עריכת הדף "שואל ומשיב/ד/ב/קצו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
ובגוף דברי הראב"ד שכתב דהוה מחוסר זמן אני תמה דבאמת פרה אינה רק קדשי בדק הבית ולא שייך בזה מחוסר זמן דלמזבח הוא דאתמר ואף דחטאת קרי' רחמנא וכמ"ש רבינו בה"ז ולזה רמז הראב"ד במ"ש וזו קרויה חטאת. אבל לפענ"ד ע"כ לא נקראת חטאת רק כשהגיע לזמן שהיא נקראת פרה אבל כל שאינה ראויה להיות פרה היאך אפשר שתפסלה משום מחוסר זמן דכל שאינה ראויה שוב אינה רק קדשי בדק הבית ואינו פסול במחוסר זמן וז"ב (וכן מצאתי סברא זו בחידושי ריטב"א בע"ז [[ריטב"א/עבודה זרה/כב/ב|דף כ"ב ע"ב]] ד"ה שאני פרה) לפענ"ד בסברת רבינו:

והנה במלמ"ל [[משנה למלך/איסורי מזבח/ג#ח|פ"ג מאיסורי מזבח ה"ח]] כתב להקשות על מה שהשמיט רבינו דמחוסר זמן אסור להקדיש דדין מפורש הוא ובאמת שמכלל דברי רבינו בהלכה יו"ד נשמע שכתב דהמקדיש מחוסר זמן הרי"ז כמקדיש בע"מ עובר ואינו לוקה ומ"ש המלמ"ל שם להקשות מהא דאמרו במעילה דף י"א מתקיף לה ר"ל ולתני נמי המפריש מעות לקינו לא נהנין ולא מועלין מפני שהם ראויים להביא תורים שלא הגיע זמנם ואם נימא דיש איסור להקדיש אטו ברשיעי עסקינן ולא חיישינן לזה כלל. הנה באמת לפמ"ש הכ"מ דעד שלא קרא שם לא אכפת לן וא"כ שם שהפריש מעות לקנות בהם קנים שפיר יכול לקנות תורים שלא הגיע זמנם ולכשיגדלו יביאם למזבח ועיין תוס' שם ד"ה מפני ויש להמתיק הדבר עפמ"ש במק"א {{ממ|}} ליישב קושית המלמ"ל [[משנה למלך/מעילה/ז#|פ"ז ממעילה]] בשם הרב מוהר"י אלפנדרי במ"ש רש"י במעילה שם במשנה דבכל מנה ומנה איכא למימר דזה הפריש לשלמים והקשה מוהר"י אלפנדרי דכיון דהרוב הוא עולה נימא דלבטול ברוב ע"ש. ואמרתי דלק"מ דבאמת צריך להבין כל הטורח הזה למה הא המעות שהפריש לא עדיף מהזמנה לקדושה דקיי"ל הזמנה לאו מלתא הוא ולמה יהי' מועלין בו וצ"ל דמכאן ראיה ברורה למ"ש התוס' בסנהדרין דף מ"ח דמעות עדיף מטווי לאריג דראוי לכל דבר ע"ש ודלא כרמ"ך הובא בט"ז ומ"א [[מגן אברהם/אורח חיים/קנג|סי' קנ"ג]] ולפ"ז כיון דעכ"פ עיקר בא מכח שהזמין לשם קדושה וכיון דאיכא למימר על כל מנה דהוא לשם שלמים שוב לא שייך דלבטל ברוב דגם אם הוא מן הרוב אינו קדוש בעצם רק דהוה הזמנה וא"כ כל דאיכא למתלי שזו המנה הזמין לשם שלמים פשיטא דבכה"ג הזמנה לאו מלתא היא וז"ב מאד. ולפ"ז זהו דמחלק הש"ס בשלמא התם שלמים אמרה תורה אבל הכא תורין שלא הגיע זמנם שאינן ראויים לא אמרה וא"כ פשיטא דלא שייך בזה הזמנה וזה באמת תירוץ הש"ס ודו"ק. והנה לכאורה רציתי לומר דבר חדש דכיון דמחוסר זמן אינו רק דהוה כמו בע"מ וא"כ כיון דקי"ל תמות וזכרות בבהמות ואין תמות וזכרות בעופות וכיון דבע"מ אינו פוסל בעוף שוב ממילא בתורים ובני יונה לא שייך מחוסר זמן דלא גרע מבע"מ ולכך הוצרך הש"ס לומר כיון דעכ"פ לא אמרה תורה שיביא מחוסר זמן לכך לא שייך לומר דלמא הפריש כן.

אך אחר העיון נראה דבתורין ובני יונה דכיון דלא הכשיר הכתוב רק תורין ובני יונה ושם תורין ובני יונה אינן רק כשהן בגדר הזמן שגבלו להם חז"ל וא"כ כל שהם מחוסר זמן פסולין דאינן מין תורין ובני יונה והדבר דומה למ"ש רבינו בפ"ג מאיסורי מזבח ה"ג לענין טומטום ואנדרוגינוס שהם פסולין אף בעוף לפי שהם מין אחר וה"ה כאן וז"ב דמחוסר זמן פסול אף בעוף.

שוב מצאתי שזה לימוד ערוך בפי רבינו שם ה"ט לענין תורין ובני יונה שהן פסולים לפי שהם כמחוסר זמן בבהמה ע"ש וע"כ צ"ל דהסברא היא כמ"ש דהם מין אחר אף שלא ביאר רבינו כן ודו"ק והכ"מ לא כתב מקור מקומו.

ולפענ"ד יצא לו מש"ס מעילה הלז דאמר בהדיא דהוה כמחוסר זמן ועיין פ"ז ממעילה ה"ד שגם שם לא ציין הכ"מ דברי הש"ס הנ"ל ושם הי' לפניו דברי הש"ס בכל הפרק. ומן האמור יש לפשוט ספיקו של המלמ"ל [[משנה למלך/איסורי מזבח/ג#ח|פ"ג מאיסורי מזבח ה"ח]] שנסתפק בכלו לו חדשיו אי שייך מחוסר זמן ע"ש שהאריך.


והנה מ"ש למעלה בסוגיא דע"ז זכר אזכור מה דמצאתי דבר תימה בהא דאמרו שם דר"א פוסל בכל הקרבנות ואקשו רבנן שם מכמה מקומות.

ולפענ"ד תימה רבה דאמאי לא אקשו לר"א ממקרא מפורש בדברי הימים [[תנ"ך/דברי הימים ב/טו#יא|ב' ט"ו פסוק י"א]] ויזבחו לד' ביום ההוא מן השלל הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים ועיין ברש"י שם שכתב שזבחו מן השלל שהביאו המבואר ב[[תנ"ך/דברי הימים/ב/יד#|סי' י"ד שם]] וגם אהלי מקנה הכו וישבו צאן לרוב ולמה לא חיישו לרביעה וצע"ג ועיין במצודות שם ועיין ברש"י שם שני פירושים ויש הפרש מעט בינותם אבל שניהם מסכימים שזבחו מן השלל שהביאו שאל"כ מה ענינו לשם וע"כ צע"ג לר"א. והנה בהא דאמרו ב[[משנה/פרה/ד#|מס' פרה פ"ד]] הפשיטה ואחר כך נתחה דכשר הקשה אותי החריף מוה' יצחק שמעלקיש ני' מהא דאמרו בחולין דף י"א ושחט ושרף מה שחיטה כשהיא שלימה אף שריפה כשהיא שלימה. והשבתי לו דניהו דכשר אם נתחה אבל עכ"פ מצוה מן המובחר שתהיה שלימה ורק בדיעבד כשר ואם כן ע"כ דאזלינן בתר רוב. ועוד נראה לי דבאמת הא דכשר כשנתחה הוא רק משום דכל הראוי לבילה ואם כן כל דלא אזלינן בתר הרוב שוב הי' פסול דלא ראוי שתהי' שלימה והא דבאמת לא בדקינן דכל רוב דאפשר לברורי מבררינן לק"מ לפענ"ד דמלבד דגנאי היא בעזרה לבדוק ועיין ברש"י זבחים דף ע"ד אף גם דזה רוב שכבר הוחזקה דרוב בהמות כשרות ובשלמא אי לא אזלינן בתר רוב כלל אף רוב שכבר הוחזק ל"מ משא"כ לפי המסקנא אמנם מה נעשה דבר"ש מבואר דאף לכתחלה כשר לנתחה ומצאתי במלמ"ל [[משנה למלך/פרה אדומה/ד|פ"ד מפרה]] שהקשה עליו כן ע"ש ודוק:

והנה בשנת תרי"א סמוך לר"ה שאל אותי זקן וחכם אחד בהא דמפרישין אותו מביתו גבי פרה כמו ביוה"כ דהרי גם ביוה"כ פריך הש"ס למה פירש מביתו ומשני שמא תמצא ספק נדה וזה שייך שם שהזמן בהול וצריך לעבוד עבודת היום משא"כ בפרה מה יש לחוש אם יטמא יתאחר העשיית הפרה שבעת ימים ותדע שהרי לא התקינו כהן אחר תחתיו ואף דיש לדחות דגם כה"ד כשר לפרה מכל מקום קשה למה הפרישו מביתו גבי פרה. ולפענ"ד נראה דהנה גוף הענין תמוה דהיאך שייך שמפרישין אותו לעזרה ותבא אשתו ותשכב עמו ועיין תוס' דף ז' ובחידושי פ"י ובליקוטיו למס' יומא האריך בזה. אך לפענ"ד נראה כיון דהיתה פרישה לקדושה ביוה"כ והרי הי' אחת מהניסים שלא ראה קרי ביוה"כ וביאר התוס' יו"ט בשם המדרש שמואל בשם החסיד כיון שרצו לגבר יצ"ט על יצה"ר ואם רואה כי קרוב להיות מנוצח יתחזק ויתגבר היצר והי' קרוב להיות רואה קרי ע"ש ולפ"ז שפיר שאלו מביתו למה פירש והרי היצה"ר יתגבר עליו וטוב הי' שישמש עם אשתו ולא יראה קרי ואף דהיה נס על ניסא לא סמכינן ועיין תוס' יו"ט בריש דמאי ושפיר מקשה ולפ"ז זהו ביוה"כ שפרישתו לקדושה שפיר חששו שמא יתגבר עליו היצר אבל בפרה שפרישתו היה לטהרה ולמעלה בעלמא ולא יתגבר היצר עליו שלא עשו שום ענין לגבר היצ"ט על הרע ואם כן שוב אין קושיא מביתו למה פירש שהתשובה מבוארת שאין זה ד"א שאחר שנפרש להלישכה שתבא אשתו עמו לשכב וכדי בזיון ע"כ שפיר מפרישין אותו מאשתו וז"ב לפענ"ד ועיין שו"ת תשב"ץ [[שו"ת התשב"ץ/ג/קלה|ח"ג סי' קל"ה]] [[שו"ת התשב"ץ/ג/קלו|קל"ו]] [[שו"ת התשב"ץ/ג/קלז|קל"ז]] שהאריך בענין הפרישה ביוה"כ ולפמ"ש יש לפלפל בדברי קדשו ואכ"מ:

והנה בשנת תרי"ג למדתי גם כן הלכות פרה אדומה וארשום בקצרה מה שראיתי ב[[רמב"ם/פרה אדומה/ט#ה|פ"ט ה"ה]] גבי ספוג ע"ש מ"ש ה[[כסף משנה/פרה אדומה/ט#ה|כ"מ]] בשם הר"י קורקוס דחומרא בעלמא היא ותמהתי דהא מים שאינם קדושים שנתערב אפילו כ"ש פסולים כמבואר בה"ח שם ועיין זבחים דף פ' משום דהזאה צריך שיעור ואם כן גם כאן הוא פסול ובאמת שיש לתמוה למה לא תתבטל המים שאינם קדושים במים הכשרים דהא מב"מ בטל ברוב ועכ"פ בששים ודאי בטל אף מדרבנן וצ"ע וגם מ"ש שהטבילה במים שהביא רבינו בהלכה י' פליגי שם ת"ק ור' יהושע ולמה לא יפסול כיון דכ"ש מעורב וצ"ע כי לא נתחוורתי בזה ועיין חולין [[בבלי/חולין/כט/ב|דף כ"ט ע"ב]] דמבואר שם דרבא קיבל מיני' דר"י דפרה קדשי מזבח דאל"כ לא שייך תזבחהו שלא יהיו שנים שוחטים זבח אחד בקדשי בה"ב ועיין בדף ל"ב דמוכרח לומר דרבא ס"ל דפרה קדשי בה"ב כמ"ש המהרש"א שם בתוס' בד"ה נשחטה ואם כן דברי רבא סותרים ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם [[רמב"ם/פרה אדומה/ד#יח|פ"ד מפרה הח"י]] דע"כ צ"ל דרבא אמר אליבא דר"ש דס"ל דפרה קדשי בה"ב אבל לדידן דחטאת קריא רחמנא שתיהם כשרות ודוק היטב:

והנה במ"ש למעלה בדברי רש"י בסוכה דף כ"א שלא היה להם חלל טפח וע"ז הקשה לשיטת התוס' דאף ביש חלל טפח מכל מקום מטמא כל סביביו אם כן מה הועילו במה שאין חלל טפח מכל מקום מטמא כל סביביו ונדחקתי לעיל וכעת ראיתי דלפמ"ש הפ"י בברכות דף י"ט ע"ב בתוס' ד"ה רוב ארונות יש בהם חלל טפח שם האריך הפ"י לבאר דלשיטת רש"י כל שיש חלל טפח אינו מטמא כלל מדאורייתא ואם כן לא חשו לתקן טומאה דרבנן רק טומאה דאורייתא ובפרט שאינו רק טומאת התהום אם כן לא חשו לספק טומאה דרבנן ולכך שפיר כתב רש"י ומהתימה על הפ"י שלא נסתייע מדברי רש"י אלו לא בברכות ולא בסוכה שם ולשיטת הרמב"ם דקבר מטמא כל סביביו כל שיש בו חלל טע"ט כמ"ש ב[[רמב"ם/טומאת מת/ז#ד|פ"ז מט"מ הלכה ד']] והוא מן התורה ועיין תשב"ץ [[שו"ת התשב"ץ/ג/ב|ח"ג סימן ב']] צ"ל דכאן אינו רק מפני קבר התהום שאינו רק ספק כל שיש חלל טפח ואיכא הפסק ובנוי למעלה ע"ג כיפין לא טמא וצ"ע בזה. והנה בדברי המלמ"ל [[משנה למלך/איסורי מזבח/ג#ח|פ"ג מאיסורי מזבח הלכה ח']] שהבאתי למעלה שכרכר אי שייך איסור במחוסר זמן להקדיש הנה בשנת תרט"ו כ"ה אדר למדתי במס' מעילה דף י"ב ותמהתי על הבקי העצום הזה שלא הביא דברי הש"ס במעילה י"ב אחרי שהביא דף י"א ובדף י"ב מבואר בהדיא דאמרו אלא לרבנן מ"ש ממחוסר זמן וע"ש ברש"י דמבואר דמותר להקדיש מחוסר זמן ויליף מבכור הן אמת דדברי רש"י תמוהין דאדיליף מבכור נילף משאר קדשים דאסור להקדיש מחוסר זמן כמבואר בבכורות דף כ"א ועיין תוס' שם דאף ר"ש מודה בשאר קדשים והיא תימה גדולה לפענ"ד וצ"ל דרש"י ס"ל כמ"ש התוס' בתמורה דף י"ט ע"ב דבדיעבד כשעבר והקדיש קדוש אף בשאר קדשים ע"ש והקשה בש"ס דא"כ מהראוי למעול כל שהקדיש אף שהוא מחוסר זמן וזה שאמר הרמב"ם שם דהמקדיש מחוסר זמן כאילו מקדיש בע"מ והיינו כמו שכתבתי בש"ס כאן מחוסר זמן מידי דהוה אבע"מ. ולולא דמסתפינא לחדש דבר חדש ולפרש פירוש אחר שלא כפירש"י ותוס' הייתי אומר דהש"ס פריך להיפך דלרבנן הוה מחוסר זמן ובשאר קדשים לא חל הקדושה ואמאי קאמר דלא נהנין והרי מותר להנות כיון דלא חל הקדושה כלל וע"ז משני דמחוסר זמן הוה כבע"מ דיש לו פדיון והיינו דעכ"פ כל שהקדישו קדוש כמו שכתבו התוס' בתמורה י"ט אבל תורים ובני יונה לא מקרי מחוסר זמן כלל והיינו כמ"ש לעיל דבתורים ובני יונה לא שייך כלל מחוסר זמן דהא אין תמות בעופות ולכך לא נהנין ומה דלא מועלין הוא כמ"ש למעלה דכיון שהם בגדר תורים ובני יונה לא שייך לומר דלא הוה מחוסר זמן דהרי מ"מ מחוסר זמן עד שיהי' נקראים תורים ובני יונה. אבל זה אינו במשמע הלשון וגם יהי' היפוך הס"ד מהמסקנא לגמרי דבס"ד ס"ל להש"ס דלא חל כלל הקדושה וכמו מחוסר זמן דלא חל הקדושה כלל ואחר כך מסיק להיפך דמחוסר זמן הוה כבע"מ וחל הקדושה ותורים ובני יונה שאני וע"כ פשטת הסוגיא מורה כפירש"י דמחוסר זמן יכול להקדיש ואף אם נימא דאסור להקדיש דלא קיי"ל כר"ש מכל מקום בדיעבד קדוש וכמ"ש לפרש וע"ז מחלק דזה הוה כבע"מ דיש לו פדיון משא"כ תורים ובני יונה דלא חל כלל הקדושה וכמ"ש ועכ"פ הרמב"ם דסתם לענין הקדש מחוסר זמן וגם בתורים וב"י לענין הקדש הוא תמוה וגם דברי רש"י תמוה דזה לר"ש בלבד ורבנן פליגי ע"ז ודברי המלמ"ל גם כן תמוה שלא הזכיר מזה כלל וצע"ג:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>