עריכת הדף "שואל ומשיב/ד/ב/קנג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
איברא דלפמ"ש הנוב"י לחדש דמותר להנגזל חמץ לאח"פ א"כ שוב לא שייך דחייב בשמירה. אך זה אינו דמלבד דלא קיי"ל כן כמ"ש הרמב"ן בליקוטי פסחים אף גם דזה דוקא כשיוכל לומר הרי שלך לפניך א"כ לא שייך קנס דלמי קנסו דהא הגזלן יכול לומר הרי שלך לפניך אבל אם לא נימא הרי שלך לפניך שוב שייך לקנוס להגזלן ושוב יאסר החמץ ושפיר נתחייב בשמירה ודו"ק:

ובזה מיושב הא דאמרו דא"כ לפלוגי בחמץ בפסח ולכאורה מה אולמא חמץ בפסח משור הנסקל ולפמ"ש אתי שפיר דבחמץ בפסח שייך חיוב שמירה וכמ"ש ודו"ק. והנה זה רבות בשנים שהקשיתי במה דאמרו אי אהדרת ניהלי' הוה מעריקנא לי' לאגמא השתא אתפסתי' בידא דלא מצינא לאשתעי דינא בהדי' והקשיתי לפי מה דאמרו בחולין דף קל"ט דלא גמר דינא ובעי לקיומא ובערת הרע מקרבך ופירש"י כל הפוגע בחייבי מיתות מצוה שיביאו לב"ד וא"כ שפיר עביד זה שהביאו לב"ד והארכתי שם במה שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן אי המצוה על הב"ד דוקא או על כל איש ע"ש במגלת אסתר וכעת נראה דיש ליישב דעיקר הכוונה היא דאיך שייך שיאמר הרי שלך לפניך והא לא החזיר כלל והוליכו לב"ד למקטל וניהו דמצוה קעביד אבל מכל מקום לא נפטר מחיוב שמירתו ולא מצי למפטר נפשיה בזו החזרה רק שלא יאמר מה בכך הא תפסי' לי' מידך ומה הזיקתך וע"ז אמר דאנא הוה מעריקנא לי' לאגמא וא"כ עכ"פ לא החזרת לי מידי. ובזה יש ליישב דברי התוס' שהקשו דאי חשוב היזק שאינו ניכר אפילו אתפסי' בידים לא יתחייב ותמה המלמ"ל [[משנה למלך/גזלה ואבדה/ג#|פ"ג מגזילה]] דמה זו קושיא הא כל שהתפיסו בידים חייב אף בהיזק שאינו ניכר ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דחייב באתפסי' בידים משום שלא יהא כל אחד הולך וכו' וכאן שבאמת מצוה קעביד במה שהביאו רק שלא יוכל לומר הרי שלך לפניך וע"ז שפיר הקשו דאי היזק שאינו ניכר הוא פטור אף כשאתפסי' דהא כאן עביד מצוה:

איברא דקשה גם על מה דקאמר הוה מעריקנא ליה לאגמא והא מחויב לעשות המצוה לקיים ובערת הרע מקרבך וכאן ל"ש כמ"ש התוס' בדף מ"ם דיכול לומר הייתי עושה כל התפעלות עד יתפשר עמי דזה לא שייך כאן אמנם נראה דלפי מה דאמרו בדף צ' דיכול לשהותו לרדיא א"כ הוה מעריק ליה לאגמא והי' מוותר דמי רדיא איברא דלפ"ז יקשה על ר"י דניהו דגומרין שלא בפניו מכל מקום היה יכול להרוויח דמי רדיא וצ"ל דזה לא חשיב רק גרמא בעלמא. אמנם העיקר נראה לפי מה דאמרו בדף צ' דאם קדמו ודנוהו לא משהינן ליה דהוה עינוי הדין א"כ לרבנן דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו הוה מעריק ליה לאגמא ולא יכלו לדונו ושייך לומר הוה מעריק ליה והיה יכול להשהות אותו לרדיא אבל לר"י דגומרין דינו של שור שלא בפניו א"כ כל שדנו אותו אי אפשר להשהותו ושוב הי' מצוה לקיים ובערת הרע ודו"ק היטב:

והנה בגיטין [[בבלי/גיטין/נג/ב|דף נ"ג ע"ב]] פריך הש"ס אי היזק שאינו ניכר שמיה היזק האי גזלן הוא וממונא מעליא בעי שלומי והקשו בתוס' מה מדמה מטמא בידים למה שאינו עושה בידים ויכול לומר הרי שלך לפניך ולפענ"ד נראה דהקושיא הוא דחמץ בפסח דחייב בשמירה ושומר א"י לומר הרי שלך לפניך ואף דנימא דיכול לומר אבל אי היזק שא"נ שמי' היזק בודאי א"י לומר הש"ל ודו"ק. והנה בהא דאמר א"כ לפלוגי בחמץ בפסח קשה לי לפמ"ש הנוב"י דבגזלן שאומר הרי שלך לפניך מותר להנגזל החמץ דלא שייך קנס דהנגזל לא עבר ובגזלן ל"ש קנס דהא יכול לומר הש"ל וק"ל לפ"ז מה פריך ולפלגו בחמץ בפסח דהא יש לומר דלרבותא קתני בשור הנסקל דחמץ בפסח יש לומר דלכך יכול לומר הרי שלך לפניך דהא אם יחזיר לו לא יפסד הנגזל דלנגזל מותר אבל בשור הנסקל דהפסיד לנגזל שוב אינו יכול לומר הרי שלך לפניך וא"ל דאם לא אומרים הש"ל שוב הי' נאסר להגזלן דשייך קנס ושוב אסור להנגזל ולכל העולם כמ"ש הנוב"י שם בהדיא וכ"כ במהד"ב חאו"ח סי' ס"ה דז"א דאכתי קשה דמה ראיה מחמץ בפסח שם שפיר אמרינן הש"ל משום דעכ"פ הנגזל לא יפסיד עי"ז אבל במקום דיפסיד שפיר אין אומרים בא"ה הש"ל ועכ"פ לא הוה רבותא כ"כ כמו בשור הנסקל והיא קושיא גדולה לפענ"ד. והנראה בזה לפמ"ש התוס' בשבת דף נ"ח דשינוי מעשה חשיב כל שנאסר בהנאה א"כ איך יכול לומר הרי שלך לפניך דניהו דלהנגזל אינו אסור אבל איך יוכל לומר הרי שלך לפניך הא אינו מחזיר כמו שנתן לו וע"כ דיכול לומר הרי שלך לפניך בא"ה דעכ"פ בכמות לא נשתנה אף דהוה כשינוי מעשה וה"ה בזה. איברא דאכתי קשה לפ"ז מה פריך לפלגי בחמץ בפסח הא יש לומר דאדרבא בחמץ בפסח אין כאן רבותא כיון דאם יחזיר יהיה מותר להנגזל א"כ שוב לגבי הנגזל ל"ח שינוי מעשה ולכך יכול לומר הש"ל אבל בשור הנסקל דיהי' שינוי מעשה גם לגבי הנגזל לא יוכל להחזיר.

והנה במה שהארכתי לעיל בדברי היש"ש פרק הגוזל סי' כ' שכתב ליישב דברי הרמב"ם [[רמב"ם/נזקי ממון/יא|פי"א מנ"מ]] ו[[רמב"ם/גזלה ואבדה/ג|פ"ג מגזילה]] דמחלק בין שומר לגזלן והלח"מ תירץ דהרמב"ם מיירי בתפסו ב"ד מאליו כמ"ש רש"י דבתפסו ב"ד מאליו יכול לומר הש"ל ע"ש. והנה השעה"מ הקשה דאם כן היאך אמרו בב"ק ע"א דס"ל לר"י כר' יעקב דאמר אם החזירו מוחזר וס"ל כר"ש ולמה לי הך דר' יעקב ואף אי ס"ל כרבנן הא יש לאוקמא בתפסו ב"ד מאליו והוי דבר הגורם לממון דהרי הי' יכול לומר הש"ל. והנראה בזה דהנה הלח"מ הקשה עוד דהרמב"ם פסק דאין גומרין דינו של שור אלא בפני הבעלים ובש"ס משמע דא"ל הוה מעריקנא לי' לאגמא ומשמע דעל השור קאי וכתב דהכי קאמר דהוה מעריקנא לי' לאגמא והייתי אומר דנאבד ואין כאן הבעלים דמי יודע מי לקחו ומי בעליו אבל השתא אתה היית הבעלים ע"ש. והנה לכאורה קשה בב"ק ע"א דאמרו דהועד בבית שומר והרי נודע דברי הצ"ץ סי' ל"א דהא דדבר הגורם לממון כממון דמי אינו רק כשאינו בעין ולא כשהוא בעין וא"כ היאך הוה השומר בעליו הא באמת הוא אסור בהנאה וכ"ז שהוא בעין אינו שוה כלום ואינו בעליו כלל דאף שיש לו זכות שיכול לומר הש"ל מטעם הגורם לממון אבל כ"ז שהוא בעין לא מקרי ממון והיאך גמרו דינו שלא בפני בע"ד. אמנם באמת ר' יעקב ס"ל דגומרין דינו של שור שלא בפניו וא"כ שפיר נגמר דינו של שור בפני השומר ומעתה לזה הוצרך לאוקמא כר' יעקב. ובזה יש ליישב מה שהקשה בספר בגדי כהונה דכאן מוקי הש"ס ר"מ כר' יעקב ובגיטין דף נ"ג רצו לאוקמא דר"מ ס"ל היזק שאינו ניכר שמיה היזק וא"כ היאך יכול לומר הש"ל הא עכ"פ היזק שאינו ניכר שמיה היזק וכקושית הש"ס בגיטין שם.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>