בהג"ה ס"ה דיש לחוש לספק סכנה יותר מספק איסור וכתבתי שם עה"ג בזה"ל עיין חולין דף י' ע"ב דגם רובא דליתא קמן דמועיל לענין איסור אבל לענין סכנת' חיישי' למיעוט' ועיין בפסחים קי"ד ע"ב גבי קפא ובתוס' שם ודו"ק ואפשר דאף רובא דאיתא קמן לא מועיל גבי סכנה ולפ"ז גם ששים ל"מ דכמות האיסור אף שיש ששים עכ"פ זה לאיכות האיסור וטעמו אבל עכ"פ גוף האיסור בכמותו ע"כ מטעם ביטול ברוב קאתינן עלה דהרי עכ"פ נתרבה האיסור בכמותו ולפ"ז בסכנה ל"מ ששים דגם רובא דאיתא קמן ל"מ בסכנת' דמ"מ זיהרא דארס יש והוה כטומאת משא ולכך ל"מ ששים וע' ט"ז שם ס"ק ב' ובנקה"כ ודו"ק עכ"ל בגליון וקצת בתוספת ביאור. ולפ"ז עכ"פ גם בששים צריך לבוא לביטול ברוב לענין כמות האיסור וכ"כ האחרונים בהדיא ובמק"א ביארתי באורך הדבר על דברת המלמ"ל [[משנה למלך/מטמאי משכב ומושב/א#|פ"א ממשכב]] ולפ"ז יקשה דהיאך מועיל כאן ששים הא מ"מ גוף החתיכ' ניכר ול"ש ביטול וצ"ל דכיון דאמרינן דנפק מיניה כלה שוב בטל והחתיכ' מותרת ולפ"ז לדידן דבאמת אמרינן דחנ"נ ואמרינן דבמקומו נשאר האיסור ביותר וא"כ לענין זה ל"מ ביטול ואף דהדם לא ניכר הא החתיכ' היא עם הדם ול"ש ביטול. אך כ"ז לענין פלפול אבל בעיקר הדין נ"ל ברור דא"צ מליחה שנית דהנה באמת בטעם של הדיעה הראשונ' דמתיר הכל כ' הרא"ש דמה שיצא נתבטל ומה שלא יצא הו"ל דם אברים שלא פירש ולפ"ז א"צ מליחה דדם איברים שלא פירש מותר ואף דדעת המהריב"ח הובא בכ"מ פ"ו ממ"א דאף בשר חי צריך מליחה מטעם כשיחתך יתפרד ויצא דם אף שכ' ששיטת הרמב"ם דדם אברים שלא פירש מותר ע"ש היינו שם שלא יצא כלל דם שלא נמלח ולא נתבשל אבל כאן שנתבשל לא יצא הדם א"כ מה שלא יצא הוה דם אברים שלא פירש וגם לפמ"ש הר"ן דמלח אינו מוציא רק מה שקרוב לשטח הבשר לא מה שבתוכו א"כ כאן שכבר יצא רוב הדם ועכ"פ מה שסביב לשטח ע"י הבישול א"כ מה שנשאר הוה דם אברים שלא פירש ואף דטעם האוסרים משום שהרוטב מבלבל טעם החתיכ' וגורם שפורש הדם ממקום למקום כמ"ש הש"ך מ"מ הא לכבוד אורחים סמכינן על הדיעה הראשונ' וא"כ לדיעה הראשונ' שוב ל"ח לזה. ובלא"ה הא דחנ"נ גופא באיסור דרבנן ג"כ יש שני דיעות ועט"ז [[ט"ז/יורה דעה/צ#ד|סי' צ' ס"ק ד']] וא"כ הא דם שבשלו אינו רק דרבנן ובודאי יש לסמוך על דעת המקילין:

ובזה נ"ל דגם אם נפלה לקדירה אחרת דאינו אוסר ואף דבכחל אמרי' דאם נפלה לקדיר' אחרת אוסרת היינו משום דשם הוה אפשר לסוחטו דאיסור' משא"כ כאן דהוה אפשר לסוחטו דהיתיר' וכ"כ ש"ב הגאון בחוות דעת ובאמת שהדבר מבואר ברא"ש כאן דכאן ל"ש אפשר לסוחטו אסור דלא נאסר הבשר מעולם הרי שביאר בהדי' דכאן לא אסור משום אפשר לסוחטו משום דהוה התירא מיהו לפמ"ש התוס' בחולין צ"ז בד"ה וכחל דלכך יש לאסור בכלה אף למ"ד אפשר לסוחטו מותר משום דחיישי' שמא יאכל קודם גמר בישולו ול"ד לצלי דל"ח שמא יאכל קודם צלייה דבדם אין אוכלין בלא מליחה וצלייה ולכך ל"ח דהרי צולהו בשביל כך ע"ש ולפ"ז כאן דנתבשל בלא מליחה שלא כדרכו שוב חיישי' שמא יאכל קודם שנתבשל כל צורכו ואז ישאר בו עוד דם שנפרש ולא יצא עוד לחוץ. שוב ראיתי בפרמ"ג שכ' בפשיטו' דבקדיר' אחרת אוסר אבל לא כ' שום טעם ולא הרגיש בכ"ז וע"כ בנפל לקדיר' אחרת יש לדון די"ל דכיון דנשאר בו דם הבישול יוציא עוד ומהראוי שתאסר אבל לאכלו כך נלפענ"ד פשוט שא"צ למלחו דהרי לדעת המקילין הו"ל דם אברים שלא פירש ובפרט בבישול יש סברא לומר דמה שלא יצא נחלט הדם בקרבו ולא יצא עוד ואף דאין אנו בקיאין בחליט' מ"מ בדרבנן סמכינן ע"ז ועש"ך סי' ע"ג וא"כ כיון דהוה דם שבשלו ודאי יש להקל כנלפענ"ד. אחר זאת ראיתי במרדכי סי' תשל"ב והובא בב"י בקצרה שכ' בתרנגולת שנתחב' במחבת רותח על האש כדי למולגה והתיר התלמיד אותה התרנגולת אם יש במים ששים ותמהתי איד יתיר בשר לקדירה בלי מליחה חנם תמהתי דודאי אמת הדבר וכו' הרי בהדי' דמאן דמתיר מתיר בלי מליחה כלל וה"ה בבישול כל שיש ששים מותר ע"ש שמבואר בהדי' כן ודו"ק:

והנה מ"ש מעלתו להקשו' על הט"ז [[ט"ז/יורה דעה/ע#מח|סי' ע' ס"ק מ"ח]] שכ' ראיה דבשר שלא נמלח שנפל בציר דמותר ממ"ש המרדכי וע"ז הקשה מעלתו דאין ראיה מהמרדכי דהמרדכי לשיטתי' דס"ל דטעם הדחה ראשונ' משום הדם שע"פ הבשר שלא יתמלא ממנו ולא יהי' מועיל המליח' ולכך לדידי' מועיל הדחה ומליח' שנית כמ"ש הש"ך [[ש"ך/יורה דעה/סט#א|סי' ס"ט ס"ק א']] ולכך מתיר גם כאן. הנה יפה הקשה והאמת שחפשתי במרדכי ולא מצאתי שורש הדברים ואולי לא חפשתי יפה ובלי ספק נאמנים בעדותם שוב ראיתי שגם הש"ך ס"ק כ"ט הביא ג"כ דברי המרדכי אלו והפרמ"ג שם הרגיש שאין ראיה מהמרדכי. ודרך אגב ארשום מה שהערתי על דברת הכו"פ [[פלתי/יורה דעה/סט#ה|סי' ס"ט ס"ק ה']] במ"ש ליישב דברי הרמ"א שלמד מהר"ן דמ"פ אינם כשרים כ"א למה שהודח באחרונ' ולא הדחה קמיית' והט"ז והש"ך תמהו עליו וכ' הוא דבאמת הר"ן כ' במי גשמים והרי כל שהוא לרצון מכשיר אך י"ל דלא ניחא ליה שהי' יכול לצלותו וזה בהדח' קמיית' אבל בתריית' כבר ניחא ליה. וזה שנים רבות שראיתי בספר רב משולם בן זקני הגאון הח"ץ ז"ל שבראש ספרו הביא איזה קונטרס מאביו הגאון הח"ץ ז"ל שהביא זאת בשם הגאון מוהר"מ מבראד ותמה זקני עליו דהרי כל שסופו לרצון שוב מכשיר וכ"כ בזה. וכעת אומר שביום ג' ב' דר"ח אייר תרי"ב בלמדי עם תלמודיי הלכות מליחה נתעוררתי ממ"ש התוס' בב"ב דף צ"ז ד"ה ל"צ דבגשמים בעינן תרתי שיחשוב אותו למשקה ואח"כ בעינן דניחא ליה ע"ש ולפ"ז כאן שכ' הר"ן דמיירי שהודח במי גשמים א"כ לא הועיל בתקנתו דמהיכן מוכח דהדח' שניה הי' במ"פ דלמא במי גשמים ואף דניחא ליה הא י"ל דלא חשבו למשקה והיא קושי' גדולה. אמנם נרא' דכל דהדיח במי גשמים עכ"פ מחשב משקה דכל דאחשבי' שיהי' עליו תורת הדחה והדח' עכ"פ צריך שיהי' במים או במשק' מחשב משקה גם לענין הכשר. אך לכאור' ז"א דאם נימא דמ"פ כשר ג"כ א"כ א"צ למחשב משקה לענין הכשר:

אמנם באמת בהדחה ראשונ' דפסול במ"פ כמ"ש הרמ"א א"כ ע"כ צריך למחשבו מים והו"ל תורת משקה רק שלא ניחא ליה ולפ"ז בהדחה אחרונ' דניחא ליה שוב הו"ל משקה ואף דלא אחשביה הא אחשביה בהדח' ראשונ'. ומעתה ל"ק על הכו"פ דניהו דסופו לרצון וניחא ליה אבל מ"מ לא אחשביה למשקה בהדחה ראשונ' דיכול הי' לצלותו ומה בכך דניחא ליה אח"כ הא צריך למחשבו מקודם למשקה טרם שניחא ליה וא"ל דמגו דמחשב משקה לענין הדחה ראשונ' דז"א דבהדח' ראשונ' הי' יכול לצלותו רק אח"כ כשמלחו לא אפשר לצלות וא"כ מחשבו אח"כ למשקה אבל לא נעשה למפרע משקה ודו"ק היטב כי נכון הוא:

והנה דרך אגב אמרתי לבאר במ"ש הריב"ש והועתק בש"ע [[שולחן ערוך/יורה דעה/עב#ד|סי' ע"ב סעיף ד']] דהריאה א"צ חיתוך אבל נהגו לקרעה ולפתוח הקנוקנות הגדולים שבה ומנהג יפה הוא ובריב"ש ביאר הטעם דדוקא בלב אמרו קורעו ומוצי' את דמו ולא בריאה ואני תמה למה לא כ' הריב"ש דהריאה בכלל בני מעיים המבואר [[שולחן ערוך/יורה דעה/עה|סי' ע"ה]] דאין מחזיקין דם. הן אמת דלפמ"ש הט"ז והש"ך שם י"ל דדוק' הדרא דכנת' והדומה מה דחשיב שם בפכ"ה דהוא בכלל בני מעיים ולא שאר דברים א"כ ה"ה ריאה. ומצאתי להרשב"א בחולין דף ט' שכ' בהא דמצא ב"מ נקובים דתלינן בזאב וכ' הר"י הלוי דהריאה אינה בכלל ב"מ כמו דאמרו אין מחזיקין דם בב"מ ואפ"ה אין הריאה בכלל והרשב"א כ' דאין ראיה משם דשם מפורש תרגמ' אכרכשת' ואב"מ והוא כדברי הט"ז שם. והנה מדברי שניהם מפורש דהריא' אינה בכלל ב"מ ומחזיקין דם ומהתימה על הריב"ש והב"י והש"ע שלא הזכירו מזה כלום וע' ט"ז [[ט"ז/יורה דעה/סט#יג|סי' ס"ט ס"ק י"ג]] שכ' הדין דריאה ולא הזכיר מהריב"ש והש"ע כלל. ומה שאני תמה על הר"י הלוי והרשב"א שלא הזכירו הא דאמרו בחולין דף ל"ב ל"ש אלא ריאה דתלוי חיותא בקנה אבל ב"מ לא ושם אמרו מ"ל ריאה מ"ל ב"מ אלמא דריאה לאו בכלל ב"מ. אמנם אח"כ אמרו שם ש"מ מדר"ל מזמנין ישראל על ב"מ ואין מזמנין נכרי היינו משום הריאה שהוא בכלל ב"מ א"כ מבואר דהריאה בכלל ב"מ וע' בחידושי ר"ן שם וע"ש שכ' דא"א לומר דלב תלוי בקנה דא"כ הוה כמתה לגמרי ואיך יתיר הוושט אח"כ. והנה מזה ראיה לשו"ת זקני הח"ץ דבלב הוא עיקר החיות וכל שאין לב הוה כמתה לגמרי דאל"כ אף שהלב מת מ"מ יכול הוושט להתיר ואף דאפשר לומר דניטל הלב לגמרי גרע טפי ויכולה לחיות לא מסתבר ואדרב' אם הי' הלב רק שמת הוה עדיף טפי מלא הי' לו לב כלל עכ"פ זה ברור דהריאה היא בכלל ב"מ ורק אם יש חילוק דין מפרש הש"ס בהדי' החילוק ודו"ק היטב וע' ברש"י חולין קי"ג בהא דאין מחזיקין דם בב"מ פירש"י דהלב והכבד וריאה מחזיקין דם מיהו משם אין ראיה כמ"ש הרשב"א דהרי פרט הדרא דכנתא וכו' אבל הריב"ש סתם וכ' דהריאה א"צ לפתוח הקנוקנות שבה משמע משום דאין מחזיקין דם בב"מ וצ"ע שלא הרגיש בכ"ז וע' בחולין דף נ' מקיפין בבני מעיים ואח"כ אמרו מקיפין בריאה ומשמע דריאה אינה בכלל ב"מ וכ"כ הרשב"א בהדי' שם בחידושיו. ובאמת דברי הרשב"א סותרים זא"ז ממ"ש בדף ט' ומצאתי בלב אריה שם דף נ' שהקשה דסתרי אהדדי ע"ש שוב מצאתי בחולין [[בבלי/חולין/נד/א|דף נ"ד ע"א]] ב[[רש"י/חולין/נד/א#עם|רש"י ד"ה עם]] ובתוס' [[תוספות/חולין/נד/א#אילימא|ד"ה אילימאפפ שנחלקו בזה אי בלשון אמוראים ריאה בכלל ב"מ ע"ש וע' בחידושי ת"ח שם וע' בחידושי רשב"א בדף נו"ן שם וע' [תוספות/חולים/נו/ב#באלו|דף נ"ו ע"ב]] בתוס' ד"ה באלו:

והנה בשנת תרי"ד י"ב טבת הגיעני שו"ת מהרב מוה' יהודה ליבוש היילפרין אבד"ק פמארין וכעת מתעלה להיות אבד"ק חראסקיב במה שאירע שם שאשה מלחה בשר ותיכף הלכה לשוק ואשה אחרת לקחה הבשר והדיחה ונתנה לקדירה לבשל ולא נודע אם שהה הבשר במלח עכ"פ ח"י מינוטין וכ' מעלתו דיש לאסור ואין להתיר מטעם ספק דרבנן כמ"ש הרשב"א דכיון שקרוב מאד לאיסור תורה מחמרינן בספיקו והביא ראיה מדברי הש"ך ב[[ש"ך/יורה דעה/ע#סוף|סי' ע' בסופו]] לענין מה שחוץ לציר בקרקע דמתיר רק משום שהוא חומר' ול"ק מפני שהוא ספק דרבנן ואז היה מותר אף מה שתוך הציר וע' ש"ך [[ש"ך/יורה דעה/סט#עה|סי' ס"ט ס"ק ע"ה]] ובפ"מ שם ומה גם דהו"ל אתחזיק איסור' וכמ"ש הט"ז בס"ק כ"ד בסי' ס"ט דיש רוב נגד החזקה וכאן ל"ש זאת וגם הנה"כ חולק שם ומ"ש הת"ד להקל דכל החתיכה לא אתחזיק בדם ובמ"ש הט"ז [[ט"ז/יורה דעה/קכז#|סי' קכ"ז]] יפה דחה מעלתו דכאן כל החתיכה היא מלאה דם ול"ד לניקור שניכר מקום החלב ועוד דהט"ז לא כ' רק דהעד נאמן ומטעם שאינו מעיד נגד הרוב דמברר המיעוט מתוך הרוב אבל כאן אינו נאמן נגד החזקת איסור. הנה לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בשו"ת מיימוני סי' ז' בהלכות אישות מחלק בין אם גם לפי דברי העד היה כאן חזקת איסור רק שהוא מעיד שכעת אינו אסור ובין שלפי דברי העד לא אתחזיק כאן איסור. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה שמברר המיעוט מתוך הרוב אינו ענין לכאן דשם כשמברר המיעוט לפי דבריו לא אתחזיק כאן איסור כלל אבל במקום שאף לדברי העד היה כאן חזקת איסור רק שהוא אומר שכעת מנוקרת היא א"כ היה כאן חזקת איסור:

ובזה נלפענ"ד דזה סברת הט"ז דהט"ז סובר ניהו שאתחזיק כאן חלב אבל הירך הוא בחזקת היתר וא"כ כשמעיד העד שניקר החלב א"כ הירך עצמו בחזקת היתר כמו שהיה והדבר דומה למ"ש התוס' יבמות פ"ב דל"ש חזקת איסור בתערובות שהרי באמת ההיתר כמו שהיה רק שנפל בו איסור וא"כ כשהעד מעיד שהוסר האיסור הרי ההיתר כמו שהיה ולפ"ז מה ענינו לחתיכת בשר שהוא כלו דם וכל שהעד מעיד שיצא מחזקת איסור אינו נאמן ומכ"ש בנ"ד דודאי שייך חזקת איסור וע' בפ"מ בפתיחה להלכות מליחה. עוד נ"ל דבר חדש דכאן אף שהוא ספק דרבנן יש להחמיר דהנה תר"י כתבו בברכות פ"ב גבי טעה באמצע הפרק חוזר לראש שהקשו דהא ק"ש דרבנן וכתבו דדוקא בשלא קרא כלל הוא דאינו חוזר וקורא דק"ש דרבנן אבל כל שהתחיל לקרות אפילו שמואל מודה שיש לו לתקן כשטעה כיון שהתחיל ע"ש וא"כ ה"ה כאן דדוקא אם ספק אם מלחה יש להקל כיון דהוה ספק דרבנן דהא כבר נתבשל אבל כאן שהתחילה למלוח וספק אם נמלח כהוגן וכשיעור שיש לו לתקן וא"ל דל"ד דשם אפשר לתקן וכאן אי אפשר לתקן דז"א דגם כאן כיון שאם היה נולד הספק בעת שנמלח היינו מחמירין להשהותו עוד כיון שהתחיל למלוח ובפרט שאין די בח"י מינוטין וצריך לשהות שעה במלח וא"כ כל שבעת שנולד הספק היינו מחמירין אף שהוא דרבנן א"כ גם כעת מחמרינן. עוד י"ל לפמ"ש הבית יעקב דבתחלת מליחה ותחלת בישול הוה ד"ת א"כ אז אם היה נולד הספק אם נשתהה שיעור מליח' היינו מחמרינן דהו"ל ספק תורה וממילא גם כשנודע לאחר שנתבשל מחמרינן בזה הספק וע"כ לא מקילינן בספק דרבנן רק אם הספק הי' כלו דרבנן אבל כאן בתחלתו הוא ספק תורה ומחמרינן א"כ מחמרינן בזה הספק גם כשנודע אח"כ ודו"ק. ויש להוסיף בזו לפמ"ש מהר"ש חיון דבספק אם בירך ברהמ"ז מברך אף ברכה ד' מטעם דלא ליתו לזלזולי בדרבנן והובא במג"א [[מגן אברהם/אורח חיים/קפד#|סי' קפ"ד]] מכ"ש כאן דבתחלת מליחה מחמירין בזה הספק מחמרינן בסופו ג"כ וז"ב ודו"ק:

ובדבר השאלה השניה שאחד שלח לחבירו בשר וחשב שלא עבר עליו ג' ימים ואח"כ נודע שעבר עליו ג' ימים דל"מ המליח' אמנם הוא לא ידע ויש לו כמה וכמה כלי פרצליאן וכבר עבר יותר מי"ב חדש וע"ז שאל על הכלים הנ"ל מה דינם וכתב מעלתו דיש לצרף דעת זקני הח"ץ ז"ל שמתיר לשמש בכלי איסור שעברו יב"ח ואף דחלקו עליו מ"מ בזה שאינו רק חומרא בעלמא יש להקל. הנה לבאר דברי הח"ץ יש לי קונטרס מיוחד ואכ"מ אבל בזה יפה כתב ובפרט בכלי פרציליאן דכיון דא"א להשתמש בהם בשום פנים הו"ל כדיעבד דמותר וכמ"ש בשו"ת נחלת יעקב להקל בזה ובפרט שלא נודע אם שמשו בו בתוך מעל"ע ויפה כ' בזה:

והנה ביום ג' משפטים נשאלתי מהרב המופלג מוה' בעריש נ"י חתן הרב דק"ק שטעריטץ במה שאירע שם שאשה לקחה אווזא קודם מליח' והניחה על התנור מלמעל' דהיינו מה שנקרא וועריך אויבין על מעט שחת והאווזא היתה שלימה וסגורה והי' בתוכה הבני מעיים והלב והכבד והריאה ונשתהה שם האווזא עד שנגעה בתנור היה כמעט כמו צלי והאשה באה לפניו ואמרה לו שבשעה שפתחה האווזא הי' באותו צד שנגעה בתנור ובתוכו באותו צד חם רק מלמעל' בתוכו היה קר והנשים אמרו שהריאה שיש עכשיו על צד הנ"ל נרא' קצת רושם כמו צלי וגם הוא בעצמו וחותנו הרב האב"ד ראו לאחר שניטל מהצד הנ"ל השומן שעליו וגם מעט בשר עם השומן ומ"מ הי' עוד בהבשר של הצד הנ"ל כמו מעט צלי ומפני כי לא היה חותנו בביתו לא רצה להורות והיא לא רצתה להמתין והלכה אצל חכם אחר שאינו בעל הוראה והכשיר לה כל האווזא למלוח ולבשלה רק שצוה לה שתמלח הצד שנגעה בתנור בפ"ע ואח"כ תוכל לבשלה הצד הנ"ל עם שאר הצדדים והאשה עשתה כן וכאשר נודע הדבר למעלתו שלח להאשה שתשאל פי חותנו הרב נ"י וספרה לו כל המעש' וגם ספרה לו שבשלה גם הצד שנגעה בתנור שהי' כמעט צלי עם שאר בשר בקדיר' דהיינו שליש בשר אווזא ושני שלישים שאר בשר וגם התיכה השומן מהאווזא וערבה עם שאר השומן ושומן האחר הי' כמו ב' או ג' פעמים כמו השומן הלז אך השומן של אותה צד שנגעה בתנור לא התיכה ביחד רק בפ"ע ונתנה לכלי בפ"ע. והנה האריך והביא דברי החוות דעת סי' ע"ו ס"ק א'. והנה טרם יהי' כל שיח אבאר דאם האווזא הונח על התנור למעל' והיה נוגע בחרסו של תנור באופן שלא היה לדם מקום לזוב היה טריפ' בודאי והדבר מבואר בצל"ח פסחים ר"פ כיצד צולין שכמו שפלטה כך נבלע בתוכו ול"ד לצולה על גחלים דשם יש מקום לדם לזוב וגם טבע האש לשאוב הדם אבל חרסו של תנור ואין מקום לדם לזוב וגם אין כאן אש רק חמימות מהתנור ואינו שואב ע"ש ואף שהוא כתב לענין כבד אבל גם בשאר בשר הדין כן ואף שהי' כאן מעט שחת מ"מ השחת ג"כ מונח על חרסו של תנור ומה שהוציא השחת כמו כן הבליע לתוך האווזא כיון שלא היה מקום לזוב וכן ראיתי בחוות דעת שם שביאר כן בהדיא וא"כ אם היה על חרסו של תנור היה טריפ' גמורה ולפ"ז צ"ל מ"ש בסי' ס"ח להתיר למליגת תרנגולת ברמץ או באור היינו דוקא באם הוא באויר באופן דיש מקום לדם לזוב או שרמץ חם ג"כ טבעו להוציא הדם כמו אש דאל"כ אסור דהוה כנתבשל בדמה דהוה כשא"מ. והנה מעלתו כתב דמ"ש הח"ד לאסור כמו במליגה ע"ז הקש' החכם הנ"ל דבמחבר סי' ס"ח ס"ט הנ"ל מבואר דאינו אסור רק מחמת הכבד והלב וע"ז כתב הוא דהמחבר לשטתו דס"ל דם שפי' ממקום למקום מותר גם במולח בכשא"מ וה"ה כאן או דס"ל להרשב"א כהדריש' שמביא הש"ך סי' ע"ו ס"ק ב' אבל לדידן דלא קיי"ל כהדריש' וגם בדם שפי' ממקום למקום אסור א"כ גם כאן אסור וע' בש"ך סי' ע"ו ס"ק י"ג ובדג"מ שם:

והנה ז"א לפענ"ד דא"כ היה לו להרמ"א להגיה בסי' ס"ח שם דלדידן אסור למלוג ברמץ והוא לא כתב רק שלא נהגו למלוג ברמץ אפי' תרנגולת ובאמת מ"ש אפי' תרנגולת באמת אם יש חשש מחמת פירש ממקום למקום יש לחוש בתרנגולת יותר מבשאר בשר לפי שהיא חלילה ועט"ז [[ט"ז/יורה דעה/סט#כט|סי' ס"ט ס"ק כ"ט וע' ב[[נקודות הכסף/יורה דעה/סט#|נקה"כ]] שם וע' ט"ז [[ט"ז/יורה דעה/עו#ו|סי' ע"ו ס"ק ו']] שרמז ג"כ להמרדכי שהביא ב[[ט"ז/יורה דעה/סט#כט|סי' ס"ט ס"ק כ"ט]] הנ"ל ע"ש והפ"מ לא העיר בזה אבל באמת לפענ"ד אין ענינו לשם דשאני מולח בכשא"מ דהו"ל כבוש כמבושל וכל שנכבש ונתבשל שוב א"י ע"י צליי' אבל מה שהי' ע"י צליי' דאינו ברור שפי' כלל ממקום למקום ואף אם יזוב מעט מ"מ לא נתקש' כ"כ ויכול לצאת ע"י צליי' ולכך שפיר כתב התם דבצלי מותר אם אין חשש מחמת לב וכבד ולקדיר' אסור כשנשתהה הרבה וא"י רק ע"י אש כמ"ש הרשב"א. והנה מעלתו רצה לצדד דלהשומן של אותה צד שנגע בהתנור לא התיכה ביחד רק בפ"ע וא"כ על שאר השומן י"ל דלא הגיע כ"כ החום לצד השני ואת"ל שהגיע דלמא יש ס' כנגד הדם שפירש ממקום למקום ובפרט בשומן שאינו מוחזק כ"כ בדם ואת"ל שאין ס' מ"מ הרי התיכו ונתערב עם שאר שומן שנתערב וא"ל דנעש' נבלה דז"א דבלח בלח במקום הפ"מ לא אמרי' נ"נ כמבואר [[שולחן ערוך/יורה דעה/צב#|סי' צ"ב]] וא"ל דקודם שהותך לגמרי והיד ס"ב אז נאסר ונ"נ דז"א דהא אז לא נודע האיסור ולא נ"נ כמ"ש הרב סי' צ"ט ס"ה בהג"ה. הנה מלבד שהש"ך השיג שם ע"ז דמה בכך שלא נודע אך לפענ"ד גם הרמ"א מודה בנ"ד דדוקא היכא שלא נודע כלל האיסור שייך לומר דלא נודע אבל כאן דהאשה כבר באה לשאול אף שלא היה הרב בביתו והלכה לאחר שאינו בעל הורא' עכ"פ ידעה כבר שיש בזה שאלה זה לא מקרי לא נודע והו"ל פשיעות' שהי' לה להמתין מלעשות מעש' ומה גם שכאן היה הלב וב"מ והריא' והכבד בתוכו ואסרו וא"כ בודאי לא היה ס' בהשומן ובודאי נ"נ וגם לא מקרי לח בלח לגמרי כי הדם שנתערב אינו נתערב עם השומן וניכר קצת בפ"ע ואותו שומן שיש בו אותו דם ניכר קצת לעצמו בטעמו וממשו וע' בט"ז [[ט"ז/יורה דעה/צב#טו|סי' צ"ב ס"ק ט"ו]] וגם מה שצדד להכשיר הכלים דלמא יש ס' נגד הדם שיצא ממקום למקום. הנה באמת קשה להקל דלא ידעינן כמה דמא נפיק כמ"ש בסי' ס"ט סעיף י"א ומ"ש מעלתו בשם הפ"מ ס"ק מ"ה. הנה קשה להקל בשביל זה והנה כ"מ יש להגעיל וכ"ח כיון דהוא דיעבד כיון שכבר נשתהה מעל"ע א"כ יש לצדד להקל בדיעבד כמ"ש בספר מנחיל יעקב הספרדי והנה מה שחשב מעלתו להתיר בשביל שמא לא הגיע החום לצד השני. הנה לפענ"ד מה שחשב הוא לקולא לפענ"ד אדרבא יש להחמיר עי"ז דהנה אם נצלה הדם הנה דם שמלחו או נצלה אינו רק מדרבנן אבל אם אינו חום כ"כ א"כ אדרבא יש לחוש שמא הועיל החום שהפריש הדם ממקום למקום אבל לא הגיע הדם לגדר דם שנצלה:

ומ"ש דדלמא יש ס' דשומן אינו מוחזק כ"כ בדם לא ידעתי דהא יש לחוש דהלב והכבד וב"מ הבליעו הדם במה שהם מונחים על צד חלק אווזא שהיה על התנור ואין ששים וגם באמת אנן משערין בכלה בתוכה דלא ידענו כמה נפיק מינה ואף דהוה ספק חסרון ידיע' לכל העולם. הנה הט"ז בסי' צ"ח ס"ק ו' כ' דבכה"ג דיש לשער בכלו לא הוה ספק אף דהוא ספק לכל העולם וא"כ שוב יש להחמיר וקש' להקל ובפרט דכאן חוששני לפשיע' שעל מה סמכה האשה לעשות מעש' ובפרט שכבר שמעה שיש בזה חשש איסור ולמה מיהרה וע"כ קשה להקל:

והנה לכאור' רציתי לומר בהך דחידש הצל"ח בכבד שנצל' חרסו של תנור דהו' כמולח בכשא"מ דלכאור' יש לדחות דשאני מולח בכשא"מ דהבליע' ע"י כבוש וכבוש הו"ל כמבושל וא"כ א"י ע"י צלי' ומליח' אבל כאן הוא ע"י האש שהוציא הדם וחוזר ומבליע וא"כ בכה"ג אולי מועיל צליי'. אך ז"א דהבליע' שחוזר לתוכו אינו ע"י האש רק ע"י שאין מקום לזוב וא"כ שוב הו"ל ככבוש.

ודרך אגב ארשום במ"ש הש"ך [[ש"ך/יורה דעה/ע#כט|סי' ע' ס"ק כ"ט]] וז"ל והיינו שלא כתבו הפוסקים והמחבר בשר שהודח ולא נמלח והוא תמוה דהמחבר מיירי בבשר שנמלח קודם פליטתו דם וא"כ צריך הדחה כמ"ש הש"ך בעצמו שם למעל'. ובשנת תרט"ז ה' אדר שני נשאלתי בזה מאחד מתלמודיי והשבתי דמ"ש בשר שנמלח קודם פליטתו כולל שתיהן אם שלא פלט עדיין כל דמו או שפלט דמו ונשאר צירו וא"כ היה צריך המחבר להאריך ולחלק דבנשאר עדן דם צריך הדחה ובלא נשאר רק ציר א"צ תדח' ולכך סתם הדברים ודו"ק:

ובגוף הדין שכתב בשם מהרי"ל צ"ל דמיירי בנשתהה הרבה דבלא נשתהה יש להקל טפי בחתיכות ועט"ז [[ט"ז/יורה דעה/עח#טז|ס"ק ט"ז]] מ"ש בשם מהרש"ל ובש"ך סי' ע"ח. והנה הש"ך [[ש"ך/יורה דעה/עח#מו|ס"ק מ"ו]] השיג על המהרש"ל. ולפענ"ד יש ליישב עפמ"ש הש"ך [[ש"ך/יורה דעה/קה#טז|סי' ק"ה ס"ק ט"ז]] דדם אין בו שמנונית וצ"ל לדידי' הא דאוסר במליח' בששים הוא כשהבשר שמן וכמ"ש בדג"מ שם בש"ך ס"ק ל"ח ודברי הש"ך כאן ס"ק ה' צ"ע דהא גם דם אין בו שמנונית וע"כ משום דהבשר שמן וא"כ שאר איסורים נמי ועכ"פ גם בשמן בעינן שיהי' ההיתר מלוח כמ"ש הש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ח וא"כ כאן צריך המליח כרותח שיעש' שתי פעולות לחמם את הציר ולעשותו שמן והציר יבליע וזה אין לו כח כ"א בשיעור כבישה והרי גם עירוי נחלקו אם יש לו כח להפליט ולהבליע וכ"ש בזה ודו"ק:

והנה ביום ו' חשוון תרי"ז מסר לי הרב מוה' בעריש חתן הרב מטשעריטץ כעין שאלה שנשאלתי מהרב מחראסקיב הנ"ל וע"כ לא השבתי:

והנה מעשה היה פה לבוב ששרו שומן בכלי קודם מליח' לאחר שהדיחו אותו בתחלה נתנוהו בקדיר' וספק אם אולי נשהה שם מעל"ע וכאשר נזכרו מצאו שמעט שומן היה נשרה במים איז' חתיכות קטנות ממנה והשומן כלו היה מחזיק שמנה פינד:

והנה לכאור' י"ל דאף ששים לא מועיל בתבשיל נגד זה השומן דכאן קשה קושיית הפריש' הובא בט"ז [[ט"ז/יורה דעה/סט#כז|סי' ס"ט ס"ק כ"ז]] ותירוצו של הט"ז ל"ש דדוקא בבישול שייך לומר דמה שנפרש נפרש ומה שלא יצא לחוץ לא פירש כלל אבל כאן בשרייה יוכל להיות דנפרש ממקום למקום שאין לו כח להוציא לחוץ שאינו חם כבישול מיהו קלקלתו זהו תקנתו דשריה אינו מבלבל הטעם כמו רוטב כמ"ש הת"ח הובא בט"ז וש"ך סי' ס"ו דמה"ט גם אותה החתיכ' מותרת דאינו מבלבל כ"כ. והנה אם היה ששים באותן החתיכות השרויות נגד הדם שבתוכו היה מותר הכל אבל שאר השומן א"י להצטרף דהם חוץ לקדיר' ועדיף יותר דשם היה בישול וכאן אינו רק שרייה ומה שנשרה נשרה ומה שלא נשרה במים מותר ואינו מצטרף והנה מה שכבוש אינו כבישול ממש לענין דם מגרע גרע דאם היה כבישול ממש דם שבישלו אינו אסור רק מדרבנן משא"כ בכבוש וכן מצאתי במשבצות ר"ס ק"ה וע"כ ברור דאם אין באותן חתיכות שומן שהיו שרויים ממש בהמים ששים הם אסורים ושאר השומן מותר אף דאין מחזיקין דם בשומן כ"כ אבל מ"מ יש בו דם וע' בסי' ע"ה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>